סע"ש 59444-02-16

1.לפניי בקשת הנתבע מיום 29/11/16 להפקדת ערובה (להלן: "הבקשה").

רקע

2.ביום 28/2/16, הגיש התובע, תושב הרשות הפלסטינית, כתב תביעה כנגד הנתבע, בו טען, בין היתר, כי עבד אצל הנתבע כפועל חקלאות בתקופה שמיום 3/7/2006 עד ליום 31/5/2010 – מועד בו פוטר לאלתר. עוד נטען כי הנתבע הנפיק לתובע היתרי עבודה באמצעות עובדים אחרים אשר עבדו בשירותיו. בכתב התביעה נתבעו הרכיבים הבאים: הפרש שכר מינימום, פיצוי לפי חוק הודעה לעובד, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי בשל אי הנפקת תלושי שכר. סכום התביעה הועמד על סך 99,638 ₪.

3.הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו ביום 19/4/16, בו טען, בין היתר, כי התובע לא עבד אצלו וכי לא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעסיק. עוד נטען כי התובע צירף רישיונות עבודה שאינם ע"ש הנתבע, וכי ממילא אין ברישיונות אלה כדי להוות ראיה כלשהי. בנוסף, שני הנספחים אשר צורפו כנספח ב' לכתב התביעה ואשר כביכול הוצאו מטעם הנתבע, אינם כוללים את שמו של התובע, ולבסוף התביעה הוגשה בשיהוי חמור.

עיקר טענות הצדדים

4.בבקשה טוען הנתבע, בין היתר, כי בהתאם להוראות תקנה 117א (הכוונה 116א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), בית הדין יורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע בתביעתו של מי שהינו תושב הרשות הפלסטינית, אלא אם מתקיימים החריגים הקבועים בתקנה. התובע לא הציג ראשית ראיה לעבודתו הנטענת וצירף מסמכים אשר אין בהם כדי להוות ראיה כלשהי לכך שעבד כנטען, ואף במסמכים אשר צורפו ואשר הוצאו כביכול מטעם הנתבע, שמו של התובע אינו מופיע. בנוסף, התובע טוען כי התחיל לעבוד אצל הנתבעת בחודש יולי וברציפות למשך 4 שנים – בחודש זה לא מתקיימת עבודה חקלאית בשל תנאי מזג האוויר הקשה וכן מתכונת ההעסקה הנטענת אינה מתאימה למתכונת ההעסקה הנהוגה אצל הנתבע. עוד טוען הנתבע כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה הואיל וסיכויי התביעה הינם קלושים והוא מתגורר מחוץ לישראל ולא ציין את מענו.

5.בתגובתו מיום 12/12/16, טוען התובע, בין היתר, כי קבלת הבקשה משמעה כי החוטא יצא נשכר כשהנתבע מנסה בכל הדרכים להכביד על התובע בניהול התביעה. ראיד דראגמה, אשר על שמו הוצאו אישורי ההעסקה של התובע, הוא עובד קבוע של הנתבע כשטענות הנתבע נדחו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק סע"ש 17940-05-13 בו ניתן פסק דין ביום 29/6/16 .

היתרי ההעסקה אשר ברשות התובע הם על שם עובדים אחרים של הנתבע, כפי שנקבע בפסק הדין הנ"ל ומדובר בראיות המאפשרות לו להיכנס לאולם בית הדין ולבקש את זכויותיו, כשהנתבע אינו נותן הסבר לעובדה לפיה שמו של התובע השתרבב בהיתרי העסקה על שם עובד שלו בכתובתו ובשטחו. המדובר בשיטה אשר עוקפת את חקיקת המגן, אינה סבירה ונועדה להתחמק מתשלום זכויות עובדים. הבקשה הוגשה ללא תצהיר ורק בשל העובדה לפיה התובע הינו תושב הרשות הפלסטינית, כשלא ניתן לקבוע בשלב הנוכחי כי מדובר בתביעה מופרכת. התובע עובד בעבודה מסודרת ומשתכר סך של 4,300 ₪.

זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית כשחיובו של התובע בהפקדת ערובה מהווה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, כשסעד זה ימומש במשורה ובמקרים נדירים ובנסיבות חריגות בלבד. בהתאם לתקנה 117א (הכוונה 116א) לתקנות, החריג לאי הטלת ערובה הוא כי התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהנתבע יוכל להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, או מטעמים מיוחדים שיירשמו. בענייננו קיימות ראיות אשר סותרות את טענות הנתבע ותומכות בגרסת התובע כשאין מדובר בתביעה שהינה מופרכת. הן פסק הדין הנ"ל והן החלטת בית הדין הארצי בבקשה לעיכוב ביצוע אותו פסק דין, והמסמכים אשר צורפו, מהווים יותר מראשית ראיה והן ראיות להוכחת התביעה. לתגובת התובע צורף תצהיר מטעמו.

המסגרת הנורמטיבית

6.עד לאחרונה לא היתה בתקנות תקנה ספציפית אשר דנה בסוגיית הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. אי לכך, הוראות תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אומצו על ידי בתי הדין לעבודה וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 .