סע"ש 6178-11-14,סע"ש 10909-11-14,"ש 10934-11-14

1.בפני מונחת בקשת הנתבעים בתיק זה, שהינם המבקשים בבקשה (להלן: "המבקשים") ל"חשיפת קלטת". בתמצית, המבקשים טוענים כי על התובעים בתיק, שהינם המשיבים בבקשה (להלן: "המשיבים"), לגלות את הקלטת המוזכרת בסעיף כג' לתצהיר גילוי המסמכים של המשיבים (להלן: "הראיה"). עוד טוענים המבקשים, כי המשיבים אינם עומדים בתנאי הלכת סוויסה (כפי שתידון בהחלטה

זו), העוסקת בדחיית מועד הגילוי של ראיה מטעם צד כלשהו, רק לאחר חשיפת ראיותיו של הצד שכנגד, וכי המשיבים לא הוכיחו קיומם של טעמים מיוחדים לדחיית גילוי הראיה, וכאשר המדובר למעשה בשינוי סדר הבאת הראיות, שיעשה במקרים חריגים ביותר. בנוסף טוענים המבקשים, כי הלכת סוויסה אינה חלה כאשר המדובר בהקלטת בעלי הדין, ולא צד ג'.

2.בתגובת המשיבים לבקשה נטען, בתמצית, כי המבקשים לא פירטו עובדות רבות ומהותיות בכתבי הטענות מצידם, ובכלל זה את שעות וימי העבודה של המשיבים, כמו גם שכרם והאופן בו הוא שולם. המבקשים אף סירבו לענות לשאלון ולבקשה למתן פרטים נוספים, שנשלחו להם על ידי המשיבים, לא השיבו לדרישות גילוי מסמכים ואף הסתירו הקלטות המצויות בידם. עוד נטען, כי המבקשים אינם בוחלים בשום אמצעי ופועלים כדי להסתיר את האמת. ביחס לגילוי הראיה, טוענים המשיבים כי המבקשים רוצים לגלות ולעיין בראיה כדי "להכין" ראיות כוזבות שיסתרו את הראיות שיש בידי המשיבים.

3.בתגובת המבקשים לתגובת המשיבים חזרו המבקשים על עמדתם, וציינו כי אין כל חשש ממשי לשיבוש ראיות מצידם, והמקרה שלפנינו אינו מקרה חריג המצדיק את דחיית הגילוי של הראיה שבנדון, והמשיבים מעלים טענות שווא ותו לא.

4.הכרעת בית הדין בבקשה – לאחר שעברתי על כלל טענות הצדדים ביחס לבקשה שבנדון, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה, וכי אין מקום להיעתר לעמדת המשיבים, ולפיה יידחה העיון בראיה רק לאחר הגשת התצהירים מטעם המבקשים.

5.כפי שכבר הודגש על ידי הפסיקה, נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים הינה גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים (בר"ע (ארצי) 33454-12-13 גריבובסקי – גל, ניתן ביום 27.2.2014).

6.עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת, ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515). אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי.

7.בהלכת סוויסה נדון מקרה בו הנתבע הוא זה שביקש לדחות את העיון בראייה. בפסיקת בתי המשפט השלום ובתי המשפט המחוזיים לא הייתה גישה אחידה בנוגע לשאלה, האם ניתן להחיל את הלכת סוויסה גם כאשר התובע הוא המבקש לדחות את הגילוי והעיון. בחלק מפסקי הדין לא נעשתה אבחנה בין התובע לבין הנתבע, ובחלק אחר של פסקי הדין, נקבע כי אין לאפשר שימוש בחריג העיון המאוחר על ידי תובע בהליך, אלא רק על ידי נתבע (ראו למשל ת"א (חי') 8368-11-09 גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ נ' שיבט ניתן ביום 4.11.2010).

8.ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני, ניתן ביום 15.8.2010) פסק בית המשפט העליון כי נדרש טעם מיוחד לדחות הגשת ראייה על ידי התובע עד לאחר הגשת הראיות מטעם הנתבע. גם בפרשת גריבובסקי שהוזכרה לעיל, הדגיש בית הדין הארצי, כי דחיית מועד הגילוי והעיון בראיה תיעשה רק במקרה מיוחד, ושב והדגיש במקרים נוספים, כי הדבר ייעשה רק "במקרים חריגים בהם קיימת הצדקה מיוחדת" (בר"ע (ארצי) 57643-01-15 יוסקוביץ – טלרד נטוורקס בע"מ, ניתן ביום 29.1.2015, כב' השופט איטח).

9.מטיעוני המשיבים עולה, כי הם מעלים חשש בדבר זיוף ראיות עתידי בידי המבקשים. המדובר בטענה חמורה, שלא הוכחה על ידי המשיבים כלל ועיקר, ו"הטעם המיוחד" הנדרש לפי הפסיקה אינו מתקיים על כן. זאת ועוד, גם אם היו צודקים המשיבים לגבי התנהגות בעייתית בעבר, כזאת או אחרת, של המבקשים כלפי המשיבים (ובית הדין אינו נדרש להכריע בסוגיה זו כעת), הרי שאין הדבר מלמד בהכרח כי המבקשים ימציאו ראיות יש מאין בהמשך התיק. כפי שנפסק בהקשר זה בפרשת פלוני שהוזכרה לעיל, "הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל".