אשכנזי נ' ב.מ.ב חברה להפצת צמיגים בע"מ

1.התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד מחסנאי במשרדיה שבאזורי התעשייה באור עקיבא, במשך קרוב לשנתיים ימים. עם סיום עבודתו, הגיש את התביעה שבפנינו.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2.הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בייבוא, שיווק, ומכירת צמיגים. התובע הועסק על ידה בתפקיד מחסנאי במחסן הממוקם באזור התעשייה אור עקיבא. יחסי העבודה בין הצדדים החלו ביום 21.8.13, אולם הוסדרו בהסכם עבודה כתוב רק ביום 22.12.14 (נספח 1 לכתב התביעה). שכרו של התובע חושב ושולם לפי מספר ימי עבודה בפועל. בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2013 עמד השכר היומי לפני גילום על 211.54 ₪, בחודשים נובמבר ודצמבר 2014 הועלה שכר זה ל- 230.77 ₪, ובחודשים שלאחר מכן ועד לסיום עבודתו עמד שכר זה על 223.08 ₪.

במכתב מיום 3.6.15 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו מעבודתו אצלה בתוקף מיידי (נספח 3 לכתב התביעה). עם סיום עבודתו שולמו לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת (ראו תלוש שכר אחרון יוני 2015). כמו כן, הנתבעת שחררה לזכות התובע כספי קופת הפיצויים בהסדר הפנסיוני.

3.ביום 29.12.15 הגיש התובע את התביעה שבפנינו, שבמסגרתה הוא עתר לחיוב הנתבעת בהפרשי פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; גמול שעות עבודה נוספות; והחזר הוצאות נסיעה, ובסך הכל קרוב ל- 120,000 ₪. דיון מוקדם התקיים ביום 19.6.16 בפני כב' השופטת אירית הרמל, ולאחריו הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 26.6.17 העידו התובע, עד מטעמו בשם מיכאל זליאנודז'בו (עמית לעבודה בחלק מתקופת העבודה), ומר עידן ביטון שהינו מנהל בנתבעת. בתום דיון ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

עובד חודשי או יומי?

4.התובע טוען שיש לראות בו "עובד חודשי" לצורך חישוב זכויותיו השונות בתביעה זו. הוא טוען שבמועד תחילת העסקתו לא ניתנה לו הודעה על תנאי העסקה ואף לא חוזה עבודה, אך סוכם עימו בעל-פה על שכר כולל בערכי נטו בסך 5,500 ₪, ובהמשך לכך בחוזה העבודה שנחתם ביום 22.12.14, נקבע שישתכר משכורת חודשית כוללת בסך 6,000 ₪ נטו. בפועל, כך הוא טוען, תנאי העסקתו המוסכמים קופחו על ידי הנתבעת, שחישבה ושילמה את שכרו כעובד יומי, כפי העולה מתלושי השכר.

הנתבעת טוענת שהתובע היה עובד יומי ולא חודשי. גירסתה היא שבמועד תחילת עבודתו סוכם עימו ששכרו היומי יעמוד על 211 ₪ בערכי נטו, ועבור חודש עבודה מלא בן 26 ימי עבודה שכרו החודשי יעמוד על 5,500 ₪, כשבהמשך הועלה השכר ל- 6,000 ₪. הנתבעת אף הוסיפה שהתובע מעולם לא השלים חודש עבודה מלא ונעדר מעבודתו מדי חודש בשל חופשה או מחלה.

5.אשר לדעתנו – על פי תלושי השכר, התובע הוגדר כעובד יומי ושכרו חושב ושולם לאורך כל תקופת העסקתו לפי תעריף יומי קבוע ומספר ימי עבודה בפועל (נספחים 2 לכתב התביעה). אולם, מהותית ובפועל, העסקתו הייתה במשרה מלאה ולא באופן חלקי או מזדמן. התובע היה מחוייב לעבוד עבור הנתבעת יום יום בהתאם לימי הפעילות של המחסן, בשבוע עבודה בן שישה ימים שכלל עבודה בימים א'- ה' וכן בימי ו' (סעיף 7 לתצהיר ביטון; סעיף 2 להסכם העסקה).