ספדיה נ' רביב ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעה על סך 200,000 ₪ שהוגשה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") על רקע פרסומים שהפיצו הנתבעים על עמותה שהתובעת שימשה כיושב ראש ונשיאה שלה.

תמצית טענות הצדדים

התובעת, הקימה את העמותה מכללת הצפון (להלן:"העמותה") ושמשה כיו"ר ועד העמותה משנת 1992 וכנשיאת המכללה משנת 2005. הנתבעים הינם בני זוג המוציאים לאור מקומון בשם "שיחת העיר" (להלן: "המקומון") אשר מופץ בבית שאן וסביבתה מידי שבוע באלפי עותקים.

במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבעים מוציאים את המקומון בניגוד לחוק ולפקודת העיתונות, כאשר אף אחד מהנתבעים אינו רשום במשרד הפנים כעורך המקומון ולפיכך אין פיקוח של משרד הפנים לגבי המקומון. התובעת טוענת, כי הנתבעים מנצלים את העובדה האמורה בכדי לפרסם פרסומי דיבה.

התביעה שלפני נסובה על שלוש כתבות שפירסם המקומון שעניינן עמותת מכללת הצפון ואשר עוסקות בהליכי פירוק ומכירת המכללה. לטענת התובעת, עסקינן בפרסומים מגמתיים ואינטרסנטיים מתוך שיתוף פעולה עם אחיה, מר אבי משה, אשר שם לעצמו מטרה לגרום לקריסת המכללה, בכדי שיעלה בידו לרכוש אותה. התובעת טוענת, כי בפרסומים המפורטים לעיל, סייעו הנתבעים לאחיה, ממניעים פסולים ותוך הפרת חובותיהם העיתונאיות בהתאם לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות ותוך הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן:"חוק איסור לשון הרע").

התובעת מוסיפה וטוענת, כי מר אבי משה מסר לנתבעים עובדות לא נכונות ומכפישות לגביה והנתבעים לא פעלו בכדי לבדוק ביסודיות את הטענות האמורות ותחת זאת העדיפו לפרסם את הפרסומים בזדון.

לטענתה, במסגרת הפרסומים נמנעו הנתבעים מלציין שהמנהלת המיוחדת אשר מונתה, מונתה בהסכמת התובעת ומכללת הצפון ולא פרסמו את מכתביו של היועץ המשפטי של המכללה בתקופה הרלוונטית, על אף שהחומר היה בידיהם. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים לא פרסמו, כי הכוונה הראשונית של כל הצדדים היא שהעמותה לא תפורק וכי יעשו מאמצים להבריא אותה. לטענת התובעת, האמור בכתבה מיום 13.5.08 אינו נכון, שכן כבר ביום 13.5.08 אושרה המכירה לרשת עמל על ידי בית המשפט. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הפרסום באשר ליכולתו של מר משה לרכוש את המכללה הוא לא נכון, מטעה ומסתיר עובדות. לטענתה, הנתבעים ידעו או היו אמורים לדעת שמר משה לא עבד, סגר את כל עסקיו בשל חובות כבדים, טען כי פשט רגל והיה מובטל. לטענתה, אף על פי כן ולמרות שבמועד הפרסום, המכללה נמכרה כבר לרשת עמל פרסמו הנתבעים, שלא בתום לב, שמר משה מסוגל, מבחינה כלכלית, להתמודד על רכישת המכללה. התובעת טוענת, כי הנתבעים לא פרסמו שמר משה ואביו פנו אליה בבקשה, כי תעסיק את מר משה. לטענתה, מר משה לא ויתר על עסקים כלשהם בכדי לסייע לה במסגרת המכללה ותחת זאת ביקש תעסוקה לו ולבני משפחתו בשל מצבם הכלכלי. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים לא פרסמו שבעת שמר משה החל לעבוד במכללה מצבה של המכללה היה איתן ומבוסס. כן לא פרסמו, שמר משה החל לגרום לנזקים במטרה להביא לקריסת המכללה כך שיעלה בידו להשתלט עליה. התובעת טוענת, כי הנתבעים לא פרסמו, כי כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה התקשתה המכללה, כמכללות אחרות בצפון, לתפקד מבחינה כלכלית והתובעת ובעלה נטלו הלוואות פרטיות בכדי לסייע למכללה ובין היתר בכדי לשלם משכורות לעובדים.

לטענתה, הנתבעים פרסמו מידע שקרי באשר למעון גיל עת פרסמו שהציוד של המכללה והמעון שייך למר משה בעוד שכמעט כל הציוד נרכש על ידה עבור שתי העמותות.

לטענתה, הפרסומים לא היו אובייקטיבים ומאוזנים. לטענת התובעת, הנתבעים פרסמו עובדות שקריות- כאילו הוצאו על ידי העמותה תלושי שכר מפוברקים של עובדים אשר כביכול לא עבדו במכללה מעולם. לטענתה, עסקינן בעובדות לא נכונות אשר לא נבדקו על ידי הנתבעים טרם הפרסום. התובעת טוענת, כי הנתבעים פרסמו פרסום כוזב, כאילו היא וילדיה קיבלו שכר בעוד שהעובדים לא קיבלו שכר כלשהו. לטענתה, הנתבעים לא דאגו לקבל ממנה תגובות ראויות לפרסומים ואף הוסיפו חטא על פשע כאשר פרסמו פרסום שקרי לפיו לא ניתן היה להשיג אותה בכדי לקבל תגובתה לפרסומים. עוד פירטה התובעת נתונים שונים לגבי אבי משה שלטענתה היה מקום שהנתבעים יפרסמו.

התובעת טוענת, כי הפרסומים פגעו קשות בה ובשמה הטוב והכפישו אותה באופן חמור. זאת מעבר לפגיעה במכללה ובמעון גיל אשר הוקם על ידה. לטענתה, פרסומי הדיבה נעשו בזדון. התובעת טוענת, כי הנתבעים רמסו את כבודה , השפילו וביזו אותה במטרה להביא לקריסת המכללה. לטענתה, הנתבעים עוולו כנגדה בפרסומי דיבה.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי מאחר והנתבעים אינם בעלי רישיון להוצאות מקומון הרי שהם לא פעלו כעיתונאים ולא עומדות להם ההגנות לפי חוק איסור פרסום לשון הרע.

לבסוף טוענת התובעת, כי פנתה לנתבעים בדרישה, כי יפצו אותה אולם דרישתה לא נענתה בחיוב. התובעת טוענת, כי על הנתבעים לפצותה בסך של 200,000 ₪ בשל הפרסומים האמורים.

לטענת הנתבעים, דין התביעה להדחות. הנתבעת טוענת, כי אין יריבות בינה לבין התובעת, היא אינה מכירה את התובעת ואינה עובדת במקומון אלא בתחום הגרפיקה ב"רביב עיצובים". לטענת הנתבעים, הנתבע הוא המוציא לאור, העורך וכותב המקומון.

באשר לרישום המקומון טוענים הנתבעים, כי המקומון מנוהל ורשום במשרדי מע"מ, מס הכנסה וכדומה והסדרת הרישום במשרד הפנים הינה פורמאלית בלבד ואינה קשורה לפרסומים נשוא התובענה.

הנתבעים שוללים את הטענה לפיה הפרסומים מגמתיים. לטענתם, עסקינן בפרסומים לקונים אשר אין בהם משום לשון הרע אלא עובדות אשר פורסמו לא מכבר, הן במסגרת החלטות בית המשפט והן בעיתונים אחרים. הנתבעים טוענים, כי הכותרות של הכתבות מציינות עובדות ולא דבר מה אישי נגד אדם מסוים.

לטענתם, מר אבי משה הצטייד במסמכים המעידים על בקשותיו לבית המשפט בגין בקשת רשם העמותות לפירוק החברה ובקשתיו בעניין מכללת הצפון. הנתבעים טוענים, כי יש בכך בכדי ללמד שהנתבע לא פעל מתוך אינטרס כלשהו. לטענתם, לא היה שום קשר בין הנתבע ומר משה ולא היה לנתבע מניע כלשהו להיכנס למלחמה אשר התנהלה בין התובעת ואחיה. הנתבעים טוענים, כי לטענה בגין הוצאת לשון אין אחיזה במציאות.

באשר לטענת התובעת, לפיה הפרסומים באשר למצבו הכלכלי של מר משה אינם נכונים טענו הנתבעים, כי אין לכך קשר לתובעת ואין בזה משום לשון הרע והוצאת דיבה. באשר לטענותיה בנוגע לדברים שהנתבעים לא פרסמו, כמפורט לעיל באשר לאבי משה, טענו הנתבעים, כי אין לדברים האמורים קשר לכתבות שפורסמו וכי הנתבע איננו חלק מהמלחמה המתנהלת בין התובעת לאחיה.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע ניסה בכל דרך להשיג את התובעת אולם לא עלה בידו לעשות כן מאחר וכל מכשירי הטלפון נותקו. עוד הם טוענים, כי מאחר ועסקינן בכתבות לקוניות הרי שממילא לא היה צורך בלקיחת תגובה. לטענתם, הנתבע הציע לתת לתובעת זכות תגובה אולם התובעת אינה מנסה לטהר את שמה ותחת זאת היא מחפשת אשמים בכישלונותיה ומבקשת לשלשל לכיסה כספים אשר אינם מגיעים לה.