סע"ש 55248-12-16

1.בפניי בקשת הנתבעת 4 (להלן – אל-הר) לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

2.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה, להלן החלטתי.

3.בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים לגביו טעמים מיוחדים לפטור אותו מהפקדת ערובה. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

5.בנסיבות אלו אבחן האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

6.מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי קיימת ראשית ראיה להוכחת תביעת התובע.

א.במסגרת תביעתו טען התובע, כי לא קיבל זכויות עבודה שונות ואחריותה של אל-הר כלפיו נובעת מהיותה מעסיקה במשותף, אי שמירה על זכויותיו, התקשרות ב"חוזה הפסד" ואי קליטתו לאחר 9 חודשי עבודה בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. לכתב התביעה צרף התובע 11 תלושי שכר כשעל חלקם מצוין שם הלקוח "אל הר הנדסה ובנין בע"מ", המהווים ולו ראשית ראיה להעסקת התובע באתרי אל-הר. יצוין, כי מעיון בתלושי השכר עולה, כי לכאורה לא שולמו לתובע מלוא זכויותיו, לרבות הפרשות פנסיוניות.