GHEBRWET TESFA נ' ת.מ.ר אקולוגיה בע"מ

לפני בקשה לסילוקה על הסף של התביעה דכאן כנגד הנתבעים 2-3.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר לבקשה.

אלה טעמי בתמצית:

אין חולק כי הנתבעים 2-3 הם בעלי תפקידים / בעלי מניות של הנתבעת 1 שהיא שהיתה מעסיקתה של התובע וכי התביעה כנגדם מוגשת נוכח טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל פניה של הנתבעת 1.

אלא שעיון בנטען בכתב התביעה , וכן בטיעוני התובע ביחס לאחריותם האישית של נתבעים 2-3 מעלה כי אין בהם כדי להקים ולו לכאורה עילה כנגדם.

הפסיקה בעניין הרמת מסך ההתאגדות חזרה פעמים רבות על כך, שהכלל הוא כי יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכלל הינו הרמת מסך, ונועד למקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם יש ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה (ע"ע 129/10 אופיר זוננשיין- G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ,31.10.11).

בסעיף 6 לחוק החברות נקבע כי:

"(א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

א.באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

ב. באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע אתחובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה....".

בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקת בית הדין הארצי מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים.