סע"ש 48531-09-13

1.התובעת, ילידת 1984, הועסקה כמזכירה אצל הנתבעת החל מיום 19.2.2013 ועד ליום 9.6.2013 (3 חודשים ו-21 ימים) ופוטרה מהעבודה בהיותה בהריון.

לטענת התובעת ביום 5.6.2013 הודיעה למנהלה הישיר כי היא יוצאת לבדיקת הריון, על מנת לוודא שהיא אכן בהריון. למחרת הודיע לה המנהל, מר יוסי אמיר, כי החליט לסיים את העסקתה. לשיטת התובעת פיטוריה נובעים מאפליה קשה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") ובניגוד להוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים").

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה שכר (5,000 ₪ לחודש) עבור 8 חודשים עד הלידה ו-3 חודשי חופשת לידה, 60 ימים לאחר חופשת הלידה וחודש הודעה מוקדמת, כל אלה לפי 150% בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים. כן מבקשת התובעת פיצוי בסך 50,000 ₪ לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (פיצוי ללא הוכחת נזק).

עוד טוענת התובעת כי פוטרה מבלי שניתנה לה זכות להעלות את טענותיה; היא לא זומנה מראש ובכתב לשימוע; לא הובהרו לה הטענות כנגדה; לא נערך פרוטוקול ולא נמסר לה סיכום הפגישה. על כן מבקשת היא לחייב את הנתבעת בפיצוי על העדר שימוע בגובה 3 משכורות.

סך התביעה כנגד הנתבעת הועמד על 185,000 ₪.

2.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי פיטורי התובעת נעשו כדין וללא כל קשר להריונה. ב"כ הנתבעת מציינת כי מכתבו של ב"כ התובעת במועדים הרלוונטיים אינו בבחינת התראה על פיטורים המנוגדים לדין, כי אם מכתב שביסודו דרישה לסעד כספי בסך 55,000 ₪. הרקע לסיום עבודת התובעת היה אי סדרים אינהרנטיים לעבודתה, אשר מצאו את ביטויים, בין היתר, בהיעדרויות תכופות ואי ביצוע מטלות שוטפות כראוי וכנדרש.

לגרסת הנתבעת, דבר הריונה של התובעת התגלה לראשונה כשבוע ימים טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה, במסגרת שיחת הבהרה. במהלך השיחה, שנערכה בין התובעת לממונה עליה - גב' יפה חי עייש (להלן: "גב' יפה") הועלו טענות מצד החברה כנגד התובעת בדבר אי הסדרים בעבודתה.

במקביל לכך נערכו הליכי רה-ארגון במטה הנתבעת, שבמסגרתם הוחלט להעתיק את נושא חלוקת הכספים לספקים למטה החברה בפתח תקווה. הדבר הביא לביטול תקן משרת התובעת.

תקן זה אויש מחדש חודש ימים לאחר מכן (7.7.13) על ידי עובדת חדשה שהתקבלה בהיותה בחודש השני להריונה, דבר המעיד כי הנתבעת מעסיקה נשים בהריון כדרך קבע.

הנתבעת טענה כי חוק עבודת נשים לא חל בענייננו מאחר שתקופת העבודה של התובעת אינה מגיעה כדי 6 חודשים.

לגרסת הנתבעת היא לא הפלתה את התובעת ולא נפל כל פגם בהליך הפיטורים.