שרם נ' טמפו הובלות שותפות מוגבלת

בפנינו תביעות התובע מר אמיר שרם, כנגד הנתבעת, חברת טמפו הובלות שותפות מוגבלת, בין היתר לתשלום שעות נוספות, פיצוי בגין העסקה בניגוד להיתר, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד וכן זכויות הנובעות מטענת התובע בדבר תחולת צו הרחבה בענף ההובלה והפרשי פנסיה. כמו כן לאחר שהתובע התפטר בדין מפוטר לטענתו, הגיש תביעה נוספת לתשלום זכויות נוספות, לרבות פיצויי פיטורים, ניכוי חופשה שלא כדין. התביעות נדונו במאוחד.

1. תשתית עובדתית כעולה מחומר הראיות

   1. התובע, מר אמיר שרם (להלן: התובע או מר שרם) החל לעבוד בחברת טמפו משקאות בע"מ כנהג הובלה החל מיום 6.5.2012.

   2. הנתבעת , טמפו הובלות שותפות מוגבלת ( להלן: הנתבעת או טמפו שותפות) הינה שותפות שהוקמה בשנת 2015 על ידי טמפו משקאות בע"מ וחברת טמפו שיווק בע"מ אשר חברות בקבוצת טמפו (להלן: קבוצת טמפו). הנתבעת משמשת את קבוצת טמפו, לצורך הובלת סחורה אל מחסנים וסניפים ברחבי הארץ לצורך חלוקה של הסחורה על ידי נהגי החלוקה של קבוצת טמפו ללקוחותיה.

   3. ביום 1.1.2015 עברו כל נהגי ההובלה של טמפו משקאות בע"מ, לרבות התובע להעסקה על ידי הנתבעת וזאת תוך שמירה מלאה של רצף זכויות ללא שינוי בתנאי העסקה כעולה מנספח א' שצורף לכתב ההגנה.

   4. החל מחודש 2/2016 החלה הנתבעת לשלם לתובע מעבר לשכר היסוד, סך של 1000 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות באופן ששכרו עמד ע"ס 11,000 ₪. בחודש יוני 2018 השכר הבסיסי של התובע הועלה לסך של 12,000 ₪ ( כולל 1000 ₪ ששולם כשעות נוספות גלובליות).

   5. לאחר הגשת התביעה הראשונה של התובע הגדילה הנתבעת את רכיב השעות הנוספות הגלובליות ל-2000 ₪ לחודש.

   6. ביום 3.3.2022 הנתבעת העבירה לתובע הודעה על תנאי העסקה, לטענת התובע סרב לחתום על הודעה זו. ר' נספח ב' לכתב התביעה.

   7. התובע חתם על כרטיסי נוכחות של הנתבעת, שצורפו לכתב התביעה.

   8. התובע נטל הלוואה מהנתבעת שהופחתה מגמר החשבון של התובע. ר' נספח ח' לכתב התביעה מספטמבר 2023.

   9. התובע פנה לנתבעת במכתב התראה בו הודיע על סיום עבודתו בנתבעת בתום תקופת חודש הודעה מוקדמת, ב13.8.2023 וזאת לטענתו בשל הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתו וזאת בשל העברת עבודת המובילים (פול טיימרים) מנתניה לרמלה, העברה שצפויה הייתה להיכנס לפועל ביום 15.8.23.

   10. במהלך דיון ההוכחות נשמעה עדות התובע וכן עדותו של עד הנתבעת מר דב אלמוג.

       להלן הכרעתינו

       תחולת צו הרחבה בענף ההובלה

2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת חלותו של צו ההרחבה בענף ההובלה וכפועל יוצא מכך, זכאותו של התובע לזכויות שונות מכוחו של צו זה.

3. לטענת התובע בכל תקופת העסקתו עבד בתפקיד נהג של הובלת סחורה במשקלים כבדים של כ-40 טון ומשכך צו ההרחבה בענף ההובלה חל על הצדדים.

4. מנגד לטענת הנתבעת, הנתבעת אינה חברה בתחום ההובלות אלא היא חלק משותפות שהוקמה על ידי מספר חברות בקבוצת טמפו ומשמשת אותן להובלת סחורתן (משקאות מסוגים שונים) אל מחסנים וסניפים שונים לצורך הפצתה ללקוחות ברחבי הארץ. חברות קבוצת טמפו אינן ומעולם לא היו חברות הובלות אלא חברות שעיסוקן בייצור, ייבוא ושיווק של משקאות ברחבי הארץ וגם הנתבעת המשתייכת לקבוצה, אינה חברה שכזו. משכך אין בסיס לטענת התובע בדבר תחולת צו ההרחבה בענף ההובלה על תנאי העסקתו של התובע ומשכך יש לדחות את כל רכיבי התביעה מכוח צו הרחבה זה- הפרשים לקרן השתלמות ותשלומי אש"ל.

5. צווי ההרחבה בענף ההובלה חלים על מעסיקים "בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים שמשקלו עולה על 4 טון". מכאן, שעל מנת שיחול צו ההרחבה, יש להוכיח 2 תנאים, האחד- כי הנתבעת הינה מפעל הובלה; השני- כי התובע נהג ברכב משא שמשקלו עולה על 4 טון.

6. שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק, והשאלה האם הנתבעת הינה "מפעל הובלה", אם לאו, תוכרע על יסוד מבחן עיקר עיסוקה (דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 158, 160). נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה מוטל על התובע הטוען לכך (דב"ע שן/1-7 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כג 45). המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקו של המעסיק, ולא עיסוקו של העובד (ראה: ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד לעיל, ניתן ביום 9/7/00).

7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי צו ההרחבה שבנדון, חל ונפרט.

8. עיון בתצהיר עד הנתבעת מר דב אלמוג מעלה כי הצהיר בנוגע לאמור, כמצוטט:

   " הנתבעת היא חלק מקבוצת טמפו משקאות בע"מ... אשר עוסקת בייצור, יבוא, שיווק והפציה של משקאות לסוגינן בפריסה ארצית. הנתבעת הוקמה בשנת 2015 על ידי טמפו משקאות בע"מ וחברת הבת שלה, טמפו שיווק בע"מ. הנתבעת משמשת כמערך שינוע פנימי של טמפו ובמסגרת זו משנעת את התוצרת העצמית של טמפו מהמרלו"ג הראשי שבבעלות טמפו למחסני ההפצה של טמפו לצוחרך חלוקתה על ידי מערך ההפצה של טמפו (שאינו מופעל על ידי נהגי הנתבעת)- ללקוחות טמפו בלבד. הפעילות כוללת גם שינוע של סחורה אותה מייבאת טמפו מהמחסנים שבנמלים, לאתרי ההפצה משם יוצאת הסחורה לחלוקה ללקוחות ( על ידי נהגים שאינם נהגת הנתבעת). ... בשנתיים וחצי הראשונות לעבודתו הועסק התובע על ידי טמפו משקאות בע"מ כנהג המשנע סחורה ותוצרת. ביום 1.1.2015 נעשה שינוי מבני שבמסגרתו הקימו טמפו משקאות בע"מ וחברת הבת שלה, טמפו שיווק בע"מ, שותפות שהיא הנתבעת במטרה להפעילה כמערך שינוע פנימי של שתי החברות...במסגרת שינוי מבני זה נקלטו חלק מנהגי השינוע של טמפו משקאות בע"מ ובהם התובע, לעבודה בנתבעת. המעבר נעשה ברצף זכויות מלא ולא חל אחריו שינוי בתנאי העסקתו, שכרו ובתפקידו של התובע כנהג שינוע... בניגוד לניסיון התובע להציג את הנתבעת כישות נפרדת הפועלת בשוק כעסק של הובלות, הנתבעת היא חלק בלתי נפרד מקבוצת טמפו שעיסוקה, כקבוצה, איננו הובלות אלא יצור, יבוא ושיווק משקאות. הנתבעת משתייכת לאגף הלוגיסטיקה של הקבוצה ומשמשת , כאמור , בתור מערך שינוע פנימי של החברות השותפות בה שהן חברת האם טמפו משקאות בע"מ ואחת מהחברות הבנות שלה, טמפו שיווק בע"מ. לצורך המחשה, הנתבעת אינה זו שחוכרת בעצמה את המשאיות המשמשות את נהגיה והיא גם אינה זו שנושאת בעלויות החכירה. חכירת המשאיות נעשית על ידי קבוצת טמפו שאין מחלוקת גם מצד התובע, כי היא אינה " מפעל הובלה"... עלויות החכירה ועלויות אחזקת המשאיות רשומות תחת הוצאת המכירה והשיווק של הקבוצה בדוחתיה הכספים. כלומר, לקבוצת טמפו שהנתבעת היא חלק ממנה, אין הכנסות מפעילות השינוי אלא הוצאות בלבד. ... כפי שמצוין במפורש בדוח" התקופתי, כל תפקידם של נהגי הנתבעת הוא לשנע את התוצרת העצמית והסחורה מהמרל"ג הראשי או ממחסני היבוא שבנמלים, למחסני ההפצה. אני חוזר ומדגיש שנהגי הנתבעת אינם עוסקים כלל בהפצת הסחורה מהמחסנים ללקוחות טמפו... לנתבעת אין לקחות חיצוניים שהיא מספקת להם שירותי הובלה... כל פעילות הנתבעת מסתכמת בשינוי סחורה ותוצרת עצמית של הקבוצה למחסנים שלה. הנתבעת אינה מקבלת תמורה כספית בעד פעילות זו... הנתבעת אינה משנעת ומעולם לא שינעה סחורה של לקוחות חיצוניים".ר' סעיפים 5-20 לתצהיר עד הנתבעת.

9. נציין כי תצהירו של מר אלמוג בנדון, עולה בקנה אחד עם המפורט בסעיף 18.2 לדוח התקופתי לשנת 2022 של טמפו משקאות בע"מ כמפורט בסעיף 15 לתצהירו, וכן עם הנספחים שצורפו לתצהירו, לרבות נספח נ/2- נ/3.

10. עיון בחקירתו הנגדית של מר אלמוג מעלה כי תצהירו לא נסתר בנדון. כמו כן, חידד בעדותו כי המשאיות לא נרכשו על ידי הנתבעת אלא על ידי חברת טמפו:

    " העד, מר אלמוג: ... ל-'טמפו הובלות' אין שום משאית. עו"ד כהן: המשאיות הן

    של? העד, מר אלמוג: של 'טמפו משקאות'. עו"ד כהן: חברת שותפות ההובלות.

    כמה משאיות הנהגים שלה מובילים? 16? העד, מר אלמוג: לפי מספר הנהגים - בין 10

    ל-13.עו"ד כהן: הם נרכשו ע"י? העד, מר אלמוג: הם לא נרכשו, בליסינג. עו"ד כהן:

    בליסינג, בסדר. מי משלם על הליסינג? העד, מר אלמוג: 'טמפו משקאות'. עו"ד כהן:

    והמשאיות האלה מובילות רק משקאות של 'טמפו משקאות'? העד, מר אלמוג: נכון.

    עו"ד סקין: משקאות? העד, מר אלמוג: ושיווק, ו-'טמפו שיווק', ...עו"ד כהן:

    טוב, הבנתי. הנהגים של 'טמפו הובלות' מובילים את המוצרים לאתרי ההפצה?

    מהמרלו"ג לאתרי הפצה? העד, מר אלמוג: של 'טמפו משקאות' או 'טמפו הובלות'?

    עו"ד כהן: של 'טמפו הובלות'. התובע עבד ב-'טמפו משקאות', נכון?העד, מר אלמוג:

    לאתרי ההפצה של החברה. עו"ד כהן: נכון, איפה האתרים בדיוק? העד, מר אלמוג: מגדל-

    העמק, באר-שבע, ירושלים, כיום רמלה. עו"ד כהן: אלה המקומות שהתובע נסע

    אליהם בשגרה, של העבודה? העד, מר אלמוג: האתרים שהיו לנכון לשעה שהוא

    עבד.עו"ד כהן: וממערך ההפצה - הסחורה יוצאת לסופרים ולמכולות. ע"י איזה

    משאיות? משאיות אחרות? העד, מר אלמוג: 10-13 משאיות, אותם משאיות, פלוס עוד 90

    משאיות שיש לחברה. עו"ד כהן: עוד משאיות. העד, מר אלמוג: כן. עו"ד כהן:

    הבנתי. היו מקרים שהתובע עצמו היה לוקח את המשקאות ללקוחות הסופיים, לסופרים

    ולא רק לאתרי ההפצה? העד, מר אלמוג: בשנים שהוא עבד בבוקר, הוא היה מגיע

    ללקוחות הקמעונאים הגדולים (מדברים ביחד), הסיטונאים.עו"ד כהן: ובערב זה

    בדרך כלל להפצות, בלילה. העד, מר אלמוג: נכון ".  ר' עמ' 19 לעדותו.

    כלומר שעה שרוב עבודתו של התובע היתה משעות אחר הצהרים וערב הרי

    שעיקר עבודתו היה העברת מוצרי הנתבעת לאתרי ההפצה.

11. עוד עולה מחומר הראיות כמפורט בסעיף 18.2 לדו"ח התקופתי של טמפו משקאות בע"מ לשנת 2022 שאוזכר בתצהירו של מר אלמוג כי הנתבעת היא חלק אינטגרלי מקבוצת טמפו וכי פעילותה היא :" במתן שירותי הובלה לשותפים".

    זה המקום לציין כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי הסחורה היחידה שמשנעת הנתבעת ואותה שינע התובע בזמן עבודתו, היא סחורה של טמפו. ר' עמ' 13 שורה 15 לעדותו התובע.

    ערים אנו לטענת התובע כי הועסק כנהג הובלה , עם זאת שוכנענו כי הנתבעת היא חברת בת של חברת טמפו והיא למעשה חלק בלתי נפרד ממנה וכי עיקר ההובלה של המוצרים במשאית בה נהג התובע, נעשתה לצורך הובלה למרלוג לצורכי הנתבעת בלבד ולא מדובר על הובלה ללקוחות חיצוניים או לכלל הציבור. ר' ד"ט 49112-12-16, התאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל נ' נ' פז מוביל בע"מ ( 2.9.18)

12. אשר על כן לא שוכנענו כי צו ההרחבה בענף ההובלה חל על הנתבעת הואיל ולא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת היא מעסיק " בעל מפעל הובלה" כקבוע בצו ההרחבה בענף ההובלה. משכך תביעת התובע להפרשי קרן השתלמות והפרשי אש"ל שנתבעו מכוח צו ההרחבה נדחית.

13. למעלה מהדרוש נציין כי שוכנענו כי בכל מקרה אין לתובע זכאות לרכיב אש"ל, שעה שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי לתובע, ניתן כרטיס "סיבוס" שניתן לו לצורך הטבה בעין למימון ארוחה אחת בכל יום עבודה בפועל וכי מדובר על חלף תשלום עבור כלכלה יומית .

    יתר על כן מחומר הראיות אף עולה כי כלל עובדי הנתבעת מקבלים קרן השתלמות לאחר שנה בגין שכר הגבוה יותר מהשכר נשוא צו ההרחבה בענף ההובלה וכן זכאים להחזר באמצעות כרטיס סיבוס אם הם לא עובדים בסמיכות לחדר אוכל כעולה מחקירתו הנגדית של דב אלמוג בנדון:

    " העד, מר אלמוג:אין לנהגים שלנו הסכמים קיבוציים. כל נהג ב-'טמפו', כל עוזר נהג,

    למעשה כל עובד בלוגיסטיקה שחדר אוכל לא נגיש לו מקבל סיבוס ולא משנה באיזה

    תפקיד הוא, וקרן השתלמות - כל עובד ב-'טמפו' משנה לדעתי ותק, מקבל קרן

    השתלמות. " ר' עמ' 20 שורות 35-39

14. משהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי חל צו ההרחבה בענף ההובלה ביחסי העבודה, אנו דוחים את טענתו ולנוכח התוצאה אליה הגענו, אנו דוחים את תביעתו להפרשות לקרן השתלמות והחזר הוצאות אש"ל.

    תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951

15. בפנינו מחלוקת האם חוק שעות עבודה ומנוחה, תשיא-1951 ( להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) חל על בעלי הדין. השאלה הראשונה שיש להכריע בה, בהקשר התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות היא האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עבודתו של התובע או שמא עבודתו נכללת בגדר אחד החריגים המנויים בסעיף 30 לחוק זה.

     

    1. לטענת התובע הנתבעת פיקחה על עבודתו וחוק שעות עבודה ומנוחה חל על הצדדים בתיק זה. התובע אף מילא כרטיסי נוכחות הכוללים את החישוב בגין שעות נוספות. ר' נספח ג' לכתב התביעה.

    2. עוד טוען התובע כי מדיווחי הנוכחות עולה כי עבד כל חודש בפועל כ- 220-300 שעות לחודש, רוב השעות עבד בשעות הלילה, אך לא קיבל גמול שעות נוספות בגין עבודתו אלא רק לאחר 4 שנים, החל מ2/2016 קיבל גמול גלובלי חלקי בסך 1000 ₪ לחודש, אשר לא מכסה כלל את כמות השעות הנוספות שעבד, שעה שכיסה רק 13 שעות נוספות בחודש. לאחר תקופה גמול גלובלי זה הועלה ל2000 ₪ לחודש.

    3. כמו כן טוען התובע כי קיבל באופן חדשי רכיב פרמיה "הספק תובלה" בגין התייצבותו לעבודה בסך 70-80 ₪ ליום, מדובר ברכיב אישי שלא דרש מהתובע עמידה ביעדים ולכן יש לחשבו כחלק מהשכר הקובע של התובע לפנסיה ולקרן השתלמות.

    4. מכיוון שההסדר של התשלום הגלובלי של 1000 ₪ לא היווה עבור הסדר מטיב אלא הסדר אשר פגע בזכויות אשר היה מקבל לו היו משלמים לו גמול שעות נוספות על פי חוק, אין ליתן תוקף להסדר הגלובלי ויש לחשב לזכות התובע את ההפרשים המגיעים לו מכוח החוק. נציין כי בחישובי התובע הפחית הוא את רכיב השעות הנוספות הגלובליות.

    5. כמו כן התובע טוען כי בהתאם להיתר הכללי להעסקה בשעות נוספות כל העובדים שעובדים 5 ימים בשבוע, מתיר העסקת של 4 שעות נוספות ליום אך לא יותר מ-16 שעות נוספות לשבוע וזאת ללא צורך בהיתר מיוחד. הנתבעת העסיקה את התובע מעבר ל-12 שעות עבודה ביום ומעבר ל-16 שעות עבודה בשבוע ומשכך פעלה בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ומשכך עליה לפצות את התובע בגין העסקה בניגוד להיתר הכללי בסך של 30,00 ₪ ( בשתי התביעות).

    6. מנגד לטענת הנתבעת התובע משמש כנהג הובלה בנתבעת ומרבית יומו עובד מחוץ לחציריה בשינוע הסחורה לסניפים ולמחסנים השונים. במהלך יום עבודתו יש שעות רבות שבהן התובע לא נדרש לעבוד כלל והוא חופשי לעשות כרצונו, לרבות יציאה מן האתר שאליו הוא הוביל את הסחורה. משכך אין כל אפשרות לפקח על שעות העבודה ועל שעות המנוחה של התובע וחוק שעות עבודה ומנוחה, לרבות ההיתרים השונים מכוחו להעסקה בשעות נוספות, אינם חלים על התובע, שעה שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו וכן לא על שעות המנוחה שלו.

    7. עוד טוענת הנתבעת כי התובע נדרש לדווח על תחילת וסיום משמרתו אך הדבר נעשה לצורך תיעוד נוכחותו של התובע בעבודה ואין בדיווחי השעות הללו כדי לשקף את שעות העבודה והמנוחה בפועל של התובע.

    8. מעבר לאמור, התובע נהג באופן שיטתי, עשרות פעמים, להדפיס את שעת היציאה מהמשמרת בשעות הבוקר המוקדמות כשעת "כניסה" כך ששעת הכניסה למשמרת הבאה שלאחריה בשעות אחר הצהרים נקראה אוטומטית על ידי מערכת הנוכחות כשעת "יציאה". הדבר גרם למערכת הנוכחות "לגרוף" את כל השעות שבין שעת "הכניסה" המפוברקת לשעת הכניסה האמיתית באותו יום קלנדרי ליום עבודה אחד שהתובע כלל לא עבד בו וכעת התובע תובע בגינו שכר בתעריפים של 125% ו- 150%. לפי חישוב הנתבעת , סך השעות הנוספת בגין אותן" ימי עבודה" שבהם התובע כלל לא עבד, עומד על 37,029 ₪ ויש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע, ככל שיפסק ,בגין שעות נוספות.

    9. עוד טוענת הנתבעת כי בחלק מהתקופה התובע בחר שלא להחתים שעון נוכחות ב"כניסה" או ביציאה" ולהשלמת החוסר בדיווחי השעות , צירף התובע לכתב התביעה דוחות נוכחות שאותם מילא בדיעבד בכתב יד, באופן לא תקין ואין לקבל דיווחים אלו.

    10. עוד טוענת הנתבעת כי התובע החל לעבוד בפועל זמן רב לאחר שהחתים כניסה בשעון הנוכחות, הואיל והשעה שהיה מתחיל בפועל לעבוד בנסיעה מהמרלו"ג בנתניה היתה תלויה בשעה שבה החזיר נהג החלוקה את המשאית שעליה נהג התובע למרלו"ג ובזמני ההמתנה להעמסת המשאית בתוך המרלו"ג עצמו. על מנת שלא להמתין למשאית במרלו"ג שלא לצורך, נהגי השינוע עומדים בקשר עם נהגי החלוקה שמהם הם אמורים לקבל את המשאית הריקה במרלו"ג לאחר סיום יום החלוקה , בכדי להתעדכן האם יש עיכובים בהגעת המשאית למרלו"ג. ככל שישנם עיכובים, הנהג רשאי להגיע למרלו"ג מאוחר יותר כדי שלא להמתין סתם למשאית. הדבר הוביל לכך שהתובע החל לעבוד בפועל זמן רב לאחר שהחתים כניסה בשעון הנכוחות ולכן שעת התחלת העבודה עליה דיווח התובע באמצעות שעון הנוכחות לא שיקפה את שעת התחלת העבודה בפועל. כמו כן התובע לא החל בנסיעה מייד עם הגעת המשאית למרלו"ג אלא המתין להעמסתה על ידי המלגזן.

    11. נוכח האמור, יום העבודה של התובע כלל זמני הפסקה רבים וארוכים , בהם לא הייתה סיבה לתובע להישאר בצמוד למשאיתו שכן לא היתה כל דרישה כזו מהתובע והוא היה משוחרר לענייניו הפרטים. בפרקי זמן שבהם המשאית לא הייתה בנסיעה והתובע לא נדרש להית פעיל במהלכו, לא הייתה לנתבעת שום אפשרות לפקח היכן נמצא התובע. בכל מקרה יש לראות בשעות אלו שהות שהייה שבהן התובע היה משוחרר מכל חובותיו בעבודה והחברה לא הפיקה משהייתו בעבודה כל תועלת.

    12. עוד טוענת הנתבעת בכתבי ההגנה כי במהלך עבודתו, עשרות שעות חודשיות התובע אינו נדרש לבצע מטלה כלשהי והוא רשאי היה לצאת במהלכן מהמחסנים כדי להסתובב, לנוח או לאכול. בתביעה הראשונה לא היה כימות מדויק לטענה זו ואילו בתביעה השניה טענה הנתבעת כי מדובר בהפסקה של שעה אחת רצופה לפחות בכל יום עבודה אשר לא נלקחה בחשבון התביעה ומשכך יש להפחית בגינה סך כולל של 20,587 ₪ מסך התביעה לשעות נוספות וזאת בכל הנוגע לתביעה השניה.

    13. בנוסף לטענת הנתבעת יש להפחית מתביעת התובע לשעות נוספות את סכומי תמריץ "הספק הובלות" ששולם לתובע מידי חודש. מדובר בתמריץ שנועד לעודד את נהגי השינוע לעמוד בסידור העבודה שלהם ולהגיע להספקי השינוע הנדרשים , לרבות באמצעות עידוד אי היעדרות מעבודה . תפקוד תקין במהלך יום עבודה ומתן גמול בעד 'מאמץ מיוחד הנובע מביצוע עבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות. מדובר בתמריץ בסך כולל של 19,220 ₪ ששולם לתובע במלך תקופה התביעה ומשכך יש להפחיתו מתביעת התובע להפרשי שעות נוספות.

        להלן הכרעתינו.

16. ראשית נבחן האם יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה אין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה על בעלי הדין. קודם שנפרט את טעמינו נזכיר מספר כללים שנקבעו בפסיקה לענייננו:

17. סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע:

      (א)חוק זה אינו חל על העסקתם של: -

    (1)שוטרים במשטרת ישראל, וכן כל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר;

    (2)עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות;

    (3)יורדי ים ועובדי דיג;

    (4)אנשי צוות אויר;

    (5)עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;

    (6)עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".

     

18. על פי ההלכה הפסוקה יש לפרש את הסעיפים החריגים לחוק בצמצום על מנת שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק. כן נפסק כי נטל ההוכחה לכך שעל העסקתו של עובד חל חריג מהחריגים הקבועים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה מוטל על המעסיק. ר' ע"ע (ארצי) 300271/98‏ טפקו נ' ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים‏, פ''ד לה 703 (2000) וכן ר' ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי מלון בע"מ נ' שורץ, פ"ד כב (2) 703.

     

    בע"ע 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ (24.2.2015) קבע כב' בית הדין הארצי את הדברים הבאים:

    "אשר לשאלה למתי תחשב עבודה "מחוץ לחצרים" כעבודה שלמעסיק אין יכולת לפקח על שעות העבודה והמנוחה נקבע כך:

    "כעבודה מחוץ לחצרים של המפעל off site jobs יש לראות עבודות שבהן הקשר של העובד עם "מקום העבודה" במובן הפיסי הוא באקראי או שאינו קיים כלל, כגון עבודתו של גובה-חוץ, סוכן-ביטוח, סוכן-מכירות, או נהג שעבודתו במשך היום כולו היא בחוץ, ולא עובדים שכל פעם יוצאים מהבסיס למשימה מוגדרת, חוזרים לבסיס, ושוב יוצאים למשימה. ברור שעל "נער-שליח" לא ייאמר, כי הוא מהעובדים מחוץ לחצרים.".\לאמור נוסיף, שככלל – ככל ששכרו של העובד נמוך יותר, הקביעה כי עבודתו אינה מאפשרת "כל פיקוח", צריכה רמת שכנוע גבוהה יותר".

     

    בע"ע (ארצי) 4033-04-21 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ נ' ויטאלי יאקושנקו (8.2.2022) נפסקו הדברים הבאים:

    "... בעניין גלוטן (בג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (29.11.2009)) נקבע כי "בדומה לחריג האמון האישי גם חריג הפיקוח צריך להתפרש תוך שמירה על קשר ישיר לתכלית של זיהוי סוגי עבודות מסוימות שבהן לא ניתן או לא ראוי לקיים את חובת התשלום של שעות נוספות. היעדר אפשרות לפיקוח על העבודה קיים ברגיל במקום שבו גמישותו של התפקיד ואי היכולת של המעביד לעקוב אחר השעות שבהן מבוצעת עבודה יוצרים מצב שבו החלת החוק אינה אפשרית. מצב דברים כזה עשוי להיווצר כאשר מדובר בעבודה הנעשית ברובה מחוץ למקום העבודה ואין אמצעים להבטחת הביקורת על מעשיו של העובד בזמן זה". עוד נקבע כי "עניינו של סעיף 30(א)(6) הוא במאפיינים תעסוקתיים היוצרים אילוץ שאינו מאפשר התווית מסגרת שעות העבודה, ולא מקום בו התווית מסגרת שעות העבודה אפשרית אך הצדדים העדיפו שלא לדקדק בהגדרתה ושלא לפקח על יישומה" (ע"ע (ארצי) 43343-02-19 מרדכי חן - מרכז תורני אלוני הבשן [פורסם בנבו] (16.12.19)).

    ...

19. נטל ההוכחה לכך שעל העסקתו של עובד חל איזה מהחריגים הקבועים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה חל על המעסיק. ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי-מלון בע"מ נ' יהודה שוורץ, פ"ד כב (2) 703 (31.10.1968)

    במקרה של סעיף 30 (א) (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, "השאלה אינה אם למעביד פלוני היה למעשה פיקוח על שעות העבודה והמנוחה של עובד פלמוני; השאלה היא אם תנאי העבודה ונסיבותיה איפשרו פיקוח כאמור". אשר למושא הפיקוח נקבע כי זה מכוון ל"שעות העבודה" כמשמעם בחוק, קרי, השעות בהן עומד העובד לרשות העבודה, ולרבות, הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולשם שימוש בחדר השירותים; אין עניינו של הפיקוח השעות בהן עבד העובד בפועל. אשר למידת הפיקוח נקבע כי "בסעיף 30(א)(6) לחוק מדובר במצב, שבו אין 'כל' אפשרות פיקוח; אף משברור שאין למצות את תוכנה של המלה 'כל', באשר פיקוח כלשהו אפשרי כמעט תמיד, ברור באותה מידה, ואולי אף במידה רבה יותר, שהחוק אינו מתנה את תחולתו בקיום פיקוח מוחלט, מלא ויעיל על כל דקה ודקה שביום העבודה". עוד נקבע בעניין אברהם רון "שלא כל אימת שמעביד פלוני לא ידע על מעשיו של העובד בכל רגע ורגע, ולא כל אימת שמעביד פלוני חייב היה לסמוך על יושרו ומהימנותו של העובד, ייאמר כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על אותו עובד". ר' ענין אבהרם רון.

20. סוגיית תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על נהגים הגיעה לפתחו של בית דין זה מספר פעמים. בפעם הראשונה בעניין אברהם רון דב"ע (ארצי) לג/2-4 אברהם רון – המועצה המקומית מצפה רמון, פ[פורסם בנבו] ד"ע ד' 386 (8.4.1973).שם התובע הועסק כנהג אמבולנס במועצה המקומית מצפה רמון. שם נקבע :

    "אם תכלול נהגים במסגרת אלה, שעבודתם מחוץ לחצרים כמשמעות הנ"ל, תוציא מתחום החוק את רוב רובם של עובדי התחבורה, ולכך ודאי לא התכוון המחוקק. יכול, כמובן, שתנאי העבודה ונסיבותיה של נהג, יהיו כאלה שבהם אין למעביד כל אפשרות פיקוח על שעות העבודה, אך במה דברים אמורים? בנהג שהרכב מסור לרשותו, יוצא בבוקר לעבודתו מביתו, עושה במשך היום בעבודה, לפי סדרי עבודה שהוא קובע, ומסיים את יום עבודתו, תוך התחייבות להתייצב במקום העבודה לקבלת הוראות. יש לזכור, שאף לגבי העובד מחוץ לחצרים, נאמר בפסק-הדין הנ"ל, כי אין החוק חל עליו 'אלא אם נקבעו סידורים מיוחדים להבטחת פיקוח כזה'".

    בעניין אברהם רון נקבע גם , בין היתר:

    "הפיקוח, ולא רק אפשרות הפיקוח, על שעות העבודה והמנוחה של העובד מצא את ביטויו בכך שתמיד ידע המעביד איפה להשיגו, ששעת תחילתה של כל נסיעה היתה ידועה, ששעת סיומה של כל נסיעה היתה ידועה, שיעד הנסיעה היה ידוע, שמספר הק"מ היה ידוע, שאפשר היה לדעת את השעה שבה עזב העובד את בית-החולים בדרכו חזרה, ואפשר היה לאמת פרטים מפיו של מי שהוסע על-ידי העובד. הפסקה קצרה וסבירה בדרך חזרה מבית-החולים, הפסקה מהמקובלות בעבודתו של כל נהג, ממילא נכללת בתחום שעות העבודה, ואם היתה הפסקה לזמן בלתי סביר, אפשר היה לעמוד על כך. עצם התלונה על אי-דיוק ברישום ...... ועצם דברי העד מטעם המועצה, כי במקרים רבים מדי התארכה הנסיעה מעבר לסביר ......., אף באלה יש כדי ללמד לא רק על אפשרות פיקוח, אלא על פיקוח ממש."

21. לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי עלה בידי החברה להוכיח כי תנאי עבודתו של התובע ונסיבותיה אינם מאפשרים לחברה "כל פיקוח" על שעות העבודה והמנוחה של התובע ומשכך שוכנענו כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על הצדדים, וזאת מהנימוקים הבאים:

    1. ראשית, עיון בחוזה העסקה ובהודעה לעובד של התובע (נספח ב' לתצהיר התובע) מעלה כי הנתבעת לא החריגה את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה מתנאי העסקתו של התובע.

    2. שנית, עיון בהסכם העסקה זה מעלה כי הנתבעת בעצמה התייחסה לתשלום גמול בגין עבודה נוספת כעולה מסעיף 5 להסכם זה בו נכתב:

       " 5.2 בנוסף תשלם החברה לעובד תגמול חודשי גלובאלי בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 1000 ₪ בחודש...". גם עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי הנתבעת שילמה לתובע מידי חודשו בחודשו תשלום בגין שעות נוספות גלובאליות, בהתאם להוראות הסכם העסקה.

    3. שלישית, הנתבעת דרשה מהתובע למלא כרטיסי נוכחות וזאת בהתאם לסידורי העבודה שקיבל מהנתבעת. ר' נספח כרטיסי הנוכחו שצורפו לתצהיר התובע.

    4. רביעית, מחומר הראיות עולה כי התובע לא יצא מביתו ליום העבודה אלא היה מגיע למרלו"ג הנתבעת בנתניה ורק משם היה יוצא עם המשאית לצורך חלוקה ושינוע הסחורה של חברת טמפו למחסני ההפצה שלה במקומות שונים בארץ וכי בסוף יום עבודה היה חוזר למרל"וג בנתניה, כעולה מתצהירו של מר דב אלמוג עד הנתבעת:

       " 33. התובע לא רק התחיל את יום העבודה במרלו"ג נתניה וסיים אותו שם, אלא במהלך יום העבודה עצמו עבר התובע דרך מרלו"ג נתניה לפחות פעם אחת וגם אז הייתה לתובע המתנה להעמסה או לפריקה נוספת... 35. עוד חשוב לציין, כי זמני ההמתנה להעמסה ( או לפריקה ) מתרחשים לא רק במרלו"ג נתניה אלא גם במסני ההפצה עצמם שאליהם שינע התובע את התוצרת העצמית והסחורה ( באר שבע, אשדוד, , חולדה, מגדל העמק ועוד). .."

    5. חמישית, לנתבעת היתה מערכת איתורן במשאית בה נסע התובע (ר' סעיף 39 לתצהירו הראשון של עד הנתבעת מר אלמוג), משכך יכולה היתה לדעת מתי המשאית נסעה ומתי לא ומשכך יכולה היתה לפקח על שעות עבודתו של התובע לרבות שעות המנוחה שלו. עיון בעדות התובע מעלה כי הוא אישר את האמור:" העד, מר שרם: אבל יש להם איתורן - הם יכולים לדעת מתי הגעתי, מתי יצאתי" ר' עמ' 3 שורה 28.

       לסיכום, מחומר הראיות עולה כי התובע הועסק, בעיקרו של דבר, כנהג של חלוקת מוצרי שתיה שהנתבעת מייצרת. התובע היה מגיע כל בוקר למרלו"ג הנתבעת בנתניה מחכה שהמלגזן יעמיס את הסחורה למשאית ומשם היה יוצא כדי להעביר את הסחורה ובסוף היום היה חוזר ומחזיר את המשאית לאותו מקום. גם במהלך יום העבודה היה מגיע למחסנים של הנתבעת. הנתבעת דרשה מהתובע למלא כרטיס נוכחות וכן בתוך המשאית היה איתוראן. התבעת היתה מספקת לתובע את סידור העבודה לכל יום. משכך, לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח , מדוע לא ניתן לפקח על שעות העבודה והמנוחה של התובע.

22. נוכח האמור, אנו קובעים כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חל על הצדדים.

    האם הוכיח התובע את שעות עבודתו?

23. בענייננו משקבענו לעיל כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע, עלינו לבחון האם התובע הרים את הנטל להוכיח את כמות השעות הנוספות .

24. על תקופת עבודת התובע חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר. בסעיף 26ב' לחוק נקבע כך:

    "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..."

     

    בית הדין הארצי נדרש לדון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר. בע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, [פורסם בנבו], 24.2.15, נפסק:

    "מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. מבלי לקבוע מסמרות, יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל היותר) נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת."

    דעת הרוב בעניין בוסקילה קבעה כי על העובד במסגרת תיקון 24 מוטל הנטל של מתן גרסה עובדתית, ומשזו ניתנה אזי עובר נטל השכנוע למעסיק. בהתאם נקבע כי העובד אינו נדרש להביא "ראשית ראיה" או "דבר מה לחיזוק" גרסתו העובדתית, ודי כי גרסת העובד תיתמך בעדות, לרבות תצהיר, עליה העובד נחקר.

     

    בפסיקה מאוחרת חודדו הדברים והובהר כי אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות (ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת - אי אס אס אשמורת בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 4.8.2016). הנושא פורט בהרחבה בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 29.03.2017 (להלן – עניין ריעני), ובו נקבע כך -

    "גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין – בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע".

     

25. בעניין ריעני בית הדין הארצי מנה ארבעה מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות והיקפה של העבודה הנוספת, כמצוטט:

    "לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:

    המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.

    המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

    המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

    המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה. ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין". 

     

26. לאחר שעיינו בראיות ובעדויות שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכחת העובדה שעבד בשעות נוספות, אולם לא על בסיס תחשיב התובע, הואיל ושוכנענו כי יש לקבל חלק מטענות הנתבעת בכל הנוגע לאופן תחשיב זה של התובע, כפי שיפורט.

27. שוכנענו כי אנו נמצאים במצב הראשון לפי פסק דין ריעני , הואיל ולאחר שבחנו את כלל הראיות בתיק שוכנענו כי עלה בידי התובע לשכנע כי אכן עבד שעות נוספות, אולם לא שוכנענו כי יש לקבל את הכימות ואת התחשיב שלו וזאת נוכח המפורט לעיל.

28. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי חילק את תביעתו לשעות נוספות לשתי תקופות, תקופה ראשונה של 36 חודשים החל מחודש 5/2018 ועד לחודש יוני 2015, לפי חישוב כרטיסי הנוכחות, למעט התקופה של השנה הראשונה, מחודש יוני 2015 ועד מאי 2016 שלא בוצעה החתמת יציאה ואז התחשיב נעשה לפי החזקה של 60 שעות חודשיות ושאר התקופות התחשיב נעשה לפי כרטיסי הנוכחות ( לרבות השלמה לפי ימים קודמים ככל ונדרש). התקופה השניה הינה בגין חודש יוני 2018 ועד לחודש 5.2022, שם התחשיב נעשה בהתאם לכרטיסי הנוכחות. בתביעה זו נתבע סך של 315,372 ₪ בגין רכיב שעות נוספות. כמו כן, הוגשה תביעה נוספת שנתבע בה גם רכיב השעות הנוספות (מחודש יוני 2022) עד לסיום העסקתו של התובע, על סך של 34,778 ₪.

29. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לשעות הנוספות בהם עבד, כמצוטט:

    " 32. עפ"י יעוץ משפטי שקיבלתי, בימי חול הייתי זכאי לקבל גמול ש"נ בסך 125% עבור שעתים נוספות ראשונות ו-150% על ש"נ מעבר לכך אחרי 9 שעות עבודה במשמרת יום, ולאחר 7 שעות עבודה בלילב, ולאחר 42 שעות עבודה שבועיות... 33. ניתן לראות בדוחות הנחכות המצויים כי עברתי את שעות הבסיס כל חודש כשעבר בפועל כ220-300 שעות עבודה לחודש, אך קיבלתי גמול גלובלי בסך 1000 ₪ לחודש, אשר לא מכסה כלל את כמות השעות הנוספות האדירה ....". עוד עולה מתצהירו של התובע כי סך 1000 ₪ מהווה תשלום עבור 13 שעות נוספות. עולה מתצהירו של התובע כי תשלום השעות הנוספות הגלובליות עלה ל2000 ₪ החל ממועד הגשת התביעה השניה... ראשית אציין כי תביעותיי נוגעות ברובן הגדול לתשלום המעסיקה גמול גלובלי אחיד בגין שעות נוספות בסך 1000 ₪ לחודש ( מכסה כ-13 ש"נ בחודש). כפי שעולה בבירור מדוחות הנוכחות , ולפיכך הנני עומד על ההפרשים המגיעים לי עפ"י דין. 5. יצויין כי לאחר הגשת התביעה המקורית ...הגדילה את התשלום הגלובלי בגין השנ"ג ל 2000 ₪ לחודש....". .

30. להוכחת שעות עבודתו צירף התובע את כרטיסי הנוכחות שלו (ר' נספח לתצהירה).

31. ,גם עיון בתצהיר הראשון של עד הנתבעת מר דב אלמוג מעלה כי גם הוא מודה כי עבודתו של התובע היתה כרוכה בשעות נוספות:

    " 40. שעות העבודה של התובע היו, ככלל בין השעות 17.00-18.00 אחה"צ שבהן המשאיות חזרו ריקות בסיום יום החלוקה למרלו"ג בנתניב ועד השעה 3.30-4.00". 

32. יתר על כן, עד הנתבעת מר אלמוג אף הודה כי מסגרת העבודה של התובע כללה שעות נוספות וכן כי הנתבעת ידעה כי סך 1000 ₪ ששולם לתובע בגין שעות נוספות גלובליות לא מכסה את השעות הנוספות בהם עבד. ר' עמ' 22 לעדותו.

33. עם זאת הנתבעת טענה כי אין לקבל את תחשיבי התובע לשעות נוספות, ממספר נימוקים שנפנה לבחון אותם.

    טעויות בתחשיב התובע ברכיב השעות הנוספות:

34. עיון בכתב ההגנה בתיק הראשון מעלה כי הנתבעת טענה:

    " 20....התובע מסתיר מבית הדין הנכבד, כי נהג באופן שיטתי, עשרות פעמים, להדפיס את שעת היציאה מהמשמרת בשעות הבוקר המוקדמות כשעת "כניסה" כך ששעת הכניסה למשמרת הבאה שלאחריה בשעות אחר הצהרים נקראה אוטומטית על ידי מערכת הנוכחות כשעת " יציאה". הדבר גרם למערכת הנוכחות "לגרוף" את כל השעות שבין שעת "הכניסה" המפוברקת לשעת הכניסה האמיתית באותו יום קלנדרי ליום עבודה אחד שהתובע כלל לא עבד בו וכעת התובע תובע בגינו שכר בתערייפים של 125% ו- 150%... יודגש, כי מחישוב שערכה התובעת סך השעות הנוספות בגין אותם "ימי עבודה" שבהם התובע כלל לא עבד, עומד על כ- 37,029 ₪ ויש לקזזו מכל סכום שיפסק לזכות התובע, ככל שיפסק, בגין שעות נוספות.

35. עיון בתצהיר עד הנתבעת, מר דב אלמוג מעלה כי בנוגע לנושא זה הצהיר בתצהיר הראשון:

    "67..... חישוב התביעה ברכיב הפרשי שעות נוספות זה נשען על נתונים שגויים ולוקים בחסר.... 72.... התובע החתים באופן שיטתי ובהמשך עשרות פעמים, "כניסה" במקום יציאה" כשיצא מהעבודה בשעות הבוקר המוקדמות כך ששעת הכניסה שלו בשעות אחר הצהרים ביום העבודה הבא נקראה אוטומטית על ידי שעון הנוכחות כשעת " יציאה". מאחר ומדובר באותו יום קלנדרי, מערכת הנוכחות "גרפה" את כל השעות שמדעת ה"כנסיה" ( בפועל " יציאה" של יום העבודה הקודם) ועד לשעת "היציאה" ( ב]ועל " כניסה" של יום העבודה הבא) ליום עבודה אחד שבו התובע כלל לא עבד (!!). גם בכך חש ללמד על חוסר אמינתו של התובע בדיוחיו.

    עיון בסעיף 72 על כלל תתי סעיפים לתצהירו של עד זה מעלה כי העד הצהיר וציין מספר רב של דוגמאות התומכות בטענה זו של הנתבעת וכן בסעיף 74 לתצהיר הראשון של מר אלמוג הצהיר הוא:

    " סך השעות הנוספות הכולל בגין אותם "ימי עבודה" שבהם התובע כלל לא עבד, עומד על 37,029 ₪ ויש להפחית סכומים אלו מתביעת התובע לפיצוי בגין הפרשי שעות נוספות.

36. גם עיון בעדות התובע מעלה כי הוא מאשר כי אכן היו טעויות ברישום שעות הנוכחות שהציג:

    "עו"ד שר: עכשיו אני רוצה להראות לך את סעיף 71 שלך. תסתכל עליו בבקשה - "השלמות ידניות של כניסה ויציאה". אתה מודה בעצם פה שיש פעמים שחותמת הכניסה קופצת כשעת יציאה או ההפך. זאת אומרת, אתה מודה שחלק מהדו"חות האלה כמו שאנחנו אומרים יש שיבוש שהרישום לא נכון, כי הוא הפוך. העד, מר שרם: נכון, הפוך. עו"ד שר: אז הנה למשל מופיע בשעות שבארבע בבוקר זה שעת הכניסה בעצם זה 4 בבוקר שעת היציאה הייתה. העד, מר שרם: נכון. עו"ד שר: אבל אתה חישבת בחשבון, סליחה אם זה רק העו"ד תגיד שזה עורך-הדין, כאילו זה השעות שמגיע לך עליהם תמורה, אתה לא עסקת בחישוב.העד, מר שרם: אני לא חישבתי כלום, אני שוב חוזר - כל החישובים עו"ד שלי עשה. עו"ד שר: למשל, אני רוצה להפנות אותך לדו"ח הנוכחות שלך ב-05.06.2016. כב' הש' רובוביץ-ברכש: זה י"א כן? עו"ד שר: אתה נכנס לעבודה ב-17:34. 05.06.2021.עו"ד סקין: לא, 2016. עו"ד שר: 2016, סליחה עו"ד כהן: אבל דיברנו על זה....אתה גם לא יכול להסביר לי, למה בחישוב שערכתם ובתביעה לא הפחתתם את הימים ההפוכים האלה. אין שם שום הפחתה של כלום. כי זה עוד פעם, חשבון שהעו"ד עשה? העד, מר שרם: לא הבנתי את השאלה. עו"ד שר: אם יש יום הפוך, אז השעות שרשומות שם הן לא נכונות. העד, מר שרם: לא נכונות, נכון. עו"ד שר: אז לא הפחתתם אותם בחשבון, תבעתם אותם כאילו זה שעות עבודה - אתה לא יודע, כי אתה לא עשית את החשבון. העד, מר שרם: אני לא עשיתי את החישוב..." ר' עמ 9-10 לעדותו התובע.

37. ערים אנו לטענת התובע בסיכומיו מהם עולה כי אכן התובע מודה בטעויות אלו אולם טוען כי מדובר בהפחתה נמוכה יותר (של כ-13000 ש"ח) אולם לא שוכנענו כי יש לקבל תחשיב זה של התובע שעה שלא נתמך בתצהיר כלשהו ן וזאת בניגוד לנתבעת שהגישה תצהיר מפורט בנדון וכן צרפה תחשיב מפורט בנדון שצורף לתצהירו של מר אלמוג, נ/8.

38. משכך שוכנענו כי יש להפחית מתחשיב התובע בכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות סך של 37,029 ₪ בגין הטעויות בתחשיב, כמפורט לעיל.

39. ערים אנו לטענת הנתבעת כי אין לקבל את תחשיב התובע בכל הנוגע לתקופות בהם יש חוסרים בהחתמת כרטיס הנוכחות בכניסה או ביציאה או כאשר לא היתה כל החתמה. עם זאת לא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי פגמים אלו בכל הנוגע להחתמת כרטיס הנוכחות היו בשל מחדלי התובע דווקא (ר' עדות התובע בנדון בעמ' 3 שורות 11-12 לפרוטוקול מיום 23.6.24). משכך לא שוכנענו כי יש לקזז את התקופה בה חישב התובע את השעות הנוכחות לפי החזקה או בגין הימים בהם לא היתה החתמה מלאה. מעבר לאמור, לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו שעה שהנתבעת לא הכחישה כי אכן התובע עבד שעות נוספות כפי שפורט בתצהירו של מר אלמוג כמצוטט לעיל.

    הפסקות בעבודתו של התובע

40. לטענת הנתבעת לתובע היו הפסקות רבות במהלך יום עבודתו, שכללו גם מספר שעות בהם המשאית עמדה והתובע לא נדרש לעבוד בנהיגה, הואיל והיו שעות בהם המשאית עמדה בשל העמסת סחורה פריקתה וכד' והתובע היה בהפסקות בשל כך.

41. מנגד התובע לא מכחיש כי היו הפסקות בהם לא נהג במשאית אולם לטענתו מדובר בשעות עבודה, שעה לא יכול היה לעסוק בעניינו הפרטיים .

     

42. עיון בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה מעלה כמצוטט:

    בחוק זה –

    "שעות עבודה" פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על פי סעיף 20.

     

    בדיון תשן/ 84-3 ( ארצי) מדינת ישראל נ' רון ראובן ואח', פד"ע כב 433, נפסק:

    "בית-הדין קבע את המבחן בשאלה מהן "שעות עבודה" לפי סעיף 1 לחוק:

    בסעיף 1שבחוק נקבע, כי 'שעות עבודה' פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה. 'הזמן שבו עומד העובד רשות העבודה', נאמר ולא הזמן שבו מצוי העובד במקום העבודה, ללמדך שיכול והעובד יימצא במקום העבודה והשעות לא תהיינה שעות עבודה, ויכול ויימצא בבית והשעות תהיינה שעות עבודה. הקובע הוא אם העובד עומד 'לרשות העבודה', או לרשות עצמו.

43. סוגייה זו באה לפתחו של בית הדין גם בתיק ע"ע (ארצי) 1054/04 אבו רמוז פדל נ' ברקת חברה לבניין בע"מ שם נקבע:

    "אין חולק כי שעת תחילת עבודתו של המערער ושעת סיומה יצרו מסגרת של 12 שעות עבודה, מסגרת החורגת משעות העבודה המקובלות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה).טענתה של ברקת היא כי בתוך אותה מסגרת של שעות, המערער יכול היה לעשות כרצונו ואף לישון באותן שעות. המערער נדרש מדי פעם לבצע מטלות מסוימות אך הן היו בודדות. ומה דינן של אותן שעות גם אם המערער שהה במקום העבודה ולא עבד בכולן?דעתי היא כי מסגרת שעות עבודתו של המערער היא המחייבת והקובעת את זכויותיו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. גם אם המעסיקה לא סיפקה למערער באותן השעות עבודה מלאה, אלא רק לפי צרכיה, אין בכך כדי לגרוע מזכויותיו של העובד שעמד לרשותה והיה מוכן למלא כל מטלה. אין בעובדה שלברקת לא היתה עבודה במידה שתעסיק את המערער באותן השעות והוא יכול היה לשהות באתר ולנוח, כדי לקבוע ששעות אלה אינן בבחינת שעות העבודה. עיון בחומר הראיות מלמד כי לא סוכם עם המערער כי שעות עבודתו הן שעה וחצי בבוקר ושעה וחצי אחר הצהריים וכי שעות הביניים יכול לעשות כרצונו מחוץ לאתר הבניה ואולי אף לעבוד בעבודה נוספת. ברקת שילמה למערער עבור עבודתו במשרה מלאה על מנת שישב באתר באותן השעות.

    אשר על כן, משהוכיח המערער כי מתכונת עבודתו הקבועה היתה בת שתיים עשרה שעות אין הוא נדרש להוכיח שעה שעה ועל ברקת לשלם לו עבור אותן ארבע שעות נוספות מדי יום ביומו....ראה לעניין מידת ההוכחה כאשר מסגרת השעות היא קבועה, הנאמר בדב"ע לז/1-2 תופיק חלד מחמוד – דקל מרקט שותפות פד"ע ח' 343; וב – דב"ע נה/21-2 איזידור עבו – יעקב הרוש עבודה ארצי כרך כט(ו) 76.

     

44. יפים לעניינו גם פסיקת בית הדין האיזורי בעב (ת"א) 20042/09 יעקב רוכמן נ' חברת מסיעי אריה שאשא בע"מ שם לא התקבלה התביעה ,אולם שותפים אנו לעקרונות שנקבעו שם שרלוונטים גם לעניינינו:

    "כאמור, עבודתו של התובע הורכבה מביצוע משימות של הסעות, כאשר חלו הפסקות בין ביצוע משימה למשימה. באשר לשעות שבין ביצוע משימה אחת לשנייה, לדעתנו, השאלה המהותית היא האם בשעות אלה התובע "עמד לרשות העבודה", והאם התובע "נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה". ככל שבשעות אלה התובע היה צריך להיות זמין לביצוע הסעות נוספות, לבצע פעולות הקשורות לעבודתו או להיות נוכח פיסית במקום העבודה (מגרש החברה), או באתר אליו ביצע את ההסעה, מדובר בשעות עבודה, גם אם התובע לא נהג באותן שעות. לדעתנו, גם אם התובע ביצע נסיעה ליעד מרוחק, כך שלא היתה לו אפשרות מעשית לעסוק בענייניו, יש לראות את שעות ההמתנה כשעות עבודה. לעומת זאת, ככל שבשעות שבין ביצוע משימה אחת לשניה היה התובע בהפסקה ממשית, כאשר רשאי היה לעסוק בענייניו (מנוחה, ארוחה, עריכת סידורים פרטיים), ולא היה חייב להימצא במקום מסוים, שעות אלה אינן נחשבות כ"שעות עבודה".ראו:ע"ע 1054/00 אבו רמוז פדל נ' ברקת חברה לבניין בע"מ (מיום 29.5.2005). וכן ר' ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ נ' מיכאל דנילוב (מיום 1.6.2005). ור' ע"ב (תא) 5624/01 דנילוב מיכאל נ' תמנון שירותי מיגון בע"מ, עבודה אזורי כרך טז', 758.

45. משכך נפנה לבחון מה היתה המסגרת השעתית של התובע. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי מצהיר הוא כי מסגרת יום עבודתו הייתה כמצוטט:

    " 31.... אני למעשה הגעתי למשמרות לפי סידור עבודה שהנתבעת קבעה לי כך שגם אם בחלק מהזמן המשאית עמדה לצורך טעינה, פריקה או תיקון, אין זה גורע מהעובדה כי אני העמדתי את עצמי לרשות מקום העבודה כל אותן שעות והדבר מהווה זמן עבודה לכל דבר ועניין. אני לא הלכתי לביתי והייתי זמין לרשות הנתבעת כל אותן שעות מרגע החתמת שעת הכניסה ועד רגע החתמת שעת היציאה...":

46. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי תצהירו לא נסתר בנדון:

    "ולא תמיד העמיסו את המשאית שלך ראשונה, גם זה אנחנו יכולים להסכים. העד, מר

    שרם: נכון. עו"ד שר: כשהמשאית הגיעה, עם הנהג שסיים את העבודה באותו יום ואני

    מזכירה עכשיו, מדברת רק על אחר-הצהריים - ערב. כשהגיע, שמת אותה על הרמפה או

    על המשטח הזה והמלגזן היה מעמיס עליה סחורה או פורק סחורה, נכון? העד, מר שרם:

    נכון. עו"ד שר: והעמסה של הסחורה - אנחנו מדברים על סחורה רבה, 28 משטחים

    נניח? העד, מר שרם: נכון מאוד.עו"ד שר: משטח, זה כזה בסיס שעליו שמים, ארגזים אתם

    קוראים לזה? העד, מר שרם: תיבות. עו"ד שר: תיבות. זה מאות  תיבות. העד, מר שרם:

    מאות תיבות. עו"ד שר: הוא מעמיס אותם, מלגזן. העד, מר שרם: המלגזן מעמיס אותם.

    עו"ד שר: וזה לוקח זמן - זה יכול לקחת חצי-שעה, שעה, שעתיים, שלוש. העד, מר שרם:

    את ממש מדייקת, בדיוק. עו"ד שר: אני אומרת לך שבשעות האלה שהמלגזן עובד, וזה יכול

    לקחת גם שעתיים- שלוש כמו שאמרנו - אתה לא עובד. העד, מר שרם: למה לא? עו"ד

    שר: כי לא כתבת שאתה עובד בשעות האלה. העד, מר שרם: אני עובד, אני נמצא במפעל.

    עו"ד שר: אתה נמצא. אתה עומד לרשות העבודה. העד, מר שרם: אני עומד לרשות

    העבודה ולפיקוח העמסת המשאית. עו"ד שר: אתה מסתכל שהוא מעמיס? העד, מר

    שרם: ברור, כי אסור לי להיות ליד המשאית ועל-יד מלגזה, כי קרו כבר הרבה מקרים

    שמלגזה עלתה על העובד. עו"ד שר: אסור לך לעמוד שם. העד, מר שרם: אז אני חייב

    להיות בפיקוח ובשדה ראייה. עו"ד שר: מה אתה מפקח? אתה עומד לו בשדה ראייה,

    מה אתה מפקח, הרי הוא עומד מעמיס. העד, מר שרם: אז אני אסביר לך - אני כנהג

    משאית אחראי על המשאית ועל הסחורה שהיא תהיה בהעמסה טובה שתהיה צמודה

    שלא תתנדנד ותיפול, זאת אחריות שלי. אם יש בעיה עם איזושהי סחורה או שמלגזן פגע

    בה, אני חייב לדווח - לכן אני חייב להיות שם בשדה ראייה עם המשאית והמלגזה.

    עו"ד שר: אז אני אגיד לך משהו, מה שקורה זה - המלגזן עושה את העמסה, מעמיס

    28 משטחים, מאות ארגזים, אתה לא יכול לראות איך הוא מעמיס, מה שקורה זה שבסוף,

    העד, מר שרם: ברור שכן. עו"ד שר: תיתן לי לסיים. אחרי שהוא גומר להעמיס –

    אתה עולה מסתכל שאין משהו שזז. זה לא נכון - אתה כל הזמן עולה, בזמן שהוא מעמיס?

    העד, מר שרם: זה לא מדויק. יש לי שדה ראייה תמיד. כל משטח שמעמיסים, לפעמים

    הוא מעמיס אותו לא ישר או לא טוב, אני חייב להעיר לו שיעמיס אותו טוב וישר. עו"ד

    שר: אתה מסתכל כל משטח שהוא מעמיס? 28 משטחים? העד, מר שרם:  חייב. חייב. כי

    אני מוביל את המשאית. עו"ד שר: אבל מה אתה רואה? אני לא  מצליחה להבין מה אתה

    רואה. הוא לוקח את המלגזה, שם את המשטח ושם אותו על  המשאית. העד, מר שרם:

    הרבה פעמים, עו"ד שר: אתה יכול לעלות בסוף ולראות שהכל מסודר, נכון? אתה עושה את

    זה בסוף אגב? אני שואלת אתה עושה בסוף? העד, מר שרם: אני עושה את זה, עו"ד

    שר: בסוף, בסוף? העד, מר שרם: אני מפקח על המלגזן ואני בודק שהוא שם הכל בצורה

    מדויקת וישרה ולא פגועה. זה חלק מהתפקיד שלי. .." ר' עמ' 1-3 לעדות התובע.

47. יתר על כן, עיון בהסכם העסקה של התובע מעלה כי אין כל התייחסות או הבחנה בין השעות בהם נהג התובע על המשאית לבין השעות בהם חיכה לצורך העמסה או פריקת סחורה. כמו כן עיון בהסכם העסקה של התובע מעלה כי הנתבעת לא ציינה כי יש לו אישור לעסוק בענייניו הפרטים בחלק משעות עבודתו. נהפוך הוא, עיון בסעיף 4 להסכם מעלה כי נכתב :" העובד יקדיש את מלוא שעות העבודה שלו ואת מיטב ידיעותיו וכישוריו לשם ביצוע עבודתו עפ"י חוזה זה". ר' נספח 2 לתצהיר התובע.

48. גם עיון בעדותו של מר דב אלמוג אישר הוא כי ככל והיה עיכוב בהעמסת הסחורה יכולים היו להודיע לנהגים להגיע מאוחר יותר:

    "העד, מר אלמוג: הייתי בתקופה הזו מנהל מרלו"ג של נתניה, מתחתיי מנהל הובלה

    ומתחתיו סדרן. עו"ד כהן: הסדרן הזה, אם יש לתובע משמרת נגיד ל-6 בערב, בדרך כלל

    משמרות ערב הוא יכל להגיד לו: 'תבוא קצת קודם, תבוא קצת אחרי', היו את התנודות

    האלה? העד, מר אלמוג: בוודאי." ר' עמ' 18 שורות 34-35.

    משכך הנתבעת היתה אחראית לסידור העבודה ואם לא נתנה הוראה כזו, אזי

    ניתן להסיק כי היותו של העובד בשטח היה נדרש.

    יתר על כן , עיון בעדותו בהמשך של מר דב אלמוג מעלה כי הוא הבהיר כי באתרים חיצוניים כן מצופה מהעובד להיות ליד המשאית בשעת העמסה ו/או הפריקה :

    " עו"ד כהן: נכון שהתובע, אם הוא מגיע לאתר בתחילת העבודה או באמצע העבודה,

    ובינתיים פורקים וטוענים את המשאית והתובע נמצא שם רואה איך טוענים ומסתכל

    ורואה איך עושים את הסחורה - מבחינתך זה זמן שהתובע בביתו או שזה בזמן שהוא

    איתכם בעבודה ואחראי על הסחורה? העד, מר אלמוג: אחראי על סחורה בטוח שלא.

    עו"ד כהן: מי אחראי על הסחורה במשאית שלו? העד, מר אלמוג: אתה מתאר מצב שעוד

    לא הועמסה אז אין סחורה בפנים. עו"ד כהן: לא, ברגע שהסחורה מועמסת

    והמשאית מלאה. העד, מר אלמוג: תלוי. הוא בתוך האתר? אם הוא בתוך האתר,

    עו"ד כהן: אם הוא בתוך האתר לא בבית. העד, מר אלמוג: תראה אם הוא בתוך

    האתר, באתר של 'טמפו'? עו"ד כהן: כן. העד, מר אלמוג: לצורך העניין, הוא

    יכול להיות בהפסקה, יכול לעשות מה שהוא רוצה, עד שיקראו לו לבוא להזיז את

    המשאית שסיימו לפרוק אותה - אם הוא באתרים של 'טמפו'. אם זה בלקוח או אתר

    חיצוני, לצורך העניין, ברור שהוא אחראי.עו"ד כהן: ובאתרים שלכם - אתה אומר

    הוא לא חייב להיות אחראי מבחינתך. העד, מר אלמוג: שלא. יש שומר, מלגזנים, יש

    מנהלים.עו"ד כהן: המלגזן אחראי? כשמלגזן מעמיס לו, עכשיו חצי שעה הוא

    מעמיס לו סחורה. העד, מר אלמוג: בוודאי. עו"ד כהן: חצי שעה-שעה מעמיס, אז מלגזן

    אחראי אבל התובע בתור אחד שמשנע ומוביל את הסחורה אחרי זה ללקוחות או למערך

    ההפצה הוא גם צריך לראות שהסחורה מועמסת כמו שצריך וצמודה וקשורה, נכון? העד,

    מר אלמוג:מה שהוא צריך לעשות וזה גם מה שהובהר, בסוף ההעמסה לעשות סיבוב מסביב

    למשאית, לראות שהכל עמוס כרגיל וזהו. אין שום עניין להסתכל על ההעמסה של משאית.

    זה לא נותן שום דבר.כב' הש' רובוביץ-ברכש:  סליחה שנייה, דקה שאלה של בית הדין:

    עשית הבחנה בין העמסה בשלב שהוא מגיע לאתר שלכם בתחילת יום ובסוף יום אל מול

    האתרים שבמהלך, אם זה היה 3 מקומות, אם אני לא טועה. כמה זמן לוקח העמסה ופריקה

    באתרים הנוספים, אתה יודע להגיד לנו סדר גודל?העד, מר אלמוג:אני גם שם אעשה

    הפרדה. כב' הש' רובוביץ-ברכש: ושם אתה אומר שהוא כן אחראי. העד, מר אלמוג:

    אז רגע, אני אעשה הפרדה בין מחסנים חיצוניים של 'טמפו' שמי שמתפעל אותם זה לא

    עובדי 'טמפו', לבין אתרים של 'טמפו'. במחסנים חיצוניים - אין ספק, הנהג אחראי על

    המשאית, לא צריך לזוז מהמשאית צריך לראות שהכל בסדר כל הזמן. כב' הש' רובוביץ-

    ברכש: כמה זמן  בערך לוקח? העד, מר אלמוג: זה ינוע בין חצי שעה במקרה הטוב לבין

    שעתיים במקרה הלא טוב. כב' הש' רובוביץ-ברכש: אז כשאני רואה בדוחות פוינטר

    שהמנוע, שהמשאית בעצם לא נוסעת, זה בדרך כלל השלב של מה שאתה מתאר כרגע?

    העד, מר אלמוג: לא בהכרח. זה יכול להיות גם באתר חיצוני וגם באתר פנימי. כי

    גם נגיד לצורך העניין במגדל העמק, שזה אתר שלנו, המשאית תהיה שם עומדת, יכול

    להיות שיש שם פקק, 4 שעות לצורך העניין, 3 שעות - הוא לא צריך להיות ליד המשאית,

    לתפיסתנו.עו"ד כהן: ואם לתפיסתך, במגדל העמק הוא מגיע ועכשיו פורקים את

    הסחורה ומעמיסים סחורה והתובע נמצא שם, נמצא שם, רואה את הסחורה שהיא יורדת

    כמו שצריך ואחרי זה מעמיסים לו אותה והוא צריך לחזור לאתר - מבחינתך זה לא זמן

    עבודה? ועכשיו המשאית עומדת, הוא לא בהגה הוא לא לוחץ גז-ברקס, המשאית עומדת

    בפוינטר.העד, מר אלמוג: לא, אז אני אגיד עוד פעם - מבחינתי הוא לא צריך

    להיות צמוד למשאית בכל הזמן הזה.עו"ד כהן: בסדר, אבל הוא לא בביתו. הוא לא

    עכשיו פנוי ללכת לחוף הים ולחזור מתי שקוראים לו. העד, מר אלמוג: אבל הוא כן

    פנוי, לצורך העניין בנתניה, ללכת לאכול ארוחת ערב ב-'סודוך' ממול או בבית קפה

    ממול. הוא פנוי לצורך, זה מה שאני טוען." ר' עמ 27-28 לעדותו.

49. משכך לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי התובע יכול היה לעסוק בעניינו הפרטיים בשעות בהם התובע לא נהג במשאית. נוכח האמור שוכנענו כי העובדה שחלו הפסקות בין ביצוע המשימות וההסעות שהוטלו על התובע על ידי הנתבעת, אינה הופכת שעות אלו לשעות בהם התובע יכול היה לעשות כרצונו. לטעמינו בנסיבות תיק זה יש לראות בהפסקות אלו כשעות בהן עמד לרשות העבודה הן בשל העובדה שהיה אמור להיות זמין למשימות של הנתבעת וגם אם היו שעות בהן לא היה אמור להיות זמין הרי שהואיל והתובע ביצע נסיעה ליעד מרוחק הרי שלא היתה לו אפשרות מעשית לעסוק בענייניו, במיוחד ששוכנענו כי היה עליו להימצא במקום מסויים ומשכך אנו סבורים כי יש לראות בשעות אלו כשעות עבודה .

50. זה המקום לציין כי הנתבעת היא זו שקבעה לתובע מתי להגיע למרלו"ג וככל ולא רצתה שיחכה במגרש עד להעמסת המשאית, יכולה היתה בעצמה לבדוק את זמינות נהג המשאית ובהתאם לכך להודיע לתובע את השעה שעליו להגיע למרלו"ג כדי לחסוך את הזמן של העמסה, כפי שאף עשתה בתקופה האחרונה להעסקתו של התובע. ככל שלא עשתה כן אין לה להלין אלא עצמה ולא ניתן לקבל את טענתה כי לא מדובר על שעות עבודה. בכל הנוגע לאתרים רחוקים יותר, הרי שבוודאי שהתובע לא יכול היה לחזור לביתו וכן מעבר לאמור, אף עד הנתבעת העיד כי במקומות חיצוניים אכן התובע נדרש להיות נוכח והוא זה שאחראי למשאית גם בשלב העמסה כפי שפורט לעיל.

51. גם כאשר נשאל על כך מר דב אלמוג העיד כי הוא לא ראה ולא פיקח האם התובע בזמן ההפסקה הלך לביתו:

    " עו"ד כהן: 45 ו-46 לתצהיר הראשון. "ביתו של התובע סמוך למרלו"ג והתובע התגורר

    במרחק קילומטרים בודדים, כך שהייתה לו אפשרות בזמן ההמתנה ללכת לביתו ולא היה

    לי אפשרות לפקח על-כך". התובע אומר שהוא 'מעולם, בזמן יום עבודה לא הלך לביתו'.

    אתה אי פעם ראית אותו הולך לביתו, בזמן יום עבודה? הייתה לו אפשרות, אבל אתה

    ראית אותו פעם הולך לביתו? העד, מר אלמוג:אני לא נמצא שם. אני לא נמצא שם

    בשביל לפקח אז אני לא יודע. אני לא נמצא שם בלילה.עו"ד כהן: מישהו ראה את

    התובע אי פעם הולך לביתו הקרוב בזמן שיש לו שעה או חצי שעה להעמיס סחורה

    ואומרים לו: 'עוד שעה זה יהיה מוכן', אז הוא הלך לביתו וחזר. אי פעם ראית את זה

    קורה?העד, מר אלמוג: לא..."" ר' עמ 29 לעדותו.

52. מנגד לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובע כי לא היו לו הפסקות אוכל במהלך יום עבודתו. או כי נאלץ לאכול את ארוחותיו במהלך עבודתו, שעה שעולה מהמפורט לעיל, כי אכן היו לו הפסקות רבות במהלך יום העבודה בהם לא נהג במשאית.

53. עיון בתצהיר הראשון של עד הנתבעת מר דב אלמוג מעלה כי הצהיר בנדון:

    " 65. ראשית, לפי יעוץ משפטי שקיבלתי , התובע הכליל בתחשיבו שלא כדין את זמני ההפסקות היומיים שבגינם הוא אינו זכאי לכל תשלום. מדי יום הייתה לתובע הפסקה של כשעה אחת רצופה לפחות, בה הוא לא נדרש לעבוד ואינו זכאי לתשלום בגינה. אסביר בהקשר זה ,כי הכללת שעות ההפסקה על ידי התובע במניין שעות העבודה, הביאה לכך ששעות אחרות תיחשבנה לשעות בעלות תעריף גבוה יותר. גם, אין כל מקום לדרישה התובע לקבל תמורה שעות נוספות בשיעור 150% ביום מסויים בגין שעה מסויימת, אם בגין שעה זו היה זכאי לתמורה בשיעור 125% ( שכן שעת ההפסקה אינה צריכה להימנות במניין שעות עבודה). לפיכך ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלתי, לצורך החישוב יש להכפיל את ערך שעת הפסקה שמבוקש להפחיתה ב1.33 כנהוג. 66. בהתאם לאמור ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלתי יש להפחית מסכום התביעה ברכיב השעות הנוספות סך של 133,791 ₪ וזאת לפי החשיב הבא: סך הכל ימי עבודה בפועל במהלך כל תקופת התביעה ( 5/2022-6/2013) לפי תלושי השכר: 1,625 ימים. סך הכל הסכומים ששולמו לתובע בגין 1 שעת הפסקה ב- 1625 ימי עבודה בפועל לפי תלושי השכר: 100,959 ₪ ( התעריף השעתי הינו כנקוב בתלושי השכר של התובע בתקופת התביעה)".

54. יצויין כי גם עיון בעדותו של התובע מעלה כי אישר כי אכן אכל במהלך יום העבודה השתמש בכרטיס הסיבוס שקיבל מהנתבעת לצורך מימוש מימון ארוחות ( ר' עמ' 3 לעדותו). ערים אנו לכך כי במסגרת עדותו של התובע טעם כי היה אוכל בזמן שהוא תידלק את המשאית, אולם לא שוכנענו כי יש לקבל עדות זו הואיל ומחומר הראיות כפי שפורט לעיל עולה, כי היו לתובע הפסקות ממושכות כל יום וגם כאשר נשאל על כך התובע, הרי שלא היה לו מענה של ממש בנדון:

    עו"ד שר: 'סיבוס' זה ללכת לאיזשהו מקום ולאכול בו, נכון? העד, מר שרם: לא.

    עו"ד שר: מה זה?העד, מר שרם:ה-'סיבוס' לעובד שלא נוהג במשאית - הוא

    יכול לנצל אותו בכל מסעדה. כנהג, אני לא יכול ללכת למסעדה, כי יש לי full trailer.

    אני עוצר בתחנות דלק' קונה חטיף או סנדוויץ'', במהלך הקנייה אני גם מתדלק את

    המשאית וככה אני אוכל. עו"ד שר: אין הפסקות - 11-12 שעות אין הפסקות.

    העד, מר שרם: אין לי. אין לי הפסקה.עו"ד שר: הבנתי. אבל אני מראה לך את דוחות

    הפוינטר ה-נ/7 שמה שצירף המצהיר שלנו. למשל ביום 29.07.2021.... אנחנו רואים

    שהמשאית עמדה 4 שעות. עומד מונע. איך אתה מסביר את זה? מה קרה ב-4 שעות

    האלה?העד, מר שרם: בין איזה שעה עד איזה שעה?...איך אתה מסביר את זה שבכלל

    אכלת עם סנדוויץ' בדרך ואני רואה שהמשאית עומדת 4 שעות ביום. איך אתה מסביר את

    זה? לא נוסעת לשום מקום. העד, מר שרם: איפה היא עומדת? קודם-כל,  המשאית איפה

    עומדת?עו"ד שר: מה זה משנה איפה היא עומדת?העד, מר שרם: כי אם היא עומדת בשטח

    באיזה מפעל או באיזה מקום, אין לי שום מקום שם לקנות ולעשות את ההפסקה. אני צריך

    להמתין. כנראה שהלקוח, אני הייתי האחרון, ..."ר' עמ 4-5 לעדותו.

55. נוכח האמור לעיל, שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי אכן היו שעות רבות כל יום בהם התובע לא נדרש לנהוג וכי במהלך שעות אלו התובע אף קיבל הפסקה לאוכל של שעה כל יום. משכך שוכנענו כי יש להכיר ברכיב ההפסקה של שעה כל יום, שיש לקזזה מתחשיב התובע לשעות נוספות.

56. ערים אנו לפסיקה לפיה לא ניתן לנכות את רכיב ההפסקה ככל שרכיב זה לא הופחת בזמן אמת ( ר' ע"ע 131/07 גלעד גולדברג ואח' נ' אורטל שירותי כ"א בע"מ, וכן ר' ע"ע 402/07 ניצנים נ' יאיר חודאדארי ואח' (מיום 19.1.10) אולם גם בפסיקות אלו נקבע כי ניתן לקזז הפסקות גם במצב בו לא קוזזו בזמן אמת , במקרים ברורים בהם ניתנו לעובדים הפסקות מסודרות ורצופת מידי יום. שעה שהוכח כי היה לתובע יותר משעה בה לא נהג כל יום , שוכנענו כי יש בפסיקה זו כדי להוביל לדחיית טענת הנתבעת בנדון, במיוחד שעה שמדובר בתשתית עובדתית השונה מהמקרה דנן.

57. משכך שוכנענו כי יש להפחית מתחשיב התובע לרכיב השעות הנוספות, שעת הפסקה בכל יום. קרי לקבל את תחשיב הנתבעת בנדון כמפורט בסעיף 66 לתצהירו של מר אלמוג שעה שכימות זה לא נסתר. משכך יש להפחית מסכום התביעה ברכיב השעות הנוספות סך של 133,791 ₪ וזאת לפי החשיב הבא: סך הכל ימי עבודה בפועל במהלך כל תקופת התביעה ( 5/2022-6/2013) לפי תלושי השכר: 1,625 ימים. סך הכל הסכומים ששולמו לתובע בגין 1 שעת הפסקה ב- 1625 ימי עבודה בפועל לפי תלושי השכר: 100,959 ₪ ( התעריף השעתי הינו כנקוב בתלושי השכר של התובע בתקופת התביעה). הואיל והתחשיב של התובע בגין השעות הנ"ל נכלל במסגרת שעות נוספות, שוכנענו כי יש לקבל את ההכפלה של הנתבעת ב1.33 * 100,959 ₪ ומשכך יש להפחית סך של 133,079 ₪ מתחשיב התובע בכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות. .

    לענין רכיב פרמיית ההספק

58. לטענת התובע התמריץ החודשי בגין אי היעדרות ותפקוד תקין במשמרת שולם לו מידי חודש בחודש וכי מדובר על שכר עבודה לכל דבר וענין ומשכך יש לשלם עבור רכיב זה תנאים סוציאליים כנתבע בכתב התביעה.

    מנגד לטענת הנתבעת התמריץ החודשי המשולם לתובע בגין אי היעדרות ותפקוד תקין במשמרת אינו חלק משכר עבודתו של התובע. לתובע משולם תמריץ חודשי בסכומים משתנים לצורך עידוד אי היעדרות מעבודה ותפקוד תקין במשמרת. מדובר בתוספת שכר מותנית ולפיכך, אין בסיס לטענת התובע לפיה יש לבצע בגינה תשלומים פנסיוניים .

59. לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנדון. עיון בהסכם העסקה של התובע מעלה כי כל מה שנכתב בנוגע לתוספת זו בזמן אמת היה:

    "  5.4 . בנוסף יהיה העובד זכאי לפרמיה בסך 70 ₪ בגין כל יום בו יעבוד בפועל".

    הנתבעת לא הציגה כל הסכם או נספח להסכם או ראיה כלשהי המסבירה את אופן תחשיב פרמיית ההספק.

60. ערים אנו להסבריו של מר אלמוג בתצהירו ובעדותו בנדון. אולם הסברים אלו לא ניתנו בזמן אמת וכן אף לא הוכחו בראיה כלשהי ומשכך לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר ברכיב מותנה ושאין לראותו כשכר עבודה. משכך לא שוכנענו כי יש לראות ברכיב זה כרכיב שיש לקזזו מרכיב השעות הנוספות.

    יתר על כן, עיון בתלושי השכר מעלה כי מדובר בתוספת ששולמה מידי חודש בחודשו בהתאם לימי הנוכחות של התובע וללא כל תנאי בנדון.

    משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנדון.

     

     

    לענין השעות הנוספות הגלובליות

61. אין חולק כי הנתבעת החלה לשלם לתובע רכיב שנ"ג בסך של 1000 ₪ שלאחר הגשת התביעה השניה אף עלה ל2000 ₪.

    אפשרות תשלום גמול שעות נוספות באופן גלובלי לא הוסדרה בחוק, אך היא הוכרה בפסיקה כלגיטימית במקרים מתאימים ובכפוף לתנאים שנועדו להבטיח כי תשלום זה אינו מהווה כסות לקיפוח העובד. נפסק כי התנאים המרכזיים הם כי צורת תשלום זו תהיה מוסכמת על העובד; הגמול המתקבל הינו הוגן בנסיבות העניין כך שבממוצע, וכמכלול מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה; ישנו מעקב אחרי שעות עבודתו של העובד בפועל; ישנה הפרדה ברורה בתלוש השכר בין שכר היסוד לרכיב שעות נוספות הגלובלי וכל אחד מהסכומים הנפרדים עומד בדרישות חקיקת המגן (ר' סקירתה המפורטת של כב' השופטת חני אופק-גנדלר בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ [פורסם בנבו](28.2.17) וההפניות שם (להלן: עניין ברד)).

62. משכך שוכנענו כי יש לראות ברכיב השנ"ג כרכיב שיש לראותו כחלק מרכיב השעות הנוספות. נציין כי גם התובע קיזז רכיב זה מתחשיביו לענין השעות הנוספות.

    סיכום

63. משכך שוכנענו כי יש לקזז מרכיב השעות הנוספות שנתבע בשתי התביעות ((350,150 ₪) את רכיב ההפסקות בסך של 133,079 ₪ וכן את רכיב הטעויות בתחשיב התובע בסך של 37,029 ₪. משכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 180,042 ₪ בגין רכיב השעות הנוספות.

    תביעת התובע לפיצוי בגין העסקה "בניגוד להיתר"

64. שעה שלא קיבלנו את תחשיבי התובע, הרי שלא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי עבד מעל 12 שעות ביום ו 16 שעות נוספות בשבוע במהלך תקופת העסקתו. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את רכיב תביעה זו.

65. יתר על כן, חוק שעות עבודה ומנוחה בכל מקרה אינו קובע סנקציה אזרחית בגין ההפרה הנטענת אלא סנקציה פלילית.

66. משכך רכיב תביעה זה נדחה.

    נסיבות סיום העסקת התובע

67. לטענת התובע הוא התפטר מעבודתו בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובהתאם לסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים וזאת בשל הודעת הנתבעת לתובע על העברת עבודת המובילים ( פול טיימרים) מנתניה לרמלה אשר צפויה להיכנס לתוקף בתוך חודש 15.8.23. התובע עבד בנתבעת במשמרות ערב. ככל שההגעה למקום העבודה החדש הצריכה נסיעה למעלה משעה וחצי בשעות אחר הצהרים, לרבות בזמני פקקים , וחזקת מרוחקת לביתו בסיום יום העבודה. , משכך מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. משכך פנה התובע באמצעות ב"כ במכתב התראה מיום 13.7.23 לפיו ככל והנתבעת לא תעדכן על שינוי בנדון הרי שהתובע מודיע על סיום עבודתו בהתאם בתום תקופת הודעה המוקדמת, 13.8.23. ר' נספח ז' וח' לכתב התביעה החדש. עוד טען התובע כי הנתבעת לא הציעה לו להמשיך לעבוד בתפקיד אחר. הנתבעת לא שילמה לתובע השלמת פיצויים ומשכך תביעתו בנדון.

    מנגד לטענת הנתבעת , מנהל התובע, מר דב אלמוג נפגש עם התובע בחודש יולי 2023, עדכן אותו על השינויים שעומדים להתרחש בקווי ההובלה עקב פתיחת אתר חדש ברמלה , שבמסגרתם יתחיל יום העבודה של נהגים באתר החדש במקום המרלו"ג בנתניה. כבר באותה שיחה הודיע לו התובע שהוא אינו מוכן להשתלב בקווי ההובלה החדשים ושאל האם ישנה עבודה אחרת שניתן להציע לו ובמענה לכך ענה מר אלמוג שיש אפשרות לעבוד כנהג חצר, בתפקיד שינוע משאיות במקום הסמוך לביתו של התובע. אולם התובע סירב לכך. משכך התובע התפטר ללא זכאות לפיצויי פיטורים מלאים.

68. הכלל הוא כי עובד המתפטר מיוזמתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לכלל זה יש מספר חריגים, לרבות התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), הקובע כי:

    "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."

    יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בע"ע 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.13), כמצוטט:

    "כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת....נדגיש, כי גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעניין זה.... העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם התנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. התנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהווה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". לפיכך, ככל שהעובד מתפטר עקב אי כיבוד זכויותיו, וניתנה התראה למעביד (או חל החריג למתן התראה למעביד) העובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים

69. לאחר שעיינו בכלל הראיות ועדויות הצדדים שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו להשלמת פיצויי פיטורים

70. עיון בתצהירו השני של התובע מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לסיום העסקתו:

    " 47. ביום ראשון ה-9.7.2023 שוחח איתי מנהל הנתבעת- מר דב אלמוג ... והודיע לי לי על העברת עבודת המובלים ( פול טיימרים) מנתניה לרמלה ( רחוב הר עצמון 8) אשר צפויה להיכנס לצוקך בתוך חודש- ביוןם 15.8.2023). 48. מדובר במרחק של 63 ק"מ ממקום מגוריי בנתניה- גרתי ברחוב שד' ... נתניה ובחודש 4.2023 עברתי לרחוב ... נתניה... 49. יוזכר כי אני עבדתי בנתבעת במשמרות ערב כך שהגעה למקום העבודה החדש הצריכה נסיעה של למעלה משעה וחצי בשעות אחר הצהריים , לרבות בזמני פקקים, וחזרה מרוחקת מביתי בסיום יום העבודה. 50. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתי, בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כאשר אני אף הבהרתי באותה שיחה כי במצב דברים זה אני לא אוכל להמשיך את עבודתי בחברה. 51. על כן , ולנוכח האמור לעיל, פניתי באמצעות בא כוחי במכתב התראה כי ככל ואלו הם פני הדברים וככל והנתבעת לא תעדכן על שינוי בנושא, אני איאלץ להודיע על סיום עבודתי בחברה בתום תקופת חודש הודעה מוקדמת, ביום ראשון ה-13.8.2023. מכתב התראה טרם התפטרות בדין מפוטר מ13.7.2023 מצ"ב כנספח ד' לתצהיר זה. 52. בתגובה, קיבלתי מכתב תגובה לקוני מאת מנהל הנתבעת כי הוא דוחה את טענותיי ביחס ל"הרעת תנאים" ( מבלי לפרט) אך מקבל את התפטרותי לאלתר וישלם לי חודש הודעה מוקדמת וגמר חשבון. מכתב תשובה מאת מנהל הנתבעת מיום 18.7.2023 מצ"ב כנספח ה' לתצהירי זה. 53. ביום 14.8.23 נמסר מכתב מאת ב"כ הנתבעת, עם תלוש גמר חשבון של חופשה והבראה והפחתת יתרת הלוואה שלי, תוך שבמכתב זה טוענת הנתבעת טענה שקרית כאילו " הוצעה לי המשך עבודה במרלו"ג דבר שהינו שקר וכזב, וללא כל בושה תוך שהיא מנסה להתבסס על מכתביי מחודש 12.2022 ( ביחס להתנכלות) כאילו הדבר מצביע על כך שאינני מוכן לבצע שום עבודה, דבר שהינו רחוק מהמציאות ומעולם לא נאמר לי – הדבר היחיד שנאמר לי באותה שיחה עם מנהל הנתבעת היא כי עבודת המובילים עוברת... נסתיימה העסקה שלי בנתבעת , תך קבלת הקופות לזכותי, ללא השלמת פיצויי פיטורים אשר מגיעים לי כחוק, ...."

71. גם עיון בחקירתו הנגדית של התובע חזר על כך שבזמן אמת הנתבעת לא הציעה לו כל עבודה חלופית.

    "העד, מר שרם: לא. עכשיו, כשעשו את ההעברה אז אמרתי, אם כבר מעבירים את כל

    המחלקה ואני לא יכול להגיע לרמלה מעצם המרחק, אז אני מעדיף שישאירו אותי פה

    בנתניה ואמרו לי שאין אפשרות. עו"ד שר: מי אמר לך שאין אפשרות? ההפך אמרו לך.

    העד, מר שרם: לא לא. אמרו לי שאין אפשרות וגם לא הציעו לי..." ר' עמ' 15 לעדותו.

72. ערים אנו לטענת הנתבעת כי הציעה לתובע הצעה חלופית במכתב מיום 14.8.23 ( נספח ח' לתביעה מספטמבר 2023) , אולם לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו, הואיל ובמכתב התגובה הראשוני של הנתבעת , עליו חתום דב אלמוג מיום 18.7.23 אין כל הצעה חלופית להמשך עבודה בנתניה, יתר על כן במכתב זה נכתב כי הנתבעת מקבלת את התפטרות התובע , ומשכך שוכנענו כי יש לקבל את תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים.

73. שעה שתחשיב התובע בנדון לא נסתר אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך של 38,688 ₪. בכל הנוגע לרכיב פיצויי הלנה , נוכח המחלוקת בנוגע לנסיבות סיום העסקת התובע, לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

    הפרשות לפנסיה בגין תמריץ "הספק הובלות"

74. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי קיבל באופן חודשי רכיב מענק חד פעמי ומחודש 5/21 שונה הרכיב בתלוש ל"פרמיית הספק הובלות". מדובר ברכיב יומי שניתן לתובע בסך של 70-80 ₪ ליום, וכ1500-1800 ₪ לחודש.

    ערים אנו להסברי עד הנתבעת מר אלמוג בעדותו בנוגע לרכיב זה, עם זאת הנתבעת לא הציגה חוזה עבודה או נספח בו מופיע פירוט או הסבר בדבר תשלום המענק/פרמיה וגם בחוזה העבודה משנת 2022 מעלה כי אין כל התייחסות או פירוט לרכיב זה וכל מה שנכתב בחוזה בנוגע לרכיב זה היה:" 4. בנוסף יהיה העובד זכאי לפרמיה בסך 70 ₪ בגין כל יום בו יעבוד בפועל".

    הנתבעת לא הציגה כל הסכם או נספח להסכם או ראיה כלשהי המסבירה את אופן תחשיב פרמיית ההספק.

75. ערים אנו להסבריו של מר אלמוג בתצהירו ובעדותו בנדון. אולם הסברים אלו לא ניתנו בזמן אמת וכן אף לא הוכחו בראיה כלשהי ומשכך לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר ברכיב מותנה ושאין לראותו כשכר עבודה.

76. ערים אנו לטענת הנתבעת כי עיון בתלושי השכר מעלה כי מדובר ברכיב שהשתנה מידי חודש בחודשו. אולם שעה שמדובר ברכיב שניתן בהתאם לכל יום עבודה, הרי שברור כי רכיב זה יכול והשתנה בהתאם לימי העבודה שהתובע עבד. אולם לא שוכנענו כי מדובר ברכיב שהוכח כי הוא מותנה בתנאי כלשהו ומשכך שוכנענו כי מדובר ברכיב שכר שיש להפריש בגינו הפרשות לפנסיה.

77. משכך לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר ברכיב מותנה ומשכך שוכנענו כי יש לראות ברכיב זה כחלק מהשכר.

78. שעה שתחשיב התובע לא נסתר שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובע בנדון. משכך על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 17,709 ₪ .

     

    ניכוי חופשה שלא כדין

79. לטענת התובעת מאז תביעתו הראשונה, הנתבעת, באמצעות סדרני העבודה החלה להוציא את התובע לימי חופשה כפויים בהתראות קצרות "מהיום להיום" לפעמים שעות בודדות לפני תחילת המשמרת, וזאת ללא הסכמת התובע וזאת למרות שלא היו לזכותו ימי חופשה צבורים ובכך הנתבעת הכניסה את התובע למינוס של ימי חופשה.

80. עיון בתכתובת מעלה כי אכן היו מקרים של ביטולי משמרות שנעשו כלפי התובע בהתראה קצרה. כעולה מנספח 2 לתביעה ומתלוש שכר לחודש 1/23. .

81. גם עיון בעדותו של מנהל הנתבעת מר אלמוג מעלה כי הוא מודה כי היו מקרים בהם הודיע לנהגים בהתראה קצרה על ביטול משמרות :" אנחנו מודיעים להם מתי שאנחנו יכולים בשביל לא סתם לייבש אותם כשהם מגיעים". ר' עמ' 35 שורות 1-24 לעדות.

82. משכך שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה בדבר ניכוי חופשה שלא כדין בסך של 2066 ₪.

    הודעה על תנאי העסקה

83. לטענת התובע הוא לא קיבל הסכם העסקה או הודעה במועד תחילת העסקתו וכי טענת הנתבעת לפיה ההסכם מלפני 11 שנים לא אותר , אינה נכונה. עוד טוען התובע כי ההסכם ה"משוחזר" משנת 2022 לא תואם לתנאים שהיו לתובע בזמנו וגם את ההודעה לעובד מחודש 6/2018 שהנתבעת צירפה להגנתה, התובע לא ראה ומשכך התובע תובע פיצוי בנדון על סך 15000 ₪

    מנגד לטענת הנתבעת , לתובע נמסר חוזה עבודה עם תחילת עבודתו בשנת 2012. בשנת 2018 נמסרה לתובע גם הודעה על תנאי העסקתו , לאור העדכון שחל בשכרו. בשנת 2022 דרש התובע העתק של חוזה ההעסקה. מאחר וההסכם מלפני 10 שנים לא אותר, הועבר לו עותק משוחזר של הסכם העבודה( נספח ב' לכתב התביעה), עליו סרב התובע לחתום.

    מעבר לאמור , התובע מקבל מידי חודש בחודשו תלושי שכר בהם מפורטים תנאי העסקתו והוא מכיר אותם היטב.

     

84. בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה ), תשס"ב- 2002, על מעסיק למסור לעובד הודעה על תנאי עבודתו תוך 30 ימים ממועד תחילת עבודתו.

85. התובע החל לעבוד בטמפו משקאות בשנת 2012 ובחודש ינואר 2015 נקלט להעסקה באותם תנאים ברצף זכויות מלא , בנתבעת. משכך שעה שהתביעה של התובע בנדון הוגשה רק בחודש 5/2022 הרי שרכיב תביעה זה התיישן הואיל והתובע טוען בסעיף 60 לתצהירו כי היה על השותפות למסור לו הודעה לעובד בתוך 30 ימים מתחילת עבודתו ( ב2012) .

    מעבר לאמור, עיון בתצהירו של דב אלמוג מעלה כי הצהיר בנדון:

    " 30. ...לאור המעבר לעבודה בשותפות ושינוי שחל בזהות המעסיק, קיבלו כלל הנהגים, ובהם התובע הודעה על תנאי עבודה ( שבפועל היו זהים לתנאים שקיבלו ערב המעביר לשותפות, למעט שינוי זהות המעסיק) ואני אישית עסקתי בכך. 31. בחודש מאי 2018 פנה התובע לשותפות בדרישה לעדכן את "הסכם השכר" שלו ובהמשך לכך, בחודש יוני 2018, ניתנה לתובע הודעה על תנאי העבודה בעקבות עדכון שחל בשכרו. ... ר' נספח נ/4... נספחנ/5. 32. במהלך שנת 2022 פנה התובע לחברה בבקשה לקבל את חוזה העסקתו המקורי , מאחר ובחלוף כל כך הרבה זמן נוצר קושי לאתר את חוזה העבודה המקורי, הועבר לתובע, עותק משוחזר של הסכם העבודה ( נספח ב' לתצהיר התובע), עליו סירב התובע לחתום. 33. בכל מקרה אין ולא יכולה להיות מחלוקת ,כי התובע ידע ויודע היטב מהם תנאי שכרו והעסקתו ( דבר שהתובע עצמו מודה בו בתצהירו), לרבות שעות עבודה , והוא אף קיבל לגבי תנאי העסקתו פירוט בכתב- הן בתלושי השכר ... והן במסמכים נוספים... כך שהתובע לא הצביע על נזק כלשהו... 34.... פיצוי בגין אי מתן הודעה... ניתן רק אם הפרת הדין נעשתה ביודעין ומתוך כוונה. נסיבות כאלה אינן מתקיימות בעניינו של התובע..."

    עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי תצהירו לא נסתר:

    " עו"ד כהן: היה לכם חוזה עבודה עם התובע, בתחילת הדרך ב-2012? העד, מר אלמוג:

    כן. עו"ד כהן: אמרתם שלא איתרתם אותו, נכון? העד, מר אלמוג: נכון.עו"ד כהן: אתה יודע להגיד לי מה היה כתוב בו? העד, מר אלמוג: מבחינת המשרה מה היה כתוב מה היה התפקיד שלו עובדים שלנו, עם פירוט של המשרה.עו"ד כהן: כתוב שהוא עובד, מבחינת המשרה מה היה כתוב שהוא, מה היה התפקיד שלו?עו"ד שר: רגע, תן לו לסיים. העד, מר אלמוג: נהג הובלה. עו"ד כהן: ואז כשהעברתם אותו לשותפות ההובלות ב-2015, בעצם שמרתם לו על רצף הזכויות, נכון?העד, מר אלמוג:ככל שאני יודע, כן. עו"ד כהן: לא היה איזשהו חוזה חדש ב-2015, פשוט הוא המשיך ברצף באותו תפקיד.העד, מר אלמוג:

    לא היה חוזה חדש, הייתה לו הודעה שהוא קיבל מאיתנו, מסמך שהוא קיבל.עו"ד כהן: אני רואה באמת בנספח 1 לתצהיר שלך, ב-2015,...עו"ד כהן: נספח 1. רשום, תמשיך, "השותפות עוסקת ותעסוק בהובלות של חברות נוספות מאתרי החברה בנתניה ומאתרים נוספים לסניפי ההפצה אולי ללקוחות גדולים ברחבי הארץ", נכון? זה בעצם המערך.העד, מר אלמוג: כן.." ר' עמ' 20 לעדותו וכן עמ' 21 שורה 24 לעדותו. 

86. עיון בנ/5 לתצהיר העד מעלה כי אכן בהודעה שבנדון יש את מרבית התנאים הנדרשים וכן גם עיון בת/2 מעלה כי מדובר על הסכם העסקה מפורט.

87. משכך לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לקבל את טענות התובע בנדון גם לגופו של ענין, מעבר לטענת ההתיישנות, שעה ששוכנענו כי הנתבעת מסרה לתובע בזמן אמת פירוט על תנאי העסקתו וכי התובע ידע בדבר תנאים אלו. משכך רכיב תביעה זה נדחה.

88. ערים אנו לטענת התובע בתביעתה מספטמבר 2023 להתנכלות, אולם לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את טענותיו בנדון שעה שסעיפים 7-9 לתצהיר עד הנתבעת נתנו מענה לכלל טענות התובע בנדון. מעבר לאמור, אין רכיב תביעה בנדון ומשכך לא שוכנענו כי יש להרחיב מעבר לאמור.

    סיכום

89. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים:

    1. שעות נוספות: 180,042 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

    2. השלמת פיצויי פיטורים: בסך של 38,688 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

    3. הפרשי פנסיה: בסך של 17,709 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

    4. ניכוי חופשה שלא כדין: 2066 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

    5. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

90. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

     

     

     

    נציג ציבור עובדים , גב' קריסטינה פוליצר מימון		אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת		נציג ציבור מעסיקים, מר חיים הופר

     

     

    ניתן היום, ד' תמוז תשפ"ה, (30 יוני 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.