סע"ש 8903-10-15

1.התובע, תושב הרשות הפלסטינית הגיש תביעה נגד הנתבעת בסך של 205,290 ₪, בגין זכויות סוציאליות ופיצוי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת, חברה שעיסוקה בבניה, בגין תקופת עבודתו מחודש יוני 2010 ועד לפיטוריו בחודש אוגוסט 2014.

2.הנתבעת בכתב הגנתה, טענה שהתובע עבד אצלה מספר ימים בודדים שמגיעה לתקופה של שבוע בלבד. לטענתה בין השנים 2007 – 2008 עבד אצלה התובע למשך מספר חודשים וביוני 2010 ביקש מהנתבעת להנפיק לו רישיון כניסה לישראל והנתבעת המשיכה לדווח עליו כעובד מטעמה עד שנת 2014.

3.הנתבעת ביקשה שהתובע ישיב לשאלון בו ארבעים שאלות, בדיון המקדמי ביום 3/5/16, הודיע ב"כ התובע שהתובע ישיב לשאלון בתוך 14 יום וכן הודיע שהתובע מתכוון להעביר את התיק למשרד הכלכלה. באותו דיון הודיע נציג הנתבעת מר שאול כהן שהתובע לא עבד כלל מ – 2010 עד 2014 והנתבעת הנפיקה לתובע ודיווחה לשירות התעסוקה בטעות. כמו כן הודיע נציג הנתבעת שלחברה אין בכלל פעילות משנת 2011. בתום הדיון קבענו שהמזכירות תשלח את כתבי הטענות לאגף מת"ש ברשות האוכלוסין וההגירה על מנת שתמציא לתיק בית הדין עותק של דיווחי הנתבעת אודות העסקת התובע בין השנים 2010 – 2014. אגף מת"ש המציא את הנתונים של דיווחי הנתבעת מהם עולה שהנתבעת דיווחה על התובע בחודש יוני 2010 ועד נובמבר 2014.

4.ביום 6/5/16, ביקש ב"כ התובע לבטל ההחלטה בעניין השאלון מאחר שלטענתו עו"ד שהופיע מטעם משרדו ביום 3/5/16 אינו בקיא בעובדות התיק ולא ידע שהנתבעת הגישה קודם בקשה למתן תשובות לשאלון והבקשה נדחתה. בהחלטה קבענו: "משב"כ התובע הודיע במעמד הדיון שהוא מסכים להשיב על השאלון, ניתנה החלטה על פי דברי ב"כ התובע".

5.הנתבעת הגישה בקשה להפקדת ערובה וחזרה בה מהבקשה בדיון בפני הרשם אדרת ביום 14/6/16. באותו דיון הודיע מר שאול כהן מטעם הנתבעת , שהתובע עבד אצלו שלושה חודשים בשנת 2008 ו – 2009 כאשר ההיתר היה של חב' רקפת אחזקות בע"מ.

6.התובע השיב על 10 שאלות מתוך ה – 40 כאשר השאלה הראשונה בה נשאל ,האם עבד בין השנים 2008 – 2009 אצל הנתבעת בעיר קריית גת, השיב שעבד אצל הנתבעת בין היתר בקרית גת, אשקלון ואשדוד, לשאלה השנייה האם באותה בשנים הללו שעבד אצל הנתבעת עבד על שם רישיון של מעסיק אחר השיב: "לא רלוונטי". כך גם השיב לשאלות: "האם אתה מכיר את מנהל העבודה של הנתבעת? היכן עבדת שישה ימים בשבוע? היכן מקום העבודה שעבדת? היכן מיקום האתר או הפרויקט שעבדת? היכן עבדת שעות נוספות? שם מזמין העבודה? מה שמות העובדים שעבדת איתם? וכן השיב שקיבל 400 ₪ רק בשנה האחרונה ויתר התקופה קיבל שכר בהתאם לתלושי השכר.

7.בדיון ביום 21/9/16 שהתקיים בדן יחיד, טען מנהל הנתבעת שמי שחתם על התשובות לשאלון איננו התובע, לטענת מנהל הנתבעת לפני הדיון הוא שאל את התובע האם הוא חתם על התשובות לשאלון וזה השיב בשלילה, התובע בדיון אישר שהוא זה שחתם על התשובות לשאלון. במעמד הדיון הפנה נציג הנתבעת טענות כלפי ב"כ התובע באופן אישי, וב"כ התובע טען שהתובע שילם מידי חודש 1,600 ₪ לנתבעת תמורת אשרת העסקה. לדבריו התובע ענה על השאלות מה שהוא ידע לענות, התובע השיב לשאלת נציג הנתבעת שהוא לא יודע מה זה "לא רלוונטי". נוסיף שהטענה שהתובע שילם לנתבעת 1,600 ₪ כל חודש תמורת אישור העסקה לא עלתה בכתב התביעה.

8.לאחר הדיון הגישה הנתבעת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, בין היתר מהסיבה שהתובע לא השיב על השאלון. קבענו שהתובע יתייחס לבקשה עד ליום 5/10/16, התובע הגיב היום וטען שהנתבעת היא זו שמנפיקה היתר כניסה לעובדים וטוענת שאינה מעסיקה אותם, וטענת הנתבעת שהיא הנפיקה אשרת העסקה ודיווחה על התובע כעובד, מהווה לכאורה מעשה פלילי, התובע ביקש לצרף את בעל המניות מר שאול כהן כנתבע נוסף לאור טענת הנתבעת שהחברה אינה פעילה כבר חמש שנים.

9.לאחר שבחנו את טענות הצדדים, אנו קובעים שאין מקום לתת צו בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט, הסנקציה בגין אי תשובות לשאלון היא מחיקת כתבי הטענות. אמנם בבית הדין לעבודה השימוש בשאלונים הוא נדיר ביותר ואפשרי רק מטעמים מיוחדים שירשמו, אולם משב"כ התובע הודיע בדיון שלתובע אין התנגדות לענות על השאלון, ומשמדובר בנסיבות שהנתבעת טוענת שהתובע כלל לא עבד אצלה, ניתנה החלטה על סמך דברי ב"כ התובע ובנסיבות אלה שהתובע בחר לענות על שתי שאלות מתוך עשר בלבד ובכל שמונה השאלות האחרות השיב : "לא רלוונטי", ובחר לא להשיב על שאלות רלוונטיות כמו "היכן קיבל את השכר? היכן עבד שעות נוספות? האם תבע מעסיק אחר באותן נסיבות? מי הנהג שלקח אותו למקום העבודה" וכדומה. החלטנו שיש מקום לפעול על פי תקנה 122 לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד - 1984, מפני שהתובע השיב שאינו יודע לכאורה להשיב לשאלות המתייחסות לעניינים השנויים במחלוקת. על כן אנו מורים על מחיקת התביעה.