מרגלית נ' אגודה לקידום כפרי נוער בישראל - כפר הנוער קדמה

1.לפנינו תביעת התובע במסגרתה עותר הוא לתשלום שכר עבודה למשך שנת עבודה פיצוי בגין העדר שימוע בשווי 12 משכורות וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך כולל של 254,273 ש"ח.

2.העובדות הצריכות לענייננו:

א.התובע החל עבודתו בנתבעת במסגרתה הדריך וחנך את צוות הפנימיה ובהם מדריכים, אמהות בית ורכזי הדרכה וזאת החל ביום 1.9.14. בתפקידו היה כפוף התובע למר רועי אזולאי, מנהל הפנימייה. לטענתו כבר בתחילת שנת 2014 פנה אליו מר אדי גטלובסקי, מנכ"ל הנתבעת (להלן – מר גטלובסקי) והציע לו את תפקיד רכז ההדרכה. בתקופה בה עבד התובע בנתבעת שהה בחל"ת ממשרד החינוך.

ב.הנתבעת היא מסגרת חינוכית לימודית טיפולית הכוללת פנימייה, בית ספר לחטיבה עליונה המשלב לימודים עיוניים עד בגרות ולימודים מקצועיים עד תעודת מקצוע. הנתבעת מהווה בית לנערים ונערות בגילאים 13-18 שנפלטו ממסגרות חינוך אחרות. תקציב הנתבעת הוא ממשרד החינוך, הרווחה והכלכלה וכן מתרומות מגופים לא ממשלתיים ואנשים פרטיים.

ג. לטענת התובע במסגרת שיחה שהתקיימה בינו לבין מר גטלובסקי במהלך חודש מרץ 2015, התחייב מר גטלובסקי בשם הנתבעת כי התובע ימשיך בתפקידו גם בשנה הלימודים הבאה – תשע"ו.

ד.ביום 23.3.15 קיבל התובע אישור ממשרד החינוך על הארכת חופשה ללא תשלום (נספח 2 לכתב התביעה). לטענתו פנה למשרד החינוך להארכת החל"ת בהתבסס על התחייבותו של מר גטלובסקי כאמור כי התובע ימשיך לעבוד גם בשנת הלימודים תשע"ו.

ה.ביום 19.5.15 זומן התובע לשיחה עם מר שחר רובינשטיין (להלן – מר רובינשטיין), שהחליף את מר גטולובסקי בתפקיד מנכ"ל הנתבעת. הצדדים חלוקים באשר לתוכנה של השיחה כאשר לטענת התובע בשיחה זו ההחלטה כי לא ימשיך בתפקידו בשנה הבאה היתה כבר עניין מוגמר כאשר התפקיד המוצע אינו תואם לכישוריו ושונה מתפקידו הקודם ומבלי לתת לו הזדמנות לשטוח את טענותיו כשלמעשה יש לראות בכך משום פיטורים למעשה. מנגד טוענת הנתבעת כי במסגרת שיחה זו כמו גם שיחות נוספות קודמות שקוימו עם התובע הובהר לתובע כי תפקידו התייתר אולם חלף פיטוריו ביקשה הנתבעת להציע לו תפקיד חלופי אחר כרכז פנימייה לרבות הפרטים הנוגעים לתפקיד זה, תפקיד ששומר על התנאים שהיו לתובע קודם לכן.

ו.ביום 21.5.15 התקשרה מזכירתו של מר רובינשטיין לתובע והזמינה אותו לשיחת שימוע. לטענת התובע במועד זה שהה במילואים ועל כן לא יכול היה להתייצב אליו וכי הזמנתו זו בעל פה ללא ציון הסיבות להזמנתו לשימוע היא שלא כדין.

ז.ביום 25.5.15 שוב התקשרה מזכירתו של מר רובינשטיין לתובע וביקשה לזמנו בשנית לשיחת שימוע. לטענת התובע במועד זה היה בחופשת מחלה עד ליום 28.5.15. בערב אותו היום שוחח מר רובינשטיין עם התובע. הצדדים חלוקים באשר לתוכנה של שיחה זו. באותו היום אף שלח מר רובינשטיין לתובע הודעת דואר אלקטרוני בנוסח הבא: