סע"ש 50472-01-14

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר ציון ביטון (להלן: "התובע"), נגד מעסיקתו לשעבר, חברת ארמתי מ.ר. בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ועניינה פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר וזכויות נלוות, קצובת הבראה, פדיון ימי חופשה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. סה"כ ביקש התובע לחייב את הנתבעת בעילות התביעה השונות, בסכום של 146,888 ₪.

הרקע העובדתי:

2.התובע הינו בעל מקצוע בתחום השיפוצים והאחזקה המתגורר בירוחם. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר זכתה במכרז של חברת "עמידר" לאספקת שירותי אחזקה בדירות עמידר באזור ירוחם ודימונה (להלן: "המכרז"). בעקבות זכיית הנתבעת במכרז התקבל התובע לעבודה בנתבעת בתחילת ינואר 2012, יחסים שהסתיימו בסוף שנת 2013, בתום תקופת המכרז וכניסתו של נותן שירות אחר בנעליה של הנתבעת. סמוך לסיומם של יחסי עובד מעסיק הוגשה התביעה מושא פסק דין זה.

התביעה:

3. א.בקצירת האומר נטען בתביעה, כי התובע התקבל לעבודה בנתבעת בשכר של 12,000 ₪ נטו לחודש. על פי התביעה, שולם לתובע שכר בסך 9,000 ₪ נטו לחודש בלבד וההפרש בסך 3,000 ₪ נוכה משכרו ללא הצדקה, לטובת שכירת רכב שהעמידה הנתבעת לרשותו. בהתאם ביקש התובע את החזר "דמי שכירות רכב ששולמו ונוכו משכרו ללא הצדקה בסך 69,000 ₪ (המכפלה המתקבלת מ-23 חודשי העסקה כפול 3,000 ₪ לחודש)".

ב.בנוסף טען התובע, כי נשאר לעבוד ועבד בשעות נוספות שעתיים מידי יום לפחות. לפיכך ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 26,000 ₪ על פי החישוב הבא:

"יש לשלם לו 2 שעות בממוצע של כל חודש 40 ש.נ. מידי כל חודש 40x7 =280 שעות. והואיל ושכ"ע שסוכם היה 600 ₪ ליום, הווי אומר 75 ₪ לשעה. ושעה נוספת ערכה 93 ₪.

280x93 = 26,000 ₪".

ג.למען הסדר הטוב, התביעה להחזר השכר שנוכה והגמול הנתבע בגין העסקה בשעות נוספות, יקראו להלן - "התביעה לשכר".

4. א.בכתב התביעה טען התובע, כי היה על הנתבעת בתום שישה חודשים מיום קבלתו לעבודה בשירותה, לדאוג להסדרת זכויותיו בקרן פנסיה. על פי התביעה בפועל הנתבעת הסדירה את זכותו של התובע לפנסיה, רק מתום שנה להעסקתו. בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. יצוין לעניין זה, כי כתב התביעה לא נוקב בסכום הנתבע בעילת תביעה זו (ראה: סעיף 10ז' לכתב התביעה).