סע"ש 4704-10-14 עמישי נ' קלריס ואח'

1. בפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

2. לטענת הנתבעות התביעה שהוגשה בתיק זה נסמכת על הוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התשס"ט-1949, (להלן: "חוק חיילים משוחררים") בעוד שהסמכות לדון בטענות אלה, בערכאה ראשונה, נתונה לוועדת התעסוקה אשר הוקמה מכוח החוק לחילים משוחררים ובית הדין משמש ערכאת ערעור על החלטות אלה בלבד.

3. כפועל יוצא מבקשה זו, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה בה ציינה כי עילת התביעה בכתב התביעה המתוקן תתמקד בהפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. לבקשה זו צורפה עותק מכתב התביעה המתוקן.

4. עיון בסעיף 30 לחוק חיילים משוחררים מעלה כי נקבע בו שלא יתבע אדם לדין בבית-משפט, בין לדין אזרחי ובין לדין פלילי, בקשר לכל חובה שחוק זה מטיל עליו, מלבד במקרים שהדבר הורשה במפורש בחוק זה או בתקנות שיותקנו על פיו.

סעיף 41 א (א1) לחוק חיילים משוחררים קובע כי לא יפטר בעל מפעל עובד בשל שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו (כל אלו מוגדרים בחוק כ"פיטורים בשל שירות מילואים"), ואם פיטרו - בטלים הפיטורים. כמו כן נקבעו הדרכים לתקיפת הפיטורים בשל כך.

סעיף 21 (א) לחוק חיילים משוחררים קובע את סמכותה של ועדת תעסוקה לתת, בין היתר, צו החזרה לעבודה, צו חיוב המעביד בפיצויים ו/או צו משולב המשלב בתוכו הן צו להעסקה והן צו לפיצויים.

סעיף 23 לחוק חיילים משוחררים קובע כי לעובד זכות ערעור על כל החלטה של ועדת תעסוקה לבית דין אזורי לעבודה.

5.בית הדין לעבודה נקבע איפוא בחוק חילים משוחררים כערכאת ערעור לעניין עתירתו של עובד/ת הטוען להפרת זכויות על פי חוק חיילים משוחררים, כאשר לערכאה הראשונה, ועדת התעסוקה, הסמכות ליתן הן צווי העסקה (שאכיפים בדין כצו בית דין אזורי לעבודה) והן סעד כספי.

6. התובעת לא טענה כי פנתה אל ועדת התעסוקה בנוגע לפיטוריה הנטענים עקב שירות מילואים משכך יש להסיק כי את פיטוריה תקפה אך ורק במסגרת תביעתה זו בבית הדין.