סע"ש 62523-10-15

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים בסוגיית הבקשה לדחייה על הסף, באתי לכלל מסקנה כי בשלב זה לא ניתן להכריע בכל הנושאים הדורשים הכרעה , וכי בטרם כך ייעשה על התובעת להבהיר בהתיחס לסוגיות מסוימות , כדלקמן:

עיקר טענת התובעת בכתב התביעה , נוגע לשאלת הפרשי שכר שלטעמה מגיעים לה. התובעת טוענת כי הגדרת תפקידה אינה זהה לתפקידים אשר מבצעת בפועל ומשכך טוענת כי זכאית לקבל שכר בהתאם להגדרות תפקיד אחר שכן אותו מבצעת בפועל, זאת על אף גובה השכר המוסכם בין הצדדים. בקשר לכך צרפה את הסכמי העבודה שנכרתו בינה לבין הנתבעת (להלן: ההסכמים). התובעת לא נסמכת על ההסכמים אלא מפנה את בית הדין למקורות אחרים, וכך נטען בסעיף 19 לכתב התביעה "התובעת תטען כי בהתאם להסכמים שבין הנתבעת לארגון העובדים בענין תנאי עבודתם של אנשי צוות זרים, והחלים על יחסים שבין הנתבעת לתובעת, היא זכאית לזכויות ולתגמולים המתאימים למטלות ולעבודה שהיא מבצעת בפועל, השונה באופן מהותי מהתפקיד המקורי שיועד לתובעת ולסווג שניתן להעם תחילת עבודתה. התובעת לא קיבלה פיצוי או שכר המגיע לה בגין עבודתה זו וזאת בניגוד לסעיף 2.2.3 של אותו הסכם הקובע כי עובדים הנודדים בין תפקידים זכאים לפיצוי אושכר התואם את העבודה המבוצעת בפועל.. כמו כן סעיף 2.2.2 לאותו הסכם קובע כי נידות... תהיה אפשרית רק במקרים .. וזאת לתקופה מוגבלת בזמן" (ההדגשה של הח.מ.)

התובעת לא צרפה את אותם "הסכמים" שאליהם מפנה ושטוענת כי חלים על הנתבעת. דהינו, התובעת מתיחסת לדין זר , שהוא , כידוע בגדר טיעון עובדתי בבית דין זה, אך אינה מפרטת אותו כדבעי.

בתשובותיה לבקשת הנתבעת מתיחסת התובעת להוכחת הדין הזר וטוענת בין היתר כי הוכחת דין זר דורשת מומחה וטרם הגיעה העת לכך. אלא שלטענה זו אין כל רלבנטיות בשלב זה, שבו אין עסקינן בהוכחת טענות אלא בפירוטן. העדרה של גרסה עובדתית סדורה ביחס לדין הספרדי הנטען, פוגם בשלמות הגרסה העובדתית ולפיכך כתב התביעה ברכיב זה , אינו מגלה עילה על פניו.

לענין זה מפנה התובעת גם לע"א 434-79 גרץ גרמניה-מחמד חאפז דג'אני (פד"י לה 2, 351) (להלן: ענין גרץ) שם נקבע כי בהעדר טיעון ביחס לדין הזר, יחול הדין הישראלי מכח חזקת שוויון הדינים. אין לטעמי בהפניה זו כדי לסייע בידי התובעת. בענין גרץ לא נטען דבר לענין הדין הזר (שכן סבר התובע דשם שחל הדין הישראלי) , ואילו בעניננו נטען אף נטען לזכויות מכוחו של דין זר, כאמור. משכך היה על התובעת לפרט באופן ספציפי את אותם דינים ספרדיים חלים, במסגרת המסכת העובדתית אשר לטעמה מגלה עילת תביעה.

ואולם, כידוע, בית הדין לא ימהר לסלק תביעה על הסף באשר אינה מגלה עילה , אלא ככל שניתן, על דרך תיקון התביעה, לאפשר העמדת העובדות המקימות עילת תביעה על מכונן- יאפשר זאת לתובע.

משכך, וכפוף לאשר תבחר ביחס לאמור להלן, תוכל התובעת לתקן את כתב התביעה על דרך פירוט גרסתה ביחס לדין הספרדי מכוחו שואבת זכויותיה הנטענות לקבלת שכר מכח העבודות שלטענתה מבצעת בפועל. ככל שתבחר לתקן תביעתה כאמור תוכל לעשות כן בתוך 30 יום.

ואולם לטעמי לא זה הקושי היחיד העומד בפני התובעת לענין זה . בהתאם להוראות ההסכמים שבין הצדדים להן מפנה גם התובעת עצמה, (סעיפי 7) , הדין החל על יחסי הצדדים הוא הדין הישראלי. משכך , לא ברור , ככל הנוגע לעילת התביעה הנוגעת להפרשי שכר, כיצד מבקשת התובעת לקבל זכויות שלטענתה קמות לה מכח הסכמים קיבוציים בספרד.

יצוין כי כפי שאוזכר בענין גרץ- בהעדר טענה לדין הזר (וכאמור כאן ישנה טענה)- יחול הדין הישראלי מכח חזקת שוויון הדינים. אלא שלכאורה ברור כי תביעה לתשלום שכר כלשהו השונה מן השכר המוסכם בין הצדדים, וזאת מכח כך שלטענת העובד (גם לו תוכח) מבצע תפקידים החורגים מעבר לגדר תפקידו- אינה מגלה עילה בדין הישראלי. לא בכדי לא הפנתה התובעת בכתב התביעה ברכיב זה להפרתו של כל דין ישראלי שהוא.