סע"ש 57527-02-14

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת רחבת היקף הנוגעת לזכויותיו של התובע הנובעות ממהלך עבודתו רבת השנים אצל הנתבעת. במסגרת ההליכים בתיק, צומצמה יריעת המחלוקת על דרך הפשרה, באופן שבית הדין נדרש להכריע באופן מנומק רק בסוגיית זכאותו של התובע לדמי הבראה, וכן לקבוע את גובה ההוצאות ושכר הטרחה שישולם לתובע.

על פי לשונו של סעיף 7א להסכם הקיבוצי הכללי בעניין השתתפות מעביד בהוצאות הבראה ונופש, "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה בעבור אותה תקופה במהלך עבודתו".

לעניין שווי זכאותו של התובע לדמי הבראה, הסכימו הצדדים כי בעד שתי שנות ההעסקה האחרונות היה על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך 6,000 ₪. עוד הוסכם כי במהלך אותן שנתיים שולמו לתובע בפועל, בתלושי השכר, דמי הבראה בסך 4,200 ₪.

גדר המחלוקת בעניין זה הוא בכך שלדעת הנתבעת יש לקזז את הסכום ששולם, מהזכאות לדמי הבראה בשנתיים האחרונות, כך שיתרת חובה בגין רכיב זה הוא 1,800 ₪. התובע סבור כי את הסכומים ששולמו כאמור יש לייחס לחובות העבר של הנתבעת בגין רכיב זה, כך שלטעמו, הנתבעת עודה חייבת במלוא הסכום.

ב"כ התובע הפנה אותנו לפסק דינו של כב' השופט גולדברג, שניתן בעניין דומה בסע"ש 12906-11-11, ולפיו יש לייחס את כל הסכום ששולם לטובת חובות העבר.

מנגד, ב"כ הנתבעת הטעים והדגיש כי קבלת טענת התובע בעניין זה תביא לכך שמעסיקים יימנעו מלתקן דרכיהם מיוזמתם במהלך תקופת ההעסקה, ולשלם דמי הבראה, הואיל וממילא יחוייבו בעד שתי שנות תשלום בסופה [בין אם שילמו במהלכן ובין אם לאו]. ב"כ הנתבעת סבור כי שיקולים של מדיניות ציבורית מחייבים שלא "לענוש" את הנתבעת בשל תום ליבה, באופן בו היא מחוייבת למעשה בתשלום כפול בעד אותן שנתיים.

לאחר ששקלתי עמדות שני הצדדים בעניין זה, וחרף ההיגיון הגלוי שבטענת הנתבעת, אני סבור כי הדין בעניין זה מצוי עם התובע.

החובה לשלם דמי הבראה במהלך תקופת ההעסקה היא חובה שבדין, והמגבלה שנקבעה בדין לגבי גביית החוב לאחר תום תקופת ההעסקה אינה יכולה להשפיע על החיוב המוטל על המעסיק במהלך ההעסקה. בעניין זה מקובל עלי הנפסק בעניין סטניסלב נ. סער ביטחון בע"מ [סע"ש 12906-11-11; ניתן ביום 31.8.14] , ולפיו "התובע רשאי לזקוף את הסכומים ששולמו לו כדמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו, על חשבון חוב הנתבעות כלפיו בגין דמי הבראה בגין שנים קודמות. הבסיס לכך הוא סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

אשר על כן החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 6,000 ₪ בגין דמי הבראה.