אוסטה נ' דניאלי

לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות להן זכאי לטענתו, מכח עבודתו אצל הנתבע וסיומה. תביעה זו, ולא לראשונה , מציפה את הקושי המובנה הקיים באופן ביצוע תשלומים לעובדים תושבי השטחים באמצעות אגף מת"ש ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: מת"ש) בתקופה הרלבנטית.

רקע נדרש

1. הנתבע, ביחד עם אשתו ובשיתוף בנו ובתו העובדים אצלו, מנהל כמה עסקים: חנות פרחים- המנוהלת בפועל על ידי הבת (להלן: נורית), ועסק לדודי שמש – המנוהל בפועל ע"י הבן (להלן כשמו בפי הצדדים: אודי). כן מנהל הנתבע בחצר ביתו משתלה, אשר הגדל בה משמש למכירה בחנות הפרחים.

2. התובע עבד בעסקו של הנתבע החל מחודש 8/2007 ועד לחודש 3/2013.

3. אין חולק כי לתובע שולם שכר של 300 ₪ ליום במזומן. (אם כי כפי שיובהר להלן נוהלה התחשבנות ביחס לסכומים אלה).

4. כמו כן אין חולק כי הנתבע דווח על העסקת התובע למת"ש ואף העביר אליו תשלומים עבור התובע מדי חודש, וזה האחרון הנפיק תלושי שכר עבור התובע. אין מחלוקת כי בתלושי השכר ננקבו שיעור שכר יומי השונים מ300 ₪. על המשמעות שיש ליתן לדברים חלוקים הצדדים.

    

   המחלוקות

5. המחלוקות המהותיות שבין הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות (ולהלן נראה כי חל שינוי בהן) נגעו לנושאים הבאים:

   מהו צו ההרחבה החל על עבודת הצדדים- בעוד התובע טוען שכל עבודתו היתה בתחום הבנין , טוען הנתבע כי זו התחלקה בין הבנין לחקלאות. תחום העיסוק, כך מוסכם על הצדדים, גוזר את תחולתו של צו ההרחבה הרלבנטי.

   כנגזרת ממחלוקת זו נצמחת מחלוקת בדבר זכאות לרכיבים שונים מכח צווי ההרחבה- כלכלה, ותק, קרן השתלמות, שעות עבודה בקיץ, מענק שנתי, תוספת אשה, שעור דמי ההבראה ואף הפרשי שכר מינימום (כטענה חלופית של התובע). עוד אין הסכמה ביחס לשעורם של רכיבים אלה ועצם הזכאות להם גם בהנחה שחל צו ההרחבה הרלבנטי.

   הצדדים חלוקים גם באשר להיקף עבודת התובע וכן באשר לשעור השכר שלו.

   כמו כן חולקים ביחס לזכאות לדמי חופשה, חגים ופנסיה וכן באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה והזכויות הנגזרות מכך.