זינר נ' שטרית ואח'

בפנינו תביעת התובעת לקבלת זכויות עבודה שונות.

רקע כללי וההליכים שהתנהלו בתיק:

1. התובעת הגיש בתאריך 22.6.20 תביעה כנגד הנתבעים במסגרתה עתרה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, שווי רכב ודלקן, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע ואי מתן מכתב פיטורים, פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה ופיצויי הלנה, בסה"כ 181,339 ₪.

    

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה, בקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבע 1 (להלן – מר שטרית) ובקשה להשבת ציוד. בתאריך 27.4.21 התקיים דיון קדם משפט. בהמשך ניתנו החלטות הדוחות את הבקשה למחיקת התביעה כנגד מר שטרית ולהשבת ציוד.

    

3. בתאריך 30.9.22 הוגש תצהיר מטעם התובעת ובתאריך 30.11.22 הוגש תצהיר הנתבעים. בתאריך 2.4.23 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובעת ומר שטרית ולאחר מכן הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

    

   עיקר טענות הצדדים:

4. לטענת התובעת: א. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת 2 (להלן – החברה) בתפקיד מנהלת חשבונות מיום 11.3.18 ועד ליום 17.6.19 בשכר חודשי בסך 11,556 ₪ ובהיקף משרה של 132 שעות בחודש. במסגרת תנאי ההעסקה התובעת הייתה זכאית להחזר הוצאות אחזקת רכב צמוד ודלק החל מהחודש השלישי להעסקתה.

   ב. בתחילה סוכם שהתובעת תעבוד ממשרד הסמוך למשרדו של רו"ח יואב צארום שעבד עם הנתבעים. הנתבעים ניתקו קשר עם עו"ד צארום והתובעת התבקשה לעבוד מביתה.

   ג. החל מחודש 12/18 לא שולם לתובעת שכר והוצאות שונות. כמו כן לא הופרשו במשך כל תקופת ההעסקה הפרשות לקרן הפנסיה.

   ד. התובעת פנתה פעמים רבות למר שטרית על מנת לקבל את זכויותיה ומר שטרית הבטיח לשלם את מלוא השכר ואף ציין כי אם העסק לא יתפתח הוא מתכוון להקים עסק חדש לייעוץ משכנתאות ולהעסיק בו את התובעת.

   ה. מחודש 5/19 הנתבעים התעלמו מפניות התובעת וזאת לאחר שמר שטרית הוליך את התובעת שולל במטרה להתחמק מתשלום שכרה עבור כ-6 חודשים. בנוסף מר שטרית ביטל את הדיווח לבט"ל בגין העסקת התובעת בחודש 5/19 ע"י מנהלת חשבונות אחרת שהועסקה תחת התובעת.

   ו. מר שטרית ניהל את החברה באופן אישי, הוא קיבל את ההחלטות וידע, כי אין בכוונתו או ביכולתה של החברה לשלם את החוב שהצטבר כלפי התובעת ובנסיבות אלו יש לראות בהתנהלותו תרמית ועושק כלפיה ולחייבו באופן אישי.

   ז. בין הצדדים התקיים הליך בוררות אך לאחר מתן פסק הדין כנגדו באופן אישי הוא ביקש לבטל את רובו. במסגרת הליך הבוררות ציין מר שטרית כי הוא החליט על פיטורי התובעת בחודש 4/19 אך הודה כי לא מסר על כך הודעה בכתב.

   ח. הנתבעים לא ביצעו עבור התובעת הפרשות לפנסיה על אף שניכו את חלק העובד משכרה.

   ט. התובעת זכאית לזכויות שונות שפורטו בכתב התביעה ובתצהיר.

    

5. לטענת הנתבעים: א. יש לדחות את התביעה כנגד מר שטרית. החברה הינה אישיות משפטית נפרדת ואין כל עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב אישי של מר שטרית.

   ב. החברה עוסקת בקידום פרויקטים שונים ובין היתר מכירות סיטונאיות של מזון למוסדות.

    

    

   ג. התובעת פנתה וטענה כי יש לה ניסיון בעבודה כחשבת וכיועצת מס וחתמה על הסכם העסקה מול החברה. התובעת נדרשה לעבוד מביתה וקיבלה מחשב נייד לצורך כך. בחלוף הזמן וכאשר מר שטרית נוכח לדעת שהעבודה לא נעשתה וכי מגיעים קנסות מרשויות המס, הוא הודיע לה על הפסקת עבודתה. התובעת עצמה ראתה כי אין כל פעילות בחברה וההתכתבות בין הצדדים מעידה על כך.

   ד. התובעת החלה לעבוד בחודש 4/18 למספר חודשי ניסיון ועבדה עד לחודש 12/18 (להוציא חופשת לידה בת 3 חודשים), כאשר לאחר מספר חודשי עבודה מר שטרית הודיע לתובעת שאין היקף עבודה גדול ועל כן העבודה תופסק מחודש דצמבר. התובעת מסרה שתסיים את הדיווחים אף גם עבודה זו לא הושלמה ע"י התובעת.

   ה. לאחר מספר חודשי נתק בהם שני הצדדים הבינו שעבודת התובעת הסתיימה מר שטרית נדהם לקבל זימון לדיון בבוררות בבית דין רבני של ישיבת 'כסא רחמים', שבדיעבד התברר שהחברים בו והמזכיר הינם ידידי התובעת ובעלה.

   ו. על התובעת להשיב ציוד שנטלה הכולל מחשב וניירת שנועדה לצורך הגשת הדוחות. התובעת גרמה לנזק רב מול רשויות המס.

   ז. רכיבי התביעה מופרכים ועל כן החברה אינה חייבת לשלמם.

    

   דיון והכרעה:

    

   תקופת העסקתה של התובעת

    

6. לטענת התובעת היא עבדה החל מיום 11.3.18 ועד ליום 17.6.19. הנתבעים טענו מנגד, כי התובעת עבדה מחודש 4/18 ועד לחודש 12/18 (למעט שלושה חודשי חופשת לידה). לאחר שעיינו במסמכים השונים שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבוע, כי התובעת החלה לעבוד ביום 11.3.18 והעסקתה הסתיימה במחצית חודש 5/19. ונפרט.

    

   • לעניין מועד תחילת העבודה מצאנו לקבל את גרסתה של התובעת לפיה, מועד תחילת העבודה היה ביום 11.3.18.

     1. ראשית, מעיון בסעיף 5.1 להסכם העבודה (להלן – הסכם העבודה) שצורף כנספח א' לתצהיר התובעת עולה, כי מצוין בו שהתובעת תחל את עבודתה ביום א' כ"ד באדר התשע"ח (11/04/18). התאריך העברי כ"ד באדר תשע"ח חל ביום 11.3.18 ועל כן נראה כי בציון התאריך הלועזי (11.4.18) חלה טעות דפוס בחודש. זאת ועוד, 11.3.18 חל ביום א' כאמור בהסכם העבודה ואילו 11.4.18 חל ביום ד'.

     2. שנית, לתובעת הונפק תלוש שכר לחודש 3/18 (נספח א' לתצהיר התובעת) וברי, כי אם הייתה מתחילה לעבוד בחודש אפריל, לא היה מונפק תלוש כאמור.

     3. שלישית, מעיון בתלושי השכר עולה, כי מצוין בהם מועד תחילת העבודה כ-11.3.18.

     4. רביעית, בהתאם למסמך בכתב ידו של מר שטרית (עמ' 11 שורות 17-19) שנכתב בטרם תחילת ההעסקה (מסמך קריא הוגש ביום 2.4.23) צוין, כי מועד תחילת העבודה יהיה 8.3.18, בתאריך קרוב למועד בו החלה בפועל ההעסקה.

     5. חמישית, הצהרת התובעת לגבי מועד תחילת ההעסקה לא נסתרה ובמסגרת עדותה היא שבה על מועד תחילת העבודה (עמ' 7 שורות 16-17). יצוין, כי לא מצאנו לקבל את גרסת הנתבע בעדותו לפיה התובעת החלה לעבוד בחודש 4/18 (עמ' 10 שורה 33 עד עמ' 11 שורה 14). במסגרת זו העיד מר שטרית, כי שכרה של התובעת לחודש 3/18 שולם בטעות, ברם עד כה לא הגיש תביעה להשבת הסכום. מדובר בגרסה כבושה שלא מצאנו ליתן בה אמון ואשר אינה מתיישבת עם המסמכים הרבים שהוגשו לתיק.

         

   • לעניין מועד סיום העבודה מצאנו לקבוע, כי התובעת סיימה את עבודתה לאחר פיטוריה במחצית חודש 5/19 ונבהיר.

     1. ראשית, מצאנו לקבל את עדות התובעת לפיה היא המשיכה לעבוד עבור החברה במשך מספר חודשים במהלך שנת 2019 כמהימנה.

     2. שנית, טענת מר שטרית לפיה התובעת סיימה את העסקתה בחודש 12/18 אינה מתיישבת עם פרוטוקול הבוררות מיום י"ד בסיוון תשע"ט (נספח ד' לתצהיר התובעת) במסגרתו צוין מפיו של מר שטרית, כי בחודש אפריל (4/19 – המותב) הוא מסר לתובעת כי אין עבודה.

        כאשר מר שטרית נשאל במסגרת הדיון בביה"ד מדוע ציין זאת בפרוטוקול הבוררות, הוא השיב שהפרוטוקול לא נכתב על ידו ולא כל מה שאמר בבוררות נכתב (עמ' 12 שורות 27-31). דא עקא, מר שטרית לא הכחיש את שנאמר על ידו אלא השיב את אשר השיב.

     3. שלישית, מהתכתובת שצרפה התובעת לתצהירה (נספח ב') עולה, כי במהלך שנת 2109 ועד ליום 16.5.19 התנהלה תכתובת דוא"ל בין הצדדים במסגרתה נדונו ענייני עבודה ודיווחים שונים לרשויות.

     4. רביעית, בעדותו (עמ' 9 שורות 28-36) ציין מר שטרית, כי פנה בחודש 5/19 לרו"ח בשם יפית ושכר את שירותיה כיועצת מס ורו"ח אחרי שלדבריו הבין שהוא 'כרות ידיים ורגליים בפני הרשויות'. מדבריו אלו של מר שטרית עולה, כי עד לאותו מועד התובעת היא זו שעבדה בחברה.

     5. חמישית, גרסת מר שטרית בעדותו לפיה הודיע לתובעת על הפסקת עבודה 'בכמה וכמה שלבים' (עמ' 11 שורה 28) תמוהה. מדוע יש להודיע לעובד מספר פעמים על הפסקת עבודה ולא בפעם אחת? לנתבעים הפתרונים.

     6. שישית, כאשר מר שטרית נשאל בחקירתו האם הוא יוכל להציג לביה"ד תכתובת בדבר פיטורי התובעת הוא העיד, כי "אני חושב שיש מסמך כזה. אני חושב שיש מייל. יכול להיות שלא הוגש בטעות" (עמ' 12 שורות 20-21). דא עקא, מייל כאמור לא הוגש במסגרת ההליך והדבר פועל לחובת הנתבעים.

     7. שביעית, מר שטרית העיד כי קבע עם התובעת פגישה בחודש 5/19 במוסד לביטוח לאומי (עמ' 13 שורות 20-21) ואף אישר לגבי תכתובת מחודש 5/19 שהתובעת הייתה מוציאה תלושי שכר (עמ' 14 שורות 31-34).

         

        הרמת מסך ההתאגדות ואחריות מר שטרית לחובות החברה

7. סעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע, כי:

    

   "(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

   1. באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

   2. באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

      (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".

       

       

       

       

8. בתיק ע"ע (ארצי) 21196-05-18 מיכאל שון – נעמי קאהן-לינדר [פורסם בנבו] (7.8.2020), נפסק כדלקמן:

    

   "עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ הוא כלל בסיסי בדיני חברות. לצד עקרון זה התפתחה הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, המאפשרת לבתי המשפט ובתי הדין, במקרים החריגים המצדיקים זאת, להטיל אחריות ישירה על בעלי המניות לחובות החברה.

   ...

   מלשון הסעיף, כמו גם מהספרות וההלכה הפסוקה, עולה שהרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה (ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי [פורסם בנבו] (17.3.20; להלן: עניין סטפנסקי). יישום הוראת סעיף 6 לחוק החברות בתחום משפט העבודה נעשה בשינויים המתחייבים, נוכח מעמדם המיוחד של עובדי החברה כנושיה - מעמד היוצר כלפיהם אחריות מוגברת (ע"ע (ארצי) 26295-01-16‏ ‏ ‏Tesfalem Tekel‏ - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ [פורסם בנבו] (25.12.17) והאסמכתאות שם, להלן: עניין מיארה; בג"צ 132/15 ר.צ. פלסטק נ' איפראימוב [פורסם בנבו] (5.4.17)).

   לצד זאת הודגש בפסיקה כי גם כאשר מדובר ביחסי עבודה, נקודת המוצא היא שיש לתת תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ולא די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך (בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א. ב. טוקו שף בע"מ - ADMARIAM GAVR NEGOUSE [פורסם בנבו] (13.11.16; להלן: עניין טוקו שף; וראו גם עניין מיארה). על מנת שתתאפשר הרמת מסך, יש אם כן להניח בפני בית הדין תשתית ראייתית שממנה ניתן יהיה ללמוד על שימוש לרעה במסך ההתאגדות, מתוך כוונה "להונות אדם או לקפח נושים" או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (וראו למשל גם בע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ -GOITOM TWELDE [פורסם בנבו] (9.6.20))."

    

    

9. לטענת התובעת בסיכומיה, מר שטרית הינו מנהלה ובעליה היחיד של החברה. הוא היה המוציא והמביא הבלעדי בחברה ולצורך הגנתו בתיק ניסה להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה אך בפועל ניהל את החברה ברשלנות ו/או ברמייה ללא הפרדה בין כספו לכספי החברה. מר שטרית תלה את אי תשלום השכר של התובעת בכך שאשתו הפסיקה ליתן לו הלוואות.

   לגרסתה, בניגוד לחוק לא הופקדו כספי התובעת בקרן הפנסיה לרבות הכספים שניכה משכרה. כמו כן, במשך 6 חודשים בהם התובעת לא קיבלה שכר, מר שטרית הוליך אותה שולל והבטיח לה באופן אישי כי מלוא שכרה ישולם וכי מדובר בעיכוב זמני ובכך גרם לתובעת בכחש להמשיך לעבוד ללא שכר.

    

10. לטענת הנתבעים בסיכומיהם אין כל עילת תביעה כנגד מר שטרית ואין מקום להרמת מסך ההתאגדות. החברה בעלת אישיות משפטית נפרדת ופעלה כך מול התובעת. התובעת הועסקה בחברה, הסכם ההעסקה נחתם עמה ותלושי השכר הוצאו ע"י החברה. התובעת לא הצליחה להסביר כיצד מר שטרית ניסה להונות או לעשוק אותה. מר שטרית הבהיר לתובעת, כי אין תוחלת לחברה על אף שניסה להזרים אליה כספים באמצעות אשתו ואין כל פסול בהזרמת כספים פרטיים לחברה על מנת להחיותה ולהפעילה.

    הטענה בדבר 'גניבת' כספי פנסיה נולדה לראשונה בסיכומים. הנתבעים לא פתחו קרן פנסיה כאשר התובעת כמנהלת החשבונות הייתה צריכה לעשות כן לאחר שתעבור את התקופה המזכה. התובעת עצמה ערכה תחשיבי פנסיה לאחר שנתיים מסיום העסקתה ועל כך היא מסתמכת בטענותיה. לגבי הבוררות כבר נקבע כי אין לה כל תוקף.

     

11. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו, כי יש מקום בהליך זה להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולחייב את מר שטרית בחובות החברה כלפי התובעת. ונפרט.

     

    • ראשית נציין, כי בחינת סוגיית עילת הרמת המסך תיבחן בהתאם לטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה. מעיון בכתב התביעה עולה, כי בסעיף 6 נטען שהתובעת פנתה למר שטרית פעמים רבות בטלפון ובדוא"ל בבקשה לקבל את שכרה ומר שטרית הבטיח לשלם את מלוא שכרה ואף הודיע לה כי בכוונתו להעסיקה גם בעסק חדש שבכוונתו להקים. עוד ציינה התובעת בסעיף 7 לכתב התביעה, כי מר שטרית הוליך אותה שולל במטרה להתחמק מתשלום שכרה במשך כ-6 חודשים תוך כדי העסקתה וניצולה לאורך זמן.

      בסעיף 8 לכתב התביעה ציינה התובעת, כי מר שטרית ניהל באופן אישי את החברה וקיבל את ההחלטות וידע כי אין בכוונתו ו/או ביכולתו ו/או ביכולת החברה לפרוע את החוב שצברו כלפיה.

      לנוכח האמור אין מקום לבחינת טענת התובעת בעניין אי העברת חלק העובד בהפרשות לקרן הפנסיה כעילה להרמת מסך ההתאגדות, טענה שהועלתה במסגרת הסיכומים ומהווה הרחבת חזית.

       

    • יחד עם זאת אנו סבורים, כי יש מקום להרמת מסך ההתאגדות בנסיבות בהן התובעת עבדה בחברה במשך כשישה חודשים תוך הסתמכות על הבטחת מר שטרית לתשלום השכר והזכויות תוך נטילת סיכון בלתי סביר ומודעות או לכל הפחות חשד לידיעה, כי השכר והזכויות לא ישולמו.

       

      1. תחילה נציין, כי ניהול החברה באופן אישי או קבלת החלטות ע"י האורגן אין בהם כשלעצמם כדי להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות. אולם, המשך העסקה ללא שכר תוך הבטחה לתשלומו ולהעסקה בעתיד בעסק אחר, יש בהם כדי להוות עילה להרמת מסך.

          

      2. כאמור, מצאנו כי בניגוד לעמדת הנתבעים, התובעת המשיכה לעבוד בעסק עד למחצית חודש 5/19 כאשר במשך כחצי שנה לא שולם לה שכרה. השאלה העומדת לפתחנו בסוגיה זו, האם מר שטרית הבטיח לתובעת תשלום שכר ועבודה בעסק חדש שיפתח, אם לאו. כפי שנפרט להלן, התשובה לכך חיובית.

          

         • ראשית, התובעת בעדותה, שלא נסתרה, ציינה, כי (עמ' 8 שורות 6-9): "כשאני באה לעבוד אצל אדם והוא אומר לי שהוא עוד שניה מביא מחו"ל כל מיני דברים ושיש לו פעילות והוא רוצה שאביא לו עובדת דוברת אנגלית והבאתי לו מישהי. אני לא אמורה להבין מזה שהוא לא מתכוון להעסיק אותי או לשלם לי. גם במיילים אפשר לראות שאני מבקשת כל הזמן את הכסף והוא אמר לי אני מארגן את הכסף".

            

            

            

         • שנית, מעיון בתכתובת המיילים מיום 6.1.19 עולה, כי התובעת פנתה למר שטרית בשעה 11:19 בבקשה לאשר את תלושי השכר לחודש 12/18 והעברת המשכורות ובתשובה עונה מר שטרית בשעה 11:52 "שלום, מחר אני ב"ה בבנק הכל יעבור אלי ואוכל לעשות העברה של המשכורות". ויודגש, מר שטרית טען, כי בחודש זה התובעת כבר לא עבדה ולא הייתה זכאית לשכר.

            

         • שלישית, לא מצאנו לקבל את גרסת מר שטרית בעדותו לפיה במשך כל התקופה התובעת קיבלה הודעות שאין כסף ואולי הוא יצליח לארגן משהו אולם 'שלא תבנה על זה' (עמ' 12 שורות 2-3). כאשר מר שטרית נשאל ע"י ביה"ד באילו הודעות מדובר (עמ' 12 שורות 5-7) הוא ציין שזה היה בטלפון אליו צלצלה כל יום וגם הודעות מייל.

           דא עקא, הנתבעים, מטעמיהם, נמנעו מהצגת אסמכתאות כלשהן לשיחות טלפון יומיומיות או להודעות בדוא"ל.

           לא למותר לציין, כי הימנעות מהבאת ראיה שעשויה לתרום לגילוי האמת מקימה חזקה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." (ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 וכן יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט) חלק שלישי עמ' 1396-1398).

            

         • רביעית, מעיון במיילים שצרפה התובעת לתצהירה עולה, כי ביום 19.3.19 בשעה 10:27 התובעת פנתה למר שטרית וציינה, בין היתר, "מה התקדם לך בנושא הכסף ... זה כבר בלתי נסבל ... מינוס גדול והלוואה שאני חייבת לכסות ..." ובתשובה עונה מר שטרית בשעה 10:32 "בוקר טוב. אנחנו ניפגש ביום א בשעה 10 בבוקר. אני טרוד בלהשיג את הכסף. פורים שמח".

            

           במסגרת המענה של מר שטרית הוא לא דוחה בתוקף את בקשת התובעת לתשלום השכר, דבר שהיה מצופה ממנו לו באמת הודיע לה פעמים רבות שאין תוחלת לחברה, אין פעילות ואין תשלום שכר, אלא נוטע בתובעת תקווה שבקרוב אכן תקבל את שכרה.

           מייל זה תומך בטענות התובעת ומפריך את טענות הנתבעים.

            

         • חמישית, מייל נוסף שנשלח כחודש לפני כן ביום 12.2.19 במסגרתו ציינה התובעת, בין היתר, כי "... לא נעים לי להלחיץ אותך אבל אני חייבת כבר את הכסף של 2 המשכורות וההחזרים בדחיפות – חודש שעבר הסתדרתי עם הלוואה שאני צריכה להחזיר כבר במיידית ואין לי אפשרות לקחת עוד הלוואה ..." נותר ללא מענה. סביר, כי אם אכן מר שטרית היה מבהיר לתובעת שהוא לא מתכוון לשלם את שכרה, היה לכך סימוכין ולכל הפחות הייתה תשובה ברורה מטעמו.

            

      3. לנוכח האמור לעיל שוכנענו, כי התובעת המשיכה לעבוד בחברה בהתבסס על הבטחותיו / התחייבויותיו של מר שטרית להסדיר את תשלום השכר ותוך כדי כך שהנתבעים נוטלים סיכון בלתי סביר לגבי האפשרות לשלם לתובעת את שכרה וזכויותיה וידיעת מר שטרית כי כך אכן הדבר.

          

      4. לנוכח האמור מצאנו להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מר שטרית בחובות החברה כלפי התובעת.

          

         הפרשות לפנסיה (רכיב התגמולים ופיצויי הפיטורים)

12. בהתחשב בתקופת העבודה (11.3.18 עד ליום 16.5.19), לנוכח הוראות סעיף 9 להסכם ההעסקה לפיו יבוצעו הפרשות בשיעור של 6% עבור פיצויי פיטורים, 6.5% עבור תגמולים וינוכה חלק העובד בשיעור של 6% באופן מידי ומאחר ולא ניתן בשלב זה לבצע הפקדות בעין, מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך 28,792 ₪ כדלקמן:

    • חלק העובד לתגמולים בסך 8,281 ₪ כמפורט בתלושי השכר שצורפו ע"י התובעת.

    • חלק המעסיק לתגמולים בסך 10,666 ₪ (11,556 ₪ * 14.2 חודשים * 6.5%).

    • חלק המעסיק לפיצויי פיטורים 9,845 ₪ (11,556 ₪ * 14.2 חודשים * 6%).

       

13. לא מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי נפרד בגין אי ביצוע ההפרשות, שכן התובעת לא הצביעה על המקור החוקי לחיוב כאמור ואף לא פרטה את תחשיבה בנדון.

     

    פיצויי פיטורים

14. אין מחלוקת, כי התובעת פוטרה (ראו לדוגמא עדות מר שטרית בעמ' 12 שורה 25). במחלוקת לגבי מועד הפיטורים מצאנו כאמור לקבוע, כי הפיטורים אירעו במחצית חודש 5/19 כאשר הודעות המייל בין הצדדים פסקו. בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים (מעבר לסכום פיצויי הפיטורים שפורט במסגרת רכיב ההפרשות) בסך 3,637 ₪ (11,556 ₪ * 14/12 – 9,845 ₪).

    בהתחשב בכך שחלפה למעלה משנה בין מועד פיטוריה של התובעת (מחצית חודש 5/19) למועד הגשת התביעה (22.6.20), תביעת פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים התיישנה.

     

    שכר עבודה

15. מחומר הראיות ומעדות התובעת עלה, כי החל מחודש 12/18 היא לא קיבלה את שכרה. גרסה זו לא נסתרה ע"י הנתבעים אשר טענו, כי התובעת פוטרה בחודש 12/18 ועל כן לא הייתה זכאית לשכר בתקופה שלאחר מכן.

     

16. כאמור, מצאנו לקבוע, כי התובעת המשיכה בעבודתה עד למחצית חודש 5/19.

     

17. במסגרת הליך ההוכחות נשאלה התובעת לגבי מהות עיסוקה בתקופה שבמחלוקת והעידה, כי בחודשים 1-3/19 היקף העבודה בהנהלת החשבונות היה כמו בחודשים הקודמים ולא משנה כמה פעילות יש בעסק (עמ' 5 שורות 25-29: "בחודשים האלה כמו בחודשים הקודמים, היקף העבודה היה אותו הדבר מבחינת הנהלת חשבונות זה אותו דבר, לא משנה כמה פעילות יש בעסק. לא השתנה שום דבר, בחודשים האלה לא ראיתי בנק בכלל וכך גם היה מההתחלה, לא יכולתי לראות את ההיקף של הפעילות בבנק. מבחינת הנהלת החשבונות זה היה אותו היקף עבודה. אני ישבתי עם המחשב במשך 6 שעות בכל יום"). בהמשך עדותה (עמ' 5 שורה 30 עד עמ' 6 שורה 26) ציינה התובעת, כי הנפיקה תלושי שכר לה ולעובדת נוספת, הוציאה בין 5 ל-10 חשבוניות בחודש והגישה דיווחים לרשויות המס.

     

     

     

18. אכן לכאורה נראה, כי לא מדובר בעבודה בהיקף נרחב, ברם מחומר הראיות נראה כי זו הייתה הסכמת הצדדים מלכתחילה, הן לגבי היקף העבודה והן לגבי התמורה בגין עבודת התובעת וכל עוד לא שונה הסיכום, ולא מצאנו כי הוא שונה, על הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא שכרה כמוסכם. ראו בנדון אף את סעיף 25 לסיכומי הנתבעים בו צוין, כי ברוב ימי ההעסקה לטענתם, לא בוצעה כל עבודה.

     

19. בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את שכרה עבור התקופה שמחודש 12/18 ועד למחצית חודש 5/19 בסך 60,091 ₪. לנוכח התקופה שחלפה בין ניתוק יחסי העבודה למועד הגשת התביעה, התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה.

     

    פדיון חופשה שנתית

20. בהתאם לפסיקה (עע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ, 20.6.22 "בכל הנוגע לתביעות לדמי חופשה/תמורת חופשה/פדיון חופשה, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעסיק. נפסק, כי מחובתו של המעסיק לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית) ובתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז-1957 [דב"ע (ארצי) לא/22 - 3 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג 215, 219 [פורסם בנבו] (1972)]".

     

21. לנוכח האמור טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה התובעת רשמה לעצמה בתלושים מספר ימי חופשה כאשר ברוב הימים לא בוצעה כל עבודה דבר שהיווה חופשה ארוכה, נדחית על ידינו. בהיעדר ראיה לסתור, יש לקבל את טענת התובעת לפיה היא זכאית לפדיון חופשה שנתית.

     

22. בהתחשב בתקופת העסקת התובעת ושיעור שכרה, חובם של הנתבעים כלפי התובעת בגין פדיון חופשה שנתית מסתכם בסך 6,934 ₪ (11,556 ₪ / 30 * 18 ימי חופשה).

     

    שווי רכב ודלקן

23. לטענת התובעת סוכם עמה במסגרת הסכם העבודה, כי היא תקבל הוצאות שווי רכב ודלקן שלושה חודשים לאחר תחילת ההעסקה. לסיכומיה צרפה התובעת תדפיס שווי שימוש ברכב צמוד לשנת 2023 מאתר רשות המיסים.

     

24. לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות את תביעת התובעת בנדון.

    ראשית יצוין, כי בפועל התובעת עבדה מביתה ועל כן חל שינוי בתנאי העבודה שלא חייב נסיעות לעבודה וממנה.

    שנית, מתלושי השכר עולה, כי רכיב כאמור לא שולם לתובעת אף לא לאחר שלושה חודשי עבודה ואף לא בוצעו גילומים לרשויות המס. התובעת, כמנהלת החשבונות, בוודאי הייתה ערה לאמור והימנעותה מלדרוש זכות זו במהלך תקופת העבודה מעידה על הסכמתה בהתנהגות לכך שהיא אינה זכאית לזכות זו.

    שלישית, התובעת לא הוכיחה את תביעתה. מעבר לכך שלתצהיר התובעת לא צורפה כל ראיה שתתמוך בתחשיביה, הרי שהמסמך שהוגש במסגרת סיכומיה מתייחס לשנת 2023 ולא לתקופת העבודה.

     

    תמורת הודעה מוקדמת

25. משמצאנו שהתובעת פוטרה, היא הייתה זכאית על פי הדין להודעה מוקדמת. כמפורט לעיל, פיטורי התובעת אירעו במחצית חודש 5/19 מבלי שבפועל נמסרה לתובעת הודעת פיטורים. בנסיבות אלו הננו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בת חודש בסך 11,556 ₪.

     

    פיצוי בגין היעדר שימוע ואי מתן מכתב פיטורים

26. לטענת התובעת לא נערך לה שימוע כדין.

     

27. בתיק עע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, [פורסם בנבו], 28.2.17 נפסק, כי "נקודת המוצא היא כי מעסיק, לרבות פרטי, חייב ליתן לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. ..... מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעבידו את ה'אידך גיסא' ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים ... כאמור, הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".

28. כאמור לעיל מצאנו, כי התובעת פוטרה מעבודתה בחודש 5/19.

     

29. מר שטרית אישר בעדותו, כי לא נערך לתובעת שימוע (עמ' 13 שורה 17: "אם ההגדרה שלך שצריך להיות פרוטוקול, זה לא נעשה. אבל נאמרו דברים"), לתיק ביה"ד לא הוגש זימון לשימוע, פרוטוקול שימוע ואף הטענה לפיה 'נאמרו דברים' נותרה בלתי ברורה ונטענה בעלמא.

     

30. בנסיבות אלו מצאנו, כי לא נערך לתובעת שימוע כדין ולכן מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי עקב פיטורים בהיעדר שימוע בסך 5,000 ₪.

     

    פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה

31. לגרסת התובעת היא זכאית לפיצוי בגין הפסד דמי אבטלה.

     

32. מצאנו לדחות תביעה זו שלא הוכחה. התובעת נמנעה מלצרף מסמכים לפיהם פנתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, לא צרפה אסמכתאות על דחיית תביעתה ואף לא פרטה כיצד חושב הסכום שנתבע.

     

    הדרישה להשבת ציוד

33. במסגרת ההליך הגישו הנתבעים בקשה להשבת הציוד אותו לטענתם נטלה התובעת. בקשת הנתבעים נדחתה כאמור בהחלטה מיום 23.5.22. יצוין, כי מעבר לאמור בהחלטה, הרי שלא ניתן לפסוק סעד כאמור ולו עקב כך שלא הוגשה כל תביעה ע"י הנתבעים להשבת הציוד. בנסיבות אלו בקשת הנתבעים נדחית.

     

    סוף דבר:

34. הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים כדלקמן:

    1. הפרשות לפנסיה בסך 28,792 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 13.10.18) ועד לתשלום המלא בפועל.

    2. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3,637 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.5.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

    3. שכר עבודה בסך 60,091 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 1.3.19) ועד לתשלום המלא בפועל.

    4. פדיון חופשה שנתית בסך 6,934 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.5.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

    5. תמורת הודעה מוקדמת בסך 11,556 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.5.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

    6. פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.5.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

        

35. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. יצוין, כי בפסיקת ההוצאות כאמור נלקחו בחשבון החלטות במסגרת ההליך בהן צוין, שעניין ההוצאות יישקל בסיום ההליכים.

     

    ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ג, (15 אוגוסט 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' רונית עזר נציגת ציבור עובדים		אלעד שביון, שופט - אב"ד		מר יצחק קוגמן נציג ציבור מעסיקים