סע"ש 60282-11-14 סע"ש 49035-11-15

1.לפניי בקשה מטעם התובעים לאיחוד התיקים שבכותרת.

2.התובעים טוענים כי מדובר בשתי תביעות בנסיבות זהות, של שני עובדים שעבדו בתקופות חופפות אצל אותם מעסיקים. עוד טוענים התובעים כי שתי התביעות תלויות בבירור מסכת עובדתית אחת של יחסי עובד-מעסיק, כאשר טענות הצדדים זהות בשני התיקים. עוד טוענים התובעים כי הצדדים מיוצגים על ידי אותם באי כוח.

3.הנתבעת 1 מסכימה לבקשה ומהבקשה עולה כי אף הנתבעת 2 מסכימה לבקשה.

הכרעה

4.בתקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע כי: "ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו".

5.תקנה 120 לתקנות סדרי הדין מסמיכה את בית הדין לפעול "לפי שיקול דעתו" בהחלטה בדבר איחוד תיקים. מסגרת זו של הסמכות על-פי שיקול דעת היא רחבה. השיקולים אותם על בית הדין לשקול, בעת מתן החלטה בבקשה לאיחוד דיון, הינם יעילות הדיון אשר נבחנת, בין היתר, בקיומן של שאלות זהות או דומות, וכן שלב הדיון אליו הגיע כל אחד מהעניינים התלויים ועומדים, אשר לגביהם מתבקש האיחוד. כמו כן, יבחן בית הדין, האם יש באיחוד הדיון כדי למנוע עיוות דין למי מהצדדים. המטרה העיקרית של התקנה המאפשרת איחוד דיון, הינה חיסכון בזמן ובהוצאות לגבי ניהול הליכים, שיש בהם שאלות דומות של משפט או של מסכת עובדות. באשר לשיקולי יעילות הדיון, אין ספק, כי המדובר בשיקול משמעותי, ויש לבחון את השלב בו מצוי כל אחד מההליכים שאת איחודם מבקשים (דבע (ארצי) נד-191-3 תכנון המים לישראל בע"מ - אורי אייזיק, ניתן ביום26.5.97).

6.במקרה שלפניי מדובר בשני עובדים בעלי דרכון ממדינת אריתריאה אשר תובעים שעות נוספות וכן זכויות סוציאליות נוספות בגין עבודתם בשנים 2011-2014. שתי התביעות מכוונות כלפי המעסיק בפועל וחברת כח אדם.

7.עיון בכתבי התביעה של כל אחד מהתובעים מגלה כי הם הועסקו במסגרת העסקה זהה כעובדים שעתיים בשכר מינימום או פחות מכך, בין היתר במיון ירקות, מילוי ארגזים, העמסת סחורה ועבודות כלליות אחרות במושב ניר עקיבא. התובעים טוענים כי לא קיבלו תלושי שכר וכן לא שולמו שעות נוספות, דמי חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות, דמי חגים, מתן הודעה בדבר תנאי עבודה, דמי כלכלה, קרן השתלמות, מענק יומי ומענק שנתי.

כמו כן טוענים התובעים כי על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף החקלאות וכן צו ההרחבה בענף אספקת כוח האדם. עוד טוענים התובעים כי הנתבעות העסיקו את אותם במשותף.

8.עיון בכתבי ההגנה מגלה כי הנתבעות טוענות טענות דומות עד כדי זהות בכל אחד מהתיקים. כך טוענת הנתבעת 1 כי היא איננה מעסיקתם של התובעים וכי וכי אין יריבות בינה לבין התובעים. עוד טוענת הנתבעת 1 כי אין לה כלל עבודה במושב ניר עקיבא, היא אינה מעסיקה עובדים זרים, אלא, עובדים מתאילנד ובני מיעוטים מישראל דרך חברת כח אדם וכן כי לא חלים צווי ההרחבה הנטענים בכתב התביעה.

9.הנתבעת 2 אף היא טוענת להיעדר יריבות וכי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובעים בתקופה הרלוונטית לכתבי התביעה. הנתבעת 2 טוענת כי התובע 1 הועסק על ידה במשך 4 חודשים בלבד בין 01.01.13 לבין 30.04.13 וכי התובע 2 הועסק על ידה בחודש 01/13 בלבד. עוד טוענת הנתבעת 2 כי לא חלים צווי ההרחבה לאור העובדה שלא היתה מעסיקת התובעים וכן כי הנתבעת 1 היתה מעסיקת כל אחד מהתובעים.