סע"ש 7689-04-14

בתובענה זו, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סכומים כספיים שונים בגין זכויות המגיעות לה לטענתה מתקופת העסקתה אצלה ונסיבות סיומה. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת ואת זכאותה לסעדים הנתבעים על ידה.

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. לפי תשתית עובדתית מוסכמת זו, התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה. הנתבעת היא חברה תעשייתית המייצרת חומר בשם פוליאורטן. תקופת ההעסקה היתה החל מיום 13.2.05 ועד יום 11.11.13. לטענת התובעת, היא הועסקה עד יום 17.11.13. בין הצדדים נכרת חוזה העסקה בכתב (נספח 2021 לכתב התביעה; נספח 2021 לתצהיר התובעת) ואין טענה של התובעת שלא התקשרה בחוזה זה מרצונה. תפקידה של התובעת היה מנהלת חשבונות וככזו היתה כפופה למינה ברק, חשבת החברה (להלן – מינה). במסגרת תפקידה, היתה התובעת אחראית גם על הכנת משכורות. באמצע שנת 2013 העבירה הנתבעת מהתובעת את הטיפול בספקי חו"ל, נושא בו טיפלה התובעת עד אז. בחודש 5/12 התבקשה התובעת על ידי הנתבעת לסייע במחלקת המכירות והתובעת סרבה.

עוד אין חולק כי ביום 11.11.13 זומנה התובעת לשיחה עם מנכ"ל הנתבעת יובל קצנשטיין (להלן – יובל) וסמנכ"ל הנתבעת – אייל קצנשטיין (להלן- אייל). בשיחה זו נדונה פנייתה של התובעת בשם הנתבעת לחברת ביטוח, במסגרת דרישת הנתבעת לקבל מאותה חברת ביטוח דמי מחלה עבור עובד של הנתבעת (להלן – שיחת הבירור). בעקבות שיחת הבירור כתבה התובעת לנתבעת שני מכתבים – האחד מיום 12.11.13 והשני מיום 15.11.13 (נספחים 2033 ו-2034 לכתב התביעה, בהתאמה; נספחים 2033 ו-2034 לתצהיר התובעת, בהתאמה). אחרי 11.11.13 – שחל ביום ב' של השבוע - לא עבדה התובעת בפועל ושבה לעבודה ביום א' בשבוע שלאחר מכן, היינו ביום 17.11.13. אז נדרשה על ידי הנתבעת לעזוב את המפעל וניתן בידי התובעת מכתב מבא כוחה של הנתבעת, שהעתקו צורף כנספח א' לכתב ההגנה וכנספח א' לתצהירי מינה ויובל. התובעת סרבה לעזוב ועשתה זאת לאחר שהוזמנה משטרה למקום.

התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבעת העידו יובל ומינה. לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, הכל כמפורט להלן.

הנתבעת ויובל לא התנכלו לתובעת

לטענת התובעת, היא פוטרה לאלתר ביום 17.11.13, עת הנתבעת דרשה ממנה לעזוב את המפעל ולשם כך הזמינה אף משטרה. הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה לאלתר במהלך שיחת הבירור ביום 11.11.13.

טרם שנגיע לדון בשיחת הבירור מיום 11.11.13 ובאירועים שהתרחשו אחריה, יש ראשית לדחות את טענת התובעת כי במשך כשנה עובר לסיום עבודתה בנתבעת חל שינו לרעה ביחסה של הנתבעת אליה, ובמיוחד ביחסו של יובל אשר החל להתנכל לה. לטענת התובעת, היא "סומנה" על ידי הנתבעת. בענין זה מצביעה התובעת על כך שהטיפול בספקי חו"ל ניטל ממנה; כי בחודש 5/12 ביקשו ממנה לעבור לעבוד במכירות; כי נדרשה לענות לטלפונים בכל יום בין השעות 12:30 ל- 13:00; כי שוגרה לה הודעה בדואר אלקטרוני לפיה היא מאחרת להגיע לעבודה – מגיעה בין השעות 7:10 ל- 7:15 במקום ב- 7:00- למרות שעובדים אחרים הגיעו אף הם בשעה זו, ולא קיבלו מכתבים דומים; וכי בחודש 9/13 הפסיקה הנתבעת לראשונה להפריש עבורה כספים לקרן הפנסיה מתוך רכיב השכר של פרמיית נוכחות (סעיפים 1.12-1.22 לתצהיר התובעת).