סע"ש 47915-09-13.27 אלינור מויאל נ' קבוצת גלובל אפריקה תעשיות בע"מ

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כחמישה חודשים וחצי. במרכז תביעתה שבפנינו עומדת טענתה לפיה פוטרה שלא כדין, וזאת אך בשל כך שהיתה בהריון.

רקע עובדתי

2.הנתבעת הינה חברה פרטית קטנה העוסקת בתחום סחר בינלאומי ויזמות באפריקה. התובעת החלה לעבוד אצלה ביום 3.3.13, בתפקיד של מנהלת לוגיסטיקה, תפעול משימות ושילוח בינלאומי. תפקיד כלל התקשרות מול ספקים, ניהול משא ומתן וטיפול בהצעות מחיר, טיפול ברכש מקומי ובינלאומי בתחום החקלאות, עבודה מול עמילי מכס, ביצוע ובקרת הזמנות וכן ניהול משימות אדמיניסטרציה במשרד. שכרה של התובעת עמד על 6,300 ₪ לחודש בתוספת נסיעות בסך 267 ₪. עם תחילת עבודת התובעת סוכם עימה ששעות עבודתה יהיו החל מהשעה 09.00 ועד השעה 16.00.

התובעת הרתה מעט לפני תחילת עבודתה או בסמוך לאחר תחילת עבודה. במועד פיטוריה היא היתה בחודש החמישי להריונה (על פי גרסתה שלא נסתרה, סעיף 27 לכתב התביעה). הנתבעת הייתה מודעת לדבר הריונה מיוני 2013, כחודשיים וחצי קודם לפיטוריה (סעיף 86 לתצהיר טרנר).

3.לטענת הנתבעת, מיד בסמוך לאחר תחילת עבודת התובעת הסתבר לאנשיה שהתובעת אינה מתאימה לתפקיד אליו יועדה, ובפועל היא נאלצה לאחר כחודשיים שלושה לצמצם את תפקידה לתפקיד מזכירות בלבד. לטענת הנתבעת, התובעת ראתה בכך משום פחיתות כבוד, לא ביצעה גם את המטלות הפשוטות ביותר, זלזלה בעבודה ובלקוחות ועסקה בעיקר בענייניה האישים, עד שנאלצה לפטרה.

4.ביום חמישי ה- 15.8.13 זומנה התובעת לשיחה, שהתקיימה בשעה 16:00 לערך, ולטענת הנתבעת במהלכה הוסבר לתובעת שמדובר בשימוע ושהנתבעת שוקלת לפטרה. בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר תוכנה המדוייק של אותה שיחה, שלא תועדה בדרך כלשהי. כך או כך, אין מחלוקת שבאותו היום בשעה 22:00 לערך נשלח לתובעת מכתב פיטורים (צורף לכתב התביעה). במכתב הפיטורים נמסר לתובעת כי פיטוריה ייכנסו לתוקף ביום 22.8.13, בתום תקופת ההודעה המוקדמת על פי דין. התובעת שהתה בחופשת מחלה ביום ראשון ה- 18.8.13 וביום שני ה- 19.8.13. ביום שלישי היא הגיעה לעבודה, אך לאחר זמן קצר – שוב בנסיבות עליהן היתה מחלוקת בין הצדדים, היא נשלחה לביתה, לאחר שנמסר לה על ידי הנתבעת שהיא תשלם לה חלף דמי הודעה מוקדמת, וכך היה.

מהלך ההתדיינות

5.ביום 30.9.13 הגישה התובעת את כתב התביעה שבפנינו. שתי הטענות המרכזיות שהעלתה התובעת בכתב תביעתה הן שפיטוריה נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) וכן שנעשו שלא כדין שכן לא קדם להם שימוע. התובעת הדגישה שלהבנתה הפיטורים נעשו בסמיכות למועד שבו היתה נדרשת הנתבעת לפנות לממונה על עבודת נשים כדי לקבל היתר לפיטורי התובעת, והכל מתוך מטרה לעקוף את הוראות החוק. בית הדין התבקש לפסוק לתובעת פיצויים מכוח חוק עבודת נשים, וכן פיצויים על פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש בגין אופן הפיטורים.

בכתב הגנתה פרשה הנתבעת שורה ארוכה של טענות שהיו לה על האופן שבו מילאה התובעת את עבודתה, והכחישה כל קשר בין ההחלטה לפטרה לבין דבר הריונה. הנתבעת טענה שקיימה לתובעת שיחת שימוע כדין, אך במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 2.4.14 היא הבהירה שלתובעת לא נשלח זימון בכתב לאותה שיחה, וכן שלא נרשם פרוטוקול לאותו שיחה (עמ' 1 ש' 15 לפרוטוקול).

6.דיון ההוכחות התקיים בפני מותב זה ביום 26.1.15. בחלקו הראשון נחקרה התובעת על תצהירה, ובחלקו השני נחקר מר יואב טרנר, סמנכ"ל הנתבעת, על התצהיר שהגיש בשם הנתבעת. שני הצדדים בחרו שלא להעיד עדים נוספים. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. עתה העת לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

7.נקדים ונציין שאין כל מחלוקת בין הצדדים בדבר כך שהתובעת לא השלימה שישה חודשי עבודה. משכך, אין תחולה להוראת חוק עבודת נשים, לפיה בטרם תפוטר עובדת הרה שעבדה אצל מעסיק מסוים מעל שישה חודשים על מעסיקה לפנות לממונה על עבודת נשים לקבלת היתר פיטורים. משכך, יש לבחון את פיטורי התובעת בהתאם להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. בנוסף, נציין שעל פי ההלכה הפסוקה, האיסור על הפליית עובדת בשל היותה מהריון חל ממילא מכוח עקרון השוויון במשפט העבודה, אפילו במקרים שבהם אין תחולה לחוק שוויון ההזדמנויות (עע 363/07 ארביב נ' פואמיקס (26.5.10)).

מדוע פוטרה התובעת? האם הוכח קשר בין פיטוריה להיותה בהריון?