סע"ש 36991-12-14

.ההליך שלפנינו החל בבקשה לצו מניעה זמני שהגישה התובעת ביום 17.12.14. התובעת ביקשה להורות למשרד החינוך להעסיק אותה בשעות תקן, או להורות על העברת שעות הוראה לתובעת, במקום אלה של גב' אימאן גזאוי (להלן: "אימאן") שהייתה המשיבה 3 לבקשה.

התובעת היא מורה למתמטיקה ומדעים שהועסקה במשרד החינוך החל משנת 2012 ועד לחודש מאי 2014. בעת סיום העבודה במאי 2014 היתה התובעת בהריון – תאריך הלידה המשוער היה אז 1.2.15.

התובעת הועסקה על פי "חוזה מיוחד להעסקת עובד הוראה המשרד החינוך" שנחתם ביום 28.1.14 ובו נקבעה תקופת ההסכם מ-21.1.14 עד 28.4.14 (היקף משרה 14 שעות שבועיות פרונטליות). התובעת עבדה בבית הספר בקלנסווה (להלן: "בית הספר").

התובעת המשיכה לעבוד בבית הספר עד לסוף חודש מאי כממלאת מקום והודיעה על היותה בהריון לקראת סוף אותו חודש. למרות שניתן היה לשבץ את התובעת בשעות זמניות ושמנהל בית הספר היה מאוד מרוצה מתפקודה, הופסקה עבודתה סמוך לאחר שהודיעה למחלקת כוח אדם על היותה בהריון.

לגרסת התובעת היא לא קיבלה את ההודעה על סיום העבודה הנושאת תאריך 23.4.14. בעקבות פניית ב"כ התובעת פנתה הנתבעת בבקשה להיתר פיטורים לממונה על עבודת נשים במשרד הכלכלה (להלן: "הממונה"). הממונה החליטה ביום 20.11.14 להתיר את פיטורי התובעת רטרואקטיבית מיום 1.6.14. לטענת התובעת מדובר בהחלטה בלתי סבירה. בנוסף טענה התובעת כי החלטת הממונה לא מולאה כנדרש שכן הנתבעת מינתה במקומה של התובעת את אימאן, למרות שנתוני התובעת עולים על נתוניה.

לטענת התובעת ההחלטה על פיטוריה נגועה משיקולים זרים ובאפליה פסולה, עקב היותה בהריון. כן נטען כי ההחלטה ניתנה בחוסר תום לב, ללא הנמקה מספקת ותוך פגיעה בזכות השימוע.

בהמשך (ביום 28.12.14) הגישה התובעת כתב תביעה שבו חזרה על טענותיה וביקשה לבטל את ההחלטה על הפיטורים וכן את החלטת הממונה המתירה את פיטוריה. כן ביקשה התובעת להורות על השבתה לעבודה ולחייב את הנתבעת בפיצוי כספי בסך 20,000 ₪ בשל חוסר תום לב, עגמת נפש, הפליה פסולה ומניעים זרים.

2.הנתבעת – מדינת ישראל – הגישה תגובה לבקשה לסעד זמני, שבה נטען כי הבקשה במהותה היא בקשה למתן צו עשה אשר יורה על ביטול החלטת הממונה, בשעה שהטענות צריכות להתברר במסגרת ערעור.

בתגובה נאמר כי פיטורי התובעת היו פיטורים מנהליים הנדרשים בשל סיום העסקה. מדובר בהליך שמטרתו נסיון מציאת שיבוץ למורות לשנת הלימודים הבאה. אם לא נמצא שיבוץ מבקש משרד החינוך היתר לפיטורים, שהוא היתר מותנה שמתבטל אם נמצא תקן משרה לעובדת לשנת הלימודים הבאה.

התובעת הועסקה בחוזה העסקה מיוחד המוגבל לשנת הלימודים התשע"ד ובמילוי מקום שעתי, סיום ההעסקה נדרש עקב תום תקופת ההעסקה והיעדר תקן לשיבוצה לשנת הלימודים התשע"ה. בהיעדר משרה פנויה כאמור ובכפוף לכללים הקבועים בנוהל שיבוץ במגזר הערבי אין לתובעת זכות מוקנית לשיבוץ, ואין לה עדיפות על פני מורים אחרים בעלי ניקוד גבוה יותר.

הממונה שוכנעה בגרסת המעסיק לפיה עובר לסיום העסקת התובעת, לא היה ידוע דבר הריונה וזאת עד ליום 27.8.14 – אז הודיעה לראשונה שהיא בהריון, בצירוף אישור רפואי. די בכך כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המעסיק כי אין קשר בין הפיטורים לבין ההיריון.

אשר לטענה הקשורה לאימאן הרי היא מועסקת בתגבור לשפה הערבית ואין זה תחום הכשרתה של התובעת. לפיכך אין לתובעת כל עדיפות עליה.

לגרסת המדינה החלטת הממונה ניתנה בהתאם לסמכותה על פי סעיף 9 ו- 22 לחוק עבודת נשים, התשי"א-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), היא נמצאת במתחם הסבירות, מושתתת על מכלול הראיות והמסמכים שהובאו לפני הממונה, לאחר שקילת מכלול השיקולים, ותוך הפעלת שיקול דעת מידתי וראוי.

בשל כל אלה ביקשה הנתבעת לדחות את הבקשה לצו זמני.

3.ביום 28.12.2014 התקיים דיון בבקשה לצו זמני. באותו דיון התייצבה גם אימאן, שהייתה המשיבה מס' 3 לבקשה.

בהסכמת ב"כ הצדדים הוחלט על איחוד הדיון בבקשה לצו זמני עם הדיון בתיק העיקרי (ערעור על החלטת הממונה והתביעה כנגד הנתבעת). כמו כן לאחר שב"כ המדינה הודיע כי לא תהיה טענה לגבי אי צירופה של אימאן נמחקה בהסכמה התביעה כנגדה, ללא צו להוצאות.

נקבעו מועדים להגשת כתב הגנה, כתב תשובה לערעור, הגשת תצהירי עדות ראשית ומועד לשמיעת הוכחות, ליום 8.6.15.