פלונית נ' צ'יטה שליחויות בע"מ - פסקדין

לפנינו תביעה לפיצויי בגין פיטורים בהיריון.

הרקע הצריך לעניין

1. התובעת עבדה בנתבעת מיום 19.8.21 בשירות לקוחות טלפוני עבור שכר שעתי בסך 38 ₪ לשעה ובונוס 1 ₪ על כל פניה שטופלה על ידה.

2. הנתבעת היא חברת שליחויות שעוסקת, בין היתר, בשינוע לוגיסטי של חבילות וסחורות.

3. כשבועיים לאחר תחילת העסקתה אצל הנתבעת נודע לתובעת שהיא בהיריון.

4. ביום 23.11.21 זומנה התובעת לשימוע לפני פיטורים.

5. ביום 25.11.21 קיבלה התובעת הודעה על פיטורים.

   טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, היא לא גילתה לאף אחד שהיא בהיריון, אך כיוון שהיא נעדרה לצורך בדיקות שקשורות להיריון, המנהל הישיר שלה, מר מיקי טל (מר טל), החל לערוך בירורים בעניין. הוא שלח אליה עובדת אחרת ששאלה אותה אם היא בהיריון והיא אישרה לה שאכן כך. זמן קצר לאחר מכן היא זומנה לשימוע. הזימון היה בגין איחורים וחיסורים שהיו קשורים להיריון ולבדיקות שנדרשה לבצע. פרט לכך לא היו סיבות נוספות לזמנה לשימוע כיוון שהיא הייתה עובדת מוערכת עם שבחים. לאחר קבלת ההודעה על הפיטורים היא הודיעה למר טל שהיא בהיריון והוא השיב "אז מה הקשר?".

7. לטענת החברה, התובעת זומנה לשימוע בגין "אי התאמה מקצועית; איחורים מרובים; אי ביצוע משימות" (הזמנה לשימוע ופרוטוקול שימוע צורפו כנספח 3 להגנה). זאת לאחר שהחונך שהתובעת קיבלה עם כניסתה לתפקיד, מצא שנפתחו אצלה פניות רבות שלא טופלו עד הסוף ודיווח על כך למר טל. מר טל זימן את התובעת לשוחח על נהלי העבודה והסביר לה כיצד יש לעבוד ולסגור פניות. לאחר שיחה זו הוא זימן אותה מספר פעמים נוספות, אך ללא הועיל. התובעת המשיכה ליצור פניות רבות ולא לטפל בהן עד הסוף ובהתאם להנחיות. בנוסף, התובעת החסירה ימי עבודה רבים ללא שהעבירה אישורי מחלה.

8. לטענת הנתבעת התובעת לא הודיעה שהיא בהיריון ורק טענה, בזמן אמת, שהיא נעדרה משום הקורונה. בנוסף, היא הייתה מאחרת לעבודתה באופן קבוע מבלי להשלים את השעות וללא סיבה מצדקת. על רקע זה היא זומנה לשימוע. אין קשר בין הפיטורים לבין הריונה של התובעת. החברה לא ידעה על כך. מר טל לא ידע על כך והתובעת לא הודיעה שהיא בהיריון גם במעמד פיטוריה.

   דיון והכרעה

9. סעיף 9 לחוק השוויון קובע כמפורט להלן:

   (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -

   1. לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;

   2. לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

      ….

10. הנטל להוכיח את נסיבות הפיטורים הוא על מי שמבקש להיבנות מהטענה, ובמקרה זה על התובעת. בתביעה להוכחת פיטורים עקב היריון מספיקה ראשית ראיה כדי להעביר את נטל הראיה למעסיק שיידרש להוכיח את נסיבות הפיטורים (סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (חוק שוויון הזדמנויות). אך במקרה שהמעסיק לא ידע על ההיריון נקבע כי זוהי "ראיה חותכת שהפיטורים לא היו מסיבת ההריון" (דיון (ירושלים) 3-78-לו רחל פאלק - מדינת ישראל, פד"ע ט(1) 197 (13.12.77)).

11. נושא העברת הנטל חודד בע"ע ‏(‏ארצי ‏)‏ 11260-10-13מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ - יפית פרבר גאלי‏(‏14.11.2016‏)‏‏ שם הובהר ההבדל הנובע מהוותק בעבודת העובדת:

    "בטרם נתייחס לטענות הצדדים לגופן, נקדים ונאמר כי אין חולק כי קיימת בשוק העבודה תופעה של הפליית נשים בכלל והפליית נשים על רקע הריון והורות בפרט. בהינתן תופעה זו, המחוקק קבע הוראות מיוחדות שתכליתן למגר ההפליה ולהגן על נשים מפני תוצאותיה - חוק עבודת נשים וחוק השוויון. הגנה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, באיסור על פיטוריה של עובדת בהיותה הרה ככל שהשלימה תקופת עבודה בת שישה חודשים, באיסור לפטר את העובדת במשך שישים יום לאחר חופשת הלידה, ובקביעת כללים שונים לעניין נטל הראייה להוכחת התביעה, כאמור בסעיף 9 לחוק השוויון. גם בפסיקתו של בית דין זה ביישום הוראות חוקים אלה באה לידי ביטוי החשיבות של הגנה על זכותן של נשים לשוויון ולמניעת הפלייתן בכלל ועל רקע הריון בפרט [ראו בהרחבה בעניין זה ע"ע (ארצי) 16117-07-10 ישראלה חסון ברקוביץ – M3 ישראל בע"מ (19.12.2013) והאסמכתאות שם].

    יחד עם זאת, יש להיזהר מיצירת מצב שבו כל פיטורים של עובדת בהריון, ייחשבו כפיטורים שלא כדין, המטילים חובה על המעסיק לשלם לעובדת פיצוי כספי. בניגוד לנטען על ידי העובדת, לא קיימת חזקה בדבר קשר בין הפיטורים לבין ההריון. ככל שמדובר בפיטורי עובדת שלא נדרש היתר לפיטוריה על פי הוראות חוק עבודת נשים, על בית הדין לבחון בכל מקרה לגופו, על יסוד מכלול הראיות והעדויות, אם התקיימו התנאים להעברת נטל הראיה למעסיק על פי סעיף 9 לחוק השוויון ואם מדובר בפיטורים הנגועים בהפליה על רקע ההריון, לרבות במקרה בו ההריון היה אחד השיקולים לפיטורים ו"הכתים" את הפיטורים, או שמדובר בפיטורים משיקולים ענייניים, בתום לב וללא כל קשר להריון. אכן, מצבה של עובדת שפוטרה בהיותה בהריון אינו פשוט, שכן יקשה עליה למצוא מקום עבודה חלופי בהיותה בהריון. אולם, ככל שמהעדויות ומהראיות שהיו לפני בית הדין, על פי כללי נטל הראייה החלים בשאלה זו על פי סעיף 9 לחוק השוויון והפסיקה (ראו סעיפים 33 עד 35 להלן), לא עולה קשר בין הפיטורים לבין ההריון, אין להטיל על המעסיק חובה לשלם פיצוי לעובדת בשל הנסיבות אליהן נקלעה עקב הפיטורים.

    יודגש, כי יש שוני מהותי בין תביעה שעילתה פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים לבין תביעה שעילתה פיטורים בניגוד לחוק השוויון. עת מדובר בתביעה לפיצוי על פיטורים בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, בית הדין בוחן האם חל על העובדת חוק עבודת נשים, דהיינו האם עבדה שישה חודשים לפחות (בכפוף לחריג של סעיף 9(ז) לחוק עבודת נשים), ואם כן – האם העובדת פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, דהיינו ללא שניתן היתר לפיטוריה על ידי הממונה על חוק עבודת נשים, ואינו בוחן האם יש קשר בין הפיטורים לבין ההריון. יתר על כן. גם אם אין קשר בין הפיטורים לבין ההריון, מוקנה לממונה על עבודת נשים שיקול דעת אם להתיר את הפיטורים אם לאו, וזאת בהתאם למכלול יחסי העבודה ולנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים. עוד יש לזכור כי החלטת הממונה על עבודת נשים אמנם נתונה לביקורת שיפוטית של בית הדין, אולם מדובר בביקורת שיפוטית על פי כללי המשפט המינהלי, ובית הדין אינו ממיר את שיקול דעתה של הממונה על חוק עבודת נשים בשיקול דעתו [ע"ע (ארצי) 9953-11-13 רויטל אילוז – זמירה גולן ומדינת ישראל (28.12.2015)]. לעומת זאת, עת מדובר בתביעה שעילתה פיטורים בניגוד לחוק השוויון, יש לבחון על פי כללי נטל הראייה החלים בשאלה זו על פי סעיף 9 לחוק השוויון והפסיקה (ראו סעיפים 33 עד 35 להלן) אם היה קשר בין הפיטורים לבין ההריון".

12. מן הכלל אל הפרט - לאחר שבחנו כלל הקיים בתיק ובכלל זה עדויות הצדדים מצאנו לדחות התביעה. ננמק.

13. התובעת לא הוכיחה שלא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. טענת התובעת שהיא זכתה לשבחים לא נסמכה על ראיה אובייקטיבית כלשהי (ר' עמ' 2, ש' 19 לפרוטוקול).

14. התובעת אישרה שהייתה לה שיחה אחת לפחות על התפקוד שלה - "...במסדרון שמיקי דיבר באופן כללי אבל לא ספציפי על העבודה שלי. הוא דיבר איתי על העבודה שלי ושל יורי, הוא אמר לה אני יורד ככה וככה פניות וזהו עניתי לו הוא הבין והמשיך, אבל חוץ מזה לא היה שום..." (עמ' 2 ש' 29-32 לפרוטוקול);

15. התובעת אישרה בחקירתה שהיא אמרה למר טל בשימוע שלה שהיה עליו לפנות אליה ישירות ולא אל העובד "יורי" בקשר לתלונות כלפיה. בחקירתה הנגדית היא הסבירה שהעובד "יורי" היה מספר לה שמיקי פונה אליו להתלונן על התפקוד הלקוי שלה - "...כי יורי תמיד היה בא אלי והיה אומר שמיקי מדבר מאחורי הגב והוא אומר לו שהוא מדבר עליי שאני לא עובדת טובה..." (עמ' 9, ש' 22 לפרוטוקול);

16. התובעת אישרה שהיא התגוננה בשימוע שלה כשהיא נשאלה מדוע היא לא מטפלת בכל הפניות שלה עד הסוף ואמרה שהיא מטפלת בכמה שהיא יכולה במסגרת השעות הרגילות שלה - "...היה פניות שהוא, שמיקי ציפה שנטפל ב-300, 400. זה היה תקופה לחוצה. טיפלנו. אני נשארתי עד 17:00 וטיפלנו עד כמה שאנחנו יכולים, עד 100%. גם אמרתי לו את זה, עד 100%. הוא ציפה שאני אשאר מעבר לשעות שהבטחתי שאני אשאר עם זה, עד 17:00 זה מה שהוא הוסכם בינינו. הוא ציפה למי מעבר שזה לא, לא, לא, לא, לא משהו שהסכמתי" (עמ' 8, ש' 33-37 לפרוטוקול).

17. למעשה, חומר הראיות מצביע על כך שפיטורי התובעת אכן היו מבוססים על בעיות בתפקוד המקצועי שלה. גם אם הדרישה מהתובעת הייתה מעבר למה שהיא יכלה לטפל בו במסגרת השעות הרגילות שלה, כפי שהיא טענה, זוהי הפררוגטיבה של המעסיק לקבוע מה העובד יכול להספיק בשעות הרגילות שלו. בית הדין אינו נכנס בשיקולי המעסיק בנושאים מעין אלו.

18. לבד מן האמור, טענת התובעת שההיעדרויות שלה היו לרגל בדיקות שהיא ביצעה עקב הריונה לא נתמכו בראיה כלשהי. התובעת נשאלה מדוע היא לא צירפה ראיות רלוונטיות בנושא אך לא הייתה לה תשובה מספקת (עמ' 3, ש' 10-32 לפרוטוקול).

19. התובעת לא זכרה את שמה ואת פרטיה של העובדה שלטענתה נשלחה על ידי החברה כדי לברר אם היא בהיריון (עמ' 5 לפרוטוקול). עובדה זו אינה מאפשרת לברר את טענותיה בנושא ומותירה אותן בלתי מבוססות.

20. התובעת לא הציגה גרסה קוהרנטית ביחס למועד שבו היא הודיעה על הריונה - בכתב התביעה היא טענה שזה היה עם קבלת מכתב הפיטורים (עמ' 17 לתביעה); בתצהירה היא טענה שזה היה בשימוע - "כמובן שבזמן השימוע אני אמרתי ישירות למנהל הישיר שלי, מיקי טל, שאני בהריון..." (עמ' 20 לתצהיר). בחקירתה הנגדית היא טענה שהיא אמרה למר טל שהיא בהיריון רק כשהם יצאו מהשימוע (עמ' 10, ש' 12-3). עדות זאת היא בגדר עדות כבושה. לא רק שהיא סותרת את גרסתה בכתב התביעה, היא גם סותרת את טענותיה בסיכומים - "ביום 23.11.21 התקיים השימוע... ביום 25.11.21 קיבלה התובעת הודעה על פיטוריה... או אז אמרה התובעת ישירות למנהלה הישיר, מיקי טל, שהיא בהריון" (סעיפים 14-16 לסיכומים).

21. אשר לטענת התובעת שהיא קיבלה בונוסים, כראיה לכך שהיא הייתה עובדת טובה - אין חולק על כך שה"בונוסים" שולמו בהתאם להסכם העבודה כשכר של שקל אחד עבור כל פניה מטופלת. תשלום ה"בונוסים" מסביר למעשה מדוע החברה פיטרה את התובעת ומוסיף נדבך נוסף לשיקוליה - "...הם מקבלים בונוס מאוד גבוה על פעילות שעושים, הם היו צריכים להתחיל משימה ולסיים אותה. כל שרות ללקוח מהתחלה ועד הסוף זה שקל ולא כל פניה של בוקר טוב. שקל זה סכום מאוד גבוה בעולם הלקוחות כדי לקבל על פניה. היא הייתה אמורה לקבל בונוס 800 שקלים שעובדים ותיקים ומנוסים ממנה לא מקבלים כזה בונוס. זה הדליק לי נורה אדומה. נכנסתי לתוך החומר ובדקתי וראיתי שצורת סגירת הפניות לא תואמת את מה שסוכם ומה שאני מצפה ממנה. ואז פניתי ליורי וגערתי בו ושאלתי מה הולך כאן, ואז יורי אמר לי תשמע היא לא עושה את מה שהיא צריכה ואני מעיר לה הרבה פעמים ופותחת סוגרת פניות הרבה פעמים ואני מער לה על כך. ואז הבנתי שהיא לא עושה מה שהיא צריכה לעשות אבל בגלל שהיא הייתה עובדת צעירה והייתה בהתלמדות ואני נותן לעובדים ימי חסד גם שילמתי ולא קיזזתי לה את הבונוס כי לא רציתי לקפח אותה כי אני לא נוהג לקפח באגרסיביות משכורת של אנשים..." (עמ' 3 לפרוטוקול דיון 16.2.23).

22. עדות זו של מר טל עולה בקנה אחד עם עדותה של התובעת שהעידה על עצמה שהיא לא מסוגלת לטפל ב-300-400 פניות. ברור אם כן שבונוס 800 שקל, לפי שקל לכל פניה מטופלת, זה מעל ומעבר למה שהתובעת הייתה זכאית לקבל. מכאן גם ברור מה הניע את מר טל לפטר את התובעת.

23. על יסוד כל האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנדון לא הועבר אל החברה הנטל להוכיח העדר קשר בין הפיטורים לבין ההריון על פי סעיף 9 לחוק השוויון, ועל התובעת היה הנטל להוכיח כי ההריון היה שיקול בפיטוריה, ונטל זה לא הורם על ידה.

24. למעשה אף הוכח כי היו לחברה טעמים לגיטימיים לסיום העסקת התובעת, ושיקולים אלו לא הוכתמו על ידי ידיעה אודות הריונה. יתרה מזו, מהראיות עולה בבירור כי ההחלטה על פיטורי התובעת אשר נבעה כאמור משיקולים ענייניים, התגבשה עוד לפני הידיעה על ההריון ולא הושפעה מההריון.

25. מאחר וכלל הסעדים שתבעה התובעת מבוססים על הטענה שהיא פוטרה שלא כדין ועל רקע הריונה, אין מקום להידרש אליהם.

    סוף דבר

26. התביעה נדחית.

27. בנוסף, התובעת תשלם את הוצאות החברה בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

    ניתן היום, י"ח אדר תשפ"ו, (07 מרץ 2026), בהעדר הצדדים.

    מר אלדד שלם נציג ציבור עובדים		יפית מזרחי – לוי, שופטת אב"ד		מר יוסף לוי נציג ציבור מעסיקים