סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
9906-05-14
28/05/2015
|
בפני הרשמת:
מרב חבקין
|
| - נגד - |
המבקש:
GEBREMIFAEL TERESTEY
|
המשיבה:
1. קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון
2. תחזוקה וניקיון בע"מ
3. אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
4. שופרסל בע"מ
5. עיריית ראשון לציון
6. עיריית תל אביב
|
| החלטה |
1.בפני בקשה להטלת עיקול זמני עד לסכום של 92,396 ₪ על נכסי המשיבה אצל אצל המחזיקים, וזאת לצורך הבטחת גביית התשלומים העתידיים שייפסקו למבקש בגין תביעתו כנגד המשיבה (להלן: "הבקשה").
יצוין, כי הבקשה הוגשה במאוחד ובהתייחס לשני מבקשים נוספים, אשר הגישו תביעות כנגד המשיבה. בהתאם להחלטת סגנית נשיאה, כב' השופטת יהלום, נדונה בקשה זו בנפרד. עוד יש להדגיש, כי אין מדובר בבקשה במעמד צד אחד והוגשה תגובת המשיבה לבקשה, כפי שיפורט להלן.
רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית
2. תביעתו העיקרית של המבקש הוגשה כנגד המשיבה וכנגד המחזיקה 1 אשר בחצריה של האחרונה בוצעה העבודה (חניון אגד בחולון). בתביעתו טען המבקש, כי תלושי השכר שהנפיקה המשיבה החל מחודש 8/2011 כללו פירוט חלקי וחסר, וכי עבור שעות עבודה שאינן מופיעות בתלוש קיבל תשלום במזומן (סעיף 13 לכתב התביעה). התובע עתר לתשלום רכיבים אלה: פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, תשלום פידיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לגמל, גמול שעות נוספות ופיצוי בגין עבירה על חוק הגנת השכר.
3.המשיבה הגישה בקשה שכותרתה "בקשה לאיחוד תיקים, הוספת נתבעים ועיכוב הליכים עד מתן החלטה בבקשה" (להלן: "בקשת האיחוד"). במסגרת בקשת האיחוד התבקש, בין היתר, איחוד 11 תיקים המתנהלים בבית דין זה כנגד המשיבה ומצויים בשלבי דיון שונים, ובכלל זה התיק דנן. בבקשת האיחוד טענה המשיבה, כי בעקבות חקירה משטרתית התברר לה ש"קבלני משנה" שפעלו מטעמה הנהיגו שיטת תשלום פסולה לעובדים. הלכה למעשה, תוצאת שיטה זו הנה, כי אין בידי המשיבה את רישומי ה"אמת" של שעות העבודה, ואין לה ידיעה בדבר התשלום שהגיע בסופו של יום לידי העובדים (סעיף 32 לתצהיר שצורף לבקשת האיחוד). בד בבד טענה המשיבה, כי מבחינתה היא העבירה לקבלן המשנה את מלוא שכרם של העובדים וכן את העלות בגין שירותי הניהול של קבלן המשנה, וזאת כנגד דו"חות נוכחות מאושרים שהציגו המפקחים בשטח (סעיף 26 לתצהיר שצורף לבקשת האיחוד). יצוין, כי בקשת האיחוד נדחתה בהחלטת סגן נשיאה, כב' השופט טננבוים.
4.הבקשה להטלת עיקול זמני נסמכת כל כולה על הנטען בבקשת האיחוד, כאשר לשיטתו של המבקש - המשיבה עצמה, הניחה את התשתית הנדרשת לצורך הטלת עיקול זמני (סעיף 20 לבקשה). לטענת המבקש, המסכת העובדתית שתוארה בבקשת האיחוד מלמדת על הסיכוי הרב, כי תביעתו תתקבל, שכן המשיבה אישרה את טענותיו בכתב התביעה. אשר ליסוד ההכבדה, טוען המבקש, כי "המשיבה עצמה, מבססת את יסוד ההכבדה בעודה טוענת כי מאות התביעות אשר יוגשו בוודאי כנגדה יסתכמו במיליונים רבים, בסכום שהיא בוודאי לא תוכל לעמוד בו " (סעיף 27 לבקשה). עוד טען המבקש, כי נוכח התנהלות המשיבה, קיים חשש ממשי שלאחר קבלת כספי התמורה מהמחזיקות, וביודעה כי קריסתה קרובה, המשיבה תפעל להברחת הכספים באמצעות משכורות לבכירים (סעיף 29 לבקשה).
5.המשיבה בתגובה טענה, כי מדובר בבקשת סרק. לטענתה היא אחת החברות היציבות במשק ובשנת 2014 הצביעה על רווחיות של 6 מיליון ₪. לשיטתה, בהיותה בעלת רישיון למתן שירותי שמירה וניקיון, משרד התמ"ת הוא הערב לזכויות העובדים בעצם הענקת רישיון ונטילת הערבות להבטחת זכויות העובדים – ערבות שכיום עומדת על סך של 2.3 מיליון ₪. אשר לסיכויי התביעה, טענה המשיבה, כי המבקש אינו מפרט בתביעתו כמה שעות עבד, אלא על דרך האומדנה, ולא הוכיח מה גובה התשלומים שקיבל – כך שאין אף ראשית ראיה של הטענות בכתב התביעה. בהתייחס להכבדה, טענה המשיבה כי אמירת המבקש בהקשר זה אין בה להצדיק את הסנקציה המבוקשת. עוד טענה המשיבה, כי מבחינת שיקולי מאזן הנוחות, הטלת עיקול תפגע בתזרים המזומנים שלה שנועד כל כולו לתשלום שכר לעובדים, וכן תדרוש עלויות מימון ותביא לנזק תדמיתי חסר תקדים.
המסגרת המשפטית
6.כידוע, תקנות 360 – 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), שעניינן סעדים זמניים, חלות בבית הדין לעבודה מכוח הוראת תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991.
