סע"ש 57807-11-15

בפני בית הדין בקשה לסילוק התובענה על הסף כנגד הנתבע 3, שהוגשה בד בבד עם כתב ההגנה.

1. במסגרת הבקשה טען הנתבע 3 כי לא קמה עילת תביעה אישית כנגדו, אין כל יריבות בינו לבין התובע והוא מעולם לא העסיק את התובע. לטענת הנתבע 3, היה אחד מבעלי המניות בנתבעת 1, אולם אין בכך הצדקה להרמת המסך ולתביעתו באופן אישי, נוכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מבעלי המניות.

2. ב"כ התובע התנגד לבקשה, טען כי לא נתמכה בתצהיר כדין ונטענה כחלק מכתב הגנה, ולא כבקשה נפרדת, ומשכך יש לראות את כל הטענות שבמסגרתה, כמוכחשות. לגופו של עניין טען התובע כי הנתבע 3 הוא שהעסיק את התובע בפועל, הלין את שכרו, כמו גם שכרם של יתר העובדים, וזאת במשך תקופה ממושכת ובאופן קבוע, לא הפריש עבורם הפרשות פנסיוניות ולא שילם פיצויי פיטורים, כמפורט בכתב התביעה, וכן טען לעירוב נכסים בין הנתבע 3 לנתבעת 1. בנסיבות אלה, התנהלות הנתבע 3 מצדיקות הרמת מסך בהתאם לתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה ולפסיקה. התובע הפנה להסכם בין הנתבעים 1 ו-3 לבין הנתבעת 2, ממנו עולה כי הנתבעים 1 ו-3 נטלו על עצמם יחד, וכל אחד לחוד בערבות הדדית את כל החיובים הקשורים בשכר וזכויות העובדים וטען כי יש לראות בהסכם כחוזה לטובת צד ג' בהתאם לחוק החוזים, כך שהתובע רשאי לדרוש את קיום החוזה והזכויות הנובעות ממנו. התובע טען עוד כי סעד של מחיקה על הסף הנו מרחיק לכת ויהיה בו כדי לפגוע בזכות היסוד של התובע באופן קשה.

3. סעד של מחיקת תביעה על הסף הנו מרחיק לכת ומשכך נקבע כי: "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, (ראה למשל ע"א 796/80, פ"ד לז(4), 337, 340), ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע (ארצי) 3-15/מז אפנר יצחק ואח' נ' מפעלי הדסה לחינוך; דב"ע נא/3-31 (ארצי) חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון; דבע (ארצי) 3-195/נא תובנה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל).

4. בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו קבע בית המשפט העליון:

   "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף".

5. בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 נקבע כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות, במקרים מסויימים:

   "(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

   (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

   (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה".

6. בעע (ארצי) 1452/04שלמה אביר נ' מנסור חוסיין נקבע:

   "נקודת המוצא בדיני חברות הינה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כ"ז, 345). חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה והדברים ידועים. עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה. דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון שקיומה של חברה באשיות משפטית נפרדת מבעליה נועדה לאפשר לה ניהול עסקים כדין ובתום לב ולא נועד להוות כסות מפני מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה כלפי המתקשרים עימה או נושיה. כך בכלל וכך במיוחד כלפי נושים שהם עובדי החברה, עימם קיימים יחסים משפטיים קרובים ונמשכים המטילים על בעלי החברה אחריות מוגדרת. יחסי הקירבה בין החברות לבין בעלי מניות ונושאי תפקידים בה, יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם ולחייבם בחובות החברה (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג (88), 34; ע"ע 1201/00 זילברשטיין - ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג(39), 35; ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלומאות רחביה בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג (94), 35). אין חולק כי הרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג והיא נעשית כאשר למשל אורגן של החברה עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או פועל על מנת להונות את נושי החברה. העילות המקובלות להרמת מסך הן הקמת חברה למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, ערוב נכסים של בעלי המניות עם נכסי החברה, ריקון החברה מנכסיה ועוד. אכן, אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי המניות שכן "המסר המרכזי העולה מניתוח התקדימים הינו רצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית באותם מקרים קיצוניים, שבהם נראה כי החלתו של עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות לא-צודקות" (ד"ר א' חביב - סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (1), עמ' 201).