סע"ש 51013-11-14 ויקטוריה ברובציו'ק נ' טופ טן אביזרי אופנה בע"מ

האם התובעת זכאית לתשלום פיצוי לא ממוני בגין פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש אם לאו. זוהי השאלה המרכזית שבה נדרשים אנו להכריע במסגרת התביעה שבה עתרה התובעת לתשלום פיצוים כאמור, וכן לתשלום פיצוי בגין הפרת הזכות לעבודה בישיבה; אי הפרשה לקרן פנסיה וכן אי תשלום דמי חגים.

רקע כללי והצגת המחלוקות העיקריות

1. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בתחום אביזרי אופנה לנשים והיא מפעילה רשת חנויות אופנה המונה סניפים שונים ברחבי הארץ.

2. התובעת הועסקה כאחראית משמרת בנתבעת החל מיום 16.2.13 ועד להתפטרותה בחודש אוגוסט 2014 בנסיבות שיפורטו בהמשך: בעוד התובעת טוענת כי היא התפטרה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ויחס מזלזל מצד הנתבעת, הרי שהנתבעת טוענת כי לא נפל רבב בהתנהלותה אשר הצדיק את התפטרותה של התובעת.

3. אין חולק כי עובר לתחילת העסקתה של התובעת נמסרה לה "הודעה" בדבר תנאי העבודה. בנוסף נערך בין הצדדים הסכם עבודה (נספח ג' לתביעה) שבו נכתב, בין היתר, כי התובעת מסכימה להיבדק בבדיקת פוליגרף במידה ותידרש לכך וזאת "בכל נושא הקשור לעבודתי בחברת 'טופ טן אביזרי אופנה בע"מ' [הנתבעת]".

4. המחלוקת המרכזית שבין הצדדים סבה למעשה סביב אירוע שהתרחש במשרדו של מנהל הנתבעת ביום 29.7.14. זאת בעקבות חסר בסך של 2,000 ₪ בסכומי הפדיון שהתגלה בקופת הנתבעת בסניף הנתבעת בקניון שבעת הכוכבים, לאחר תום המשמרת שבה עבדה התובעת בסניף זה. מפאת חשיבות הדברים להכרעה, נפרט בקצרה את הגרסאות והמחלוקות שבין הצדדים באשר להתרחשויות שהיו במועד זה:

5. לגרסת התובעת, במועד הנ"ל היא הגיעה למשרדי הנתבעת בעקבות שיחה טלפונית שבמהלכה היא נדרשה על ידי נציגי הנתבעת להגיע למשרדי החברה על מנת לקיים שיחה עם מנהלת הרשת. לדבריה, ביום 29.7.14 היא אכן הגיעה למשרדי הנתבעת אולם להפתעתה, חלף שיחה עם מנהלת הרשת נערכה לה חקירה על ידי שני קציני ביטחון מטעם הנתבעת בנוגע לכספים שנעלמו מהכספת בסניף הנתבעת בקניון שבעת הכוכבים ביום .6.7.14. מועד שבו התובעת עבדה כאחראית משמרת באותו סניף. לגרסת התובעת, במהלך אותה חקירה הטיחו בה קציני הביטחון "האשמות כבדות" על מנת שתודה בלקיחת הכספים. עוד נטען כי החקירה התנהלה במשך שעה שלמה שבמהלכה היא (התובעת) נחקרה בחדר סגור בלא שניתנה לה הזדמנות להתייעץ עם עו"ד או להתקשר למשפחתה. כן נטען כי קציני הביטחון דרשו מהתובעת להודות בכך שהיא גנבה כספים כבר עם כניסתה לחדר החקירה וכן, הציגו לה שאלות החודרות לפרטיותה, בנוגע לחובותיה לצדדים שלישיים. התובעת אף הטעימה כי היא נדרשה על ידי קציני הביטחון לעבור בדיקת פוליגרף בהתאם להסכם העבודה שעליו חתמה וכי כאשר טענה להגנתה כי היא חפה מכל אשמה וכי לא הייתה לה מעורבות באירוע הגניבה הבהירו לה נציגי הנתבעת כי על מנת להוכיח את חפותה עליה להסכים לביצוע בדיקת פוליגרף. "הבהרה" אשר לאורה היא הסכימה לבדיקה זו. התובעת אף ציינה כי מהלך החקירה לא תועד על ידי איש מנציגי הנתבעת וכי בסופו של יום וביום 30.7.14 היא עברה את הבדיקה. בדיקה אשר אין חולק כי התובעת יצאה על פיה דוברת אמת.

    

6. גרסת הנתבעת ביחס להתרחשויות מיום 29.7.14 הייתה שונה, ובמיוחד בכל הנוגע לאווירה ששררה במהלך השיחה שהתקיימה עם התובעת במועד זה ולנסיבות שבהן התובעת נתנה את הסכמתה להיבדק בבדיקת פוליגרף. מהראיות עולה כי במהלך אותה שיחה נכחו מטעם הנתבעת החוקר, מר פיני עידן, החוקר מר רם יוסף קרת וכן מנהלת משאבי אנוש בנתבעת הגב' מירב נחום (להלן – מר קרת ולהלן – הגב' נחום). הגב' נחום ומר קרת העידו בבית הדין על התנהלות החקירה של התובעת וכך מסרו: הגב' נחום העידה בתצהירה כי ביום 29.7.14, לאחר בירור מוקדם שהתקיים עם עובדי החנות בסניף הנתבעת בקניון שבעת הכוכבים, שלא הוביל לדבר, נערכה שיחת בירור עם התובעת. לדבריה, דובר בבירור "מנומס, עדין ותוך שמירה קפדנית על כבודה של התובעת" אשר התנהל במשרדו של מנכ"ל הנתבעת, שלא נכח בו.

7. במסגרת תצהירה מסרה גב' נחום גם כי בדיקת הפוליגרף לא נערכה לתובעת כאמצעי ראשון אלא רק לאחר בדיקות ובירורים עם כלל העובדים אשר להם קדמה גם בדיקה פיזית של החנות על ידי הקב"ט, שלא הביאה למציאת הכסף או לאיתור הגורם האחראי לנטילתו; כי בדיקה זו נערכה לאור זאת שהתובעת הייתה "דמות מפתח באירוע", נוכח תפקידה כמנהלת משמרת של החנות בעת האירוע ולנוכח "רצונה המוחלט והמפורש של התובעת עצמה לבצע את הבדיקה, לדבריה, על מנת להוכיח את חפותה".

8. הגב' נחום הוסיפה ופירטה בנוגע לנסיבות מתן ההסכמה של התובעת להיבדק בבדיקת פוליגרף וכך כתבה: "טענתה של התובעת לפיה הסכימה לעבור את בדיקת הפוליגרף רק מתוך חשש לאבד את מקום עבודתה אינה נכונה, היות שניתנה לתובעת על ידי יוסי [קרת] האפשרות לבחור אם לבצע את הבדיקה אם לאו והיא לא נכפתה עליה כלל, ולא נרמז אפילו כי עריכת בדיקת הפוליגרף היא תנאי להמשך עבודתה של התובעת בחברה. התובעת עצמה הביעה נכונות ורצון לבצע את הבדיקה על מנת לנקות עצמה מכל חשד ועשתה זאת מתוך בחירה חופשית ואמרה במפורש שתשמח לעבור בדיקת פוליגרף" (ר' סעיף 18 לתצהיר הגב' נחום).

9. הקב"ט, מר קרת, העיד כי השיחה מיום 29.7.14 נערכה כאשר דלת המשרד הייתה סגורה על מנת להגן על פרטיותה של התובעת ועל כבודה ובנוכחות הגב' נחום. זאת, בהתאם למנהג לא לתשאל עובד ובפרט עובדת, ללא נוכחות מנהל וללא נוכחותה של אישה; כי השיחה ארכה כ-30 דקות כאשר בתחילה הוצגה בפני התובעת השתלשלות העניינים כפי שעלתה מהבירור הראשוני ורק לאחר מכן נשאלה התובעת שאלות בעניינים הקשורים לאובדן הכסף. בכלל כך נשאלה התובעת שאלות שבמסגרתן היא התבקשה ליתן את גרסתה לאירוע ולהסביר האם היא זוכרת דבר בקשר להעלמות הכסף מושא הבירור. מר קרת הטעים והבהיר כי "כל השאלות נשאלו בטון רגוע, בשקט ובנימוס ותוף הקפדה על השריית אווירה נעימה", וכן כי במהלך הבירור לא הוזכרה המילה גניבה ולא נאמר דבר שעשוי להתפרש כאשמה. כן העיד כי בתום שיחת הבירור ומאחר והוא נותר בסופה ללא תשובות חד משמעיות הוא שאל את התובעת האם היא מוכנה לעבור בדיקת פוליגרף - כמוצא אחרון לחקר האמת. לדבריו, התובעת מצדה הסכימה לכך מרצונה החופשי ואף הדגישה שהיא מעדיפה לעבור את הבדיקה כדי להוכיח את גרסתה. זאת, בלא שהופעל עליה כל לחץ להסכים. אי לכך לאור הסכמה זו תואמה בדיקת פוליגרף ליום המחרת. מר קרת אף הוסיף והסביר כי במהלך שיחת הבירור לא נמנעה מן התובעת האפשרות להשתמש במכשיר הטלפון הנייד או לגשת לשירותים וכי לא היה בשיחה דבר שעשוי היה לגרום לה לעוגמת נפש מיותרת. כמו כן, הוא הכחיש את הטענה שלפיה התובעת נשאלה שאלות אישיות וכן ציין כי התובעת לא טענה דבר לגבי אופי השאלות שהופנו אליה.

10. בנוסף למחלוקת עיקרית זו, הצדדים היו אף חלוקים בשאלות הנוגעות לרכיבי תביעה נוספים (הזכות לעבוד בישיבה, ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי בגין אי תשלום דמי חגים): לעניין הזכות לעבוד בישיבה טענה התובעת כי נמנע ממנה לשבת במהלך יום העבודה גם שעה שתנאי העבודה אפשרו זאת ואילו הנתבעת טענה כי תנאי העבודה לא אפשרו במרבית הזמן ישיבה מאחר והם דרשו טיפול בלקוחות, סידור החנות ואחריות על עובדים וכי כל אימת שהתובעת הייתה בהפסקה או שתנאי העבודה אפשרו זאת, לא נאסר עליה לשבת על גבי כסאות שהוקצו לכך. הנתבעת אף הדגישה כי התובעת עבדה בסניפים עמוסים והומי אדם ולכן, מטבע הדברים, במרבית הזמן תנאי העבודה לא אפשרו ישיבה.

11. אשר לביצוע ההפרשות לקרן פנסיה טענה התובעת כי על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה היה על התובעת להפריש בגינה הפרשות לקרן פנסיה מתחילת עבודתה היות והיא בוטחה בקרן פנסיה עוד לפני תחילת עבודתה בנתבעת. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא הוכיחה טענה זו ולא הציגה לנתבעת מסמכים המלמדים על נכונות טענתה.

12. אשר לתשלום פיצוי בגין דמי חגים טענה התובעת כי לא שולמו לה דמי חגים בהתאם למתחייב מהוראות צו ההרחבה החל בעניין וכן לא שולמה לה התמורה המוגדלת בעבור עבודה בימי חג. הנתבעת מנגד טענה כי התובעת לא הוכיחה כי התקיימו בה התנאים המזכים בתשלום דמי החג כפי הנתבע בכתב התביעה.

     

    הכרעה

    זכאות התובעת לתשלום פיצוי לא ממוני בגין פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש

    13.רכיב התביעה המרכזי של פיצוי בגין נזק לא ממוני נסמך על טענות התובעת בנוגע לפגיעה בפרטיות ולעוגמת הנפש שנגרמה לה בשל אופן הברור שנערך לה בקשר לחסר הכספי שהיה בקופת הנתבעת, לרבות האופן שבו התנהלה שיחת הבירור, ולרבות הלחץ שהופעל עליה לטענתה לעבור בדיקת פוליגרף הפוגעת קשות בפרטיותה. בנוסף לכך התייחס רכיב תביעה זה אף לטענות התובעת באשר לדרך ההתנהלות של הנתבעת לאחר שהושלם הליך הבירור ולאחר שהיא (התובעת) יצאה דוברת אמת בבדיקת הפוליגרף. בהקשר זה מצאה התובעת טעם לפגם בסירובה של הנתבעת להתנצל בפניה על דרך הבירור הפסולה והמשפילה כאמור.

     

    14.אשר למחלוקת העובדתית הנוגעת לרכיב תביעה זה דהיינו – למחלוקת הנוגעת

    לשאלה האם הליך הבירור נעשה ברוח טובה נעימה והאם התובעת אכן הסכימה מרצונה החופשי להבדק בבדיקת פוליגרף - הרי שמעדיפים אנו את גרסתה של התובעת. משמע - אנו מקבלים את גרסתה של התובעת שלפיה במהלך הבירור היא נשאלה שאלות החודרות לפרטיותה, לרבות שאלות ביחס לחובות שיש לה ולמשפחתה לצדדים שלישים. בנוסף אנו מקבלים את גרסתה של התובעת שלפיה קציני הבטחון שנכחו בבירור דרשו ממנה להודות בגניבת כספים מהנתבעת כבר בתחילת החקירה ובלשון התובעת " תודי שגנבת כספים" (ר' סעיף 11 לתצהיר התובעת). כמו כן אנו מקבלים את גרסתה של התובעת שלפיה הופעל עליה לחץ לבצע בדיקת פוליגרף, תוך הפניתה להוראות שבהסכם העבודה כהסכם המחייב אותה להסכים לבדיקה וכן את גרסתה כי במהלך אותו בירור הובהר לה כי על מנת להוכיח את חפותה עליה להסכים לביצוע בדיקת פוליגרף.

    עדותה של התובעת בהקשר זה הייתה עקבית ולא קועקעה בחקירה הנגדית. יתרה מזו, חלק מן הדברים שאמרה התובעת לא נסתרו ואף אוששו בעדותם של עדי הנתבעת מר קרת וגב' נחום:

     

    כך למשל, החוקר מר קרת אישר בהקשר זה את דברי התובעת כי במהלך הבירור התובעת אכן נשאלה שאלות החודרות לפרטיותה שאינן קשורות ישירות לנושא העלמות הכספים לרבות שאלות בנוגע לחובותיה לצדדים שלישים. שאלות אשר על פי דבריו לא הוצגו לעובדים אחרים (ר' עמוד 27 לפ' שורות 2 – 10); בנוסף אישר מר קרת כי לא ניתן לתובעת כל הסבר לגבי מהותה של בדיקת הפוליגרף (תקפותה ומהימנותה); לגבי ההשלכות של בדיקה זו ותוצאותיה ולא נבדק המידע המצוי ברשות התובעת ביחס לאותה בדיקה; (ר' עמוד 28 לפ' שורות 19 – 33; עמוד 29 שורות 1-7 ושורות 18-33 ועמוד 30 שורות 1-6).

     

    מעדות הגב' נחום ניתן היה גם כן לדלות תמיכה בגרסתה של התובעת כאמור: כך למשל, הגב' נחום לא זכרה האם נאמר לתובעת "בואי תתוודי על האמת" (ר' עמוד 18 לפרוטוקול שורות 24 – 25). עובדה שקשה ליישב אותה עם גרסתה שלפיה, השיחה התנהלה באוירה נעימה. זאת בהתחשב בכך שהגב' נחום לא זכרה האם נאמרו לתובעת משפטים מסויימים הרחוקים מלהיות נעימים. בנוסף הגב' נחום אף לא זכרה האם התובעת נשאלה במהלך הבירור כמה מרוויח בעלה והאם יש לשניהם חובות לצדדים שלישים. מכאן הקושי לקבל את גירסתה הנוגע לאוירה ששררה במהלך החקירה.

     

    לא למותר לציין כי מהראיות עולה כי לא נוהל פרוטוקול של הליך הבירור ומכל מקום לא הוצגה על ידי הנתבעת תרשומת מעין זו בשום שלב. על כך יש להוסיף את העובדה שהשיחה נערכה בחדר סגור במשרדי הנתבעת בנוכחות שלושה נציגים של הנתבעת בלא שניתנה לתובעת הודעה מראש בנוגע למהות השיחה אשר היוותה עבורה הפתעה מוחלטת. על יסוד כל אלה כמכלול קשה להשתכנע מן הגרסה העובדתית של הנתבעת שלפיה דובר בשיחה נינוחה ורגועה שבמסגרתה לא הופעל כל לחץ על התובעת להודות בעבירה שלא ביצעה ולאחר מכן להיבדק בפוליגרף כדי להוכיח את חפותה.

     

    15.זאת ועוד, הנקודה הבעיתית אולי ביותר הנוגעת לאותה שיחת בירור - אשר מעצם טיבה אינה יכולה להתנהל ברוח נעימה - קשורה לאותה "ההסכמה " שמייחסת הנתבעת לתובעת לביצוע בדיקת פוליגרף: כפי שצוין לעיל אין חולק על כך שלתובעת לא ניתן כל הסבר לגבי מהות הבדיקה, לגבי הספקות הקיימים ביחס לרמת תקפותה ומהימנותה, ביחס לאופן שבו היא מתבצעת, ביחס לשימוש שיש בכוונת הנתבעת לעשות בתוצאותיה או ביחס לזהות הגורם אשר יבצע את הבדיקה והכשרתו. כמו כן אין חולק על כך שהתובעת אף לא נשאלה דבר באשר למידע המצוי בידה בנוגע לכל אלה. בנסיבות הללו ובהינתן האוירה המלחיצה של השיחה כמפורט לעיל, קשה לייחס לתובעת "הסכמה" מדעת לביצוע בדיקת פוליגרף. זאת ועוד, אף לו סברנו שהתובעת אכן אמרה ביוזמתה כי היא מעוניינת להיבדק בבדיקת פוליגרף כדי להוכיח את חפותה. הנחה שאיננה עולה כאמור עם דעתנו בהיבט העובדתי.

     

    16.להלן נבהיר קביעה משפטית עובדתית זו, תוך התייחסות תמציתית להיבטים המשפטים הרלוונטיים כדלקמן:

     

    הן בפסיקה והן בספרות נכתב כי שימוש בפוליגרף מהווה פגיעה קשה בפרטיותו של אדם ואף פוגע בכבוד האדם. בהקשר זה נכתב למשל כי: בדיקת פוליגרף מטרתה לחדור אל נבכי הלא מודע של הנבדק, על ידי קשירתו למכשיר הבודק, בין השאר, את לחץ דמו וזעתו בשעה שמוצגות לו שאלות ומשכך יש בה פגיעה קשה בפרטיותו. כזו המגיעה אף כדי פגיעה בזכויות יסוד המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. (ר' רע"א 10235/04 עו"ד ואסים זועבי נ' סובחי נאיף (26.10.04) להלן – עניין זועבי; א. ברק פרשנות במשפט פרשנות חוקתית 433: דב"ע (ארצי) 70-4/97 אוניברסיטת תל-אביב נ' ההסתדרות הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי (17.6.98); דבע (ארצי) נה/3-228 שלמה ויטריאול נ' אבא מרגלית יצור ושיווק דברי מאפה בע"מ (1.7.96)). בפסיקה אף נקבע כי מעבר לפגיעה בפרטיות, העולה כדי פגיעה בכבוד האדם, קימים אף ספקות בקשר למהימנות הבדיקה גם מצד מצדדיה, התלויה גם בסוג הבדיקה, במידת הנסיון והאמינות של הבודק, במאפינים אשיותיים של הנבדק וכן במידע המתייחס לנושא הבדיקה (ראה ענין זועבי וכן הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מספר 3.1102 "שימוש בבדיקת פוליגרף על ידי רשויות המדינה מיום 9/11/03; עמדת "היועץ המשפטי לממשלה בנושא תניות פוליגרף בחוזים של חברות ביטוח" מיום 25/8/02 וכן בן שחר, בר הלל וליבליך " הפוליגרף 'מכונת אמת' בשירות המשפט - סוגיות מדעיות ומשפטיות", משפטים ט"ז - תשמ"ו עמ' 269).

     

    על רקע זאת אף נקבע בפסיקה כי תוצאות בדיקת הפוליגרף אינן מהוות ראיה קבילה וכי אין להביא לידיעת בית המשפט שבעל דין או עד סרבו להבדק בפוליגרף למעט בהליכי בינים פלילים. במשפט האזרחי רשאי בית המשפט לקבל בדיקת פוליגרף כראייה אך ורק על פי הסכמת הצדדים. הסכמה הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה כראיה (ר' ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל; ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי; ע"א 678/86 חניפס נ' סער חברה לבטוח. וכן ענין זועבי ואסמכתאות שם).

     

    17.על רקע דברים אלה יש להזכיר אף את סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות התשנ"א – 1981 האוסר על פגיעה בפרטיות של הזולת ללא הסכמתו כמו גם את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המכפיפים את האפשרות לפגוע בזכות החוקתית לפרטיות להוראות פסקת ההגבלה ובכלל גם לעקרונות של מידתיות.

     

    18.בנסיבות הללו, נראה כי הדרישה שהופנתה אל התובעת בסיטואציה כמו שפרטנו לעיל - אף אם היא נעשתה בלשון רכה ונעימה – ובשים לב לכך שהיא לא לוותה בהסכמה מדעת ובגילוי ההיבטים המרכזים המאפיינים את בדיקת הפוליגרף על הקשיים הטמונים בה (לרבות פגיעה בפרטיות, רמת מהימנות

     מוטלת בספק והשימוש שעשוי להעשות בה) - היוותה כשלעצמה פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בפרטיותה של התובעת.

     

    19.יתרה מזו, אנו סבורים כי קיים קושי משמעותי נוסף בהתנהלות הנתבעת הקשור לאופן התנהלותה לאחר הבירור ולאחר קבלת תוצאת בדיקת הפוליגרף שהראו כי התובעת דוברת אמת ובאופן שהפיס את דעתה של הנתבעת. לפחות בכל הנוגע לטוהר המידות של התובעת. נסיבות אלה, הצדיקו ואף חייבו לטעמנו את ההתנצלות לה ציפתה התובעת. במיוחד על רקע הקשיים שנפלו בהליך הבירור כאמור לעיל. בהקשר זה אנו מכוונים לפניה יזומה של הנתבעת אל התובעת באופן המבהיר לה ולחבריה לעבודה מפורשות כי מבחינתה של הנתבעת לא נפל בהתנהלותה רבב מוסרי. התנצלות או הליך מפייס זה נראה כחיוני מבחינתו של "עובד סביר" המצפה להתנהגות תמת לב של מעסיקו. זאת משום החשיבות של טיהור שמו בפני עמיתיו לעבודה ובפני גורמים נוספים; בשים לב לכך שהאירוע היה ידוע לכלל העובדים בסעיף ולעובדים נוספים בנתבעת וכן, בשים לב להשלכות שעשויות להיות לעננה שלא הוסרה סופית על עתידה התעסוקתי של התובעת.

     

    אין חולק כי בהמשך לבדיקת הפוליגרף התובעת ביקשה מן הנתבעת למסור לידיה מכתב התנצלות אולם הנתבעת סרבה לכך. לדברי התובעת – אשר לא מצאנו מקום לפקפק בהם - נאמר לה בתגובה לבקשת ההתנצלות כי "מנהל רשת לא מוכן להתנצל בפני כל בחורה שעוברת בדיקת פוליגרף". על רקע זאת ביום 3/8/14 הודיעה התובעת על התפטרותה בתוקף מיום 11/8/14. (ר' סעיפים 15 – 17 לתצהיר התובעת). במסגרת מכתב ההתפטרות כתבה התובעת לאמור: "אינני רוצה להמשיך לעבוד בעקבות היחס המזלזל שקבלתי ההשפלות והחשד לגניבה ללא סיבה".

     

    הנתבעת טענה מנגד כי היא לא מצאה לנכון להענות לבקשה "התמוהה" של התובעת להמציא לה מכתב התנצלות מאחר ולשיטתה דובר בדרישה בלתי מוצדקת. זאת בנסיבות שבהן נערך לתובעת בירור ענייני, תוך הפקדה על פרטיותה ועל הסכמתה המלאה לעבור בדיקת פוליגרף. (ר' סעיף 25 לתצהיר הגב' נחום).

     

    20.יודגש כי לא זו בלבד שהנתבעת לא התנצלה בפני התובעת, בעל פה או בכתב אלא שהיא אף סרבה לחשוף בפניה את תוצאות בדיקת הפוליגרף שבאמצעותן עשויה אולי התובעת לנסות ולטהר את שמה באופן מוחלט באמצעות אמות המידה שעליהן נסמכה הנתבעת (תוצאות בדיקת הפוליגרף). מהמשכם של הדברים אף למדנו כי הנתבעת גם לא הפנימה עד עצם היום הזה את הקשיים הטמונים בהליך הבירור שערכה לתובעת, לרבות אלה שעליהם עמדנו לעיל. זאת כפי שניתן היה ללמוד מעדותה של מנהלת משאבי אנוש בנתבעת ובלשון הפרוטוקול לאמור:

     

    "ש. נראה לך אחרי המסכת שהתובעת עברה מכתב התנצלות זה משהו מוגזם?

    ת. מכתב התנצלות על מה. נעלמה מעטפה לא העברתי אותה תפקיד ולא פגעתי בה עשיתי את העבודה שלי.

    ש. את לא שוחחת איתה כשהיא מבקשת מכתב התנצלות זה נראה לך מוגזם?

    ת. זה על התפקיד שאני מבצעת. אני אשאל שאלה. מה עדיף שנפטר בלי בירור?

    ש. לשאלת בית הדין האם שאלת אותה מה היא רוצה שיהיה כתוב במכתב ההתנצלות?

    ת. לא. על מה? על התפקיד שאני עושה? מה מצופה מחברה.

    ש. יכול להיות למשל שאם היית שואלת את השאלה הזו הייתה אומרת שהיא לא יכולה לעבוד בחברה וחשוב לי ולמעסיקים אחרים שאם יבואו לחפש מקומות עבודה אחרים שלא אצטרך להקלע לסיטואציה שחשדו בי בגניבת כסף שלא יווצר חשש בענינים כספיים. מה שהיא רצתה לראות שמעריכים אותה ושאין כלפיה שום טענה של חוסר יושר ושל אי סדרים בנוגע לכספים. למה לא לשאול אותה מה היא רוצה במכתב.

    ת. המעטפה נעלמה וזו אחריות שלה. ביום שישי נסגר וביום ראשון נפתח.

    ש. אולי אם הייתם מקיימים שיחה זה היה מספק אותה?

    ת. היא לא בקשה שיחה בקשה מכתב" (ר' עמוד 22 לפ' שורות 3 – 18).

     

    על רקע כל האמור סבורים אנו כי הנתבעת פגעה באופן בלתי מידתי בפרטיותה של הנתבעת עת שגרמה לתובעת לעבור בדיקת פוליגרף בלא לקבל לכך הסכמה מדעת. כמו כן סבורים אנו כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב המתחייבת בנסיבות העניין, משלא מצאה לנכון ליישב את ההדורים מול התובעת באופן שהיה מאפשר לה לטהר את שמה. זאת גם לאחר שהנתבעת הגיעה למסקנה כי לא נפל רבב מוסרי בהתנהלות התובעת.

    התנהלות זו הינה פגומה לטעמנו בהיבט הנורמטיבי ומעבר לכך ניתן רק לשער את עוגמת הנפש המיותרת שהיא גרמה לנתבעת שאפשר היה לצמצם אותה גם בדיעבד על ידי התנצלות ראויה.

    בנסיבות אלה, סבורים אנו כי על פי אמות המידה המקובלת בבתי הדין לעבודה, בשים לב לחומרת הפגמים ולהצטברותם יש לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בשל פגיעה בפרטיות בסך של 20,000 ₪ וכן פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת לאחר תום הבירור בסך של 15,000 ₪.

     

    האם זכאית התובעת לפצוי בגין הפרת הזכות לעבוד בישיבה.

    21.התובעת עתרה כאמור לתשלום פיצוי בגין הפרת הזכות לעבוד בישיבה בהתאם לחוק הזכות לעבודה בישיבה התש"ז – 2007. לטענת התובעת במסגרת עבודתה כאחראית משמרת וקופאית בחנות היא נדרשה לפקח על עובדים ולקבל פני לקוחות. אולם למרות שבעמדת קופה הוצב כיסא לא התאפשר לה לשבת עליו והיא הייתה חייבת לעמוד במהלך כל המשמרת. זאת לדבריה גם בעת שלא היה לחץ בחנות.

    אנו סבורים כי יש לדחות רכיב תביעה זה. שכן, שוכנענו בטענת הנתבעת שלפיה אופן ביצוע עבודה במהלך מרבית יום העבודה ובסניפים שבהם עבדה התובעת - שהיו לרוב הומי אדם – וכן, בתפקיד שמלאה התובעת כאחראית משמרת, לא אפשר ישיבה . זאת , למעט בעת ההפסקות שהיו לתובעת בעבודתה.

     

    זכאות התובעת לביצוע הפרשות לפנסיה או לתשלום דמי חגים.

    22.אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, המושתתת בעיקרה על הטענה שלפיה היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת הפרשות לקרן כבר מתחילת עבודתה לפי צו הרחבה בנושא פנסיה חובה ובהינתן שהתובעת בוטחה בקרן פנסיה טרם ועובר לתחילת העסקתה - הרי שלטעמנו יש לדחות רכיב תביעה זה. שכן, התובעת לא הוכיחה את זכאותה ולא הציגה לבית הדין מסמכים הנוגעים לבטוח הפנסיוני שבו בוטחה לטענתה עובר לתחילת העסקתה בנתבעת.

     

    23.אשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר בגין דמי חגים עתרה התובעת לתשלום שכר בשיעור של 150% מהשיעור של השכר הרגיל בגין ימי החג שבהם עבדה וכן לתשלום דמי חג בשיעור השכר הרגיל בעבור הימים שבהם לא עבדה. אנו סבורים כי יש לקבל רכיב תביעה זה. שכן, הנתבעת לא סתרה את הנתונים אשר הציגה התובעת ביחס לזכאותה לרכיב זה.

     

    סוף דבר

    24.לאור כל האמור אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה את הסכומים כדלקמן:

     

    א.סך של 20,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.

    ב.פיצוי בגין עוגמת נפש מתיחס בעיקרו להתנהלות הנתבעת לאחר הליך הבירור בסך של 15,000 ₪.

    ג.פיצוי בגין אי תשלום דמי חגים בסך של 1,176 ₪.

    ד.הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

     

    ניתן היום 15.12.16 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    מר דוד נס, נציג ציבור עובדים		נטע רות, שופטת		מר מרדכי מנוביץ', נציג ציבור מעסיקים