סע"ש 61026-12-14

1.התובעת, גב' אירינה מן, ילידת 1962, עבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת 1, אילת קווי תובלה יבשתית בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") מיום 7.12.2009 ופוטרה על ידי הנתבעת 2, אקסלוסיב שירותי הובלה (ד.א) בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ביום 29.12.2013. בתובענה זו עותרת התובעת לקבל זכויות סוציאליות משתי הנתבעות יחד ומהנתבעים 3 ו-4 מנהלי הנתבעות, לטענתה הנתבעות מוזגו בחודש אפריל 2013 ועל כן היא תובעת את הזכויות הסוציאליות משתיהן יחד וממנהליהן.

2.הנתבעים 3 ו-4 ביקשו לדחות על הסף את התביעה נגדם בטענה שהנתבע 3 היה שכיר של הנתבעת 1 ולא היה המעסיק של התובעת; והנתבע 4 מנהל את עסקיו באמצעות עובדים ומנהלים ולא באופן ישיר ואין מקום להרמת מסך בעניינו. הנתבעים טוענים שהתובעת עבדה אצל הנתבעת 1 עד לחודש מאי 2013 ומאותו תאריך החלה לעבוד בנתבעת 2 ועל כן יש לערוך הבחנה בין שתי התקופות.

3.בדיון המקדמי מיום 4.1.2016, נתנו פסק דין חלקי לאור כתב ההגנה ולפיו על הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 22,750 ₪, כאשר סכום זה כולל בתוכו את רכיב הפיצויים הקיים בקרן הפנסיה; וכן קבענו שהנתבעת 1 תשלם לתובעת דמי הבראה בסך של 661.5 ₪ וסך של 5,724 ₪ בגין דמי חופשה. במעמד פסק הדין החלקי קבענו: "למען הסר ספק, הסכומים שנפסקו בפסק הדין החלקי הם בגין סכומים שעל פי הנתבעת 1 לא שנויים במחלוקת ואין באמור משום ויתור על טענה כלשהי של התובעת בקשר לרכיבים אלו".

ביום 8.1.2016 נתנו פסק דין חלקי נוסף בו הורינו לנתבעים לשלם לתובעת את משכורת נובמבר 2013 בסך של 7,970 ₪ וכן הורנו לנתבעים 1 עד 3 להשלים את פיצויי הפיטורים בסך של 1,013 ₪ בתוך 20 ימים.

4.התובעת טוענת בכתב המתוקן שהגישה, שהיא זכאית לזכויות סוציאליות בסך כולל של 147,230 ₪, כאשר סכום זה כולל בתוכו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 28,000 ₪; תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך של 7,000 ₪; תשלום פיצויי פיטורים בסך של 28,472 ₪; תשלום בגין דמי הבראה בסך של 2,614 ₪; תשלום פדיון ימי חופשה בסך של 7,636 ₪; תשלום הפרשים לביטוח מנהלים בסך של 3,500 ₪; פיצוי בגין קיזוז שכר שלא כדין בסך של 2,800 ₪; פיצוי בגין הפליה מחמת גיל בסך של 50,000 ₪; ותשלום הפרשי שעות עודפות בסך של 3,579 ₪.

5.השאלה העיקרית בה עלינו להכריע, האם חל רצף בין שני מקומות העבודה, כך שניתן לחייב גם את הנתבעת 2 בגין הזכויות הסוציאליות להן תהיה זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה; שאלה נוספת, האם יש מקום להרים את המסך כנגד הנתבעים 3 ו-4.

6.התובעת טענה כי החל ב-07.12.2009 ועד מאי 2013 עבדה אצל הנתבעת 1, ובחודש מאי 2013 נודע לה שנתבעות 1 ו-2 התמזגו ועל כן הן מעסיקותיה במשותף. התובעת צירפה לתצהירה מכתבים מיום 01.04.2013, ומיום 09.05.2013 בהם כתב הנתבע 3 לצד שלישי ששתי החברות התמזגו החל ביום 01.04.2013. לטענתה בחודש מרץ 2013 כשהגיעה למשרדי נתבעת 1 שהיו ממוקמים ברחוב היוזמה באשדוד גילתה כי המשרדים הועברו למשרדי מחלקת התפעול של נתבעת 1 בעורף נמל אשדוד, ומאותו מועד עד לסיום עבודתה עבדה באותם המשרדים. כשהעובדים נשארו אותם עובדים והציוד הועבר במלואו מהמשרדים למשרדי מחלקת התפעול. לטענתה השינוי בתלוש השכר החל בחודש מאי 2013 שנרשם על שם נתבעת 2 היה פיקציה מאחר שנתבעת 1 המשיכה את אותה פעילות מול אותם לקוחות. לכן טוענת התובעת שהתקיים רצף תקופות בעבודה והעסקה במשותף ע"י שתי הנתבעות.

7.לטענת התובעת יש להרים את המסך נגד הנתבעים 3 ו-4 בשל אי העברת כספים לקופת גמל. לטענתה החל בחודש אפריל 2013 בוצעו ניכויים משכרה לצורך הפרשה פנסיונית כשבפועל הכספים לא הועברו לקופה, מה שמצדיק את הרמת המסך. כמו כן לטענתה קיימת עילה נוספת להרמת המסך בשל התעלמות מזכויות העובדים, הגעה למצב של חדלות פירעון מבלי לבקש הליך פירוק שיאפשר לעובדים לממש את זכויותיהם במוסד לביטוח לאומי.

8.הנתבעים טענו כאמור שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 מאחר שלא מתקיימים החריגים להרמת המסך, לטענתם, יש לאבחן בין שתי תקופות העסקה עד חודש אפריל 2013 בה הועסקה בנתבעת 1 ומחודש אפריל 2013 בה הועסקה בנתבעת 2. באשר לזכויות בגין תקופת העסקתם בנתבעת 1 טוענים הנתבעים שכל הכספים שהתובעת זכאית להם ממתינים לה בקופת הפנסיה. כמו כן טענו הנתבעים כי משניתן פסק דין חלקי בנוגע לפיצויי פיטורים כנגד נתבעת 1 התובעת לא יכולה לטעון לטענה של רציפות מעסיקים. הנתבעים טוענים שהתובעת ידעה על סיום העסקתה בנתבעת 1 בין היתר לאור מכתב ששלח ב"כ הקודם ביום 19.12.2013, בו טען שבאמצע חודש אפריל 2013 הודיע נתבע 3 לתובעת כי עליה לחתום על טופס 101 מאחר שהיא עוברת לעבוד בנתבעת 2 ובסעיף 5 באותו מכתב כתב שלפני סיום העסקתה בנתבעת 1 לא נערך לה שימוע ולא שולמו לה פיצויי פיטורים, כך שלטענת הנתבעים התובעת ידעה על כך שהתחלפו המעסיקים.