סע"ש 48181-03-13 גולן נ' זמורות הגפן בע"מ

תמצית התביעה

1. התובעת עבדה כמדריכת חוגים בסטודיו שהפעילה בעבר הנתבעת, במסגרת חדר כושר (להלן – הסטודיו), וזאת בין חודש יוני 2011 ועד ליום 31.12.11. התובעת קיבלה תמורה בסך 120 ₪ לשיעור, כנגד חשבונית מס. הפסקת ההתקשרות בין הצדדים נעשתה כאשר התובעת קיבלה הודעה מהנתבעת על סגירת הסטודיו ו/או חדר הכושר, אך בפועל אין חולק כי הן הסטודיו והן חדר הכושר המשיכו לפעול תקופה קצרה נוספת, עד שנמכרו לחברה אחרת.

2. התובעת הייתה בהריון בעת סיום ההתקשרות בין הצדדים, אך קיימת מחלוקת בדבר ידיעת הנתבעת על כך.

3. התובעת ילדה ביום 27.6.12.

4. התביעה דנן הוגשה לזכויות שונות הנובעות מחוק עבודת נשים, כמו גם לזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת העבודה.

    

   ההליך שהתקיים בפנינו

5. לאחר דיון מוקדם והליך גילוי מסמכים, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית: מטעם התובעת הוגש תצהיר של התובעת עצמה וכן של גב' ליהי גולן (להלן – ליהי), אשר לפי הטענה החליפה את התובעת כמדריכת חוג פילטיס, מיד לאחר סיום עבודתה של התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר גיל הלל (להלן - גיל) וכן זומנה לעדות, ללא תצהיר, גב' שני סנדברג, מי שהייתה פקידת הקבלה בחדר הכושר בתקופה הנדונה (והמשיכה לעבוד שם גם לאחר החלפת הבעלות).

   הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

   עיקר טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, יש לקבוע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, שכן הוכח שהתובעת השתכרה שכר זהה לעובד מקביל באותו תפקיד; התובעת עבדה במתקני הנתבעת והשתמשה באביזרים שסופקו לה לצורך העברת החוגים. לקוחותיה של התובעת, היו למעשה לקוחות של הנתבעת והנתבעת הייתה אחראית על קביעת לוח העבודה של התובעת, כמו גם על החלפתה בעת הצורך.

7. באשר לסיום העסקתה - אף שבתחילה האמינה כי אכן הסתיימה עימה ההתקשרות מחמת סגירת הסטודיו, הרי שבחלוף מספר חודשים גילתה התובעת להפתעה שלא זו בלבד שהסטודיו המשיך לפעול, אלא שאף נשכרה מדריכה אחרת, הפעם כעובדת הסטודיו, לבצע את אותה עבודה שעד אז ביצעה התובעת.