|
|
תאריך פרסום : 26/03/2017
|  גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
61199-06-16
19/03/2017
|
בפני השופט:
כאמל אבו קאעוד
|
| - נגד - |
התובע:
ד"ר האני אבו עיטה
עו"ד אבראהים אגבאריה
|
הנתבעים:
1. מרכז בית אלמקדס (פנורמה) הרפואי בע"מ
2. חברת א.ע. מרכז אלקודס הרפואי בע"מ
3. ראג'ח אבו עסב
עו"ד אסאמה רגבי
|
| החלטה |
מבוא
-
לפניי בקשת הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "המבקשים") לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם. יצוין כבר עתה כי המבקשים הסתמכו בבקשתם על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") וזאת אף-על-פי שהתקנה הרלוונטית לעניין שלפניי הנה תקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), כפי שיפורט להלן.
-
לטענת המבקשים לא צורף לכתב התביעה מסמך לתמיכה בטענות התובע לפיהן העוסק על-ידי המבקשים, זאת למעט צילום מעטפה הנושא את שמם של המבקשים וכן את שמו של התובע. עוד נטען, כי הנתבעת אף לא תוכל להיפרע מהתובע שהנו תושב הרשות הפלסטינית ככל שהתביעה תדחה.
-
בתשובתו טען התובע, שכנגד המבקשים הוגשו תביעות רבות נוספות ושבכך יש ללמד על התנהלותם הקלוקלת. עוד נטען, כי כבר בתגובתו לבקשה למחיקת התביעה מיום 18.12.2016 צירף התובע תצהיר מטעם הרופא ד"ר אשרף עדואן (להלן: "ד"ר עדואן"), במסגרתו הצהיר ד"ר עדואן כי עבד יחד עם התובע אצל המבקשים. בנוסף, טען התובע כי המבקשים מאשרים בתצהיר שהוגש מטעמם (וצורף לבקשה למחיקתם מיום 25.10.2016) כי התובע אכן עבד במרכז הרפואי. כל אלה, מעידים, לטענת התובע, על סיכויי תביעתו כנגד המבקשים.
עוד ציין התובע, כי המבקשים לא הוכיחו כי לא ניתן לפעול כנגדו בהליכי גבייה עקב היותו תושב הרשות הפלסטינית. נוכח כל אלה, ביקש התובע לדחות את הבקשה, תוך שהבהיר כי קבלתה תוביל לשלילת זכותו החוקתית לגישה לערכאות. יוער, כי בסיום תשובתו ציין התובע כי עד כה לא שילמו לו המבקשים את הוצאות המשפט שנפסקו כנגדם בהחלטת בית הדין מיום 19.12.2016 (בסך 800 ₪).
-
בתגובת המבקשים לתשובת התובע, ציינו המבקשים כי התובע לא פירט את טענתו בדבר ריבוי התביעות כלפיהם ואף לא הציג כל הוכחה לכך. כמו-כן, חזרו וציינו כי לא קיים שיתוף פעולה בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית בעניין גביית חוב או נקיטת הליכי הוצל"פ. עוד צוין, כי תביעת התובע מתייחסת לתקופה עבודה אשר הסתיימה בשנת 2014. עם זאת, מאז אותו מועד, ועד הגשת התביעה, לא פנה התובע למבקשים בדרישה כלשהי לתשלום. לבסוף, הדגישו שוב המבקשים כי הנתבעת 1 הנה גוף משפטי נפרד מהם ואף הציגו תמצית רישום של הנתבעת 1 מרשם החברות.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
-
ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|