פלונית נ' עיריית חריש

1. לפנינו תביעתה של הגברת פלונית (להלן: התובעת) נגד מעסיקתה לשעבר עיריית חריש (להלן: הנתבעת או עיריית חריש). עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם התובעת פוטרה ביום 30.5.24 ללא הליך שימוע כדין ומנימוקים מפלים ופסולים כגרסתה, או שמא מדובר בשיחת הצפה שהובילה לסיום יחסי העבודה בהסכמה הדדית, כאשר הנתבעת הבהירה לתובעת לאחר מכן שאינה מפוטרת, אך התובעת בחרה שלא לשוב לעבודה, כגרסת הנתבעת.

רקע עובדתי

2. התובעת התקבלה ביום 1.9.22 לעבודה בבית הספר אתגרי העתיד בעיריית חריש, הכולל חטיבת ביניים ותיכון (להלן: בית הספר). בשנת הלימודים תשפ"ג הועסקה התובעת במשרד החינוך כמורה ומחנכת כיתה ט' בחינוך המיוחד בבית הספר. בשנת הלימודים תשפ"ד הועסקה התובעת בעירייה כמורה ומחנכת כיתה י'. בכיתה שחינכה לימדה התובעת את מקצועות הספרות וההיסטוריה, ובכיתות אחרות לימדה את מקצוע המתמטיקה.

3. מר ליאור לויתן הוא מנהל בית הספר (להלן: ליאור או המנהל). גב' טלי הולן היא מנהלת חטיבת הביניים (להלן: טלי), וגב' איריס אברמוביץ' היא רכזת חינוך מיוחד (להלן: איריס). גב' ליאת בן אוריאל מעוז שימשה אחראית חינוך מיוחד בבית הספר (להלן: ליאת) (כשנתייחס להלן לליאור, טלי וליאת, יכונו הם יחדיו: צוות ההנהלה).

4. עבודתה של התובעת בבית הספר ובעירייה הסתיימה ביום 31.8.24, והצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לנסיבות סיום העבודה.

ההליך בבית הדין

5. בתמצית נציין, כי בכתב התביעה טענה התובעת, כי פוטרה בהליך פיטורים לא תקין; בשיחה בעל פה עם גורם בבית הספר שאינו בעל הסמכות לפטר; ללא עילה עניינית ובניגוד לסיכום עם מנהל בית הספר, וזאת תוך הפליה פסולה.

6. התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום הסעדים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 12 משכורות בסכום של 145,452 ש"ח; פיצוי בגין אי עריכת שימוע ועוגמת נפש בסכום של 50,000 ש"ח; פיצוי בגין פיטורים הנגועים בהפליה מחמת שירות מילואים של בעלה בסכום של 75,000 ש"ח; פיצוי בגין פיטורים הנגועים בהפליה מחמת מוגבלות של התובעת ושל בנה בסכום של 28,800 ש"ח; פיצוי בגין פרסום לשון הרע בסכום של 75,000 ש"ח. סכום התביעה הכולל עומד על 374,252 ש"ח.

7. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובעת. בין היתר טענה הנתבעת, כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, אלא הבינה באופן שגוי את שיחת ההצפה שקוימה איתה. נטען, כי הנתבעת הבהירה לתובעת במספר הזדמנויות שאינה מפוטרת ועליה להתייצב לעבודה בתחילת שנת הלימודים.

8. בדיון הוכחות העידו לפנינו התובעת לעצמה, ומטעם הנתבעת העידו ליאור, מנהל בית הספר, וליאת, אחראית חינוך מיוחד בבית הספר בתקופה הרלוונטית לתביעה.

דיון והכרעה

9. לאחר שבחנו את מכלול חומר הראיות, ושקלנו את טענות הצדדים בעל פה ובכתב, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

10. תחילה נסקור את השתלשלות האירועים שקדמו לסיום העסקתה של התובעת בבית הספר. לאחר שתוצג התמונה העובדתית המלאה, נדון בהשלכות המשפטיות של התנהלות הצדדים ונתייחס למחלוקות ביניהם. בתוך כך נכריע בסעדים השונים להם עתרה התובעת.

11. נקדים ונבהיר, כי מרבית התשתית העובדתית כלל אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. במעמד הדיון המוקדם נוסחה התשתית העובדתית בהרחבה, בעיקר בהתבסס על תכתובות בזמן אמת. ככל שנמצאה אי התאמה בין הגרסאות העובדתיות של הצדדים, מצאנו את גרסת התובעת מעוררת אמון רב מזו של הנתבעת. ונסביר: ראשית, גרסתה העובדתית של התובעת נתמכת בראיות אובייקטיביות. התובעת צירפה לראיותיה תכתובות דואר אלקטרוני, תמלילי שיחות מוקלטות והודעות ווטסאפ, אשר מחזקות את גרסתה העובדתית בנוגע להתרחשויות בזמן אמת. שנית, התובעת תמכה את גרסתה העובדתית בארבעה מצהירים שונים, אשר גם הם צירפו לתצהירים תכתובות בזמן אמת, המעידות על אמיתות גרסתם. שלישית, הנתבעת הודיעה שהיא מוותרת על חקירת המצהירים מטעם התובעת, כך שגרסתם בתצהיר לא נסתרה. רביעית, גם העדים מטעם הנתבעת תמכו בגרסת התובעת וחיזקו אותה. כך, מצאנו את עדותו של מנהל בית הספר מעוררת אמון. התרשמנו שליאור העיד בכנות על הדברים כהווייתם, ובעדותו אישר את גרסתה העובדתית של התובעת. מנגד, התרשמותנו הבלתי אמצעית מהעדה הנוספת, ליאת, היא שעדותה אינה מהימנה ולא מצאנו לנכון לבסס איזה מהממצאים העובדתיים על העדות שמסרה לפנינו. התרשמנו מעדותה של ליאת כי היא אינה עונה לשאלות עליהן נשאלה, ועדותה התאפיינה בתשובות מתחמקות ובאמירות עמומות. בהמשך פסק הדין נעמוד על הדברים בהרחבה.

היערכות להמשך עבודתה של התובעת בבית הספר בשנת הלימודים תשפ"ה

12. אין חולק, כי בשנת הלימודים תשפ"ד הועסקה התובעת ב- 107% משרה. עוד אין חולק, כי ביום 22.5.24 התקיימה שיחה בין התובעת וליאור. בשיחה זו תיאמו השניים ציפיות להמשך העסקתה של התובעת בבית הספר בשנת הלימודים הבאה תשפ"ה, כך שמנהל בית הספר סיכם עם התובעת שתמשיך לעבוד באותו היקף משרה.

13. לגרסת התובעת, בשיחה זו ציינה שהיא צפויה להיעדר מהעבודה על רקע האבחון של בנה עם אוטיזם, וליאור השיב לה שיימצא לכך פתרון. גרסה זו עולה מתצהיר התובעת ומעדותה, וליאור אישר את תוכנה בדיון המוקדם ביום 1.7.25 (עמ' 1, ש' 19- 23). כפי שגם עלה מעדותו של ליאור, בהיותו מנהל בית הספר, הוא הגורם בעל הסמכות הפדגוגית להחליט בדבר המשך עבודתו של עובד הוראה בבית הספר. מכאן, שבהתאם לשיחה מיום 22.5.24 התובעת העריכה שהיא ממשיכה ללמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה.

השיחה של ליאת עם התובעת ביום 30.5.24

14. גרסת התובעת בנוגע לשיחה ביום 30.5.24 הוכחה במלואה. הוכח שאיריס זו שזימנה את התובעת לשיחה, אך לא השתתפה בה. לשיחה זו לא קדם זימון בכתב (עדותו של ליאור, עמ' 51, ש' 17), ומטרת השיחה לא הובאה מראש לידיעת התובעת. בתחילת השיחה נכחו בחדר טלי וליאת. הוכח שטלי פתחה את השיחה בהכרזה על "הפתעה" ולאחר מכן הודיעה לתובעת שהיא לא ממשיכה לעבוד בבית הספר. העידה על כך ליאת באומרה, כי טלי אמרה לתובעת שיש לה משהו קשה להגיד לתובעת שאולי יפתיע אותה (עמ' 38, ש' 17). לאחר מכן טלי עזבה, וליאת ניהלה את השיחה עם התובעת. ליאת אישרה בעדותה, כי אמרה לתובעת "החלטנו שלא תמשיכי בשנה הבאה". ליאת ציינה בפני התובעת שהייתה לה שנה מורכבת, על רקע שירות המילואים של בעלה ואבחון בנה, ואמרה שלתובעת יש בעיה בוויסות הרגשי. ליאת אישרה בעדותה שהתובעת בכתה בשיחה והייתה נסערת (סעיף 5 לתצהיר; עמ' 39, ש' 4- 10). התובעת תיארה את הסיטואציה כ"מאוד משפילה ... ניסיתי להגן ולשמור על עצמי" (עמ' 22, ש' 29). בשיחה זו ליאת הציעה לתובעת שעניין הפיטורים יישמר בסוד, והתובעת תוציא להורים הודעה שסיום ההעסקה הוא החלטה משותפת של התובעת והנהלת בית הספר.

15. דברים אלו עולים מתצהיר התובעת (סעיפים 16 עד 19), וליאת, כאמור, אישרה אותם בעדותה. התובעת תיארה את הדברים בשיחה עם ליאור ביום 27.6.24, שיחה אותה הקליטה ותמללה (ת/12). למקרא תמליל השיחה עולה, כי התובעת תיארה בפני ליאור את תוכן השיחה והדרך שבה ליאת הודיעה לה על פיטוריה (עמ' 5 לתמליל, ש' 11 ואילך; עמ' 6, ש' 4 ואילך). בשיחה נוספת של התובעת וליאור, ביום 4.7.24, ציין ליאור "הייתה שיחה שבה טלי המנהלת אומרת לך שאנחנו רוצים לסיים איתך". התובעת ענתה: "לא נכון. היא אמרה לי שאני לא ממשיכה שנה הבאה ליאור", וליאור אישר "כן", ובהמשך "היא פיטרה אותך" (עמ' 1 לתמליל, ש' 22 עד עמ' 2, ש' 1). גם בשיחה של התובעת עם מנהלת משאבי אנוש בעיריית חריש חזרה התובעת באופן מדויק על תיאור השיחה עם טלי וליאת (תמליל השיחה ת/ 19, עמ' 110 לתצהיר התובעת).

16. שעה שגורם בצוות ההנהלה של בית ספר מודיע לעובד הוראה שהוא אינו ממשיך ללמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה, המורה הסביר יכול לפרש הודעה זו כביטוי ברור לרצון המעסיק להביא לסיומם של יחסי העבודה. לכן, יש לראות את השיחה ביום 30.5.24 כהודעת פיטורים.

17. ביום 3.6.24 נפגשו התובעת וליאור. התובעת וליאור התייחסו לפגישה זו בדיון המוקדם. ליאור ציין: "ידעתי שהתובעת הייתה מאוד נסערת מהמהלך" (עמ' 3, ש' 28; סעיף 8 לתצהיר ליאור). בשיחה זו התובעת הביעה כעס על ליאור מאחר שהוא וטלי – מנהלי בית הספר – כלל לא נכחו בשיחה שבה ליאת הודיעה לה על פיטורים (עמ' 3, ש' 33- 34). ביחס לשיחה זו טענה הנתבעת, כי התובעת ציינה בפני ליאור שקיבלה הצעת עבודה כמנהלת בית ספר. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת על כך, והתברר שלא הייתה הצעת עבודה קונקרטית. לא מצאנו בכך עדות לאמירות לא מדויקות או לנטייה להגזמה של התובעת, כפי שניסתה הנתבעת לטעון. בשיחה ביום 30.5.24 הייתה התובעת מופתעת, נסערת ופגועה, ועל רקע ניתן להבין את התנהלותה בימים שלאחר מכן.

18. ביום 4.6.24 התובעת כתבה להורי החניכים הודעת פרידה: "בהחלטה משותפת בחרתי לעזוב את בית הספר..." (נספח 4 לתצהיר התובעת).

מחאת ההורים בעקבות פיטורי התובעת

19. עוד הוכח לפנינו, כי בעקבות הודעת התובעת מיום 4.6.24, הורי חניכים פנו לצוות ההנהלה וניסו לברר את סיבת עזיבתה של התובעת. מחומר הראיות עולה, כי ביום 13.6.24 נפגשו הורי חניכים עם ליאור וטלי. גב' רויטל כהן וייס, אמה של חניכה בכיתה שהתובעת חינכה (להלן: רויטל) הצהירה, כי בפגישה נכחה נציגות מכובדת של הורים, אשר ביקשו "לשנות את רוע הגזרה" (סעיף 6 לתצהיר). רויטל הצהירה, כי ליאור אישר בשיחה עם ההורים, כי התובעת פוטרה (סעיף 7 לתצהיר). תצהירה של רויטל לא נסתר מאחר שהנתבעת ויתרה על חקירתה.

20. ביום 16.6.24 רויטל כתבה הודעת ווטסאפ לראש עיריית חריש בנוגע לפיטורי התובעת (מוצג ת/1 לתצהירה של רויטל). באותו היום, פרסמה גב' הודיה לונברג, אמה של חניכה אחרת בכיתה שהתובעת חינכה (להלן: הודיה), פוסט בקבוצת הפייסבוק של הנתבעת, עיריית חריש (מוצג ת/7). בעקבות התרעמות הורי חניכים, ביום 25.6.24 התקיימה פגישה בעיריית חריש בין הורי חניכים ובין מר ישראל שלו, מנהל מחלקת חינוך בעירייה וגב' שני גרינברג, סגנית וממלאת מקום ראש העיר, מחזיקת תיק חינוך (סיכום הפגישה נספח ת/9; תמליל השיחה בעירייה ת/2 לתצהיר הודיה). מסיכום השיחה עולה, כי ההורים הביעו אכזבה מהחלטת בית הספר לפטר את התובעת, ומכך שצוות ההנהלה לא נהג בשקיפות מול ההורים. ההורים שיתפו בהערכה הרבה שהם חשים כלפי התובעת, וביקשו לאפשר לתובעת להמשיך בחינוך הכיתה עד סיום התיכון. עמדת נציגי העירייה, כעולה מסיכום הפגישה, הייתה שאין מקום להתערבות בעבודת צוות ההנהלה של בית הספר.

תכתובות ושיחות התובעת עם מנהל בית הספר בנוגע לעריכת שימוע ומתן מכתב פיטורים

21. ביום 26.6.24 התובעת שלחה הודעת דוא"ל לליאור ולטלי, בעניין "מכתב פיטורין" (ת/10). התובעת התייחסה לשיחה מיום 30.5.24 (בטעות נרשם 31.5.24), בה "הודעתן לי שאני מפוטרת ואני לא קיבלתי שום מכתב פיטורין. בנוסף ללא הזמנה של שימוע שלא התרחש וללא שום עדכון". בסיפת ההודעה ביקשה התובעת: "אודה לכם אם תוציאו מכתב פיטורין בהקדם".

22. באותו היום, 26.6.24, ליאור השיב לתובעת בהודעת דוא"ל, וציין שכדי לקבל מכתב פיטורים על התובעת לחתום על טופס ויתור שימוע, ושאם התובעת לא רוצה לחתום על טופס ויתור שימוע, יערך לה שימוע (ת/14). ליאור הוסיף וכתב כך:

"ממה שביררתי אין הבדל בין שני ההליכים מבחינת התוצאה כי בסופו של דבר מדובר בפיטורין ולא בסיום העסקה מרצון, וזה מזכה אותה [כך במקור – מ"ש] במכתב פיטורין".

23. להודעת הדוא"ל של ליאור צורף מכתב אגף משאבי אנוש בעיריית חריש, המכותב אל התובעת ומיועד לחתימתה (ת/11). כותרת המכתב "הסכמה בין הצדדים", והוא נושא תאריך רטרואקטיבי 20.5.24. בסעיף 1 למכתב צוין: "בהמשך לשיחתך מול הנהלת בית ספר אתגרי העתיד בה הוחלט על סיום תפקידך ברשות כמורה בתיכון, בהסכמה של שני הצדדים". בסעיף 2 למכתב נרשם, כי התובעת ויתרה על זכות השימוע טרם סיום העסקתה. בהמשך המכתב צוינו פרטים אודות מועד סיום ההעסקה, ההודעה המוקדמת וגמר חשבון (להלן: מכתב ויתור על שימוע).

24. בהודעת דוא"ל מיום 27.6.24 (ת/14), השיבה התובעת לליאור ולטלי שאינה מסכימה לחתום על מכתב ויתור על שימוע. התובעת הודיעה כי היא מעוניינת בשימוע, וביקשה לדעת מי ינהל את שיחת השימוע.

25. באותו היום, 27.6.24, התקשר ליאור לתובעת לברר את בקשתה לקיים שיחת שימוע. השיחה הוקלטה ותמלילה הוגש כראיה מטעם התובעת (ת/12). התובעת ביקשה "סגירה בשביל עצמי", "צריכה בשבילי קלוז'ר", "נשב לשימוע כמו שצריך, נפתח את הכל על השולחן", "אני בסה"כ רוצה מה שמגיע לי על פי החוק", כאשר הבהירה בשיחה עם ליאור שאינה מתכוונת לחזור ללמד בבית הספר.

26. ביום 1.7.24 התובעת שלחה לליאור הודעת דוא"ל בה ביקשה לדעת "מתי השימוע מתקיים וכמובן לקבל מכתב לגביו". ליאור השיב לה "אנחנו מחכים לתשובה מהעירייה" (ת/14).

27. ביום 4.7.24 שוחחו התובעת וליאור פעם נוספת (תמליל השיחה ת/13). ליאור הציג לתובעת את הקושי בעריכת שימוע לאחר שחלף המועד 31 במאי, והסביר שהפתרון היחיד הוא חתימה על מכתב ויתור על שימוע או הודעת התפטרות. לדבריו, יש "פלונטר בירוקרטי", ו"שימוע זה בלגאן". מדבריו של ליאור עולה, כי עמדת עיריית חריש היא שלא ניתן לפטר את התובעת, ובתשובה לשאלה של התובעת, השיב ליאור שהוא לא ירגיש בנוח אם התובעת תחזור ללמוד בבית הספר (עמ' 4, ש' 20 ואילך). בשיחה זו התובעת חזרה על עמדתה "אני דורשת שימוע" וענתה: "אני לא חותמת על זה שזה בהסכמה. אני עברתי את התהליך הכי משפיל בעולם ליאור זה לא פייר" (עמ' 5, ש' 1- 2).

28. באותו היום, 4.7.24, ליאור שלח לתובעת הודעת דוא"ל "בהמשך לשיחתנו הטלפונית ולמען הסר ספק, אני מבהיר שאינך מפוטרת ואת רשאית לבוא ללמד בבית הספר ב- 1.9.24. אם בכוונתך לסיים את העסקתך, אנא הודיעי לי כדי שנוכל להיערך בהתאם" (ת/14).

29. התובעת השיבה לליאור בהודעת דוא"ל מיום 8.7.24 (ת/18). התובעת ציינה שהיא "מושפלת, מותשת ומעוניינת שהסיפור הזה ייגמר ללא פגיעות נוספות והשפלות נוספות כלפיי". היא ציינה בהודעה לליאור שאינה חוזרת ללמד בבית הספר כש"כל בית הספר יודע שפוטרתי, ההורים, הצוות, העירייה וכן החניכים", והוסיפה: "תבין שאני בנקודת אל חזור אחרי ההשפלה שאני חוויתי .. הרי אם אחזור כיצד אחנך ואלמד במקום בו איני רצויה ואיני יכולה לסמוך על ההנהלה וההתנהלות". התובעת חזרה על בקשתה לקבל מכתב פיטורים.

30. ליאור השיב לתובעת בהודעת דוא"ל באותו היום, 8.7.24, וציין, כי בדק מול מחלקת משאבי אנוש בעיריית חריש, ו"הם הבטיחו לי שיפנו ישירות אלייך למצוא את הדרך" (ת/18).

התנהלות גורמים בעיריית חריש מול התובעת

31. ביום 9.7.24 נפגשה התובעת עם מנהלת משאבי אנוש בעירייה, גב' גלית אבישי (להלן: גלית). בפגישה נכחה גם גב' קרין רכזת כוח אדם (ת/19). התובעת תיארה בפני גלית את השיחה עם טלי וליאת ביום 30.5.24 ואת השיחות עם ליאור לאחר מכן, וציינה שהיא "עוברת את כל החודש וחצי אחרונים של התעמרות" (עמ' 115 לתצהיר, ש' 28). גלית אמרה לתובעת "נביא לך מכתב פיטורים" (עמ' 117, ש' 9).

32. התובעת שלחה לגלית הודעת ווטסאפ ביום 14.7.24 לברר "אם יש התקדמות לגבי מכתב הפיטורים" (ת/19). גלית השיבה שהנושא בבדיקה מול היועץ המשפטי של עיריית חריש, ותחזיר לתובעת תשובה בימים הקרובים.

33. ביום 22.8.24 התובעת שלחה, באמצעות באת כוחה, מכתב דרישה למנהל מחלקת חינוך בעיריית חריש (נספח 2 לכתב התביעה) (להלן: מכתב הדרישה).

34. בעקבות מכתב הדרישה, כתבה גלית הודעת ווטסאפ לתובעת ביום 27.8.24, בה התייחסה לתוכן הפגישה שלהן ביום 9.7.24 (ת/20). בהודעת ווטסאפ ציינה גלית "אמרתי לך במפורש שאת לא מפוטרת ולא נעשה כל תהליך פיטורין עמך. הדגשתי במהלך השילה [כך במקור – מ"ש] כי לא סיימנו את העסקתך ואת תמשיכי". לאחר שעיינו בתמליל השיחה של התובעת עם גלית אנו קובעים, כי ההודעה של גלית אינה משקפת את הדברים שנאמרו בשיחה שלהן ביום 9.7.24, בה הובהר יותר מפעם אחת, כי התובעת תקבל מכתב פיטורים, וכי יש לחדד את הנהלים עם ליאור וצוות ההנהלה בבית הספר לנוכח התנהלותם מול התובעת.

35. הנתבעת השיבה למכתב הדרישה במכתב היועץ המשפטי של העירייה מיום 27.8.24, במסגרתו דחתה העירייה את טענות התובעת (נספח 4 לתצהיר ליאור). בתשובת העירייה צוין, כי אין למנהל בית הספר סמכות לקיים שימוע לעובד או להחליט על פיטוריו, וכי הסמכות מסורה לוועדת הפיטורים של העירייה. עוד נטען, כי בהתכתבויות בין ליאור והתובעת נכתב שהתובעת לא פוטרה מעבודתה בבית הספר, ועליה להתייצב לעבודה בבית הספר ביום 1.9.24.

36. עד כאן תיארנו את השתלשלות האירועים ממועד סמוך לסוף שנת הלימודים תשפ"ד ועד לסיום העסקתה של התובעת בבית הספר ביום 31.8.24. כעת נדון בטענות הצדדים ונבחן את הסוגיות המשפטיות העולות מהתמונה העובדתית שתוארה לעיל.

סיום העסקה – פיטורים או סיום בהסכמה/ התפטרות?

37. התובעת טוענת, כי טלי וליאת פיטרו אותה ביום 30.5.24, ללא הליך שימוע. השיחה ביום 30.5.24 הייתה שיחת פיטורים, בה נאמר לה "הפתעה" וכי "אנחנו נפרדים ממך" מסיבות אישיות.

38. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובעת עצמה כתבה להורים ביום 4.6.24 שבחרה לעזוב את בית הספר בהחלטה משותפת. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי ליאור הודיע לתובעת מפורשות ביום 4.7.24 כי אינה מפוטרת ורשאית לשוב לעבודה ביום 1.9.24, אך היא בחרה שלא לחזור.

39. על יסוד חומר הראיות אנו קובעים כי הנתבעת היא שיזמה את סיום יחסי העבודה. הודעתה של ליאת לתובעת ביום 30.5.24, כי אינה ממשיכה בבית הספר בשנת הלימודים הבאה – הינה הודעת פיטורים לכל דבר ועניין.

40. אנו דוחים את טענת הנתבעת, כי ביום 4.7.24 ליאור הודיע לתובעת שהיא אינה מפוטרת ורשאית לשוב לעבודה ביום 1.9.24. לאחר שהתובעת עמדה על זכותה לשיחת שימוע, פנתה הנהלת בית הספר לעירייה, והעירייה הבינה את הטעות שנעשתה עת ליאת הודיעה לתובעת על פיטוריה. בניסיון לתקן את הטעות, ביקש ליאור לשכנע את התובעת – בשיחות טלפוניות אותן הקליטה התובעת – לחזור בה מהדרישה לשימוע, או לחתום על מכתב ויתור על שימוע, או לחזור ללמד בבית הספר, תוך שסייג ואמר שירגיש לא בנוח אם התובעת תשוב ללמד בבית הספר. לאחר מכן, ליאור שלח לתובעת הודעה ביום 4.7.24, בה הבהיר לכאורה שהתובעת אינה מפוטרת ורשאית לחזור ללמד בבית הספר ביום 1.9.24.

41. אנו סבורים שההודעה של ליאור מיום 4.7.24 שהתובעת אינה מפוטרת ורשאית לשוב לעבודה ביום 1.9.24, היא אמירה מן השפה אל החוץ. לא עמדה מאחורי הודעה זו כוונה אמיתית של המעסיק לחזור בו מהחלטת הפיטורים. כשם שצוות הנהלת בית הספר לא שמע את התובעת טרם קבלת החלטה על פיטוריה, כך צוות ההנהלה גם לא שמע את התובעת טרם החזרה המלאכותית מהחלטת הפיטורים. התובעת העידה לפנינו על עוגמת הנפש הרבה שחשה בעקבות התנהלות זו של ליאור, ליאת וטלי.

42. יובהר, מעסיק רשאי לפעול לתיקון פגם שנפל בהליך הפיטורים. במובן זה, עיריית חריש רשאית הייתה לתקן את פגם בהליך פיטורי התובעת על ידי ביטול הפיטורים והשבת התובעת לעבודה. אולם, הנתבעת לא פעלה כפי שמצופה ממעסיק סביר לנהוג במערכת יחסי עבודה תקינים. בהינתן שביום 30.5.24 ניתנה לתובעת הודעת פיטורים, התובעת ראתה את עצמה כמפוטרת. לראיה, ביום 26.6.24 התובעת ביקשה מליאור וטלי למסור לה מכתב פיטורים. ההודעה של ליאור ביום 4.7.24 היא בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי". לא הייתה חזרה ברורה ומפורשת מהחלטת פיטורים. לא זו בלבד שהודעה זו לא ניתנה סמוך לאחר השיחה עם ליאת ביום 30.5.24, אלא שגם אין לראות בה הצעה כנה והוגנת לחזור לעבודה. היה על עיריית חריש וצוות ההנהלה של בית הספר לזמן את התובעת לשיחה, ולשקף לה חזרה ברורה ומפורשת מהודעת הפיטורים של ליאת ביום 30.5.24.

43. ניתן ללמוד על העדר כוונה אמיתית להשיב את התובעת לעבודה מכך שהתובעת לא שובצה לעבודה בהוראה בשנת הלימודים הבאה (מערכת שעות ריקה שנשלחה לתובעת – נספח ת/15ב לתצהיר התובעת). בתצהירו ליאור אמנם ציין, כי התובעת שובצה לשנת הלימודים 24/25 (סעיף 17), אולם לא הובאה ראשית ראיה לכך. יתרה מזו: בעדותו מסר ליאור גרסה סותרת, משהעיד באופן מעורר אמון: "השארתי את זה פתוח ... זה נשאר כמשהו באוויר ... היה לנו מחשבה כללית למה לתת לה" (עמ' 63, ש' 40 עד עמ' 64, ש' 5). בית הספר לא זימן את התובעת להיערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים, והתובעת הוסרה מרשימת התפוצה של בית הספר (סעיף 43 לתצהיר). הורי החניכים קיבלו בחודש יוני 2024 הודעה על המחנכת המחליפה את התובעת, וביום 18.8.24 ליאור הודיע שאיריס היא המחנכת החדשה (נספח ת/16 לתצהיר התובעת).

44. משהוכחה גרסת התובעת, כי טלי וליאת הודיעו לה ביום 30.5.24 על הפסקת עבודתה בבית הספר, נדחית גרסת הנתבעת, כי זו הייתה "שיחת הצפה" שהסתיימה ב"הסכמה הדדית" על סיום יחסי העבודה. כלל לא ברור לנו מהי "שיחת הצפה", ובוודאי שאיננו מקבלים את טענת הנתבעת לסיום העסקה בהסכמה. חומר הראיות מלמד מעל לכל ספק, כי התובעת לא רצתה לסיים את עבודתה בבית הספר. התובעת אהבה את עבודתה, והייתה אהובה ומוערכת בקרב החניכים והוריהם (דוגמאות ת/5). ליאת היא זו שהציעה לתובעת בשיחה ביום 30.5.24 להודיע להורי החניכים שמדובר בסיום עבודה בהסכמה. התובעת העידה – ואנו מקבלים את עדותה כמהימנה – כי ליאת אמרה לה בשיחה שאם התובעת תוציא הודעה להורים שזו החלטה משותפת, בית הספר יעזור לה, ישמור על כבודה וייתן לה המלצות (סעיף 19 לתצהיר; עמ' 23, ש' 14). גם ליאת העידה שהציעה לתובעת לבדוק עבורה משרות פנויות מתאימות (עמ' 40, ש' 1- 3). התובעת העידה "זה נתפס אצלי כאיום" (עמ' 23; וגם בסעיף 19 לתצהיר). על רקע זה יש להבין את ההודעה ששלחה התובעת ביום 4.6.24 להורי החניכים.

45. בטיעוניה לפנינו הדגישה הנתבעת את אמירותיה של התובעת בשיחות עם ליאור, כשציינה שאין בכוונתה לחזור לבית הספר. נשאלת השאלה האם סירוב התובעת לחזור לעבודה מלמד שהיא זו שהביאה לניתוק יחסי העבודה? לטעמנו, יש להשיב על שאלה זו בשלילה. אנו מקבלים את גרסת התובעת, כי סירבה לחזור לעבודה בנימוק שאין לה יכולת או רצון לשוב למקום שבו לא רוצים אותה. שוכנענו שדבריה של התובעת בשיחה עם ליאור נאמרו מתוך עלבון ופגיעות עמוקה לאחר הליך הפיטורים המשפיל שנעשה לה. ליאור נשאל בחקירתו הנגדית האם היה חוזר לבית הספר לו עמד בנעלי התובעת, והשיב בכנות "לא הייתי חוזר" (עמ' 64, ש' 34).

46. לנוכח מסקנתו, כי התובעת פוטרה מעבודתה בשיחה ביום 30.5.24, איננו נותנים משקל לסירובה של התובעת לחזור לעבודה. אשר על כן, אין בהתנהגות התובעת כדי ללמד על כוונה לסיים את יחסי העבודה, ואנו קובעים כי הנתבעת הביאה לסיום יחסי העבודה באופן שיש לראות את התובעת כמי שפוטרה מעבודתה כעובדת הוראה בבית הספר.

עילת הפיטורים שהציגה ליאת בשיחה ביום 30.5.24

47. לטענת התובעת, בשיחה נאמר לה שהפיטורים נובעים מ"האירועים האחרונים", קרי שירות המילואים של בעלה, אבחון בנה באוטיזם, לקויות למידה והפרעות הקשב של התובעת, שגרמו, לטענת ההנהלה, לחוסר שליטה בוויסות הרגשי.

48. לטענת הנתבעת, בשיחה הוצגו לתובעת סיבות מקצועיות, וביניהן שורה של כשלים תפקודיים והתנהגותיים. הנתבעת מכחישה כי מצבה המשפחתי או הבריאותי של התובעת או של בנה היוו שיקול כלשהו בהחלטה.

49. מעדויותיהם של ליאור וליאת עולה טענה לתפקוד לקוי של התובעת כמחנכת (סעיף 22.12 לתצהיר ליאור). בתצהירו של ליאור הוצגו טיעונים כלליים, כגון התבטאויות כלפי תלמידים באופן שאינו הולם; יצירת מערכת יחסים עם תלמידים והורים תוך חציית גבולות מקצועיים ופיתוח קשרים החורגים מיחסים חינוכיים מקובלים. בעדותו התייחס ליאור לכך שהתובעת הייתה "מפוזרת לפעמים באופן הוראה ... מדברת בצורה סוערת" (עמ' 44, ש' 2- 3).

50. ככל שסיבות אלו עמדו בבסיס ההחלטה לסיים את העסקתה בבית הספר, הרי שהנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית המלמדת שהנהלת בית הספר שיקפה לתובעת את חוסר שביעות הרצון מתפקודה במהלך עבודתה בבית הספר. לא הוצג תיק אישי, ולא הוצגו תרשומות של שיחות עם התובעת. זאת ועוד: בכתב ההגנה (סעיפים 17 ו- 18) ובתצהירו של ליאור (סעיף 22) תיארה הנתבעת שני אירועים המעידים, כך נטען, על התנהלות לקויה של התובעת (עימות עם סייעת והעלאת טענה חסרת בסיס נגד מורה אחר). לא הובאה ראשית ראיה לתקרית עם סייעת, או ביחס למורה אחר. מדובר בטענות בעלמא שנטענו ללא ביסוס. הסייעת או המורה האחר לא זומנו לעדות מטעם הנתבעת. בנוגע למורה האחר, אף מצאנו סתירה בעדויות של ליאור ושל ליאת [ליאת העידה שהאירוע שהתובעת הלינה עליו כלל לא קרה (עמ' 36, ש' 9), בעוד שליאור העיד שהדברים של התובעת לא היו מדויקים (עמ' 47, ש' 39 ואילך)].

51. לפי עדותה של ליאת, היא אינה הגורם המוסמך בצוות ההנהלה של בית הספר לקבל החלטה בדבר המשך העסקת עובד הוראה. ליאת העידה שתפקידה להביע דעה/ לתת המלצה לגבי קשיים וחוזקות של כל מורה (עמ' 34, ש' 40 עד עמ' 35, ש' 14). ליאת גם העידה לפנינו, כי במהלך שנת הלימודים העירה לתובעת פעמים רבות על ההתנהלות שלה מול החניכים, בשיחות משוב שבועיות (עמ' 30, ש' 34; עמ' 31, ש' 21- 24; עמ' 33, ש' 4- 7, 17- 18). מדובר בגרסה כבושה שאין לה זכר בתצהירה של ליאת, ואיננו מקבלים אותה כמהימנה. ליאת גם נשאלה האם ערכה תרשומת של אותן שיחות, והשיבה שאינה זוכרת. מצאנו תשובה זו תמוהה בהתחשב בכך שליאת העידה שהיו לה שיחות משוב עם התובעת "ברמה השבועית". גם ליאור העיד על שיחות עם התובעת באומרו: "יש פגישות, יש הנחיה, יש הדרכה" (עמ' 53, ש' 32). אולם, לא הובא בדל ראיה בכתב לתמיכה בטענה שקוימו עם התובעת שיחות לגבי תפקודה המקצועי. למעשה, ליאור וליאת העידו, כי אין תיעוד לשיחות משוב.

52. על בסיס עדויותיהם של ליאור וליאת, ובהעדר כל ראיה אובייקטיבית בכתב, אנו קובעים כי הנתבעת לא הביאה די ראיות לתמיכה בטענותיה לכשל בתפקוד התובעת או בהתנהלותה. מנגד, אין בידנו לקבל את טענת התובעת, כי פיטוריה קשורים לעובדה שבעלה שירת במילואים ובנה אובחן עם אוטיזם. מעיון בחומר הראיות עולה, כי בשיחה ביום 30.5.24 ליאת ביקרה את התובעת על קושי בוויסות רגשי. התובעת העידה לפנינו, כי ליאת אמרה לה שהרגשות שלה מנהלים אותה, היא לא יודעת להתנהל רגשית ויש לה בעיה בוויסות רגשי (עמ' 22, ש' 18). גם בשיחות עם ליאור ועם מנהלת משאבי אנוש בעירייה הדגישה התובעת, כי עילת הפיטורים שלה היא הפרעת הקשב שלה והטענה שאין לה ויסות רגשי (לדוגמה: עמ' 3 לתמליל השיחה מיום 4.7.24). ברקע הדברים עומדת תקופה קשה שעברה התובעת, כשבעלה בשירות מילואים ובנה אובחן עם אוטיזם. אולם, התובעת לא פוטרה עקב שירות מילואים או עקב האבחון של בנה, כי אם על רקע התרשמות צוות ההנהלה לקושי בניהול רגשות ועניינים אישיים מול החניכים.

אי תקינות הליך הפיטורים

53. בטיעוניה הצביעה התובעת על הפגמים שנפלו לטענתה בהליך הפיטורים. לטענתה, פוטרה ללא שימוע כדין וללא הודעה מוקדמת; בקשתה לשימוע נדחתה או הותנתה בחתימה על כתב ויתור; היא פוטרה לאחר 31 במאי.

54. הנתבעת טענה מנגד, כי מאחר שהתובעת לא פוטרה, לא היה צורך בשימוע. נטען שמנהל בית הספר והיועץ המשפטי של עיריית חריש הודיעו לתובעת שאינה מפוטרת ועליה לחזור לעבודה.

55. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי התובעת לא זומנה לשיחת שימוע. לא נמסרה לה מראש מטרת השיחה עם איריס ביום 30.5.24. הנהלת בית הספר לא יידעה את התובעת על כוונתה לסיים את העסקתה, ולא הציגה לפני התובעת את הסיבות בגינן היא שוקלת לסיים את העסקתה. לא זו אף זו, בפועל איריס כלל לא נכחה בחדר במהלך השיחה ביום 30.5.24. ליאת היא זו שניהלה את השיחה בה הודע לתובעת על סיום עבודתה בבית הספר. לא הוצג לנו מסמך המתעד את עיקרי השיחה, כגון סיכום או פרוטוקול.

56. הלכה למעשה, ועל אף שליאת מודעת לכך שאין לה סמכות לפטר את התובעת, החליטה ליאת, בשיתופה של טלי, לבשר לתובעת באופן חד צדדי שהיא אינה ממשיכה ללמד בבית הספר בשנת הלימודים הבאה. בעניין זה העידה ליאת, כי לשיחה עם התובעת ביום 30.5.24 לא קדמה שיחה עם ליאור, מנהל בית הספר (עמ' 34, ש' 25).

57. לא רק שהתובעת לא קיבלה הזמנה לשימוע, ולא נמסרה לה מראש כוונת בית הספר לסיים את העסקתה, אלא שהלכה למעשה גם לא נערך שימוע. לא ניתנה לתובעת אפשרות להתכונן ולהיערך לקראת שיחת שימוע לפני פיטורים. לא ניתנה לה הזדמנות כנה ואמיתית להשמיע את דבריה. לא ניתנה לתובעת שהות להגיב לדבריה המפתיעים של ליאת לאחר ש"תעכל" אותם, כפי שציינה התובעת בעדותה.

58. גם בדיעבד כשהנתבעת ניסתה לתקן את המחדלים שבהליך הפיטורים, הדבר נעשה בצורה קלוקלת, משהתבקשה התובעת לחתום על מכתב ויתור על שימוע הנושא תאריך רטרואקטיבי.

59. לכל האמור יש להוסיף, כי על פי הוראות הדין, הסמכות לפטר עובד עירייה מסורה לוועדת הפיטורים, המורכבת מגזבר הרשות, המנכ"ל והיועץ המשפטי (סעיף 171א לפקודת העיריות [נוסח חדש]). בהיות הנתבעת רשות מקומית, היה עליה לכנס ועדת פיטורים. היה על העירייה להודיע לתובעת מבעוד מועד על כוונתה לשקול את סיום העסקתה, להציג בפניה את השיקולים בגינם היא שוקלת לסיים את העסקתה; לאפשר לה לממש את זכות הטיעון שלה, ולקבל החלטה לאחר שתשמע את התובעת. זאת לא נעשה.

60. סיכומו של דבר: בהליך פיטורי התובעת נפלו פגמים רבים, הן בנוגע להליך הפרוצדורלי, הן בנוגע לסמכות הניהולית-פדגוגית בבית הספר והן בנוגע לסמכות המנהלית-סטטוטורית לפטר עובד עירייה.

לא הוכחה הפליה על רקע מוגבלות ושירות מילואים

61. התובעת טוענת, כי פיטוריה נבעו משירות המילואים של בעלה ומאבחון בנה באוטיזם. לטענתה, התנהלות הנתבעת מהווה הפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ולחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.

62. כעולה מהמוסכמות שנקבעו בדיון המוקדם, ברקע של התובעת הפרעת קשב וריכוז (אישור רפואי מקופת חולים מכבי מיום 10.10.24, נספח 10 לכתב התביעה). מהעדויות עולה, כי בעת שהתובעת התקבלה לעבודה בבית הספר, צוות ההנהלה ידע על הפרעת הקשב של התובעת (סעיף 9 לכתב התביעה; סעיפים 4 ו- 5 לתצהיר התובעת; סעיף 18 לתצהיר ליאור). עוד אין חולק, בנה של התובעת אובחן עם אוטיזם, והוא אדם עם מוגבלות (אישור על מוגבלות מטעם מדינת ישראל מיום 21.4.24, ת/3). מעדויותיהם של התובעת וליאור עולה, כי התובעת העלתה בשיחה ביניהם בסוף חודש מאי 2024 את הצורך בהיעדרות כדי לטפל בבנה. הצדדים אף לא חלקו על כך שבעלה של התובעת, אלמוני, שירת שירות מילואים מיום 8.10.23 ועד 31.1.24 (אישור התקופות שירות מילואים ת/3). הנהלת בית הספר הייתה מודעת לכך לאורך שנת הלימודים תשפ"ד.

63. לאחר בחינת המארג הראייתי, וכפי שקבענו בסעיף 51 לעיל באנו לכלל מסקנה כי לא הוכחה הטענה שהתובעת פוטרה על רקע מוגבלות אישית שלה או של בן משפחה, או על רקע שירות המילואים של בעלה. ליאור וליאת תיארו בעיות התנהלות של התובעת כ"מפוזרת לפעמים באופן הוראה", מדברת "בצורה סוערת", ובעלת "מצבי רוח" ו"משברים" ש"סוחטים רגשית". על רקע זה, צוות ההנהלה סבר שהתובעת אינה מתאימה לחינוך כיתה ולהוראה בבית הספר.

64. לפיכך, נדחות הטענות לפיטורים הנגועים בהפליה, ואנו דוחים את התביעה לפיצויים בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

זכאות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

65. בראש תביעה זה עתרה התובעת לשני סעדים: האחד, פיצוי לא ממוני בגין פיטורים ללא הליך שימוע (סעיף 59 לכתב התביעה) ועוגמת נפש (סעיפים 69 ו- 70 לכתב התביעה) בסכום של 50,000 ש"ח. השני, פיצוי ממוני בגין פגמים בהליך הפיטורים, לרבות אי עריכת שימוע, בגובה 12 משכורות בסכום כולל של 145,452 ש"ח (סעיפים 62 עד 68 לכתב התביעה).

66. הנתבעת טענה, כי הפיצוי הממוני שנתבע בכתב התביעה בגין פיטורים שלא כדין מבוסס על הטענה של פיטורים לאחר 31 במאי, ומאחר שהתובעת פוטרה ביום 30.5.24, היא אינה זכאית לפיצוי בראש תביעה זה. איננו מקבלים טענה זו. עיון בכתב התביעה מלמד, כי התובעת עתרה לתשלום פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים. אחת הטענות בכתב התביעה היא טענה לפיטורי עובדת הוראה בניגוד לסעיף 6.5 לתקשי"ר. קבענו לעיל, כי הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת ביום 30.5.24, כך שטענה זו לא יכולה לעמוד. אולם, התובעת הוסיפה וטענה לפגמים נוספים בהליך הפיטורים, כגון אי עריכת שימוע (סעיף 63 לכתב התביעה). לנוכח ריבוי הפגמים עליהם הצבענו בהליך פיטורי התובעת, היא זכאית לפיצוי הולם.

67. לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, אנו מעמידים את הפיצוי הלא ממוני על סכום שנתבע בכתב התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שגרמה לה בהליך הפיטורים.

הפיצוי הממוני וחובת הקטנת נזק

68. לגרסת התובעת, לאחר פיטוריה נאלצה לפתוח עוסק פטור ולעסוק בניהול תיקי מקרה ושיעורים פרטיים, מאחר שנותרה ללא מקור הכנסה. לטענתה, לא עבדה כעובדת שכירה אצל אף מעסיק מחודש ספטמבר 2024 ועד אוגוסט 2025. לראיותיה צירפה התובעת אישור רואה חשבון על הכנסותיה כעצמאית מיום 1.1.24 ועד 31.12.24, וכן דוח רווח והפסד מיום 1.1.25 ועד 10.7.25 (ת/21). הכנסות התובעת עמדו על 30,637 ש"ח.

69. הנתבעת לא סתרה את ראיות התובעת, ולא הציגה תחשיב נגדי. הנתבעת טענה, כי אין מקום לפסוק לטובת התובעת פיצוי ממוני עת פוטרה לפני 31 במאי, וכן טענה, כי על התובעת חלה חובת הקטנת נזק.

70. למקרא כתב התביעה עולה, כי התובעת נימקה את הנזק הממוני, בין היתר, על הפסיקה העוסקת בפיטורי עובד הוראה לאחר ה- 31 במאי (ע"ע (ארצי) 1475/02 מייזליק – מדינת ישראל-משרד החינוך (6.8.2003)). התובעת הוסיפה וטענה בקשר לנזק הממוני, כי נפלו פגמים חמורים בהליך פיטוריה משלא נערך לה שימוע.

71. התובעת קיבלה ביום 30.5.24 הודעה שאינה ממשיכה לעבוד בבית הספר, אולם לא נמסר לה מכתב פיטורים, ועד תחילת חודש יולי 2024 המתינה שהנתבעת תזמנה לשיחת שימוע. לכן, יש ממש בטענת התובעת שלא קיבלה הודעה רשמית על פיטוריה לפני 31.5.24. זאת ועוד: בפסיקת ראש הנזק הממוני שקלנו גם את התנהלות הנתבעת ואת אובדן השכר של התובעת עקב פיטורים בחוסר תום לב (ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני – אלמונית(9.12.2014)). בנסיבות אלה, אנו פוסקים לזכות התובעת פיצוי ממוני בגין הפסד השתכרות בסכום של 114,815 ש"ח. סכום זה משקף הכנסה של 12 משכורות בניכוי הכנסות התובעת כעצמאית. לסכום זה תתווסף ריבית שקלית כדין מיום הגשת התביעה (28.10.24).

פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע

72. לטענת התובעת, צוות הנהלת בית הספר ועיריית חריש פרסמו להורים אמירות שקריות ופוגעניות, שלפיהן עזיבתה הייתה בהסכמה וכי "התקיימו פעולות חינוכיות שלא היו לטובת הילדים". התובעת טוענת, כי אמירה זו היא "דברי שקר" שנועדו לפגוע בשמה הטוב ובמקצועיותה, ומהווה הוצאת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). התובעת מוסיפה וטוענת, כי האמירה של הנתבעת "לא נוכל לפרט מעבר לכך, מתוך צנעת הפרט" עוררה שאלות וחששות אצל הורים שפנו אליה נסערים לברר אם פגעה בילדים.

73. לטענת הנתבעת, האמירות הללו לא נועדו לפגוע בכבודה של התובעת או להשמיץ אותה. נטען, כי בית הספר אינו אמור לדון עם הורים בנסיבות סיום העסקה של מורה. הנתבעת טוענת להגנת "אמת בפרסום" ו"עניין ציבורי", וכי הפרסום נועד להציג תמונה נכונה תוך שמירה על פרטיות וכבודה של התובעת.

74. אנו בדעה שהמשפט "פעילויות שלא לטובת החניכים" הוא אמירה כללית ועמומה, אשר אינה בבחינת לשון הרע. ראשית, בהתאם למבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, המשמעות העולה מן האמירה היא החלטה לסיים את עבודתה של התובעת על רקע מעשים שאינם תואמים תפקידה או הדרישות המקצועיות ממנה. מהעדויות שנשמעו עולה, כי זו הייתה הסיבה בגינה הופסקה עבודתה של התובעת בבית הספר. שנית, אין מדובר באמירה שעונה על איזו מהחלופות של הגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק. שלישית, הנתבעת טענה להגנות מכוח סעיפים 14 ו- 15 לחוק. לטעמנו, לעיריית חריש קמה הגנה שעה שפרסמה את הדברים בעקבות שיחה עם הורי החניכים, ללא כוונה לפגוע בכבודה או בפרטיותה של התובעת או להשמיץ אותה, אלא מתוך אחריות מקצועית כבעלים של בית הספר ולנוכח פניות של הורי חניכים. עמד על כך ליאור בעדותו, כשציין שההנהלה נזהרה בכבודה של התובעת מול ההורים, והאמירה סוגננה באופן שלא ייפגע בתובעת לעומת אמירה על קשיים מקצועיים (עמ' 55). לפיכך, פרסומה של האמירה נעשה בתום לב, תוך הבעת דעה מינימלית על כשל בתפקודה המקצועי של התובעת, ולכן חלות על הנתבעת הגנות לפי סעיפים 14 ו- 15(4) לחוק. לסיכום, לא הוכח פרסום לשון הרע ונדחית הטענה לפגיעה בשמה הטוב של התובעת.

סוף דבר

75. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים:

א.          פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח;

ב.           פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 114,815 ש"ח. לסכום זה תתווסף ריבית שקלית כדין מיום 28.10.24.

76. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ש"ח, שישולם אף הוא בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ו, (09 אוגוסט 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.