לירון הררי נ' ע.ש. גן האומנויות בע"מ

1.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כסייעת בגן ילדים שהיא מפעילה. במרכז תביעתה שבפנינו עומדת טענתה שפוטרה שלא כדין, בהיותה בהריון.

2.התובעת החלה להיות מועסקת על ידי הנתבעת במרץ 2014, בתפקיד סייעת מחליפה. לטענת הנתבעת, הסיכום בין הצדדים היה שהיא תועסק לפי שעות ורק לפי צורך, בלי כל התחייבות להיקף משרה מסויים. התובעת, מנגד, טוענת שהיתה התחייבות שכזו. מכל מקום, אין מחלוקת שהתובעת הועסקה במשרה חלקית לפי שעות (על פי תחשיב התובעת בכתב תביעתה, ממוצע שכרה עמד על 2,541 ₪ והיקף המשרה 43%, ס' 24-25 לכתב התביעה, הנתבעת בסעיף 6.13 לכתב ההגנה טוענת להיקף משרה מצומצם יותר, של 35% בלבד).

לאחר כשלושה חודשי עבודה, בשלהי חודש מאי 2014, הודיעה הנתבעת לענבר שמואלי, מנהלת הנתבעת (להלן: שמואלי), על דבר היותה בהריון. בכתב התביעה נטען כי בסמוך לאחר מכן החלה שמואלי ב"קיצוץ אגרסיבי" של שעות העבודה שניתנו לתובעת, ובסופו של דבר פיטרה אותה בחודש אוקטובר 2014, והכל בשעה שהיא קלטה לעבודה במקומה עובדים אחרים. התובעת ילדה בשעה טובה בדצמבר 2014, ובסמוך לאחר מכן, ביום 5.1.15, הגישה את כתב התביעה שבפנינו. במסגרתו, טוענת התובעת שהיא פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) והוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק השוויון) וכן שהיא זכאית לשורה של סעדים עקב הפרת הוראות חוקים אלה, כמו גם עקב פגיעות נטענות נוספות בזכויותיה כעובדת.

3.למען הסדר הטוב נציין שהתביעה הוגשה בתחילה הן כנגד הנתבעת שבכותרת, והן באופן אישי כנגד הבעלים והמנהלת שמואלי, אך במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 14.3.16 בפני כב' השופטת כרמית פלד, הסכימו הצדדים על דחיית התביעה כנגד שמואלי ללא צו להוצאות.

לאחר דיון קדם המשפט, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. במהלך דיון ההוכחות נחקרו התובעת מצד אחד, ושמואלי מצד שני (לא היו עדים נוספים מצד מי מהצדדים). בתום דיון ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. להלן נפרט את טענות הצדדים, ובהמשך לכך נדון ונכריע בהן.

טענות הצדדים

4.טוענת התובעת, שהוכח בפני בית הדין באופן ברור שהנתבעת פגעה בהיקף משרתה במועד שבו ידעה שהיא בהריון, ולמעשה פיטרה אותה דה-פקטו בכך שלא זימנה אותה כלל לעבודה מאמצע ספטמבר 2014. כל זאת, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, שחייב אותה לפנות לממונה על עבודת נשים לקבל היתר לכך, ותוך הפלייתה בניגוד להוראות הדין. התובעת שמה את הדגש על כך שהנתבעת קלטה עובדות חדשות בספטמבר 2014, ובכך יש לשיטתה לראות הוכחה ברורה שאי הספקת עבודה דווקא לה נעשתה בשל הריונה, ולא מסיבה אחרת. עוד הדגישה התובעת שהוראות הדין מגנות במידה שווה על נשים בהריון שהן עובדות במשרה מלאה, ועל נשים בהריון המועסקות במשרה חלקית ולפי שעות. התובעת מוסיפה שמאחר שלא נחתם בין הצדדים הסכם עבודה, הרי שהנטל להוכיח שהיא לא הועסקה במשרה קבועה היה מוטל על כתפי הנתבעת, והיא לא עמדה בו. התובעת עמדה על כל הסעדים שאותם תבעה בכתב התביעה, כשמעבר לפיצויים לפי החוקים המגנים על נשים מפני הפלייה בזמן הריונן, עמדה על זכותה לקבל גם פדיון חופשה שנתית ופיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

5.הנתבעת, מנגד, הדגישה בפתח טיעוניה כי בניגוד חד לטענות התובעת בדבר כך שלאחר הודעתה על הריון בסוף יוני 2014 החלה הנתבעת לפגוע בהיקף משרתה באופן חד, הרי שבחודש יולי 2014 היא הועסקה במספר השעות הגבוה ביותר ביחס לכל תקופת עבודתה, וגם ממוצע השעות שבהן הועסקה בחודשים יולי עד ספטמבר היה לא פחות מזה שבו הועסקה קודם להודעתה על הריון. הנתבעת הפנתה למספר רב של סתירות שנפלו, כך לשיטתה, בעדות התובעת בנקודות שונות. אשר לדבר היותה של התובעת עובדת זמנית, הנתבעת הדגישה שהתובעת הודתה בכך בעדותה. אשר לעובדה שהתובעת לא זומנה לעבודה החל מהמחצית השנייה של חודש ספטמבר ובהמשך בחודשים אוקטובר, ציינה הנתבעת שמדובר בתחילת שנת הלימודים, שבה צוות העובדים של הגן התייצב לעבודה באופן מלא, כך שלא היה צורך במחליפה, וכן שמדובר בתקופת חגים שבה מספר ימי העבודה נמוך בהרבה. לבסוף, הדגישה הנתבעת שמהראיות עולה בבירור שהתובעת תכננה מראש להגיש תביעה שאין לה בסיס, ולא התכוונה בתום לב להמשיך ולעבוד בנתבעת, ושהיא אף אינה זכאית לרכיבי השכר הנוספות שלהן טענה.

דיון והכרעה