סע"ש 49016-11-15

לפני בקשה לחייב את המשיב/התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים/הנתבעים ככל שתידחה התביעה (להלן: הבקשה).

לטענת המבקשים, המשיב הוא פליט זר שאינו תושב ישראל, ולא ניתן לדעת עד מתי ישהה בארץ והאם בעת מתן פסק הדין יתגרור בישראל אם לאו. כמו כן נטען, כי המשיב אף לא ציין את כתובתו הקבועה בישראל כך שאף אם יהיה בארץ בעת מתן פסק הדין, לא ברור כיצד יוכלו המבקשים לאתרו ולהיפרע ממנו, ככל שיפסקו לזכותם הוצאות.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם סיכויי התביעה קלושים, וזאת מאחר שעל המשיב להוכיח תחילה כי התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים, בעוד שפרטיו של המשיב כלל אינם מוכרים להם, והוא אינו מצוי ברשימת העובדים.

מסיבה זו גם ביקשו המשיבים את סילוק התביעה על הסף, אך הבקשה נדחתה בהחלטתה של נשיאת בית הדין, כב' השופטת לקסר, מיום 27.6.2016.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי כל מטרתה לגרום לסחבת מיותרת בניהול ההליך ולסיכול אפשרותו לקבל זכויות מגן שקופחו על ידי המבקשים. כמו כן נטען, כי היענות לבקשות מסוג עלולה להרתיע עובדים מפני עמידה על זכויותיהם ולהוות מחסום בפניהם, תוך פגיעה בזכויות חוקתיות דוגמת זכות הקניין וזכות הגישה לערכאות.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, שעניינה חיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969.

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה עליו ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, והכלל הוא כי אין להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים לכך (בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06, להלן: עניין חנה לביא). כמו כן נפסק, כי במסגרת השיקולים לחיוב תובע בהפקדת ערובה יש להביא בחשבון "את המיוחד שבמשפט העבודה" (דב"ע (ארצי נה/218 – 3 עלי איוב אל-הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394).

בפסק דינו בעניין פתחי אבו נאסר קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי היותו של בעל דין תושב זר אין בה, כשלעצמה, כדי לחייבו בהפקדת ערובה, ויש לברר תחילה, האם העובד הזר נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. ככל שכך הדבר – ינהג בית הדין באופן דומה למקרה בו מדובר בתובע שהוא תושב ישראל. ככל שהמשיב אינו נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג יהיה על המבקש להוכיח, כי התקיימו אחד מן התנאים הבאים: מדובר בתביעה מופרכת על פניה; יגרם למבקש נזק של ממש בשל הגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שבית הדין השית עליו בעבר (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, ניתן ביום 6/7/03, להלן: עניין פתחי אבו נאסר).

אשר לתנאי בדבר קיומו של "נזק של ממש לבקש בשל הגשת התביעה" נפסק, כי נזק עתידי שעלול להיגרם למבקש בגין אי תשלום הוצאות אין די בו, מאחר ש"הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין" (ע"ע 1064/00 DANIEL KINYANJUI MWANGI נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625).