סע"ש 57654-02-13 בולוטין נ' מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ

1.התובע עבד בנתבעת כשומר, באתרי בניה שונים, במשך כשבע שנים. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו.

התשתית העובדתית

2.הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. התובע הועסק על ידה כשומר והוצב על ידה במקומות עבודה שונים: תחילה כקב"ט ואחראי משמרת בחב' גילת ובהמשך ב"בנין ורוד חברה לניהול" (נספחים ה' לתצהיר דוד). יום תחילת עבודתו היה 1.4.05. ביום 23.9.12 התובע הודיע לנתבעת בכתב על רצונו לסיים עבודתו ביום 30.9.12 (נספח ב' לתצהיר דוד). היום שבו סיים בפועל שנוי במחלוקת בין הצדדים, ונדון בכך בהמשך.

יחסי העבודה בין הצדדים הוסדרו באמצעות הסכם עבודה אישי בכתב מיום 20.2.05 (נספח א' לתצהיר דוד). שכר עבודתו שולם לפי שעות עבודה בפועל. שיעור משרתו השתנה ולא היה קבוע.

3.עם סיום עבודתו, ערכה הנתבעת לתובע גמר חשבון בתלוש אוקטובר 2012 (נספח ג' לתצהיר דוד). בין הצדדים נוהל דין ודברים בנוגע לזכויות התובע בעד תקופת עבודתו האמורה וסיומה. הצדדים הגיעו ל"הסכם פרישה", אך התובע חזר בו מחתימתו עליו (נספחים ה' לתצהיר התובע).

דיון והכרעה

התיישנות

4.כתב התביעה התייחס מלכתחילה לתשלום זכויות, לרבות שכר עבודה, בעד תקופה שמשנת 2005. אולם לאור טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה, התובע צמצם תביעתו עבור התקופה שמיום 1.3.06.

תקופת העבודה

5.התובע טוען שסיים את עבודתו בנתבעת ביום 30.9.12 (ס' 2 לתצהירו). כפי העולה מדוח רב חודשי (ריכוז לעובד) שהנפיקה הנתבעת, בספטמבר 2012 התובע לא ביצע משמרות עבודה, תלוש שכר עבור חודש זה או דוח נוכחות לא הוגשו. מכל מקום, התובע הודה בחקירתו כי "מתי משמרת האחרונה אני משיב באוגוסט" (ע' 6, ש' 25). ואכן, כפי העולה מדוח הנוכחות אוגוסט 2012, משמרת אחרונה של התובע הייתה ביום 11.8.12.

עם זאת, כפי העולה מהראיות, התובע התבקש לתת הודעת התפטרות בכתב, ובמכתבו ביקש שההתפטרות תיכנס לתוקף ביום 30.9.12 (ס' 8 לתצהיר דוד; נספח א' לכתב ההגנה). דוד מסר בחקירתו שמועד סיום יחסי העבודה נקבע בהסכמה (ע' 11, ש' 8). ואכן עולה מההתכתבות בין התובע לנתבעת שמועד סיום יחסי העבודה נקבע בהסכמה ליום 30.9.12 (נ' ה' לתצהיר התובע). כמו כן, בסעיף 2 להסכם הפרישה שניסחה הנתבעת צוין כי "עבודתו של העובד אצל החברה החלה ביום 01.04.05 ובאה לסיומה ביום 30.09.12" (נספח ד' לתצהיר התובע). בהתאם, אנו קובעים שהתובע סיים עבודתו בנתבעת ביום 30.9.12, על אף שבפועל משמרת העבודה האחרונה בוצעה ביום 11.8.12. משכך, תקופת העבודה היא מיום 1.4.05 עד ליום 30.9.12.

היקף המשרה

6.הנתבעת טענה כי ממוצע חלקיות המשרה הוא 55% על סמך תלושי השכר. התובע מנגד טען לחלקיות משרה שונה בעד כל שנה, כשלטענתו עבור תקופת עבודתו הכוללת ממוצע משרתו הוא 62.92%. מאחר שהנתבעת לא פירטה כיצד נקבע היקף המשרה הנטען על ידה, פרט להסתמכות על התלושים (ס' 13 לסיכומיה), ולא טענה דבר כנגד תחשיב התובע, אין בידינו לקבל טענתה. דהיינו, הנתבעת לא פירטה האם לצורך חישוב חלקיות המשרה, נכללו על ידה שעות היעדרות של העובד כגון חופשה, מחלה ודמי חגים בעדן משולם לעובד חלף שכר עבודה, כמו גם, שעות עבודה רגילות שבהן הועסק התובע בימי מנוחה שבועית. משכך, אנו מקבלים את טענות התובע בנוגע להיקף משרתו. בהתאם לכך היקף המשרה של התובע הוא כמפורט: בשנת 2005 בשיעור 68.75%; בשנת 2006 בשיעור 77.32% ; בשנת 2007 בשיעור 96.68%; בשנת 2008 בשיעור 91.98%; בשנת 2009 בשיעור 77.64%; בשנת 2010 בשיעור 50.62%; בשנת 2011 בשיעור 22.91% ובשנת 2012 בשיעור 6.3%. בממוצע התובע הועסק בחלקיות משרה של 62.92% (ס' 9 לסיכומיו).

האם קיים הסדר תמורה כוללת תקף

7.התובע טוען שאין ליתן תוקף לאישור הסדר תוספת כוללת עבור עבודה בשעות נוספות, מכמה וכמה טעמים. התובע לא הוחתם על הטופס כנוסחו בנספח להסכם הקיבוצי בענף השמירה, והוא אף לא נשלח ודווח למועצת הפועלים ואישור בעניין זה לא הומצא על ידי הנתבעת. התובע חתם כנספח להסכם העבודה על "טופס הסדר תשלום תוספת כוללת" מיום 20.2.05 במסגרתו הודיע על הסכמתו לקבלת תוספת כוללת במקום גמול עבודה בשעות נוספות. התובע נתן הסכמתו לתשלום שכר העולה על לפחות 9% משכרו הרגיל. זאת, בעד כל שעות העבודה כתשלום הבא במקום גמול שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. כפי העולה ממכתבה של הנתבעת מיום 22.12.10, התובע הסיר הסכמתו להסדר תמורה כוללת ובהתאם הודיעה לו הנתבעת שמיום 1.12.10 לא תשולם לו התוספת הקבועה בשיעור של 9% משכרו הרגיל, אלא תשלום בעד שעות נוספות, שישולם לתובע רק בעד שעות עבודה נוספות שיבצע בפועל. ואכן, מנובמבר 2010 הנתבעת לא שילמה לתובע תמורה כוללת. במקום זו, שולם לתובע החל מדצמבר 2010 גמול שעות נוספות כנגד ביצוע שעות עבודה נוספות בפועל.

8.ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה קובע הסדר מיוחד המאפשר למעסיק תשלום תוספת כוללת בעד עבודה בשעות נוספות בהתקיים התנאים המפורטים בו. סעיף ח2 להסכם הקודם וסעיף 10.2 להסכם החדש קובעים בהתאמה שמעסיק בענף השמירה יהיה רשאי, בהסכמת העובד בכתב, להוסיף על שכרו של השומר בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם בעד כל שעות העבודה, באותו היום. במקרה כזה יהיה המעסיק פטור מלשלם לאותו עובד גמול עבודה בשעות נוספות בעד עבודה שבוצעה באותו יום עבודה. באשר לתוקפו של הסדר תוספת כוללת, קובע ההסכם הקיבוצי בענף השמירה שעליו להיערך בכתב לפני הנוסח המצורף להסכם זה ועל העתק ממנו להישלח למועצת הפועלים שבתחומה מועסק העובד.

9.במקרה שלפנינו, התובע טוען שהנוסח עליו חתם אינו תואם את הנוסח בהסכם הקיבוצי בענף השמירה, הנתבעת אינה מכחישה זאת, וכן אין מחלוקת שלא דווח למועצת הפועלים על קיומו של ההסדר. על פי הפסיקה, יש לפרש את דרישות ההסכם הקיבוצי האמורות באופן קפדני ואין תוקף להסדר התמורה הכוללת ככל שלא קוימו אלה במלואן וכלשונן (ע"ע 184/09 קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ (18.12.11)). על כן, אין ליתן תוקף להסדר התמורה הכוללת עליו הוחתם התובע, ויש לחשב את זכאותו לגמול שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. כמו כן, על פי הלכת קרבצ'נקו, הסדר תמורה כוללת אינו פוטר את המעביד מהחובה לשלם גמול שעות נוספות כדין עבור שעות נוספות בימי המנוחה השבועית, בנוסף לגמול עבור עבודה בימי המנוחה השבועית, גמול עבודה שממילא אינו כלול בהסדר התמורה הכוללת (סעיף ח2(5) וסעיף 10.3 להסכם הישן והחדש בהתאמה).