אסייג נ' שפע ואח'

1.בין הצדדים נכרת הסכם במסגרתו התובעת היתה מיועדת לנסוע לארצות הברית ולשמש כמנהלת סניף "ארומה" בניו ג'רזי. בסופו של יום, הסכמות הצדדים לא יצאו אל הפועל והתובעת נשארה בישראל.

בהליך זה מתעוררת השאלה אם התובעת זכאית לפיצויי קיום, עקב אי מימוש ההסכם, לפיצויי הסתמכות ולפיצוי נוסף בגין עגמת נפש. שאלה שניה המתעוררת בהקשר זה, היא אם התובעת, אשר התקבלה לעבודה בהיותה בהיריון, הופלתה בשל כך ואם היא זכאית לפיצויים מסיבה זו.

2.רקע עובדתי

א.הנתבעת מס' 2 היא חברה בעלת הזכויות במותג "ארומה אספרסו בר" והיא התקשרה בהסכם עם הנתבעת מס' 3, בו נמסרה לה הזכות להעניק זיכיונות להפעלת בתי קפה תחת המותג "ארומה".

ב.סניפי "ארומה אספרסו בר" מופעלים על ידי זכיינים פרטיים ולא על ידי הנתבעות.

ג.הנתבע מס' 1 הוא מייסד רשת "ארומה", בעל מניות ומשמש כיו"ר מועצת המנהלים של החברה (להלן - שפע).

ד.רשת "ארומה" (להלן - ארומה או הרשת) מפעילה מאות סניפים בארץ. נכון למועד ישיבת ההוכחות, הרשת הפעילה 47 סניפים בחו"ל, בעיקר בצפון אמריקה.

ה.הרשת ביקשה להרחיב את פעילותה בארצות הברית ולשם כך פנתה לזכיינים בארץ, על מנת שימליצו לה על עובדים מיומנים, בעלי אזרחות אמריקאית.

ו.בחודש ספטמבר 2014, שפע שוחח עם הזכיין בסניף ארומה ממילא, מר גילי רז (להלן – רז), וזה המליץ לו על התובעת, שעבדה בעבר בסניף, במשך למעלה מחמש שנים.

ז.לטענת התובעת, היא שוחחה עם רז ביום 21.9.14 בנוגע לתפקיד מנהלת סניף בארצות הברית. היא ראתה בהצעה כהזדמנות, ולצד זה הביעה בפניו את לבטיה כיוון שבאותה עת היתה בהיריון וביקשה לדעת אם ניתן להמתין עד לאחר הלידה. לדבריה, רז הבהיר לה כי הגיוס לתפקיד הוא מיידי.

ח.באותה תקופה התובעת עבדה כשנה בעמותת "מניפה" הפועלת עם נוער בסיכון, והיתה בחודש החמישי להריונה.

ט.ביום 23.9.14 התובעת נפגשה עם שפע וזה הציע לה לנהל את סניף "ארומה" בניו ג'רזי.

הצדדים חלוקים לגבי ההצעה הקונקרטית שהוצעה לתובעת (תקופת התנסות קצרה או תקופת התקשרות בת שנה).

בסיום הפגישה סוכם שהתובעת תוצב כמנהלת הסניף בארצות הברית תמורת שכר שנתי של 60,000 דולר.

עוד סוכם שהרשת תדאג להוצאת אשרת תייר לבעלה של התובעת, מר דודו אסייג, והרשת אף התחייבה לשאת בעלות מגורים, ריהוט ובעלות ביטוח רפואי עבור התובעת ומשפחתה (לרבות הילד שיוולד; ר' תכתובת דוא"ל בנוגע לשכר התובעת והסדרת אשרת השהייה של בעלה (ברוטו ונטו) נספח א' לתצהיר התובעת, נספח ג' לתיק מוצגי הנתבעים).

כמו כן, סוכם שהתובעת תתחיל לקבל שכר (לגבי שיעורו הצדדים חלוקים), מהמועד בו תתפטר מעבודתה בעמותת "מניפה".

י.בו ביום החלו הנתבעות לפעול להסדרת נושא האשרה עבור בעלה של התובעת בשיתוף עם עו"ד ליעם שוורץ.

יא.ביום 28.9.14 התובעת נפגשה עם מר יואב הכט, סמנכ"ל ארומה חו"ל (להלן - הכט), בנוגע לעבודה הצפויה לה בחו"ל.

בשיחה זו הובהר לתובעת שעם הגעתה לניו ג'רזי היא תעבוד במשך שבועיים באופן שוטף כחלק מהצוות, על מנת ללמוד את העבודה השוטפת, ובהמשך תידרש לנהל את הסניף - טיפול שוטף בענייני הסניף, טיפול בנושא משכורות וגיבוי של מצבת העובדים (סעיפים 12-13 לתצהיר התובעת).

יב.לאחר הפגישה עם הכט, התובעת התלבטה אם תוכל לעמוד בתפקיד, בשים לב לכך שהיא מצויה בהיריון ראשון ומדובר בעבודה הדורשת מידה רבה של אחריות, מחוץ לישראל. התובעת שיתפה את שפע ואת הכט בלבטיה, בימים 29.9.14 ו-30.9.14.

יג.ביום 29.9.14 הודיע הכט לתובעת כי הוסדר עבורה ביטוח רפואי מיטבי. כן הובהר לתובעת כי עליה לרכוש ביטוח פרטי למשך חודש ימים, שכן הרשת רכשה עבורה פוליסת ביטוח הדורשת תקופת אכשרה של 30 יום.

למחרת, 30.9.14, התובעת אישרה כי מדובר בביטוח מיטבי וביקשה לברר מהי ההשתתפות העצמית במקרה של לידה בניתוח קיסרי (ר' תכתובת דוא"ל – נספח כ' לתצהיר הכט).

יד.התובעת גם שיתפה את הכט, באותו יום (30.9.14), בלבטיה לגבי הנסיעה הצפויה (באמצעות מסרונים - נספח יט' לתצהיר הכט, הטעויות במקור – ד.ו.):

התובעת:

"אני יגיד לך את האמת, אני בימים האחרונים תוהה אם לא עדיף כבר לחכות לאחר הלידה וזהו אני מרגישה שזה סתם הופך דברים ליותר מורכבים, ואני גם פוחדת שלקראת סוף ההריון זה ימנע ממני לתת את המליון אחוז שלי לעבודה...מה אתה אומר?"

הכט :

"אני לא רואה בעיה וכולנו לוקחים בחשבון את העובדה שאת בהריון. יחד עם זאת ההרגשה שלך חשובה ומה שתחליטי שנכון לך ולילדה מקובל עלינו."

התובעת:

"אוקיי אני באמת ידבר תכף עם יריב אני יראה מה קורה ואני יעדכן אותך! כי מצד אחד לא בא לי לפספס את ההזדמנות הזאת ולאו דווקא לגבי הסניף בNJ בכללי אני מאוד רוצה ללכת להיות חלק מהצוות לפתוח סניפים ולתפקד על איזורים שונים וכו.. להגיד לא אני לא יגיד כי אני מאוד רוצה את זה השאלה באמת אם נחכה שלושה חודשים זה יהרוס את זה"

טו.ביום 1.10.14 שלחה התובעת לשפע מסרון, בו הבהירה שהיא מעוניינת בתפקיד (נספח ב' לתצהיר התובעת):

"בוקר טוב..

ככה שיגעתי אותכם אתמול אבל לקחתם בחשבון שאני בהריון אז אתם תסלחו לי ;- )

באמת שאני לא מסוגלת לסרב וכן ויש קצת פחדים לגבי איפה אני יגור זה מקום שאני לא מכירה בכלל אנשים חדשים, נכון האנגלית שלי ממש טובה אבל יש לי קצת שגיאות כתיב אז איך אני ירשום שמות בקופה...

אבל אני בטוחה שאחרי חודש אני אצחק על עצמי על זה שפחדתי מכל זה כי זה יהפוך להרגל!!!

בקיצור אני איתכם!!! (אספתי אתמול את הדרכונים שלי)"

טז.ביום 5.10.14 התובעת שלחה לשפע מסרון נוסף, בו ביקשה לדעת אם נמצאה עבורה דירה, מי ילווה אותה עם הגיעה לארצות הברית, על מנת לקנות ריהוט ולפתוח חשבון בנק. התובעת ביקשה שילוו אותה בימים הראשונים בארצות הברית וכן ביקשה לברר האם תקבל טלפון. התובעת הוסיפה שתגיע למשרדים בשבוע העוקב ותשוחח עמו על "כל הפינישים".

שפע השיב כי הכט "ידאג לה", ציין שלא יהיה במשרדים בשבוע הבא וכי ישוחח עמה טלפונית (נספח ב' לתצהיר התובעת).

יז.עבודתה של התובעת בעמותת "מניפה" הגיעה לסיומה במהלך חג הסוכות. התובעת הבהירה כי לאחר חג הסוכות תהיה פנויה ללימודים והכשרה.

גם בעלה של התובעת התפטר מעבודתו במשמר בתי המשפט.

יח.ביום 5.10.14 נקבעו עבור התובעת שיעורים פרטיים באנגלית ובמתמטיקה.

התובעת נכחה בשיעורי מתמטיקה בימים 8.10.14, 15.10.14, 17.10.14 ובשיעורי אנגלית בהיקף דומה (שיעור בן שעתיים), בימים 23.10.14, 26.10.14 ו- 27.10.14 (סעיפים 20-21 לתצהיר התובעת).

ביום 28.10.14 התובעת השתתפה בקורס קפה במפעלי ארומה.

לימודים והשתלמויות אלה מומנו על ידי הנתבעות.

יט.ביום 12.10.14 הכט הודיע לתובעת (בדוא"ל) שהוא חיפש עבורה דירות ויצר קשר עם מתווכים באיזור הרלוונטי (נספח כא' לתצהיר הכט).

כ.ביום 21.10.14 התובעת נפגשה עם שפע, שביקש כי תחיש את הנסיעה ותיסע לארצות הברית, מוקדם ככל הניתן.

התובעת ביקשה להמתין לבעלה והוסכם שהתובעת תמשיך את הליך ההכשרה בישראל (סעיף 10 לתצהיר יריב, סעיף 22 לתצהיר התובעת).

כא.ביום 26.10.14 הוחלפו מסרונים בין התובעת ובין שפע (נספח ב' לתצהיר התובעת).

התובעת ביקשה לברר אם תקבל החזר נסיעות בגין הנסיעה לקורס באנגלית ושפע השיב לכך בחיוב.

התובעת גם ביקשה לדעת אם יש משהו שהיא יכולה לעשות בארץ "כי באמת חבל לי לא לעבוד זה בזבוז זמן וכסף " 

שפע השיב לתובעת: "ברור שתקבלי, חוזר אלייך יותר מאוחר".

כב.ביום 30.10.14 התובעת פינתה את דירתה, בעיר לוד. היא נדרשה לשלם לבעל הדירה 2,500 ₪ המהווים דמי שכירות של חודש, בגין ביטול החוזה לפני תום תקופתו (נספח ו' לתצהיר התובעת, הסכם שכירות, הודעת בעל הדירה בעניין חיוב התובעת בתשלום זה).

התובעת ובעלה עברו להתגורר בישוב הר ברכה שבשומרון, בבית הוריו של בעלה, ואכסנו שם את חפציהם, במחסן שבנו.

כג.ביום 2.11.14 התקיימה שיחה בין התובעת ובין שפע.

הצדדים חלוקים לגבי תוכנה.

לטענת התובעת, בשיחה זו נמסר לה שנסיעתה לארה"ב מבוטלת, כי היא לא תנהל את סניף ארומה בניו ג'רזי, והוצע לה לנסוע באופן זמני לניו יורק.

שפע הכחיש את הדברים.

כד.סמוך לכך (ביום 2.11.14 בשעה 12:39) התובעת שלחה את המסרון הבא, ממנו משתמע כי הוצע לה לנסוע לארצות הברית, גם אם לא לצורך ניהול הסניף בניו ג'רזי:

התובעת:

"דברתי עם בעלי עכשיו וזה יהיה בעייתי להשאר פה בגלל שהוא כבר הגיש התפטרות מהעבודה ונשארו לו רק כמה ימים לתת בעבודה... אז אם אנחנו כן נטוס ונלך על מה שסוכם מלכתחילה אני יהיה בסניף בניו יורק עד הלידה אז באיזה תפקיד אני יהיה שם?? ואחרי הלידה איפה אנחנו נהיה?? באותו איזור??"

בהמשך היום (בשעה 15:37) שלחה התובעת את המסרון הבא:

"אני חושבת שהכי טוב יהיה לשבת אז מתי אפשר לשבת איתך??

למחרת היום (3.11.14, 10:45) שפע השיב:

"יום חמישי ב11?"

כה.ביום 6.11.14 (יום חמישי בשבוע) קיבל בעלה של התובעת את האשרה לארצות הברית (נספח ג' לתצהיר התובעת).

באותו יום, התובעת ובעלה נפגשו עם שפע.

בפגישה זו הוצע לתובעת ולבעלה לעבוד בסניף ארומה דרורים (לטענת הנתבעים, במסגרת הכשרה לצורך העבודה בחו"ל).

לאחר הפגישה חתם בעלה של התובעת על כרטיס עובד - טופס 101 והתובעת התבקשה ליצור קשר עם מנהלת הסניף, הזכיינית, גב' אושי קטרי (להלן - קטרי).

כו.התובעת לא יצרה קשר עם הזכיינית עד ליום א'.

בעלה של התובעת לא התחיל לעבוד ברשת ובשלב מסוים, חזר לעבודתו במשמר בתי המשפט.

כז.ביום 9.11.14 התובעת שלחה לשפע מסרון (נספח י' לתצהיר שפע) ובו הודיעה כי שלחה טופס ביטול לביטוח הבריאות. עוד ציינה שבעלה אינו מעוניין לעבוד בארומה:

"נכון לעכשיו דודו לא יעבוד בארומה זה פשוט לא מרגיש לו נכון הוא לא מתחבר לתחום".

כח.למחרת היום, יום שני ה - 10.11.14, התובעת החלה לעבוד בסניף דרורים.

כט.ביום 11.11.14 (יום שלישי בשבוע) התובעת שלחה מסרון נוסף לשפע ובו התלוננה על העבודה בסניף דרורים, מאחר שאין בה חידוש של ממש וכי היא כרוכה בעמידה ממושכת. התובעת גם קבלה על כך שהיא עשתה שינויים מרחיקי לכת לקראת הנסיעה לארה"ב, ולבסוף נותרה בארץ. להלן לשון המסרון (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"יריב מה קורה? תראה אני כבר יומיים אצל אושי תאמת חוץ מללמוד את המנות הבשריות כי זה לא היה בממילא לא למדתי כלום!!! באמת שהכמות אפיה ביום שהם עושים זה אולי עשירית ממה שעשיתי במשמרת. הגעתי לשם ואני פשוט עובדת רגילה תופסת כל עמדה שיש הבעיה שאני שם בסניף 8 שעות על הרגליים יש לי בדיוק חצי שעה הפסקה במשמרת ואין להם אפילו כסאות לקופאיות אם הייתי באמת באה לשם ללמוד דברים חשובים שלא ידעתי אז הייתי עובדת כמה שעות על הרגליים וכמה שעות לומדת דברים אחרים אבל זה ממש לא ככה אני פשוט עובדת כמו כל עובד ואני על הרגליים בחודש שביעי 8 שעות ביום זה על גדר חולני אני באמת יכולה לפגוע בעצמי ואז כלום לא יהיה שווה את זה...כל צד לוקח לי באוטו שעה וחצי מינימום אם אין פקקים אז אין לי זמן ללכת אפילו לחפש דירות ואני לא יודעת אם זה מה שאני אמורה לעשות אחר כך בסניפים שאמרת שאני ילך כי אם זה גם ככה לעמוד על הרגליים 8 שעות לעבוד בקופה או בדיספצ אז זה לא משהו שאני יהיה מסוגלת לעשות... באמת שאתה אפילו לא מבין עד כמה המצב גם ככה בעייתי עזבנו באמת הכל היינו צריכים לבנות מחסן שזה לבד עלה לנו 5000 ולשלם לבעל הבית הקודם חודש נוסף על הפרת חוזה והעברות והחופש שדודו לקח להעביר את כל הדברים בזמן שאני למדתי כל יום אנגלית עזבתי את העבודה שלי ושום מקום לא יקבל אותי עכשיו ככה ואנחנו לא יודעים איפה אני יהיה מבחינתכם באיזה איזור אני צריכה קצת יציבות הייתי מוכנה לעשות שינוי מטורף בזמן הכי מטורף שיש כי במבחן התוצאה זה היה אמור להשתלם לנו מאוד אבל כרגע הכל הלך ובאמת שאין לנו כלום אם הייתי הולכת לארהב אז ברור שהייתי עומדת על הרגלים אבל לא 8 שעות ביום באמת שאני כל כך סמכתי על גילי ובגלל שזה הוא שהציע לי אז ידעתי שאם אני ילך על ההצעה הזאת אז זה רק ישתלם לי כי הוא באמת כמו אבא שלי...

אני חושבת שצריך למצוא פה פתרון הגיוני מקום שאני ידע שלשם אני צריכה להגיע כל בוקר לעבוד ולא 9 שעות על הרגליים מקום שאני יוכל להגיע לשם לבד שאני ישכיר דירה שיהיה מרחק סביר שאני אוכל לחזור בסוף יום לדירה שיהיה לי קצת פרטיות גם ככה הפסדנו יותר משנרוויח אבל לפחות שאני יעבוד עד הלידה ולא יפגע בעצמי או בילד"

להלן תשובתו של שפע (19:16):

"הי ציפי, אל תלכי מחר לעבוד

נדבר מחר נראה מה עושים (-:

לילה טוב"

ל.ביום 16.11.14 התובעת נפגשה עם שפע לשיחה ארוכה.

שיחה זו הוקלטה על ידי שפע ותומללה על ידי התובעת במסגרת ההליך (נספח ט' לתצהיר שפע).

בשיחה זו שפע ביקש לראות כיצד התובעת "רוצה להתקדם" ונזף בתובעת בשל התנהלותה.

"יריב: אהה. ציפי מה את חושבת? חשבת קצת מה, איך את רוצה להתקדם?

ציפי:כן ולא כאילו"

שפע טען בפני התובעת שקיבל ממנה מסרון ארוך והוא נלחץ מהדברים שהתובעת כתבה לגבי הסיכון הבריאותי לה ולעובר. התובעת השיבה שבסניף בו עבדה לא עמדה פרק זמן כה ממושך על הרגליים וכי מידי שעה ניצלה הפסקה של 10 דקות (עמוד 3 לתמליל שורות 8-21, עמוד 4 שורות 1-5).

בשיחה ניסתה התובעת לבדוק אפשרות של העסקה במשרדי ארומה, אך שפע הבהיר לה כי שירותיה נשכרו על מנת לנסוע ולשמש מנהלת סניף בארצות הברית, עבודה שכרוכה אף היא בעמידה ממושכת (עמוד 4 לתמליל, שורה 6 עד עמוד 5 לתמליל שורה 7):

יריב: אז אולי תמשיכי לעבוד שם וניתן לך יותר הפסקות כמה שתרצי?

ציפורה: זהו אבל כאילו אני אומרת לא עדיף כבר ברמת לעשות משהו אחר שהוא גם יותר קרוב לפה כאילו?

יריב: אני לא צריך אותך פה אני צריך אותך בבתי קפה כדי שתלמדי את העבודה, וכדי שאיפה שאת יודעת מה את יודעת אני צריך אותך בבתי קפה. בשביל זה הבאנו אותך. עכשיו היית אמורה חודשיים בארצות הברית מנהלת בית קפה

ציפורה: נו?

יריב: מבינה? בשביל הגעת לפה

ציפורה:נכון, אבל זה לא אשמתי שזה התעכב

יריב: לא מאשים או זה אני אומר שזה המצב

ציפורה: נכון

יריב: מזל שזה לא קרה.

ציפורה: למה?

יריב: אפילו משמרת אחת פה את לא מסוגלת, דמייני מה זה לעשות את זה שם את יודעת.

ציפורה: זה שונה.

יריב: מה זה שונה? שם זה הרבה יותר מרוכז זה הרבה יותר קשה.

ציפורה: שם יש מיליון ואחד דברים שאתה עושה מעבר. אתה לא עומד כל היום ככה בקופה

יריב: בטח שאתה עומד כל היום ככה בעבודה. זו העבודה. אני לא מכיר משהו אחר אני נמצא בעסק הזה עשרים שנה. אני לא מכיר משהו אחר"

התובעת טענה שמנהל מבצע מטלות רבות שאינן כרוכות בעמידה: דואג לסידורי עבודה, הזמנות וסידורים, וכן שבה וטענה כי "בחיים לא יצא לי ככה פשוט לעמוד שמונה שעות על הרגליים ולא זה" (עמוד 5 שורות 20-21).

שפע הוסיף שסניף דרורים הוא סניף קשה יותר מזה בו עבדה התובעת בעבר (ממילא) וכי הוא ציין זאת בפניה מראש. כמו כן ציין שאינו רוצה שהתובעת או עוברה יפגעו וכי יינתנו לה הפסקות ככל שיידרש (עמוד 6 לתמליל).

שפע הוסיף ואמר שמטרת הצבתה של התובעת בסניף היא התלמדות וכי זו מתכונת ההתלמדות המקובלת (התובעת צחקה), מכיוון שהתובעת לא עבדה זמן רב, עליה לחזור ללמוד ולהתחדש (עמוד 7 שורות 7-20, עמוד 20 שורה 16 עד עמוד 21 שורה 5).

שפע גם ציין שחוות הדעת של קטרי על התובעת לא היו טובות והתובעת השיבה שקטרי נכחה בסניף לזמן קצר ובקושי עבדה לצידה (עמוד 8 לתמליל).

שפע הוסיף שאינו שבע רצון מהתנהלותה של התובעת וטען ש"כמעט בכל מקום שיכולת לפשל פישלת" (עמוד 9 לתמליל שורות 1-4)

שפע הוסיף והזכיר שבעלה של התובעת לא הגיע לפגישת הכנה עם עורך הדין, שנועדה להכינו לראיון בשגרירות. לכך התובעת השיבה כי מדובר בטעות של המזכירה שקבעה את הפגישה במועד שונה משזה שנמסר לה (עמוד 9 שורה 6 עד עמוד 10 שורה 3).

עוד נטען בפני התובעת שהיא לא פנתה לקטרי כנדרש ממנה וכי קטרי ציפתה שהתובעת ובעלה יתייצבו לעבודה בסניף דרורים, אך הם לא הגיעו (עמוד 10 החל משורה 4 עד עמוד 13).

שפע עמד על כך שבהתנהלות התובעת היתה הצטברות של "פישולים" ו"פיקשושים" וכי מצופה ממנה לעמוד בהתחייבויות ולהגיע לפגישות שנקבע (עמוד 14 שורות 1-9, עמוד 24-25). הוא אף העיר שהתובעת גם מתפרצת לדבריו ומתווכחת (עמוד 24 שורות 1-19, עמוד 25 שורות 1-17).

שפע הוסיף שהתובעת כבר היתה אמורה להיות בארצות הברית וטען כי התובעת ביקשה לעכב את הנסיעה עד שתוסדר אשרה עבור בעלה (עמוד 14 החל משורה 15):

"מזל שאת רצית לעכב את זה בכלל חבר שלך. מזל אני פה את יודעת, אם היית מגיעה לשם ככה אני לא יודע איך זה היה נגמר... הרי עיכבנו את הנסיעה שלך כי את ביקשת ..."

התובעת לא הכחישה טענות אלה, אלא השיבה - "לא. זה כן ולא." (עמוד 15, שורה 5) והוסיפה:

"אני אמרתי שאין לי בעיה לנסוע שבועיים שלושה לפניו אין לי בעיה... אבל כל פעם זה התעכב

יריב: מה התעכב?

ציפי:עם הויזה. כל פעם אני שואלת את ליאם מה קורה? עוד כמה זמן? זה לא הגיע בזמן זה עוד לא רשמנו התאריך נקבע פה.

יריב: כי בשלב ראשון היית אמורה לטוס בלעדיו. ברגע שביקשת שהוא יבוא עם הוויזה, ויזה לוקחת זמן

ציפי:אבל הוא אבל זה הקטע. אני אמרתי לך אני דיברתי עם ליאם אמרתי לו כמה זמן זה לוקח מהרגע שאני שולחת לך את הטפסים. אמר לי שלושה שבועות. אמרתי אוקי אין בעייה. אמרתי טוב אני אשלח את הטפסים אני אראה שדברים כאילו רצים ואני אלך.

יריב: אוקי

ציפי: ודברים לא זזו תכלס אם הייתי סומכת על השלושה שבועות שלו

יריב: איך תסמכי? הוא נציגות ארצות הברית?

ציפי:אבל זה הקטע

יריב: ממתי את יודעת אתה ניגש לוויזה ומישהו מבטיח לך מתי תקבל?

ציפי:לא אבל בן אדם שמכיר את זה שמתעסק עם זה צריך לדעת כמה זמן"

(עמוד 15 משורה 7 עד עמוד 16, שורה 3 ור' המשך השיחה עמוד 16 שורות 5-21).

שפע הבהיר לתובעת שהיא תשאר בסניף עד הלידה או עד המועד בו תרגיש כי אינה מסוגלת לעבוד. התובעת הודיעה כי בכוונתה לשוב ולהתגורר בלוד וביקשה לעבור לסניף קרוב יותר (עמוד 21 החל משורה 6 עד עמוד 23, שורה 3).

בשיחה שפע הוסיף ואמר שבכל בעיה שקשורה לבריאות של התובעת והתינוק, על התובעת ליידע (עמוד 25 שורה 19 עד עמוד 26 שורה 9) וכי יינתנו לה הפסקות, ככל שיידרש, לאור מצבה (עמוד 19 שורות 7-18).

לא.למחרת, ביום 17.11.14, התובעת פנתה לשפע וביקשה לעבור לסניף רמלה. בקשת התובעת נענתה והיא החלה לעבוד במקום ביום 24.11.14.

התובעת הוצגה על ידי הנהלת הרשת בסניף המופעל על ידי הזכיין, מר יקיר דנינו (להלן - דנינו) והוא שנהנה מפרי עבודתה. שכרה של התובעת שולם על ידי הנתבעת מס' 3, אף שכאמור, הסניף פועל על ידי זכיין אשר משלם את השכר לעובדיו.

לב.עובר לקליטת התובעת בסניף רמלה, שפע שלח לדנינו מסרון בו העלה על הכתב סיכום שיחה שקיימו (נספח יא' לתצהיר שפע):

יקיר אני מסכם את שיחתינו,

1 - ציפי עובדת של ארומה ואנחנו משלמים לה.

2- היא בחודש שביעי ולכן בכל רגע שרוצה הפסקה מייד תן לה.

3-במידה ורוצה ללכת הביתה באמצע משמרת מייד שחרר אותה.

4- במידה והיא לא לרוחך אל תכנס איתה לעימות, פשוט תדווח לי.

5 - לאחר שבועיים שלח לי חוות דעת שלך על היכולות שלה (חריצות, אמינות, ידע מקצועי, ובעיקר נכונות ללמוד ולהשתפר"

לג.ביום 10.12.14 דנינו שלח לשפע עדכון בנוגע לתובעת ורמתה המקצועית:

"אחלה, יש את תחום הקפה שהיא צריכה להתחזק מבחינת הוצאת המנה - ומטבח שהיא תלמד בזמן שהיא פה, נעבוד איתה על זה, מבחינת שירות - היא ממש שירותית ויעילה, אם אתה צריך מידע נוסף - אני תמיד זמין - שיהיה לך סופ"ש מדהים!"

לאחר כשבוע וחצי, ביום 22.12.14, דנינו שלח מסרון נוסף לשפע (נספח יב' לתצהיר יריב) ובו דיווח כך:

"היי יריב

לגבי ציפי:

מבחינת נכונות ללמוד, שוב - היא כן פתוחה לדברים חדשים -לאחרונה היא נכנסה למטבח להשלים דברים שהיא לא ידעה ובעיקר להשתפשף, נדמה שמשהו בחריצות שלה קצת דעך - אני לא רוצה לקבוע אבל יכול להיות שההריון והחודש המתקדם משחק תפקיד...

מה שכרגע מטריד אותי זה 2 דברים:

הראשון הוא מבחינת הקפה - זה תחום שציפי מאוד חלשה בו – ניסיתי לתת לה כמה טיפים אבל זה לא הולך לכיוון חיובי - אני חושב שבריסטה זה תחום שמאוד חשוב בעסק כזה ובמיוחד השליטה בתחום - חשוב שזה גם יעשה ויגיע ממקום של אהבה - אחרת זה מורגש בטעם ובהגשה – אין אפס, וזה משהו שלא זכיתי לראות - אני בשבוע הבא אצמד אליה ובתקווה שזה ישתנה - הייתי ממליץ להוציא אותה לקורס - אם עדיין זה לא קרה, וכל דבר שיוכל לתרום לה

הדבר השני - זה משהו שיושב לי על הלב - ציפי הולכת לקראת תקופה לא פשוטה – היא גם מצפה לילד – ולומר לך את האמת ממה שזה מרגיש לי זאת מעמסה לא קטנה עליה (למרות שכמובן היא החליטה שהיא כן הולכת על זה והיא בחורה אינטליגנטית שבמצב שונה לא בטוח שלא הייתה מתאימה) - זה 2 דברים חדשים בשבילה – גם המעבר - גם עסק שהוא לא בארץ, וגם ילד – אני חושב שהיא תצטרך שם עזרה – אבל קח את זה בחשבון, אני לא מתיידד איתה יותר מידי אבל יצא לי לשבת איתה כמה דקות באחד הימים, ואיכשהו זה התגלגל לשיחה שקשורה במעבר שלה - ממה שהרגיש לי היא די בחוסר ודאות לגבי אם בכלל המעבר יתבצע - היא גם הזכירה את העובדה שהיא כבר עזבה הכל (עבודה, דירה) ותכננה את המעבר ואז משהו נעצר - מהשיחה איתה היה נשמע שהיא התאכזבה ממה שהובטח ועכשיו דיי לא ברור לה אם זה יקרה או לא – אני חייב לשתף אותך כי בשיחה היא הזכירה שכל מה שהובטח לה היה במיילים ושאנשים סביבה אפילו אמרו לה שתתבע אם לא יצא לפועל אחרי כל הויתורים שהיא עשתה בעקבות המהלך, אז קח בחשבון ותהיה מחושב מהבחינה הזאת,

בכל מקרה אמשיך לעזור לך בכל דרך שתצטרך, וגם כמו שאמרתי לך אשפר אותה מבחינת הנקודות החלשות שלה

מאחל חג חנוכה שמח!!! לך ולכל משפחתך"

לד.התובעת עבדה בסניף "ארומה" רמלה עד ללידה.

בתקופה זו התובעת הגיעה לעבודה לסירוגין. בחודש נובמבר 2014 עבדה 7 ימים, בחודש דצמבר 2014 עבדה 14 ימים ובחודש ינואר 2015 כלל לא עבדה.

לכל אורך התקופה שולם לתובעת שכר מלא – 8,000 ₪ ברוטו (ינואר 7077.3 ₪; נספח א' לתצהיר שפע).

לה.התובע ילדה במזל טוב ביום 28.1.2015.

לו.ביום 28.4.15 התובעת שלחה לנתבעים מכתב באמצעות בא כוחה, בו דרשה לשוב לעבודה בתום חופשת הלידה, ביום 14.5.15, וטענה שהנתבעים מחוייבים להעסיקה בתקופה המוגנת.

ביום 10.5.15 השיבה הנתבעת מס' 3 כי התובעת מוזמנת לפנות לזכיין – דנינו, ולתאם את חזרתה מחופשת הלידה (נספח יג' לתצהיר שפע).

לז.התובעת חזרה לעבוד בסניף רמלה, בתום חופשת הלידה ועבדה שם באופן סדיר.

לח.ביום 21.7.15 הוגשה התביעה לבית הדין.

לט.ביום 7.3.16 התובעת זומנה לשימוע לפני פיטורים, שנקבע ליום 13.3.16. בזימון נכתב ששירותיה של התובעת נשכרו על מנת שתשמש כמנהלת בסניף ארומה בארצות הברית ומשהנסיעה לא יצאה אל הפועל וההצבה בסניף נועדה להכשיר את התובעת לעבודה בחו"ל, אין לנתבעת מס' 3 צורך בשירותי התובעת (נספח טז' לתצהיר שפע).

מ.השימוע התקיים ביום 13.3.16 (פרוטוקול השימוע צורף כנספח יז' לתצהיר שפע).

מא.ביום 16.3.16, נשלח לתובעת מכתב פיטורים (נספח יח' לתצהיר שפע).

3.להלן תמצית טענות התובעת:

הנתבעים הפרו את חוזה העבודה של התובעת ולא עמדו בהתחייבותם לשלוח אותה לעבודה כמנהלת סניף בארצות הברית. התובעת הסתמכה על ההסכמות אליהן הצדדים הגיעו ופעלה להוצאתן אל הפועל, כך שנגרמו לה הוצאות ועוגמת נפש. בנוסף, בשל הפרת ההסכמות, התובעת זכאית לפיצויי קיום - פיצוי בשווי השכר שהובטח לה במסגרת חוזה העבודה (60,000 דולר ברוטו, בניכוי השכר ששולם לה בפועל, בגין עבודתה בארץ).

נתבעו גם פיצויים בגין הוצאות שהתובעת הוציאה עקב המעבר הצפוי וכן פיצויים בגין עגמת נפש.

התובעת הוסיפה וטענה שהיא פוטרה בשל הריונה, ועל כן נתבעו פיצויים מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.

סך סכום התביעה הועמד על 464,000 ש"ח.

בהתייחס לתביעה האישית נגד שפע, נטען שיש לחייבו אופן אישי, מאחר שהוא גייס את התובעת לעבודה והתחייב להעסיקה, והוא אף הגורם שטרפד את מימוש ההסכמות.

4.להלן תמצית טענות הנתבעים:

התובעת גויסה לעבודה על יסוד מצגים שהציגה, לפיהם היא כשירה לשמש כמנהלת סניף. התובעת דחתה את הנסיעה ואת התחלת התפקיד ולבסוף הסתבר כי היא אינה מתאימה לתפקיד ואף אינה מעוניינת לבצעו. כלומר, ההסכם טורפד בשל התנהגות התובעת וחוסר רצונה לנסוע לארצות הברית.

הנתבעות העסיקו את התובעת למשך תקופה ממושכת, אף שבפועל לא נזקקו לשירותיה, לאחר שהתברר כי התובעת לא תשמש כמנהלת סניף בחו"ל.

פיטורי התובעת היו עניינים, משהצבתה אצל הזכיינים, אשר נועדה לשם הכשרה לתפקיד בחו"ל, התייתרה.

אין בסיס לטענה לפיה התובעת הופלתה בשל הריונה. התובעת התקבלה לעבודה בהיותה בהריון. הנתבעת ביקשה להציבה בארצות הברית באופן מיידי, אך התובעת דחתה הצעה זו. אין בסיס לטענה לפיה עובד אחר הוצב כמנהל הסניף בניו ג'רזי, במקום התובעת, שכן מדובר בעובד שעבר במספר סניפים (ג'רזי, סוהו ומיאמי) ולא שימש כמנהל הסניף אליו יועדה התובעת.

בהתייחס לתביעה כנגד 3 נתבעים, נטען שנתבעת מס' 3 היא שהיתה מעסיקתה של התובעת ואין בסיס לתביעה שהוגשה כנגד הנתבעים 1-2.

5.מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה ומי שהיה בעלה במועדים הרלוונטיים, מר דודו אסייג (להלן – אסייג).

מטעם הנתבעים העידו, הנתבע, יריב שפע, מר אוליבר דן מישל, מנכ"ל רשת ארומה (להלן - מישל), מר יואב הכט, סמנכ"ל ארומה חו"ל, גב' מיכל גלאון, מנהלת השיווק של הרשת וגב' נחמה גפני, רו"ח של הרשת.

דיון והכרעה

6.את טענות התובעת ניתן לחלק לשני נושאים מרכזיים: טענות להפרת ההסכמות שהושגו ואש לטענתה התגבשו לכלל חוזה עבודה וכן טענות להפלייה מטעמי מגדר והורות (היריון).

בחלק הראשון של פסק הדין נידרש לטענות החוזיות. בכלל זה תידון השאלה אם נכרת חוזה לתקופה קצובה, האם הופר ובאיזה מועד וכן מהו הפיצוי המגיע לתובעת, אם בכלל.

בהמשך נידרש לטענות התובעת בעניין הפלייה.

7.בפתח הדיון יש להבהיר כי מאחר שהתובעת התייחסה אל כלל הנתבעים כאל מעסיק אחד, ולאור התוצאה אליה הגענו, למען הנוחות בהמשך פסק הדין שתי החברות הנתבעות יכונו - "הנתבעת", ללא אבחנה ביניהן.

ההסכמות בין הצדדים - חוזה לתקופה קצובה?

8.לטענת התובעת, הנתבעים כרתו עמה חוזה לתקופה של שנה (עם אופציה להארכה לשנה נוספת), ובמסגרתו הוסכם כי שכרה השנתי יעמוד על 60,000 דולר ברוטו (47,538 דולר נטו; סעיף 8 לתצהיר התובעת, נספח א' לתצהיר התובעת תכתובת מיום 23.9.14, בינה ובין מישל, מנכ"ל הנתבעת מס' 2).

על יסוד טענת התובעת, לפיה הנתבעים הפרו את חוזה העבודה, נתבע שכר שנתי מלא, שהיה אמור להשתלם לתובעת לו יצא החוזה אל הפועל כמוסכם (סעף 62 לכתב התביעה).

9.על פי גרסת התובעת, בפגישה מיום 23.9.14 הוצעו לה שתי אפשרויות: העסקה מיידית לחודשים שעד הלידה תמורת שכר חודשי של 5,000 דולר, כולל טיסות והסדרת ביטוח רפואי לתובעת בלבד. לחילופין הוצעה לה העסקה לשנה עם אופציה להארכה באופן בלתי מוגבל, תמורת שכר שנתי של 60,000 דולר לשנה, דיור, ריהוט, ביטוח בריאות לתובעת לבעלה ולילד שייוולד, נסיעות, סלולארי ונשיאה בעלות הסדרת האשרה לבעלה.

התובעת בחרה באפשרות השנייה והתנאים הוסדרו במסגרת חלופת דוא"ל בנושא (סעיפים 6-8 לתצהיר התובעת).

10.על פי עדותו של שפע, במעמד הפגישה הוא הציע לתובעת לנסוע לארצות הברית באופן מיידי ולעבוד שם במשך כחודשיים, עד ללידה, והמשך ההעסקה יידון לאחר שובה ארצה. התובעת ביקשה לדחות את הטיסה עד להסדרת אשרת עבודה לבעלה, מאחר שביקשה לטוס עמו. לפיכך שפע הסכים להכשיר את התובעת לתפקיד בארץ (סעיפים 8-9 לתצהיר שפע).

11.בהיבט המשפטי, טענתה המרכזית של התובעת היא כי נכרת עימה חוזה לתקופה קצובה וכי היא זכאית למלוא השכר שנשלל ממנה, עקב הפרת החוזה על ידי הנתבעים.

לעומת זאת הנתבעים טוענים שהציעו לתובעת לעבוד עד הלידה וכי בהמשך ידונו עמה על המשך העסקתה.

12.מאחר שטענת התובעת היא לכריתתו של חוזה לתקופה קצובה, יש לעמוד על מאפייניו, כפי שנקבע בפסיקה. רק לאחרונה, שב בית הדין הארצי ועמד על ההלכה הפסוקה בנוגע לחוזה לתקופה קצובה (ע"ע (ארצי) 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, 24.6.18; ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"על מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בדב"ע נה/ 3-91 ב.ג פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – זהבה שטול (15.5.95)) כך:

'בישראל, נמצא כי מרבית חוזי העבודה האישיים, בין אם הם נגזרים מהסכמים קיבוציים ובין אם לאו, הם חוזים לתקופה בלתי קצובה, המאפשרים לכל צד לחוזה העבודה לסיימו בכל עת, אך לעיתים מקבל המעביד על עצמו מגבלה או סייג לשימוש בזכותו לפטר עובד המועסק לתקופה בלתי קצובה. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעניין זה יטה, איפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה'. ראו גם דב"ע ארצי מט/ 3-123 פנקס - ישקר בע"מ (28.2.90)."

13.אין חולק כי בעניינה של התובעת, הצדדים לא חתמו על חוזה עבודה מסודר וההסכמות בין הצדדים לא הועלו על הכתב. עם זאת, הוחלפה בין הצדדים תכתובת דוא"ל הכוללת את תנאי העבודה היסודיים: שכר שנתי של 60,000 דולר, סכום משוער של 47,538 דולר נטו, דיור, ביטוח רפואי והסדרת האשרה עבור בעלה של התובעת.

כאמור, על מנת שחוזה יחשב חוזה לתקופה קצובה יש צורך בקביעה ברורה וחד משמעית בנושא, דבר שלא התקיים בעניינה של התובעת.

אמנם הצדדים סיכמו על שכר שנתי (ר' פנייתו של מישל מיום 23.9.14, למנהלת החשבונות, בה ביקש לברר מה יהיה שכרה השנתי של התובעת בערכי נטו). עם זאת אין פירוש הדבר שהנתבעת התחייבה להעסיק את התובעת במשך שנה רצופה. זאת לאור המינוח המקובל בארצות הברית בכל הנוגע לשכר, המתייחס ל"שכר שנתי" (לפני תשלום מס; בעוד שבישראל מקובל לדון בשכר חודשי). מדובר בטרמינולוגיה מקובלת, אשר אינה יכולה לשמש כראיה להתחייבות שמי מהצדדים נטלו עליהם לתקופת עבודה בת שנה לפחות.

בנסיבות אלה, נדחית טענת התובעת לפיה הנתבעים התחייבו להעסיקה במשך שנה רצופה.

עם זאת, מאחר שהתובעת היתה בהיריון בכל תקופת עבודתה אצל הנתבעת, חלות עליה ההגנות הקבועות בחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, לרבות איסור פיטורים לאחר ששה חודשי עבודה ועד תום התקופה המוגנת.

14.התובעת הצהירה שהנתבעת התחייבה לשלם לה שכר בתעריף המוסכם גם עובר לנסיעה, בתקופת ההכשרה בארץ (סעיף 8 לתצהיר התובעת).

טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעים (סעיפים 17-18 לתצהיר מישל) ואף אין לה כל בסיס בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים.

כבר בשלב זה יש להעיר, כי הנתבעים ביקשו שהתובעת תטוס לארה"ב באופן מיידי, ותתחיל בעבודתה כמנהלת סניף. גם התובעת אישרה שהכט מסר לה שהיא תעבור הכשרה של שבועיים בסניף בניו ג'רזי. כלומר, ההכשרה הצפויה היתה אמורה להתרחש במסגרת עבודה בפועל בארה"ב ולא בישראל.

מעדות התובעת משתמע עוד שלא היתה זכאית לשכר בהתאם לתעריף האמריקאי בגין עבודה בישראל ובכל מקרה אין מדובר בהתחייבות שהנתבעים נטלו על עצמם (עמוד 11 שורות 25-27). בנוסף, במסרון מיום 26.10.14 בו התובעת ביקשה לוודא שתקבל החזרי נסיעות בגין ימי הלימוד וההכשרה (קורס אנגלית), היא גם ביקשה לדעת "אם יש משהו שאני יכולה לעשות כבר מהארץ כי באמת חבל לי לא לעבוד זה בזבוז זמן וכסף ". מכאן ניתן להסיק שבמועד ההתקשרות, לא סוכם עם התובעת על תשלום שכר בגין עבודה בארץ. בכל מקרה, כפי שצוין לעיל, גם ממסרון זה משתמע כי העבודה (לרבות ההתלמדות) היתה אמורה להתבצע בארצות הברית ולא בישראל. כך שאין בסיס לטענת התובעת בעניין השכר המגיע לה בגין עבודה בישראל.

15.מהראיות עולה שתהליך קבלתה של התובעת לעבודה אצל הנתבעת היה חפוז מאוד. שפע ומישל העידו שהרשת החלה בפריצה לשוק האמריקאי והיתה להוטה למצוא מנהלים ישראליים מתאימים שעבדו בעבר ברשת, בעלי אזרחות אמריקאית (בשל חוסר במנהלים; סעיפים 6-10 לתצהיר מישל, עדותו בעמוד 24 שורות 9-16, סעיפים 4-6 לתצהיר שפע).

התובעת התקבלה לעבודה לאחר פגישה אחת עם שפע, מבלי שהתאמתה לתפקיד נבחנה ומבלי שהיא עברה הליך קליטה מסודר (עמוד 29, החל משורה 24):

"ש.מפנה לסעיף 6 לתצהירך, תסכים איתי שקיבלת את התובעת לעבודה על סמך ראיון עבודה אחד?

ת.כן, על סמך ראיון עבודה ועל סמך המלצה מזכיין שאני מכיר.

ש.אתה מאשר שלא היה תהליך מיון?

ת.לא, היתה המלצה מזכיין, היה את הפגישה איתה שהתרשמתי בפגישה הראשונה טוב, אין ספק שזה לא היה תהליך מיון מספיק טוב."

ור' גם בהמשך, בעמוד 35, שורות 23-27:

"מראש שנכנסתי לזה לתהליך של קבלה מהירה ידעתי את הסיכון שאני לוקח, אני מגיל 25 בעסק וכבר ראיתי דבר, ואני מאוד זהיר, אני לא ... וידעתי שאני לוקח פה סיכון כי ברגע שיש לאדם קשר ישיר איתי, מה שלא קורה בד"כ, וזה אדם שאני לא מכיר ב- 100%, ויש אינטרקציה עסקית כזו או אחרת, אז ברור לי שיכול להיות שאני אסיים ... שזה שאפשר לגרור אותי לביהמ"ש זה תמיד מנוף חזק ולכן אני זהיר. לקחתי פה סיכון במודע. אז הצליח לי עם שניים ועם ציפי זה לא הצליח."

שפע הוסיף שבתקופה בה הוא ביקש לשלוח את התובעת לארצות הברית, הוא גייס שלושה עובדים נוספים בהליך גיוס מהיר, אלא שבמקרה שלהם, ובשונה מעניינה של התובעת, קליטתם עברה בהצלחה (עמוד 36 שורות 1-4).

16.כפי שיפורט להלן, גם מצד התובעת, ההחלטה לקבל את הצעת הנתבעים, לנהל את סניף ארומה בניו ג'רזי, התקבלה בחיפזון ומבלי שנשקלו כלל ההיבטים הרלוונטיים.

בלבה של התובעת קיננו ספקות לגבי הצלחת המעבר לארה"ב, והתובעת היתה ערה לקשיים שיכולים להתעורר נוכח הלידה המתקרבת, בשים לב לכך שמדובר במעבר למדינה זרה ולתפקיד חדש, הטומן בחובו אחריות גדולה. למרות חששות אלה, התובעת קיבלה את הצעת הנתבעת. עם זאת, גם לאחר שסוכם על המעבר, התובעת הביעה את חששה ולמעשה דחתה את הנסיעה. עניין זה פורט בתמצית ברקע העובדתי.

מצגים טרום חוזיים ודרישות התפקיד

17.בטרם נידרש להשתלשלות העניינים, נעמוד על המצגים שכל אחד מהצדדים הציג עובר להסכמה המשותפת של הצבתה של התובעת לעבודה כמנהל סניף בארה"ב.

18.התובעת העידה שהיא עבדה ברשת 5-6 שנים וכי הכירה את העבודה. על פי עדותה, היא החליפה את מנהל הסניף בו עבדה במקרים בהם הוא נסע לחו"ל (עמוד 9 לפרוטוקול, החל משורה 8, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש.יריב קיבל אותך לעבודה לפני כן ואת אמרת כן לפני כן כשבכלל לא ידעת מה העבודה לפי גרסתך, ורק ימים אחרי זה את שומעת מה את אמורה לעשות שם. את לא שאלת את יריב?

ת.מי שהציע אותי ליריב היה גילי, הוא זכיין של סניף ממילא, הוא היה הבוס שלי 5-6 שנים. כל פעם כשהם היו טסים, זה היה ברור שאני נמצאת שם ולא סתם הוא הציע אותי. אני והוא עד היום חברים טובים. אני עבדתי ברשת לא מעט שנים, אני יודעת מהי העבודה. יש דברים שהם מעבר למה שעשיתי בדברים הניהוליים שהם רלוונטיים ספציפית לארה"ב ועל זה הלכתי לדבר עם יואב, על עניין המשכורות שהן נעשות אחת לשבוע, על עניין ההזמנות, הדברים הם שונים. העבודה בכלליותה היא אותה עבודה עם אפקטים שונים ועל זה הלכתי לשמוע מיואב."

עדות זאת מתיישבת עם עדותו של שפע, לפיה בפגישה הראשונה עם התובעת, ביום 23.9.14, התובעת ציינה בפניו כי יש לה את היכולות לנהל סניף וכי בעבר ניהלה בפועל את סניף ממילא (סעיפים 4-6 לתצהיר יריב).

שפע הוסיף שמנהל סניף מבצע עבודה פיזית ועליו לבצע כל הפעולות הנדרשות בסניף במידת הצורך - ניקיון, שירות, הכנת קפה, הזמנות מלקוחות. בהתאם, ההכשרה הנדרשת כוללת התלמדות של שבועיים בסניף בביצוע עבודה שוטפת (סעיפים 11-14 לתצהירו).

בנושא העבודה בעמידה, לאור עדות התובעת לפיה הכירה היטב את העבודה, מקובלת עלינו עדותו של שפע, לפיה נושא העבודה בעמידה עלה בפגישה ובכל מקרה, משהתובעת עבדה בארומה מספר שנים, היא הכירה את מאפייני התפקיד (עמוד 30 שורות 6-30):

"...ומנהל סניף זה מה שהוא עושה, הוא נמצא בתוך הסניף, והוא למעשה עובד יותר קשה מכולם גם מהבחינה פיזית, להבדיל מעובד שאם הוא יכול לקבל הפסקה, גם מנהל יכול אבל אם יש משבר אז הוא יעבוד גם 10 שעות רצוף כי האחריות היא עליו" (עמוד 30 בשורות 9-11).

19.התובעת גם אישרה שמספר ימים לאחר הפגישה עם שפע, היא נועדה עם הכט, שהסביר לה את דרישות התפקיד בארצות הברית. הובהר לתובעת שלצורך ההתלמדות, בשבועיים הראשונים היא תבצע עבודה רגילה, יחד עם הצוות בסניף, וכעבור שבועיים תשמש כמנהלת בפועל. תפקיד שיכלול אחריות בנושא סידור משמרות, הזמנות "וכל דבר שבסניף יצריך טיפול ניהולי". כמו כן הובהר לתובעת שהיא תהיה אחראית על נושא המשכורות לעובדים ותידרש לבצע עבודה משרדית (שכר משולם מידי שבוע בארצות הברית) ותעמוד בקשר עם רואה החשבון. לצד זה, התובעת תדאג ל"גיבוי של מצב העובדים למקרה של מחסור בעובדים או עומס עבודה". התובעת הוסיפה כי בעקבות שיחה זו היא התלבטה אם תוכל לעמוד בדרישות התפקיד, בשים לב למצבה האישי - משפחתי ולהריונה (סעיפים 12-14 לתצהיר התובעת, עדותה בעמוד 9 שורות 8-15).

התובעת העידה שידעה שהיא מיועדת לעבוד בעבודה פיזית (ובהקשר זה נטען כי שכרה ישולם לה במלואו, גם אם לא תגיע לעבודה בפועל).

ר' בעמוד 13, שורות 8-12 (ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"לעניין התשלום על הימים שלא עבדתי חלק מהעניין זה שידעתי שאני הולכת לעבודה שהיא שונה ויש שם עבודה פיזית ואני בהריון ראשון שלא יודעת מה מצפה לי, ושאלתי את יריב מה אני עושה במצב שאני לא יכולה לעבוד, אם חודש לפני לידה אני לא יהיה מסוגלת לעבוד והוא רשם שהוא משלם רגיל. אז זה לא שהוא עשה לי טובה, זה חלק ממה שסוכם מלכתחילה."

20.עדותה של התובעת מדברת בעד עצמה והיא מתיישבת במלואה עם גרסת הנתבעות. על כן מתקבלת גרסת הנתבעות לפיה התובעת היתה מודעת לכך שמנהל סניף נדרש לעבודה פיזית, בעמידה, לרבות ביצוע כלל הפעולות השוטפות בסניף (במידת הצורך). כמו כן, הובהר לתובעת כי התפקיד דורש ביצוע כלל העבודות בסניף, וכן הליך הכשרה בן שבועיים, של עבודה שוטפת לצד הצוות בסניף.

21.בניגוד לדברים שהתובעת מסרה, כמפורט לעיל, ואשר תומכים בגרסת הנתבעים, התובעת המשיכה לעמוד על כך שקיים הבדל לגבי היקף עבודתו של מנהל סניף ובמיוחד עניין העבודה בעמידה.

בפגישה מיום 16.11.14, התובעת טענה כי הליך ההכשרה אינו רלוונטי לתפקיד וכי תפקיד מנהל סניף אינו כרוך בעמידה כה ממושכת או בעבודה פיזית. עוד טענה שמעולם לא עבדה בעמידה לפרק זמן ממושך כל כך (עמוד 3 לתמליל שורות 5-21, עמוד 4 לתמליל שורות 1-6). לדברים אלה שפע השיב שאם התובעת אינה מסוגלת לעבוד במשמרת אחת בישראל, כיצד היתה מבצעת את העבודה בארה"ב כמנהלת סניף (עמוד 4 שורות 11-21) ו"מזל שזה לא קרה".

התובעת טענה עוד שעבודת מנהל סניף שונה מהעבודה שהיא מבצעת במסגרת ההתלמדות (ושפע טען שההפך הוא הנכון, שכן עבודתו של מנהל סניף היא אינטנסיבית וטומנת בחובה אחריות רבה).

מפאת חשיבות הדברים, להלן יובאו חילופי הדברים בנושא (עמוד 4 עמוד 4 לתמליל משורה 20 עד עמוד 5 שורה 7; ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"יריב:אפילו משמרת אחת פה את לא מסוגלת, דמייני מה זה לעשות את זה שם את יודעת.

ציפורה: זה שונה.

יריב: מה זה שונה? שם זה הרבה יותר מורכז זה הרבה יותר קשה.

ציפורה: שם יש מיליון ואחד דברים שאתה עושה מעבר. אתה לא עומד כל היום ככה בקופה

יריב: בטח שאתה עומד כל היום ככה בעבודה. זו העבודה. אני לא מכיר משהו אחר אני נמצא בעסק הזה עשרים שנה. אני לא מכיר משהו אחר"

22.גם בעדותה בבית הדין, התובעת טענה שעבודה של מנהל סניף שונה מהעבודה אליה היא הוצבה, כעובדת כללית ועובדת דלפק, שכן מנהל עוסק בנושאים נוספים - סידורי עבודה ומשכורות, אם כי באותה נשימה אישרה שגם מנהל סניף עובד לצד עובדי הדלפק (עמוד 8 שורה 26 עד עמוד 9, שורה 5, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש.אני מציג לך תזה, כשהתחלת לעשות את העבודה בישראל שהתברר שאת לא נוסעת, די מהר התברר לך שהחלום שלך על מה את הולכת לעשות בניו יורק לא תואם למציאות של העבודה בארומה כמנהלת סניף, זו עבודה על הרגליים, לרוץ, לשבור את הראש, ואת קיווית לתפקיד ניהולי בהגדרה של לשבת במשרד והחלום התפוגג. לכן עשית מאמץ לא לנסוע וליצר מזה תביעה. מה את אומרת על זה?

ת.הוצע לי תפקיד ניהולי, לא הוצע לי לכי תהיי ברמנית בסניף. גם כשישבתי עם יואב הוא אמר לי שבסניפים בארה"ב יש משכורות אחת לשבוע, יש המון ניירת, אני לא יכולה להזמין דברים, אני עושה את הכל מרחק, יש הרבה דברים על הראש וזה הרבה מעבר ללעמוד בסניף, ואני עבדתי לא מעט שנים בסניף בממילא, אתה יושב לא מעט שעות במשרד בתפקידים המשרדיים בתור מנהל סניף, אתה גם עובד בפועל, אתה עומד, וזה ברור זה חלק מהעניין אבל זה לא רוב הזמן. אני לא אעמוד בקופה 8 שעות אם אני מנהלת סניף. עבדתי 6 שנים בסניף ממילא ובסניף רמלה.

ש.יואב הסביר לך מה תהיה מהות העבודה?

ת.נכון."

לאור כלל עדותה של התובעת כאשר במקומות מסויימים אישרה את גרסת הנתבעות ובמקומות אחרים הציגה גרסה שונה, הרושם העולה מעדות בלתי עקבית זו אינו תומך בגרסת התובעת לדברים. גם מסיבה זו, מתקבלת גרסת הנתבעים לגבי אופי עבודתו של מנהל סניף.

23.לסיכום נושא זה, תפקיד מנהל סניף מחייב עמידה ממושכת ועבודה פיזית. התובעת היתה מודעת לדרישות התפקיד ואף מסרה לשפע שהיא שימשה כמנהלת סניף בפועל (בהעדרו של מנהל הסניף) וכי היא תוכל לבצע את התפקיד.

מועד הנסיעה הצפוי

24.אין חולק שכבר ביום 23.9.14, עם השתכללות ההסכמות בעניין הצבתה של התובעת למשרת ניהול הסניף בניו ג'רזי, הנתבעים ביקשו שהתובעת תצא לארצות הברית.

התובעת התלבטה אם יהיה זה נכון לטוס מיד לארה"ב, במהלך הריון מתקדם, ולהתחיל בתפקיד מאתגר הטומן בחובו אחריות גדולה. התובעת שיתפה את שפע ואת הכט בלבטיה, אך ביום 1.10.14 הבהירה כי היא מעוניינת לדבוק בהסכמות.

בהמשך, בתחילת חודש אוקטובר 2014, התובעת הודיעה לשפע שברצונה להמתין להתקדמות הסדרת האשרה לבעלה. התובעת ביקשה לדחות את הנסיעה לארה"ב, ושפע הסכים לכך, בלתי ברירה, וכפי שהעיד (עמוד 34 שורות 16-21):

"כשהיא הגיעה לראיון איתי, רציתי לשלוח אותה באופן מיידי. היה לי חשוב. לא רק אותה, במקביל ראיינתי עוד בחור. תוך כדי תנועה, ראיתי שזה לא הולך, היא היתה צריכה להתפטר מהעבודה, ואז היא ביקשה שנחכה שבעלה יקבל ויזה, וראיתי שהדברים הולכים לאט והבנתי שזה כבר לא יקרה, ראיתי שזה מתעכב וזה לא משהו שיקרה באופן מידי. כשהבנתי את זה, אז אמרתי אוקיי, ואם זה לא יהיה במיידי, אז ניקח נשימה, נעמיק את ההכשרה שלה ונעשה את זה באופן מסודר. "

ובמקום אחר (עמוד 33, שורות 11-12):

"ב-6.10 היתה פגישה, שם בעצם היא כבר... יכול להיות שזה היה יום יומיים לפני, אבל תוך שבועיים, בין 10 ימים לשבועיים, היא אמרה שהיא מעדיפה לחכות שיקבל את הויזה ואני הסכמתי."

ר' גם עדותו בעמוד 31 שורות 9-20, ובעמוד 32 שורות 30-33.

שפע העיד בהקשר זה באופן בהיר, אשר אף מתיישב עם הראיות שהוצגו בהליך כי התובעת דחתה את הנסיעה ובפועל, לא היתה מעוניינת לנסוע מיידית (ר' גם בעדותו של הכט, בעמוד 22 שורה 21 עד עמוד 23 שורה 2).

25.בשיחה שהתקיימה בין התובעת לשפע ביום 16.11.14, שפע הטיח בתובעת שהיא כבר היתה צריכה להיות בארה"ב, וכי העיכוב היה לבקשתה, מאחר שביקשה לנסוע יחד עם בעלה. התובעת אישרה את הדברים במסגרת אותה השיחה (נספח ט' לתצהיר שפע, בעמוד 14 לתמליל שורות 15-19, עמוד 15 לתמליל , עמוד 16 לתמליל שורות 1-14).

התובעת העידה בהקשר זה כך (עמוד 6, שורות 16-24, ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"ש.מפנה לעמ' 15 לתמלול שורות 1-3, מקריא, את לא אמרת לו שהוא טועה. את עונה לו שהוא לא טעה.

ת.אני עונה לו 'לא, זה כן ולא'. ז"א הוא לא היה מדויק, הוא אומר לי את רצית לבטל את הטיסה בגלל בעלך, אני לא רציתי לבטל את הטיסה בגלל בעלי, בעלי היה צריך לטוס איתי, הוא ידע שאני בהריון, שאני נשואה, מן הסתם שאני אטוס עם בעלי, אני אמרתי שזה היה חלק מכל העניין. הוא אמר שאני רציתי לחכות לבן זוג שלי וברור שרציתי לחכות לו, אני נשואה ובהריון מתקדם, אני לא אטוס לבד עם עצמי. גם בהתחלה אמרתי לו שאני יודעת שזה דחוף ואין לי בעיה לטוס שבועיים שלוש לפני דודו ובוא נראה שהדברים מתקדמים עם הויזה, ואז הדברים נתקעו, ואמרתי שנחכה לראות שהכל בסדר ואנחנו מוכנים."

26.התובעת החלה ללמוד קורסים על חשבון הנתבעת - אנגלית (קורס בשווי 5,741 ₪ - נספח ז' לתצהיר התובעת) ומתמטיקה, במהלך חודש אוקטובר.

בהמשך, ביום 21.10.14, שפע והתובעת נפגשו וגם בפגישה זו שפע ביקש שהתובעת תטוס לארצות הברית מיידית. התובעת אישרה שהיא מוכנה לטוס לפני בעלה, אך ביקשה לוודא תחילה שהליך הנפקת האשרה מתקדם (סעיף 22 לתצהיר התובעת, סעיפים 9-10 לתצהיר שפע).

התובעת המשיכה להשתתף בקורסים שנועדו לצורך הכשרתה לעבודה בארה"ב (אנגלית, מתמטיקה וקורס קפה).

כלומר, הנתבעים ביקשו לשלוח את התובעת לארצות הברית מוקדם ככל האפשר, ואילו התובעת, מסיבותיה, ביקשה לדחות את הנסיעה. בשל כך, הליך ההכשרה שכלל עבודה בסניף, נעשה בישראל (במקום בארה"ב, כמתוכנן).

ההודעה על ביטול ההסכם

27. לטענת התובעת, עוד ביום 2.11.14 שפע הודיע לה שהנסיעה מבוטלת, וזאת לאחר שהתובעת ובעלה כבר התפטרו מהעבודה, התובעת ביטלה את חוזה השכירות, העבירה את הציוד למחסן בבית הורי בעלה (בישוב הר ברכה שבשומרון) ועברה להתגורר עמם. על פי עדותה, באותה שיחה שפע מסר לה שהנסיעה לניו ג'רזי מבוטלת וכי לאחר הלידה הוא ידאג להטיסה לניו יורק לצורך התלמדות (סעיפים 25-27 לתצהיר התובעת).

הטענה האחרונה, לפיה שפע הודיע לתובעת שהיא תטוס לניו יורק להתלמדות לאחר הלידה, אינה מתיישבת עם מסרון שהתובעת שלחה לו באותו יום, ממנו עולה כי הוצע לה לעבוד בסניף בניו יורק עד הלידה (ההדגשה הוספה ד.ו.):

"דברתי עם בעלי עכשיו וזה יהיה בעייתי להשאר פה בגלל שהוא כבר הגיש התפטרות מהעבודה ונשארו לו רק כמה ימים לתת בעבודה...אז אם אנחנו כן נטוס ונלך על מה שסוכם מלכתחילה אני יהיה בסניף בניו יורק עד הלידה אז באיזה תפקיד אני יהיה שם??ואחרי הלידה איפה אנחנו נהיה??באותו איזור??"

28.שפע הכחיש את גרסת התובעת וטען שבשיחה מיום 2.11.14 הוא שוחח עם התובעת בנושא התקדמות ההכשרה והנסיעה, והוא הסכים בלית ברירה לבקשת התובעת לדחות את הנסיעה (סעיף 16 לתצהירו).

כאמור, גרסת התובעת אינה מתיישבת עם המסרון ששלחה בזמן אמת. כמו כן, מהעובדה ששפע הציע לתובעת לטוס לניו יורק, ניתן ללמוד שביקש להכשירה כמנהלת סניף בארה"ב ולא ביקש לבטל את ההסכמה להעסיק את התובעת בארה"ב.

29.בהמשך לשיחת הטלפון מיום 2.11.14, ביום 6.11.14 נפגשו שפע, התובעת ובעלה.

אין חולק כי במעמד הפגישה, בעלה של התובעת סר למשרדים וחתם על כרטיס עובד, מתוך כוונה להצטרף לשורות הרשת. כמו כן, באותו מעמד התובעת התבקשה ליצור קשר עם גב' אושי קטרי, הזכיינית בסניף דרורים, על מנת להשתלב שם בעבודה, לצורך התלמדות.

סוכם שהשניים יעבדו ברשת באופן זמני, התובעת תמורת שכר חודשי של 8,000 ₪ ובעלה, תמורת שכר חודשי של 6,000 ₪.

30.התובעת הצהירה כי בפגישה לא נאמר לה דבר בעניין חוסר שביעות רצון מתפקודה, אלא נאמר לה כי הנסיעה מבוטלת וכי נשלח עובד אחר למלא את תפקיד שהוצע לה. כמו כן, הוצעה לה ולבעלה הצעה חלופית – לעבוד ברשת בישראל והשניים הסכימו לכך בלית ברירה. כן הוצעה להם עזרה במציאת דירה, בהתארגנות ובהוצאות דלק (סעיפים 28 -30 לתצהיר התובעת).

אסייג הוסיף בעדותו בבית הדין, כי באותה פגישה הוצע לשניים לנסוע לסבב סניפים "לא ממקום של לטייל, אלא ממקום של עבודה" וכי אחרי הלידה ישובו וידברו. בכך למעשה אישר את גרסת הנתבעות לפיה גם בשלב זה, הנתבעות ביקשו שהתובעת תיסע לארה"ב, ככל הנראה לשם הכשרה והשתלמות (והדבר נלמד מהביטוי "סבב סניפים") עם זאת, לדבריו, בשלב זה הוא כבר לא סמך על שפע (עמוד 17 שורות 4-12). אסייג הוסיף שהוא חתם על כרטיס עובד "טופס 101" בלית ברירה, מאחר שהיה מחוסר עבודה, אף שלא סבר שיוכל להשתלב ברשת (סעיף 16 לתצהירו, עדותו בעמוד 19 שורות 1-7).

31.הצעתו של שפע לפיה התובעת תיסע לניו יורק, לא נזכרה בתצהירה. עדותה בעניין זה היתה מתחמקת, והיא לא הבהירה מדוע נושא מרכזי זה, התומך בגרסת הנתבעים לפיה לא ביקשו לבטל את ההסכם, לא קיבל כל ביטוי בתצהירה (עמוד 10 שורות 13-28):

"ש.יריב הציע לכם...

ת.שבועיים שהוא יטייל ואני אעבור בין סניפים.

ש.מפנה לסעיף 15 לתצהיר בעלך.

ת.אם זה כ"כ חשוב לך למה הוא לא הטיס אותנו?

ש.אולי כי לא הסכמת?

ת.למה שאני לא אסכים?

ש.אולי לא רצית כי גילית שהעבודה בארומה לא קלה, לא פשוטה, ומחייבת עבודה קשה?

ת.לא, הוא אמר לי שנטוס לשבועיים לעבור בין סניפים לראות איך זה עובד. למה שאני לא אסכים לדבר כזה?

ש.למה זה לא מוזכר בתצהירך?

ת.זה לא הדבר הכי חשוב בעיניי. הטיסה? היא גם ככה לא קרתה."

גם ניסיונה של התובעת להסביר את ההיגיון בהצעה לממן לה ולבעלה טיסה לארה"ב, אם אמנם הנתבעת חזרה מהצעת העבודה, היה מבולבל ולא משכנע (עמוד 10 שורה 29 עד עמוד 11 שורה 2).

32.גרסת התובעת בכל הנוגע לפרטי הפגישה מיום 6.11.14 היתה מתחמקת והיא העלימה פרטים מהותיים מתצהירה.

לעומת זאת, שפע הכחיש את הטענה לפיה הודיע לתובעת במעמד זה על ביטול ההסכמות לעבודה בארה"ב ואף הכחיש את הטענה לפיה מסר לתובעת שעובד אחר ימלא את מקומה בסניף בניו ג'רזי. בהקשר זה נטען כי העובד אריק מליחי שנסע לארה"ב בשירות הנתבעת, כלל לא שימש כמנהל בסניף ניו ג'רזי (אף שעבד בסניף) וכן עבד בסניפים בניו יורק - סוהו ובמיאמי (סעיפים 32-33 לתצהיר יריב, (עמוד 35 שורה 28 עד עמוד 36 שורה 4, ר' גם עדות מישל בעניין העובד אריק מליחי בעמוד 27 שורות 3-18).

עדותו של שפע בעניין זה היתה ברורה ועקבית. על כן מתקבלת עדותו לפיה בפגישה מיום 6.11.14 הוא הבהיר לתובעת שהוא מעוניין שהיא תטוס לארה"ב לאחר הלידה (עמוד 36 שורות 5-15):

"ש.מה היתה תכנית ההמשך שלך לגבי התובעת נכון ל-6.11?

ת.הכל על פי ההסכם. לא השתנה שום דבר.

ש.מה התכנית?

ת.אחרי הלידה אם הכל ילך כמו שצריך אז זו היתה התכנית.

ש.שאחרי הלידה היא תטוס?

ת.כן, מתי שהיא תרגיש שזה מסתדר לה. לידה ראשונה. אתה שוכח ש... אתה מנסה להגיד שלא רציתי אותה? אז למה הייתי צריך לעבור את מסע הייסורים הזה?

ש.אתה אומר שהיתה אווירה מאוד נעימה, ושהזוג אסייג לא היה מרוצה מההישארות.

ת.אני הייתי בשיא ההתלהבות ומבחינתי זו היתה האווירה, זה זוג צעיר שרוצים לעבוד בארומה, רוצים להצליח, זה חודש וחצי אחרי שפגשתי אותה בפעם הראשונה. לא היה שום רמז לאווירה שתהיה פה עכשיו."

33.לסיכום, עדותו של שפע היתה עקבית, קוהרנטית ומהימנה והיא מתיישבת עם הראיות שהוצגו. הצעתו של שפע (בעניין הנסיעה לניו יורק) סותרת את טענת התובעת לפיה ביום 2.11.14 נמסר לה שההסכם מבוטל ויש בה לחזק עמדת הנתבעים לפיה הם ביקשו להמשיך בהליך הכשרתה של התובעת, כמנהלת סניף בארה"ב.

גם אם שפע הודיע לתובעת כי באותו שלב היא לא תיסע לניהול הסניף בניו ג'רזי, הרי שהוצע לה לנסוע לארצות הברית לתקופה של שבועיים, אך התובעת לא התייחסה לנושא זה ולא הבהירה בשל מי ומדוע ההצעה לא יצאה אל הפועל.

זאת ועוד - לאחר 2.11.14, התובעת הוצבה להתלמדות בסניף דרורים, ובהמשך בסניף רמלה. מחלופת המסרונים עם הזכיין ברמלה, דנינו, ניכר ששפע ביקש להכשיר את התובעת לעבודה ולקבל משוב אמיתי בנוגע לתפקודה ואין מדובר בהצבה שנעשתה באופן סתמי.

לאור כל האור בעניין זה, אין בסיס לטענה לפיה שפע הודיע לתובעת על ביטול ההסכם.

34.המסקנה האחרונה מתיישבת גם עם העובדה שבעלה של התובעת קיבל את האשרה לארה"ב ביום 6.11.14, כך שלמרות העיכוב בנסיעה, הצדדים ראו עצמם כמי שמיועדים לנסוע לארה"ב (ר' עדות התובעת בעמוד 11 שורות 5-8).

עוד יש להעיר, כי את הצעת העבודה לבעלה של התובעת יש לראות כניסיון של הנתבעות לסייע לתובעת, לאור השיהוי ביציאתה לארה"ב ובשים לב לכך שהשניים כבר התפטרו ממקומות העבודה שלהם.

35.ביום 6.11.14 אסייג חתם על כרטיס עובד, אולם לא יצר קשר עם הזכיינית ולא הגיע לסניף. ביום 9.11.14 התובעת שלחה לשפע מסרון ובו הודיעה כי בעלה לא יעבוד ברשת, מכיוון ש"הוא לא מתחבר לתחום" (נספח י' לתצהיר שפע, סעיף 39 לתצהירו).

ביום 10.11.14 התובעת החלה לעבוד בסניף דרורים.

שפע טען שהתנהגות זו אינה מקובלת. בפגישה עם התובעת מיום 16.11.14, הוא ציין בפניה שציפה שהיא תיצור קשר מיידי עם הזכיינית בסניף דרורים ותגיע למחרת לעבודה. העובדה שהתובעת לא עשתה כן הצביעה לדעתו על חוסר רצינות וחוסר אמינות מצד מי שאמורה לשמש כגורם אחראי - מנהלת סניף, ובלשונו - "פישול" (ר' תמליל- נספח ט' לתצהיר שפע, שצוטט בהרחבה לעיל, עמוד 36 שורות 32-17, עמוד 38 שורות 1-6, 16-17).

התרשמות זו של המעסיק מתיישבת עם הציפיה מעובד בתפקיד ניהולי אליו התובעת יועדה.

הליך ההתלמדות בסניפים

36.התובעת החלה לעבוד בסניף דרורים ביום 10.11.14. למחרת היום שלחה מסרון ארוך לשפע (בשתי הודעות נפרדות), ובו ציינה שהיא אינה לומדת משהו חדש (להוציא נושא המנות הבשריות), וכי היא אינה מסוגלת לעבוד כל היום בעמידה.

בתגובה שפע מסר לה לא להגיע לעבודה והציע להיפגש עמה.

על פי עדותו המהימנה של שפע, הוא לא ראה בהיריון בעיה שתגביל את התובעת והדאגות בנושא התעוררו, לאחר שהתובעת הביעה בפניו חשש לשלום העובר (עמוד 38 שורות 13-14, שורות 25-29). על כן הורה לתובעת לנצל הפסקות ככל שנדרש ולחדול מלעבוד בסניף, עד ליבון הדברים.

37.התובעת ושפע נפגשו במשרדו ביום 16.11.14. שיחה זו הוקלטה על ידי שפע, שהעיד כי בשלב זה, חש שיש בעיה עם התובעת (עמוד 37 שורות 14-23).

שפע העיד כי מטרת השיחה היתה לתת הזדמנות להמשך הקשר וכן להעיר לתובעת, מכיון שזו עשתה "מעשים שהם בלתי אפשריים" - "פאדיחות" (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 26-33).

38.כפי שצוין לעיל, באותה פגישה התובעת טענה כנגד שפע שתפקיד מנהל סניף אינו דורש מאמץ פיזי או עמידה ממושכת, ואילו שפע שלל טענה זו.

למעשה, בפגישה מיום 16.11.14 (כמו גם במסרון מיום 11.11.14), התובעת הבהירה שהיא אינה מסוגלת לבצע את התפקיד המיועד לה - מנהלת סניף.

התובעת גם הציעה שהרשת תעסיק אותה בתפקיד אחר, כפי הנראה, במשרדים (עמוד 4 לתמליל שורות 7-16; ההדגשה הוספה - ד.ו.):

"ציפורה:זהו אבל כאילו אני אומרת לא עדיף כבר ברמת לעשות משהו אחר שהוא גם יותר קרוב לפה כאילו?

יריב:אני לא צריך אותך פה אני צריך אותך בבתי קפה כדי שתלמדי את העבודה, וכדי שאיפה שאת יודעת מה את יודעת אני צריך אותך בבתי קפה. בשביל זה הבאנו אותך. עכשיו היית אמורה חודשיים בארצות הברית מנהלת בית קפה

ציפורה: נו?

יריב: מבינה? בשביל הגעת לפה

ציפורה: נכון אבל זה לא אשמתי שזה התעכב

יריב: לא מאשים או זה אני אומר שזה המצב"

מכאן, לאור דרישות התפקיד (אשר מלכתחילה התובעת התלבטה לגבי מידת יכולתה לעמוד בהן), התובעת סברה כי היא אינה מסוגלת לבצעו וביקשה לבחון שיבוץ בתפקיד אחר ברשת. כלומר המצג שהתובעת יצרה בפגישה זו הוא כי היא אינה מסוגלת לבצע את תפקיד מנהלת הסניף וכי היא מעדיפה לעבוד בתפקיד מינהלתי ברשת.

39.כאמור, התובעת הודיעה שהיא מתקשה לעבוד בסניף דרורים ובסיומה של הפגישה מיום 16.11.14 לאחר שהובהר לה כי לא ניתן לשבצה לתפקיד אחר ברשת, התובעת ביקשה להשתבץ לסניף הקרוב למקום מגוריה וניתנה לה אפשרות לבחור באיזה סניף היא מבקשת להשתבץ (עמוד 21 לתמליל שורה 14 עד עמוד 23 שורה 3).

הובהר לתובעת שהיא תוכל להמשיך ולעבוד ככל שהדבר יתאפשר מבחינתה (עד הלידה), תוך מלוא ההתחשבות (הפסקות ככל שיידרש).

למחרת היום - 17.11.14, התובעת ביקשה להתלמד בסניף סניף רמלה (מכיוון שבעלה עבד בבית המשפט באיזור זה - סעיף 35 לתצהיר התובעת) ובקשתה נענתה.

40.שפע פנה לזכיין ברמלה והבהיר לו כי עליו להתחשב במצבה של התובעת, לאפשר לתובעת לנצל הפסקות ככל שיידרשו לה ולדווח לו בהמשך על תפקודה.

דנינו, הזכיין שהפעיל את הסניף, עידכן את שפע בהתקדמות ההתלמדות. כפי שפורט לעיל, תחילה דנינו ציין שלתובעת מוטיבציה וכי עליה "להשתפשף" בתחום הקפה, והוא ינסה לסייע לה בכך. כמו כן צוין שהתובעת שירותית ויעילה (10.12.14).

בהמשך, ביום 22.12.14, שלח יקיר מסרון ליריב ובו התרשמות מעט יתר מסוייגת:

מבחינת נכונות ללמוד, שוב - היא כן פתוחה לדברים חדשים - לאחרונה היא נכנסה למטבח להשלים דברים שהיא לא ידעה ובעיקר להשתפשף, נדמה שמשהו בחריצות שלה קצת דעך - אני לא רוצה לקבוע אבל יכול להיות שההריון והחודש המתקדם משחק תפקיד..."

דנינו הוסיף שתחום הקפה, הוא תחום שהתובעת "מאוד חלשה בו". כמו כן, לדעתו המעבר לארץ זרה, במיוחד לפני לידה ראשונה, הוא לא פשוט והתובעת "תצטרך עזרה".

דנינו הוסיף וציין כי משיחות עם התובעת הבין שיש לה לבטים בנוגע לנסיעה, וכי היא מאוד מאוכזבת מהמצב שנוצר נוכח חוסר הוודאות, אם הנסיעה תצא אל הפועל.

41.האופן שבו דנינו תיאר את הדברים בהודעות ששלח, השתקף גם בעדויות התובעת ושפע.

כך העיד שפע (עמוד 39 שורות 10-14, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"אני הייתי בקשר עם יקיר (הזכיין ברמלה). נתתי לו הנחיות וכמובן ביקשתי שידווח לי. בהתחלה הוא היה מבסוט. אחרי שבועיים קצת פחות. באיזה שלב היא עבדה מעט מאוד מבחינת ימים. אני עונה לך לגבי הריג'קטים. בתקופה שהיא עבדה לפני הלידה במעט שהיא עבדה, אז הוא אמר שזה לא היה רושם מצוין אבל גם היה מעט מאוד להתרשם. כי היא עבדה מעט מאוד ימים. היא לא הרגישה טוב. זה היה לפני הלידה."

התובעת העידה בהקשר זה (עמוד 9 שורה 32 עד עמוד 10, שורה 3):

"ברור שהתעייפתי. אני כל העולם שלי הכל התרסק, אם זו העבודה שהיתה לי לפני כן, עבודה נוחה, דירה, ואמרתי שעם כל הקשיים יש פה הצעה מטורפת נלך עליה בכל הכוח ואז גם זה התרסק לי, מצאתי את עצמי בלי דירה ובלי כלום, ואני עובדת כי הוא סתם שם אותי פה כי אף אחד לא יקבל אותי לעבודה אחרת. אני מגיעה כל יום מעל שעה נסיעה לעבודה לכל צד, כשהם עושים לי טובה, עם איזה חשק אני אבוא לעבודה?"

42.בתשובה לטענות שעלו בהודעות ששלח דנינו, התובעת אישרה ש- "זה לא היה שיא השלמות", מאחר שהיא לא עבדה במשך שנה ברשת. משכך, לדעתה - "אז אם בהתחלה שבועיים שלוש זה נראה לו פחות, בעיני זה בסדר גמור" (עמוד 10 שורות 4-10).

התובעת הפנתה לדו"ח לקוח סמוי מיום 14.10.15 ממנו עולה כי התובעת קיבלה ציון 94.8 וכי הדבר מצביע על תפקודה המיטבי (עמוד 7 שורות 14-19, נספח ז' לתצהיר התובעת).

מדובר בדו"ח במסגרתו נבחנה מידת השירותיות של התובעת, אשר לגביה לא היתה מחלוקת (ר' מסרון מיום 22.10.14). אין בדו"ח זה כדי להעיד על מידת התאמתה של התובעת כמנהלת סניף, שהוא תפקיד מורכב בעל היבטים רבים.

43.לסיכום האמור לעיל - בתחילת ההתלמדות היתה שביעות רצון מתפקודה של התובעת. בהמשך, חלה ירידה בתפקודה.

התובעת אישרה שהיא "התעייפה", בשים לב לכך שהיא ביצעה שינויים מרחיקי לכת בחייה, במטרה לנסוע ולנהל את סניף הרשת בחו"ל, דבר שלא יצא אל הפועל.

בכל מקרה, ניתן לקבוע כי בזמן אמת, בתקופת הליך ההכשרה, התובעת לא תפקדה באופן מיטבי.

השתלשלות העניינים לאחר הלידה

44.התובעת עבדה בסניף רמלה חודשים בודדים, במהלכם נעדרה רבות, אך שכרה שולם במלואו (על חשבון ימי מחלה, למרות שטרם צברה יתרה מספקת). התובעת ילדה בשעה טובה, ובמהלך חופשת הלידה היא דרשה לשוב לעבודה והנתבעת מס' 3 הבהירה כי אין כל מניעה שהיא תעשה כן, והפנתה אותה ליצור קשר עם הזכיין (נספח יג' לתצהיר שפע).

לא ברור מדוע התובעת סברה שנדרשת פנייה מעו"ד על מנת שזכויותיה ישמרו ואין דבר בהתנהלות הנתבעת עובר ללידה, שיכול היה להסביר עניין זה.

עדות התובעת בעניין משלוח המכתב היתה מתחמקת ובלתי אמינה. התובעת העידה שהיא שלחה מכתב באמצעות עו"ד, מאחר שלא ידעה למי לפנות "והיינו בהליך של הגשת התביעה". התובעת גם הוסיפה שהיא פנתה לזכיין, דנינו, לגבי חזרה לעבודה, אבל הוא מסר לה ש"הוא לא יודע". טענה זו נטענה לראשונה בעדותה בבית הדין ואין לה זכר במכתב שנשלח לנתבעים בזמן אמת (עמוד 13 שורות 18 -33 ובעמוד 14 שורות 15-18).

לעומת זאת, עדות התובעת לפיה היא שלחה את המכתב מאחר "שהיתה בתהליך של הגשת התביעה", מתיישבת עם טענתו של שפע לפיה שליחת המכתב על ידי ב"כ התובעת מעידה "כי ציפי תכננה את תביעה זו ורצתה להניח יסודות לתביעתה בדמות מכתב, כאילו לא נרצה להחזיר אותה לעבודה..." (סעיף 46 לתצהיר שפע).

מכל מקום, התובעת חזרה לעבודה בסניף רמלה לאחר הלידה, ועבדה שם עד ליום 19.3.16, גם לאחר הגשת התביעה (21.7.15).

45.על פי העדויות שנשמעו מטעם הנתבעים (וכעולה מהמסרון ששפע שלח לדנינו), הרשת אינה מעסיקה עובדים בסניפים, ואלה מנוהלים על ידי זכיינים, המעסיקים בעצמם את העובדים. משהתובעת הוצבה בסניף אך ורק לצורך הכשרתה כמנהלת סניף בחו"ל, ומשהסכמות הצדדים בנושא לא יצאו אל הפועל, עבודתה הגיעה לסיומה, לאחר שנערך לה שימוע כדין (סעיפים 47-48 לתצהיר שפע).

על פי עדותו של שפע, לאחר שובה של התובעת מחופשת הלידה, היה ברור כי התובעת כבר לא תעבור לארה"ב על מנת לנהל שם את הסניף, אם כי הוא קיווה שהתובעת "תפתיע" (עמוד 39, שורות 21-23).

בהמשך, הבין סופית שהתובעת לא תמשיך לעבוד ברשת, מאחר שהתקבלו חוות דעת פחות טובות מהזכיין. כמו כן, התובעת הגישה תביעה (עמוד 39 שורות 27-32):

"... קיבלתי את הריג'קטים מהחבר'ה בשטח. אם הייתי פוגש אותה אז אולי גם על הפגישה הזו היית אומר שזה ככה וככה. היא חזרה לעבוד, זמן קצר לאחר מכן או שהתקשרת אלי או שהוגשה התביעה. אני לא זוכר בדיוק. אבל הבנתי שהיא הולכת לכיוון משפטי.

ש.אז הענשת אותה כי היא החליטה לפנות להליכים משפטיים?

ת.לא הענשתי אותה אבל היה לי ברור שאין שום סיכוי שהיא תעבוד כמנהלת בארומה כי זו משרת אמון."

46.אין חולק שהתובעת הוצבה בסניף רמלה לצורך הכשרה לתפקיד מנהלת סניף. כפי שצוין לעיל, תחילה חוות הדעת בעניינה היו חיובית ובהמשך, התובעת "התעייפה", כלשונה. מהראיות עולה שהיה ברור הן לתובעת והן לנתבעים, כי התובעת כבר לא תיסע לתפקיד מנהלת סניף בחו"ל. גם במכתב ששלח ב"כ התובעת לנתבעים, בנוגע להחזרת התובעת לעבודה לאחר חופשת הלידה, אין כל התייחסות לאפשרות שהתובעת תיסע לארה"ב מטעם הרשת. זאת כשעוד קודם ללידה, התובעת עצמה דחתה את הנסיעה, פעם אחר פעם. התובעת לא ביקשה לקיים את החוזה בין הצדדים ולטוס לארה"ב כמתוכנן. נראה כי לאחר הלידה התובעת לא היתה מעוניינת ביישום ההסכמות, ש"התמסמסו" עוד קודם ללידה וגילתה דעתה, כי אין בכוונתה לעמוד על יישום החוזה.

בנסיבות אלה, פיטורי התובעת נעשו מסיבות ענייניות וסבירות.

סיכום ביניים ומסקנות

47.בין הצדדים נכרת חוזה במסגרתו התובעת יועדה לשמש כמנהלת סניף "ארומה" בניו ג'רזי, ארה"ב, תמורת שכר שנתי של 60,000 דולר ברוטו. לא היה מדובר בחוזה לתקופה קצובה, אך מאחר שהתובעת התקבלה לעבודה בהיותה בהריון, הנתבעת היתה מחוייבת להעסיקה עד לתום התקופה המוגנת הקבועה בחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954.

הנתבעת ביקשה שהחוזה יצא אל הפועל באופן מיידי ואילו התובעת ביקשה לדחות את מועד ביצועו. הנתבעת נעתרה לכך ופעלה להכשרת התובעת לתפקיד - שלחה את התובעת לקורסים מתאימים (אנגלית, מתמטיקה וקפה).

למעשה, דחיית ביצוע החוזה החלה ביוזמת התובעת. תחילה, התובעת שיתפה את שפע ואת הכט בספקותיה בעניין הנסיעה, ואף שלבסוף החליטה שהיא מעוניינת בתפקיד, וגם עשתה צעדים אופרטיביים ליישומו (עזיבת דירה, אריזת החפצים, אחסונם בבית הורי בעלה ומעבר לבית ההורים), היא לא פעלה למימוש ההסכמות.

רצונה של התובעת לדחות את הנסיעה ולהמתין לקבלת אשרה לבעלה הוא סביר ומובן בנסיבות העניין, בשים לב לכך שמדובר בעבודה במדינה זרה, בתפקיד חדש הטומן בחובו אחריות רבה ובשים לב לכך שהתובעת היתה בהיריון ראשון. עם זאת, גם לתובעת חלק בתוצאה הסופית, לפיה למרות ההסכמות הראשוניות, התובעת לא עברה לעבוד בארה"ב.

שפע נעתר לבקשת התובעת, לדחות את היציאה לארה"ב, אף שביקש להחיש את מימוש ההסכמות ואת הצבתה של התובעת בארה"ב.

לאור הדחיה, שפע הציע לתובעת לנסוע לסבב סניפים בן שבועיים בניו יורק. עניין זה מצביע על כך שהנתבעת היתה מעוניינת בהצבת התובעת בתפקיד מנהלת סניף בארה"ב, גם ביום 2.11.14 וגם בהמשך, בפגישה מיום 6.11.14.

מאחר שהתובעת ביקשה לדחות את הנסיעה, סוכם כי הכשרתה שכללה עבודה בפועל בסניף, תתבצע בישראל. לשם כך, התובעת התבקשה ליצור קשר עם הזכיינית של סניף דרורים. גם בעלה של התובעת מילא כרטיס עובד והביע הסכמה לעבוד ברשת (גם אם בלית ברירה). כעבור ימים בודדים התובעת הודיעה שבעלה אינו מעוניין לעבוד ברשת וכן יצרה קשר עם הזכיינית ב"דרורים".

שפע סבר שמדובר בהתנהגות לא רצינית שכן הזכיינית ציפתה כי התובעת ובעלה יתייצבו לעבודה באופן מיידי. בהמשך (16.11.14), הבהיר לתובעת שציפה ממנה שתפעל אחרת, בשים לב לתפקיד אליו היתה צפויה להשתבץ.

התובעת עבדה יומיים בסניף דרורים והבהירה כי היא אינה מסוגלת לבצע את העבודה, הכרוכה בעמידה ממושכת. מהראיות עולה כי ברשת ארומה, ממנהל סניף נדרשת עבודה מאומצת, בעמידה. התובעת שעבדה ברשת במשך שנים, היתה מודעת לכך שתידרש לעמידה ממושכת במסגרת תפקידה כמנהלת סניף ועובר להתקשרות בין הצדדים הודיעה לשפע כי היא כשירה לתפקיד.

שפע, שביקש להמשיך ולהכשיר את התובעת, הבהיר לה כי היא תוכל לנצל הפסקות ככל שתידרש.

התובעת עברה לסניף רמלה. תחילה עבדה באופן מיטבי ומשביע רצון, אך בהמשך "התעייפה".

הצבת התובעת לסניפים, לצורך הליך ההכשרה, היתה אותנטית כפי שעולה מהמסרון ששלח שפע לדנינו, הזכיין בסניף רמלה.

התובעת עבדה מספר ימים מועט עד ללידה. לאחריה, פנתה לנתבעים באמצעות עורך דינה, אף שהיא לא פוטרה מעבודתה ולא היתה מניעה שתשוב לעבודה סדירה. התובעת הבהירה כי שליחת המכתב נעשתה גם על רקע התביעה שתכננה להגיש כנגד הנתבעים.

בהמשך הוגשה התביעה, הנתבעים המתינו ובשלב כלשהו, פיטרו את התובעת, משהיה ברור כי המטרה לשמה התקשרו - העסקת התובעת כמנהלת סניף בארה"ב - לא תצא אל הפועל.

48.כפי שכבר צוין לעיל, שני הצדדים לא נהגו באופן מיטבי. מצד אחד, הנתבעת קלטה את התובעת בהליך מזורז מבלי לשקול כנדרש את מידת התאמתה לתפקיד. העובדה שלתובעת היתה אזרחות אמריקאית והמחסור במנהלי סניפים הביאו את הנתבעת לקבל את התובעת לעבודה באופן מיידי, ללא הליך מיון מסודר. התובעת הסכימה להצעה מאחר שהיא סברה "שאם אני ילך על ההצעה הזאת אז זה רק ישתלם לי" (מסרון מיום 11.11.14). לאחר שהתובעת התחייבה לנסוע לארה"ב, קיננו בלבה ספקות בדבר עיתוי הנסיעה ומידת התאמתה לתפקיד. אף שבסופו של דבר התובעת הודיעה שהיא מעוניינת לקיים את החוזה ולטוס לארה"ב, בפועל, התובעת גררה רגליים ודחתה את הנסיעה (מסיבות סבירות ומוצדקות, מבחינתה; בעניין זה ר' עדות שפע בעמוד 22 שורה 21 עד עמוד 23 שרה 2).

נראה כי שני הצדדים פעלו באופן נמהר, אך לאחר שהגיעו להסכמה עקרונית על נסיעתה של התובעת לארה"ב, איש מהם לא העז לאמר בקול רם את שבלבו ולחשוף בפני הצד השני את הספקות לגבי מידת התאמתה של התובעת לתפקיד אליו נשכרה (בין משום ספקות לגבי מקצועיותה (מצד הנתבעת) ובין מסיבות אישיות הקשורות למצבה האישי של התובעת באותה תקופה (מצד התובעת)). כך נמשכו יחסי העבודה, גם בשים לב לכך שהתובעת היתה בהיריון בתקופה המוגנת וממילא לא ניתן היה לפטרה.

כפי שצוין לעיל, הנתבעים ביקשו לשלוח את התובעת באופן מיידי לחו"ל, עוד בסוף חודש ספטמבר 2014. התובעת סירבה, ודחתה את הנסיעה. הנתבעת קיבלה את הדחייה, וביקשה להכשיר את התובעת, אך הליך ההכשרה לא צלח, שכן התובעת "התעייפה". נראה כי שני הצדדים תרמו לכישלון המהלך שמטרתו הראשונית היתה הצבתה של התובעת לעבודה בארה"ב.

49.למרות שהתובעת הבהירה לשפע עם קליטתה שהיא מודעת לדרישות התפקיד וכי ביצעה את התפקיד בעבר, הרי שבפועל, מיד עם תחילת הליך ההתלמדות הסתבר כי התובעת אינה מתאימה לתפקיד אליו נבחרה.

התובעת ביקשה להשתבץ לעבודה בחו"ל, אך לא העריכה נכונה את יכולותיה וטעתה לחשוב שתוכל לעמוד בדרישות התפקיד כמנהלת סניף. גם שפע טעה כשקלט את התובעת לעבודה על סמך המלצות ופגישה אחת בלבד וסבר כי תוכל לעמוד במטלות הנדרשות ממנהלת סניף.

בנוסף, התובעת התנהלה באופן שלא מצביע על נכונות מיידית לעבודה (דחיית הנסיעה, דחיית השיבוץ בסניף דרורים). בנסיבות בהן גם התובעת פנתה לנתבעים באמצעות עורך דין בנוגע להחזרתה לעבודה לאחר חופשת הלידה, שעה שלא היתה כל מניעה כי תעשה כן, ומבלי שקדמה לכך פניה לשפע או לזכיין, אך סביר הוא כי הנתבעים ראו בכך לכל הפחות כהתנהלות שאינה מצופה מעובדת שאמורה להישלח כמנהלת סניף מטעמם, מחוץ לגבולות ישראל.

50.בנסיבות העניין כשהפרת ההסכם נבעה בשל כשל של שני הצדדים, אנו סבורות כי יש מקום לפסוק פיצוי לתובעת, אם כי לא בשיעור שנתבע ונפרש. נוכח הנסיבות שפורטו לעיל, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק פסיקת פיצויי קיום. עם זאת, התובעת זכאית לפיצויים כפי שיפורטו להלן.

א.התובעת זכאית לפיצויי הסתמכות בגין ההוצאות שהוציאה עקב החוזה: 2,500 ₪ בגין ביטול חוזה שכירות ועוד 5,000 ₪ בגין עלות בניית מחסן לאחסון חפציהם של התובעת ובעלה (עניין שצוין במסרון שהתובעת שלחה לשפע מיום 11.11.14, סעיף 24 לתצהיר התובעת).

ב.התובעת עזבה את דירתה ועברה להתגורר בבית הורי בעלה, ולא יכול להיות חולק שמדובר באי נוחות של ממש. בהמשך, התובעת שבה להתגורר בעיר לוד, כך שהיא נדרשה לארוז ולפרוק את הציוד שברשותה פעמיים.

כמו כן, התובעת ציפתה לנסיעה, בעלה התפטר מעבודתו במשמר בתי המשפט והיא התפטרה מעבודתה בעמותת מניפה.

עניינים אלה הסבו לתובעת עגמת נפש המצדיקה פיצוי בסך 25,000 ₪ (לפי הערכה של שלוש משכורות נטו שיכלה להשתכר בארה"ב, בניכוי השכר הממוצע שהשתכרה בישראל).

51.התובעת עתרה גם להחזר הוצאות דלק בתקופת ההסכם וההתלמדות. לדבריה, בפגישה מיום 6.11.14, לאחר שהובהר לה שלא תטוס לארה"ב, שפע הבטיח שיסייע לתובעת ולבעלה בהוצאות דלק והתארגנות (סעיף 26 לתצהיר התובעת).

התובעת צירפה תדפיסי כרטיס אשראי ותדפיסי חשבון בנק, בנוגע להוצאות דלק (נספחים ד'-ה' לתצהיר התובעת).

טענת התובעת בנושא נטענה מבלי שהובאה כל אסמכתא לתמיכה בה. ויודגש, התובעת עמדה בקשר הדוק עם שפע והעלתה את דרישותיה על הכתב באמצעות מסרונים, אך לא התייחסה לסוגיית החזר הוצאות דלק לכל אורך התקופה (בניגוד להוצאות נסיעה, ר' מסרון מיום 26.10.14). גם בשיחה מיום 16.11.14, השניים שוחחו על המשך העסקתה ושפע שאל אם לתובעת בקשות נוספות, אך היא לא טענה דבר בנושא החזר הוצאות דלק.

התובעת גם העידה שהיא אינה סבורה שעל הנתבעים לשאת בהוצאות דלק פרטיות (לדוגמה, שהות בקניון ביום השבת; עמוד 11 שורות 23-24).

בנסיבות אלה, התביעה לפיצוי ברכיב זה נדחית.

האם קיים קשר בין ביטול ההסכם להריון?

52.לטענת התובעת, אי הצבתה לתפקיד מנהלת סניף בחו"ל וביטול חוזה העבודה ביום 2.11.14, היו בשל הריונה. לראיה, התובעת הצביעה על כך שעובד אחר נשלח לעבוד בארה"ב במקומה (סעיפים 25-28 לתצהיר התובעת).

כבר צוין לעיל, שנדחתה טענת התובעת לפיה ביום 2.11.14 הנתבעת הודיעה לה על ביטול ההסכם. גם הטענה לגבי הצבתו של עובד אחר במקומה (מליחי), נדחתה.

הוכח ששפע היה מעוניין שהתובעת תיסע לארצות הברית, לצורך הכשרה והצבתה בפועל כמנהלת סניף בארה"ב. שפע העיד שמלכתחילה ביקש להציב את התובעת לחודשיים בארה"ב ורק לאחר הלידה לדון בהמשך העסקתה (עמוד 31 שורות 21-24):

"ש.למה הצעת שציפי תחזור לארץ לפני הלידה?

ת.עוד פעם, זה משהו שאני מניח שמן הסתם היא גם רצתה את זה, משפחה... את הבת שלך היית שולח שתלד בארה"ב? אם היא יכולה לחזור? הרי היא לא תעבוד כשהיא נמצאת שם. זה לא נראה לך הגיוני?"

שפע הוסיף שבפגישה מיום 6.11.14, עת הודיע לתובעת שהנסיעה לסניף ניו ג'רזי תידחה לאחר הלידה, השניים סיכמו שהיא תעבוד ברשת וכי התכנית להצבתה כמנהלת סניף בארצות הברית עודנה על הפרק (עמוד 36 שורות 8-11).

כלומר, אין כל ראיה לכך שבשלב כלשהו, הנתבעת ביקשה לסיים את יחסי העבודה או לשנותם באופן מהותי, ודאי שלא בשל ההיריון.

53.יש להדגיש שהתובעת התקבלה לעבודה כשהיא בהריון. הריונה של התובעת לא נלקח בחשבון במסגרת קבלתה לעבודה והנתבעים לא סברו שההיריון עלול להקשות עליה לבצע את התפקיד (עדות הכט בעמוד 21 שורות 4-12, עדות שפע בעמוד 30 שורות 23-27).

שפע העיד שהוא שוחח עם התובעת לגבי ההיריון בהקשר לתפקיד שהתובעת יועדה למלא, שאינו תפקיד משרדי, אלא דורש מאמץ פיזי (עמוד 30 שורה 28 עד 31 שורה 8). בהקשר שבו נושא ההיריון עלה בשיחה בין השניים, אין פירוש הדבר שהנתבעים ראו את ההיריון כ"בעיה". קל וחומר שאין לראות באזכור ההיריון בשיחה כהפלייה.

מעבר למדינה זרה, לתפקיד הטומן בחובו אחריות גדולה, אינו קל בכל תקופה שהיא, ובמיוחד בתקופת היריון (ראשון). כמו כן, מן הפן הטכני, היה על הצדדים להסדיר ביטוח רפואי לתינוק שייוולד והתובעת גם היתה צפויה לצאת לחופשת לידה. כך שברי כי סוגיה זו דורשת היערכות, בירור ושיח. בנסיבות אלה, העובדה שנושא ההיריון עלה בשיחות בין הצדדים אינו מעיד על הפלייה או על התנהלות פסלה של הנתבעים.

לכך יש להוסיף, כי גם התובעת טענה כי דבר הריונה העלה בלבה חששות, עובר להתקשרות וגם לאחר שההסכם בין הצדדים נכרת. התובעת התייחסה להריונה, הביעה בפני הכט חששותיה ואף ציינה בפניו כי יתכן שעדיף לדחות את הנסיעה לאחר הלידה (ר' גם במסרון מיום 11.11.14).

זאת ועוד - כאשר התובעת התלוננה על שעות עבודה רבות בעמידה, היא קיבלה הוראה לנוח ולעבוד כפי יכולתה. הוראות אלה אינן מצביעות על מעסיק מפלה, נהפוך הוא.

יתירה מכך, כאשר התובעת התלוננה על עבודה קשה בסניף דרורים, היא נשלחה להכשרה בסניף רמלה, כך שעצם העובדה שהתובעת לא יכלה לבצע את העבודה בתקופת ההיריון לא טרפדה את ההתקשרות (ויודגש, התובעת גם לא טענה דבר בעניין זה בכתב התביעה, בתצהירה או בעדותה).

54.לאור המתואר לעיל – המסקנה היא שלא מצבה הפיזי של התובעת או דבר הריונה הם שטרפדו את התוצאה לפיה התובעת לא טסה לעבוד בארה"ב. כפי שתואר לעיל בהרחבה, בסעיפים קודמים, אלה תוצאה של התנהגותה הכללית של התובעת – "חוסר חשק", העובדה שהיא "התעייפה" גם לשיטתה, ועוד קודם להתלמדות, העובדה שהיא לא התייצבה לעבודה בסניף דרורים כפי שצופה ממנה ודחיית הנסיעה ביוזמתה, פעם אחר פעם.

55.בשולי הדברים ובנוגע להתייחסותו של דנינו לעובדה שהתובעת בהיריון (מסרון מיום 22.12.14) – יש לקרוא את הדברים בהקשרם, היינו כהערות לגבי יכולת מקצועית. מכל מקום, אין לייחס את התרשמותו של הזכיין לשיקולים שהנתבעים שקלו ולפרש אותם כהפלייה של התובעת על ידי הנתבעים.

56.לסיכום, התובעת התקבלה לעבודה כשהיא בהיריון ואין ראיה לכך שהנתבעים נהגו עם התובעת באופן שונה או מפלה בשל ההיריון. השתלשלות האירועים שפורטה בהרחבה לעיל מלמדת כי ההחלטות בעניינה של התובעת נעשו באיזון בין צרכי הנתבעת ובין בקשותיה האישיות של התובעת. בסופו של יום, התוצאה לפיה התובעת לא הוצבה לעבוד בארה"ב נעשתה מטעמים ענייניים וגם התובעת תרמה לתוצאה הסופית, לפיה לא נשלחה לעבוד בארה"ב.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שנפל פגם בפיטוריה של התובעת או שהם נעשו תוך הפלייתה מטעמי מגדר או הורות (היריון). על כן התביעה לפיצוי מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשנ"ח -1988, נדחית.

שאלת היריבות עם הנתבעים מס' 1-2

57.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מס' 3, אך הגישה תביעתה כנגד שפע, בעלי הרשת וכנגד הנתבעת מס' 2.

לטענת התובעת, נוכח חוסר לבו של שפע, יש לחייבו באופן אישי בהתחייבויות הנתבעות (סעיף 11 לתצהיר התובעת).

אין חולק ששפע קיבל את התובעת לעבודה, עמד עמה בקשר לכל אורך התקופה ולבסוף החליט על סיום ההתקשרות. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את חיובו האישי. לא הובאה כל ראיה ולא הוצג כל טיעון המצדיק הרמת מסך כלפי בעל מניות ומנהל, שכל פעולותיו נעשו במסגרת ניהול רגיל של העסק.

אשר לתביעה כנגד הנתבעת מס' 2 - התובעת הועסקה ברשת "ארומה", שהנתבעת מס' 2 היא בעלת הזכות לשימוש במותג זה. עם זאת, לא הוכח כי יש יריבות בין התובעת ובין הנתבעת מס' 2, בשים לב לכך שמי שהעסיקה את התובעת בפועל היתה הנתבעת מס' 3.

לאור האמור לעיל, התביעות כנגד הנתבעים מס' 1 ו – 2 נדחית.

58.סוף דבר

א.התביעה כנגד הנתבעים מס' 1-2 נדחית.

מאחר שכל הנתבעים יוצגו על ידי ב"כ אחד ועדותו של הנתבע מס' 1 נדרשה, גם אלמלא התביעה האישית נגדו, לא מצאנו לחייב את התובעת בהוצאות נתבעים אלה.

ב.הנתבעת מס' 3 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(1)פיצוי כללי בגין עגמת נפש בסך 25,000 ₪.

(2)פיצוי בגין החזר הוצאות בסך 7,500 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2016 ועד התשלום בפועל.

(3)הוצאות התובעת בסך 5,000 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

מובהר כי שיעור ההוצאות נפסק בהתחשב בפער בין תוצאת פסק הדין ובין סכום התביעה.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ח, (28 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.