סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
50535-07-15
29/09/2015
|
בפני הרשמת:
דפנה חסון זכריה
|
| - נגד - |
המבקש:
בסאם עבד אל מעטי דדו
|
(הנתבע):
עדלי שביטה
עו"ד איהאב עיראקי
|
| החלטה |
1.לפניי בקשת המבקש (הנתבע) לחייב את המשיב (התובע), תושב השטחים, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה נגדו.
טיעוני הצדדים בתמציתם
2. לטענת המבקש, סיכויי התביעה קלושים, שכן כל זכויות המשיב שולמו לו באמצעות לשכת התעסוקה ובשים לב לכך שהוא לא פיטר את המשיב, אלא המשיב הוא שעזב את עבודתו, בלא מתן הודעה מוקדמת.
עוד טען המשיב, כי בשל היות המשיב תושב השטחים, ובשים לב למצב המדיני וההפרדה ברשויות בשטחי הרשות הפלסטינית, לא יעלה בידי המשיב לגבות את הוצאותיו, אם וככל שאלה תיפסקנה לזכותו.
3. לטענת המשיב, סיכויי התביעה טובים, שכן המדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות. המשיב טען, כי קבלת הבקשה, תהווה פגיעה בזכותו לגישה לערכאות.
דיון והכרעה
4. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 [דב"ע (ארצי) נד/189–9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].
5. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.
6. ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים, להלן : "פרשת אבו נאסר"), שם נקבע כי השיקול העיקרי להטלת החיוב במתן ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, והשיקול המִשְנִי במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע, וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט" (סעיף 4 לפסק הדין).
7. כמו כן, הזכיר בית הדין הארצי באותה פרשה את ההלכה לפיה בבואו של בית הדין לעבודה לדון בשאלת החיוב בהפקדת ערובה, יביא כמובן בחשבון את המיוחד במשפט העבודה (דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל-הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כ"ט 391, 394).