סע"ש 7391-05-11 שורקין נ' חברת חשמל לישראל בע"מ

רקע נדרש והמחלוקת בין הצדדים

1.התובע שהיה עובד הנתבעת מאז שנת 1970,פרש מעבודתו פרישה מוקדמת, ב1.5.2008 במסגרת תכנית התייעלות וצמצום כח אדם.

לפרישתו קדמה שיחה בה הוצגו בפני התובע תנאי הפרישה המוצעים לו במסגרת התכנית- נספח 7 לכתב הגנה המתוקן (להלן: נספח 7).

בין יתר תנאי פרישתו נקבע גם כי דרגות לפרישה יינתנו רק כמקובל בחברה. מבחינת התובע, משמעות הענקת הדרגות היתה כי במהלך גמלאותו, היה צפוי לקבל דרגה (27) ב2009 ודרגה נוספת (27+) ב 2010 .

2.התובע אכן קיבל דרגה 27 ב1 באפריל 2009 ואולם בשנת 2010 לא ניתנה לו דרגה 27+ וזאת, אליבא דנתבעת, בשל הוראות הממונה על השכר באוצר (להלן: הממונה) אשר אסר בשעתו, על הנתבעת להעניק דרגות לגמלאים אחת לשנתיים.

3.לטענת התובע אין בהוראות הממונה על השכר כל קביעה כי האיסור על הענקת דרגות לגמלאים יחול גם ביחס לגמלאים שכבר פרשו ושבין תנאי הפרישה שלהם נכללה זכאות זו, אלא המדובר בקביעה צופה פני עתיד בלבד. משכך לא היתה מניעה להעניק לתובע דרגה 27+ בשנת 2010 ולאחר מכן . משכך לא נעשה , הוא עותר כי בית הדין יקבע זכאותו לכך החל מאותו זמן ואילך ויורה גם על השלמת הסכומים שלא שולמו עד כה.

לחלופין, טוען התובע כי הנתבעת ידעה בעת שסכמה עמו את תנאי הפרישה ,כי עמדת הממונה על השכר באוצר היא שאין להתיר מתן דרגות לגמלאים כפי שהיה נהוג, ואולם זאת לא חשפה בפניו. לו היה מודע לכך ולאפשרות שלא יוענקו לו מלוא הדרגות אותם צפו הצדדים בזמן אמת, הרי שלא היה פורש. לטענתו,הנתבעת הפרה את הסכם הפרישה, והטעתה אותו בחוסר תום לב לקראת חתימתו. משכך זכאי הוא לפיצוי בגובה הפער שבין הגמלה אותה מקבל לבין השכר שהיה יכול לקבל לו היה ממשיך לעבוד ולא פורש בשעתו, ובכלל זה גם לעדכוני הגמלה להם היה זוכה כעובד, על הנובע מכך.

4.הנתבעת משיבה לטענות אלה כך:

בניגוד לעמדתה, ולאחר שהנושא נדון במשך שנים כשהיא דוחה שוב ושוב את דרישות הממונה, בסופו של דבר נכפתה על הנתבעת עמדת הממונה וזאת בהוראה במכתב מיום 3 בפברואר 2010, (מכתב אחרון מתוך התכתובת נספח 2 לתצהיר העד מטעם הנתבעת- מר אליאב סרנה- להלן: מכתב 2/10) ולפיה:

"הנני מורה לכם לתקן את חריגות השכר המנויות בסעיפים ב, ג, ו-ח' להחלטת הממונה(דרגת כוכב לעבודת בעלת 20 שנות ותק ולעובד בעל 25שנות ותק, שכר י"ד, קידום גמלאים בדרגה) לאלתר, החל ממשכורת פברואר 2010 (המשולמת ב20לפברואר 2010)"...

לדידה של הנתבעת, הוראה זו אינה משתמעת לשתי פנים ולא ניתן להסיק ממנה כי אינה חלה על מי שמצוי במהלך שבו טרם עודכנו כל הדרגות עליהן סוכם בהסכם הפרישה שלו. משכך, לא ניתן היה לתת לתובע בחודש אפריל 2010- עת מלאו שנתיים לפרישתו, דרגה 27+.

5.במקביל לכך ונוכח דרישות הממונה על השכר באוצר, נוהלו משאים ומתנים לגיבוש הסכם קיבוצי אשר יסדיר את אופן עדכון גמלאותיהם של גמלאי הנתבעת וזאת בהתחשב בעמדת הממונה על השכר כי אופן העדכון שהיה נהוג עד אז הינו בגדר חריגת שכר. הסכם קיבוצי נחתם בסופו של דבר ב31.1.2011 (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

הנתבעת ציינה כי הליכים שנקטו אורגנים שייצגו קבוצות גמלאים כנגד חתימתו של ההסכם הקיבוצי האמור, נדחו על ידי בית הדין לעבודה על שתי ערכאותיו וכן על ידי בג"ץ.

על פי ההסכם הקיבוצי, במקום עדכון הגמלה כפי שמעודכנת לעובד בפועל , עד לדרגת שיא, יעודכנו גמלאות גמלאי הנתבעת בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. כמו כן נקבע בו פיצוי חד פעמי (ששולם בשתי פעימות) לגמלאים שהוראת הממונה השפיעה על עדכון גמלתם, ובכלל זה התובע.

אף המחוקק הסדיר במסגרת החוק לשינוי שיטת העדכון של פנסיה תקציבית תשע"ב-2012 (להלן: החוק) את אופן עדכונן של גמלאות עובדי הנתבעת, ומכוחו כל מי שלפני ה-1.1.2011 היה מדורג בדרגה 27 ומעלה (ובכלל זה התובע) קיבל תוספת קבועה בשיעור 8% מקצבת הבסיס. הנה כי כן, טוענת הנתבעת, כי לא יכולה היתה נוכח הוראות הממונה ובעקבותיהן ההסכם הקיבוצי והחוק, ליתן לתובע דרגה 27+ ואולם מאידך גיסא, נוכח כל מנגנוני העדכון והפיצוי ובכלל זה תוספת 8 האחוזים, הרי שבסופו של דבר לא ניזוק.

הנתבעת דוחה את הטענה כי יש לפצות את התובע בגין נזקיו ולהעמידו במצב בו היה מצוי לו לא היה פורש עקב המידע אשר לטענתו הינו מטעה כפי שנמסר לו בעת פרישתו. לטענתה נאמר בהסכם הפרישה באופן מפורש כי הדרגה תשולם בהתאם למקובל בחברה, ולעת הגיע מועד הענקת ה+ לדרגתו, הדבר כבר לא היה מקובל בחברה. מכל מקום, המידע שנמסר לתובע בזמן אמת לקראת פרישתו היה זה הידוע לנתבעת אותה עת על יסוד הסטוריית המגעים עם הממונה אף לענין זה.

הכרעה

6.לאחר שעמדנו על טענות הצדדים ועל הראיות שבפנינו , הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן פירוט נימוקינו.