יעקב בר נ' שירותי יסעור בע"מ ואח'

בפני בית הדין תביעתו של התובע שהועסק בנתבעות לזכויות קוגנטיות ולזכויות סוציאליות שונות. הנתבעת 3 הייתה המעסיקה האחרונה .התובע עבד בנתבעות כולן.

התובע טען לרציפות העסקה מיום 1.3.05 עת החל בנתבעת 1 ועד לסיום העסקתו 29.7.13 בנתבעת 3.

הנתבעת 3 טענה כי עבד בשירותיה 7 חודשים בלבד ונוכח תקופה זו לא זכאי לזכויות שתבע כגון הבראה. כמו כן טענה כי התובע לא הוכיח קשר בין הנתבעות 1 ו-2 לנתבעת 3 על כן ביקשה לדחות את תביעתו.

עוד טענה כי מיצה זכויותיו מול המפרק של הנתבעת 2.

הנתבעת 2 פורקה בבית המשפט המחוזי(פר"ק47928-04-13 בצו מיום 14/7/13)). התובע הגיש תביעת חוב בפירוק על סך 190412 ₪ בהוכחת החוב עצמה פירט סך 72003 ש"ח ברכיבים המנויים בחוק הביטוח הלאומי , וקיבל מהמפרק סך של 28,374 ₪.

העובדות:

1. התובע אדם מבוגר הקרוב לפנסיה אשר הועסק ע"י הנתבעות בתקופות שונות כעובד שמירה.

2. הנתבעת 3 (להלן הנתבעת) הינה חברה המספקת ללקוחותיה שירותים שונים לרבות שירותי שמירה ואבטחה. הנתבעת עוסקות בתחום השמירה ו/או האבטחה וחלים עליהם צווי ההרחבה בענף השמירה.

3. התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 חברת שירותי י. סעור בע"מ החל מיום 1.3.05 ועד 31.6.08 כשלוש שנים בשמירה בסופר מיסטר זול בשכונת ארמון הנציב בירושלים ולאחר מכן בחניון חיצוני של קניון "רב-חן" בתלפיות (להלן מקום העבודה).

4. התובע הועסק ע"י הנתבעת 2 חברת ע. יס-אור בע"מ מיום 1.7.08 ועד 31.12.12.

5. התובע הועסק ע"י הנתבעת 3 חברת מוקד יסעור אבטחה 2000 בע"מ מיום 1.1.13 ועד 29.7.13.

6. מתכונת עבודתו של התובע, היקף משרתו ושכרו נותרו באותו מקום עבודה, או במקומות עבודה שבאחריות הנתבעות 1, 2 ו-3. מרבית הזמן בשלושתן ושם גם סיים- באותו מקום. התובע עבד במשרה מלאה במשמרות שונות.

7. התובע השתכר שכר מינימום שעתי בהתאם לחוק שכר המינימום. לתובע לא שולם שכר מינימום לפי צווי ההרחבה בשמירה.

8. התובע קיבל הודעה על חילופי מעסיקים בחודש דצמבר 2012.

9. בתאריך 26.10.10 לאחר פגישה של התובע עם המפקח רמי ביטון בה נכח גם המנהל מר שלמה מלכה הובאו הנחיות למנהלת החשבונות בדבר אופן תשלום זכויותיו של התובע (נספח ג' לתצהירו).

10. בתאריך 14.11.10 פנה התובע בכתב לתשלום זכויותיו וכן ביום 15.11.10.

11. הנתבעות השיבו לו בשלילה. (נספח ו').

12. במחצית 2012 הודיעה הנתבעת 2 לתובע על פיטוריו וסיום העסקה והעבירה לו כתב סילוק מוחלט וסופי (נספח ז'). בתאריך 24.10.12 הודיע התובע לנתבעת 2 כי הוא דוחה את הצעתה וכי מבקש להיוועץ ברואה חשבון (נספחים ח' ו-ט').

13. במועד מאוחר יותר הגישה הנתבעת 2 כתב סילוק מוחלט אחר לתובע בו הוגדלו הסכומים (נספח י').

14. בתאריך 20.12.12 הודיע הנתבעת 3 לתובע כי היא מקבלת על עצמה את שירותי השמירה באתר העבודה בו הועסק (נספח יא').

15. בתאריך 16.12.12 הגיש התובע בעצמו כתב תביעה לתשלום שכר עבודה (ד"מ 29666-12-12). עקב טעות הגיש ביום 18.2.13 כתב תביעה נוסף לתשלום זכויותיו הסוציאליות (סע"ש 34267-02-13).

16. בתאריך 22.5.13 הגיש התובע באמצעות ב"כ בקשה לאיחוד תיקים ולהוספת מפגעים נוספים ובתאריך 8.7.13 הוגש כתב תביעה מתוקן.

17. בתאריך 22.7.13 נמסר לתובע מכתב פיטורים בסביבות השעה 10:00 ע"י המפקח האזורי של הנתבעת ששמו אלי.

18. במכתב הפיטורים נומק "בעקבות שינויים ארגוניים". הגם שנושא תאריך 18.7.13 נמסר לתובע כאמור רק ביום 22.7.13.

19. בתאריך 24.7.13 הוציאה הנתבעת 3 מכתב הקפאת פיטורים ביחס להודעת פיטורים שיצאה ביום 18.7.13.

20. בתאריך 25.7.13 נשלח מכתב לב"כ התובע הדוחה את הקפאת הפיטורים.

21. לתובע לא נערך שימוע.

22. סכומים שנרשמו בתלושי השכר כאילו הועברו לביטוח לאומי, לא הועברו בפועל לביטוח לאומי. בדצמבר 2012 פנה המוסד לביטוח לאומי בדרישה לתובע לשלם דמי ביטוח לתקופה שמיום 1.1.05 ועד 31.12.12 בסך של 24,785 ₪. בתאריך 23.12.12 ו- 31.1.13 העביר התובע למוסד את המסמכים הדרושים להוכחת היותו שכיר בנתבעות. (נספחים טז', יז')

23. כך גם לא תאמו הסכומים שנוכו בתלוש לקופת פנסיה את הסכומים שהועברו בפועל.

24. לתובע לא ניתנה הודעה לעובד לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב 2002 בתחילת העסקתו.

25. הנתבעת 2 פורקה באמצעות בית משפט והתובע הגיש תביעתו בהליך פירוק זה. תביעת החוב אושרה בגין הרכיבים הנוגעים לחוק הביטוח הלאומי- פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, דמי הבראה ושכר עבודה סה"כ 72,003 ש"ח (הודעת המנהל המיוחד מיום 8.6.14).

26. התובע לא התייצב לביצוע הכשרת קרב אליה זומן לכאורה ע"י הנתבעת 3.

27. התובע אינו תובע הפרשות לפנסיה בגין שנת 2013 בה הועסק אצל הנתבעת 3.

28. הנתבעת 1 נמחקה מהתיק לבקשת התובע ביום 20.3.14.

     

     

    המחלוקת:

    1. האם הנתבעת 3 חבה במשותף עם הנתבעת 1 ו-2 בחוב בגין זכויות התובע.

    2. האם הנתבעות העסיקו את התובע ביחד ולחוד, האם העסיקו אותו ברצף, והאם חלה על הנתבעת 3 החובה של המעסיק האחרון באותו מקום עבודה. דהיינו האם יש לראות את תקופת העסקתו כתקופה רצופה החל מ 2005 ועד 7/13 ו האם עבד התובע מ 2005 ועד 7/13 באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה בשמירה.

    3. מי הפיק לתובע את כתבי הסילוק, מה משמעותם.

    4. מהו תחום עיסוקה של הנתבעת 3, האם עיסוקה גם בשמירה והאם חלים עליה צווי ההרחבה של השמירה, לעניין העסקתו של התובע. האם שולם לתובע שכר מינימום או מעבר לכך והאם שולם לו שכר מינימום לפי צו ההרחבה בענף השמירה, והאם חלה חובה כזאת.

    5. האם גם לאחר תשלום תביעת החוב מנתבעת 2, ניתן לתבוע את נתבעת 3, וככל שכן, בגין איזו תקופה ובגין אילו זכויות.

    6. מדוע לא פעל התובע להסדרת זכויותיו בראשית 2013 ואיזה משמעות יש לכך.

    7. האם חלה התיישנות על רכיבי התביעה והאם קיים השתק עילה או פלוגתא לגבי רכיבים לאחר הכרעה בתביעת החוב. בגין איזו תקופה הוגשה תביעת החוב.

    8. מהם נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לנתבעת, האם פוטר ועל ידי מי. מה משמעות הקפאת הפיטורים והאם זכאי לפיצויי פיטורים. האם נערך לו שימוע, האם היה צריך להתקיים הליך שימוע. האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

    9. מדוע לא התייצב התובע לקורס הכשרת קרב ומה משמעות הדבר.

    10. האם זכאי לתוספת וותק, פדיון חופשה וימי חג, פיצוי ממוני או תשלום בגין עגמת נפש. האם יש למנות וותק שונה לרכיבים שונים בתביעה ולאיזה וותק יש להתייחס.

    11. מה היה היקף משרתו של התובע.

    12. האם הודעת הנתבעת 3 מיום 24/12/12 כי היא מקבלת על עצמה את תפעול האתר בו עבד התובע מיום 1/1/13, הינה הודעה כדין העומדת בדרישות החוק.

    13. האם זכאי התובע לתוספת מינימום ענפית, הפרשי פנסיה, הפרשי הבראה.

    14. האם זכאי התובע להחזר חצי שעת הפסקה שנוכתה משכר בגין כל יום עבודה.

    15. האם זכאי התובע לפיצוי לפי סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר בגין התלושים.

    16. האם זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

    17. האם זכאי לפיצוי בגין הוצאות מיוחדות, לרבות בגין חוות דעת רואה החשבון.

    18. האם זכאי לפיצויי הלנה.

         

        הכרעת הדין

        1. טענה עיקרית של הנתבעת 3 היא כי משנתן צו פירוק נגד הנתבעת 2 אזי אין מתקיימות מירב העילות כנגד נתבעת 3 בה עבד 7 חודשים בלבד. עוד טענה כי הפירוק שמט את העילות מחמת שהוכחת החוב שהגיש התובע בפירוק הנתבעת 2 מהווה השתק כלפיו.

        2. בעניין זה אמר בית הדין הארצי הנכבד את דברו בפס"ד 9912-04-14 פטרמן ואח' נ. רידמן בע"מ ואח' (פורסם בנבו) וכלשונו:"

           "לעניין עיכוב הליכים כנגד צדדים נוספים הקשורים לחברה נאמר בספרה של אירית חביב סגל כך (הערות השוליים הושמטו):

           "במקרים מסוימים, ניתן להרחיב את היקפו של עיכוב ההליכים, ולהחילו גם על הליכי גביה כנגד צדדים אחרים הקשורים בחברה, למרות שצדדים אלה אינם סובלים ממצב של חדלות פירעון, ולמרות שלא מתקיימים כנגדם כל הליכי פשיטת רגל או פירוק. הרחבה זו תיעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר המדובר בצדדים החבים ביחד עם החברה, וכאשר מידת הזהות שבין החברה לבין צדדים אלה היא כה גדולה, עד שניתן לומר שפסק דין שיינתן כנגד אותם צדדים כמוהו כפסק דין כנגד החברה החייבת. כך למשל, כאשר המדובר בתביעה כנגד מנהל של החברה, הזכאי לשיפוי ולכיסוי ביטוחי כנגד חבותו בתביעה זו, וכאשר החברה היא שיצרה ומימנה את הכיסוי הביטוחי, הרי שבית המשפט נעתר לבקשה להרחיב את עיכוב ההליכים, ולמנוע את קיומו של ההליך כנגד המנהל מחוץ להליכי הפירוק של החברה".

           אירית חביב-סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך ב', 257-256 (2004).

           ראו גם: אירית חביב-סגל, דיני חברות, עמ' 325 (2007).,

            

        3. וכן נפסק שם :" העולה מן האמור הוא כי ככלל צו הפירוק מעכב הליכים כנגד החברה אך אינו מעכב הליכים כנגד בעלי מניותיה (או נושאי משרה או צדדים אחרים הקשורים אליה) באופן אישי, ועיכוב ההליכים כנגד בעלי המניות או צדדים אחרים הקשורים לחברה הוא בגדר החריג. חריג זה עשוי להתקיים אם בתביעה כנגד בעלי המניות או הצדדים האחרים מועלות טענות שיש להן השלכות רוחב על כלל הנושים או קבוצת נושים (ובענייננו - כלל העובדים של החברה שבפירוק), או מיוחסות לבעלי המניות טענות שדומות במהותן לטענות העשויות לשמש בסיס לתביעה על פי הוראות סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות. עמד על כך בית הדין הארצי בפרשת סרי באומרו:

           "ככל שכתב התביעה היה מבוסס על היות המשיבים חבים בחבות העמותה כלפי המערערת בלבד לאור נוהגם כלפיה; אזי אפשר, שגם אם חבותם הייתה על דרך הרמת המסך - עדיין הייתה לבית הדין הסמכות לדון באותה תביעה, בהעדר השלכת רוחב של הנטען, כלפי עובדי העמותה האחרים ונושיה".

        4. משמע, העובדה שיש עיכוב הליכים נגד נתבעת 2 אינה פוטרת אוטומטית צדדים שלישיים בהעסקת התובע, לא רק בעלי מניות ומנהלים אלא גם חברות קשורות ומעורבבות שכלפיהן לא ניתן צו פירוק. הרחבת עיכוב ההליכים היא החריג. כל השאר דרך המלך. נוכח הפסיקה נדחית טענה זו של הנתבעת 3.

        5. במקרה שבפנינו אין בהמשך ניהול ההליך כנגד הנתבעת 3 שלא פורקה ושבעל מניותיה הוא מישהו אחר שאינו מופיע בתדפיס רשם של נתבעת 2 , כפי שהוכח ונפרט בהמשך, כדי להשליך השלכות רוחב על נושי הנתבעת 2.

        6. בנסיבות אלה יש לבדוק את כל העילות נגד הנתבעת 3 לגופן, כפי שבדק בית הדין הארצי בפס"ד פטרמן.

            

           רציפות העסקה

        7. התובע פוטר מהנתבעת 3, מוקד יסעור אבטחה 2000 בע"מ (להלן: יסעור 2000 או הנתבעת 3).

        8. התובע עבד בנתבעת 3 כ-7 חודשים, אולם לטענתו קיימת רציפות העסקה וזכויות נצברות בגין עבודתו בנתבעות 1 ו-2, החל מיום 01.03.05.

        9. אין מחלוקת כי התובע עבד בנתבעת 1 עד 31.6.08, המשיך בנתבעת 2 ב-1.7.08, סיים ב-31.12.12 והחל ביסעור 2000 מ-1.1.13 עד 29.7.13. התובע עבד באותו מקום עבודה, באותה מתכונת עבודה ובאותו היקף משרה של משרה מלאה במשמרות. כך ברצף, 8 שנים ו-5 חודשים (להלן: תקופת ההעסקה).

        10. התובע פנה בכתב לקבל את זכויותיו (בתאריך 14.11.10 וביום 15.11.10), מכתבים שנענו בשלילה.

        11. התובע הגיש תביעה ביום 16.12.12 ותביעה נוספת ביום 18.2.13. בתאריך 22.7.13 נמסר לתובע מכתב פיטורים. לתובע לא נערך שימוע.

            מכח האמור יש לראות את עבודתו כעבודה ברצף באותו מקום עבודה, ואת זכויותיו כנמנות ברצף העסקה. הוכח בעובדות שהוצגו בפנינו כי מדובר במעסיקים במשותף ו/או שינוי זהות מעביד ללא הודעה כלשהי לתובע כפי שיפורט מטה וכעולה מהתלושים ומראיות נוספות.

        12. יסעור 2000 פיטרה את התובע אולם הנתבעות 1-3 הן למעשה "אותה הגברת בשינוי אדרת" ויש ביניהן קשר משפטי. מנכ"ל הנתבעת 3 טען בתצהירו כי "אין כל קשר משפטי" בין הנתבעת 3 לנתבעות האחרות (סעיף 14 לתצהירו). אולם כשנחקר ציין כי "אינו יודע" מי זאת קבוצת יסעור (עמ' 15 שורה 24), זאת בניגוד מוחלט לכותרת מכתב הפיטורים של התובע עליו כתוב במפורש "קבוצת יסעור", בנייר פירמה של הנתבעת 3. אין לקבל את עדות המנכ"ל כאמינה. יתר על כן, עד זה אישר כי הנתבעות 1-3 ישבו פיזית תקופה מסויימת באותם המשרדים (עמ' 16 שורה 25).דהיינו הוכח כי יש קשר ביניהם למרות תצהירו.

        13. בתאריך 1.1.08 נחתם בין הנתבעת 3 לבין הנתבעת 2 ע. יס אור בע"מ, הסכם לאספקת כוח אדם וביצוע עבודות.

        14. טופס 106 של התובע לשנת 2009 חתום בחותמת של חברת מוקד יסעור אבטחה (2000) בע"מ-הנתבעת 3 , הרבה לפני 01/12, עת החל לעבוד אצלה "רשמית". במענה לשאלה בעניין זה ענה מנכ"ל הנתבעת כי יכול להיות שהמסמך מזוייף (עמ' 18 שורה 23). לדבריו "זו פעם ראשונה שאני רואה את המסמך הזה. ש. המסמך הוגש לראשונה ב-7.7.13, למה לא התייחסת אליו בתצהירך? ת. לא שמתי לב לזה..." (עמ' 18 שורות 23-26)(דגש שלי ש.ש.). אין לקבל ברצינות עדות זו של מנכ"ל הנתבעת 3, ש"לא שם לב" למסמך שהוגש ושיש בו כדי לערער את הטענה המרכזית של הנתבעות על היעדר קשר ביניהן.

        15. בתאריך 31.7.05 נחתם לביצוע עבודות שמירה בין הנתבעת 3 לחברת קואופ. בהליך בפני בית הדין (סע 8403-04-13 ו-סע 3741-02-11) הוגשה בקשה למשלוח הודעת צד ג' ע"י תאגיד הקואופ אשר טען כי הנתבעת 3 היא שהעסיקה את העובדים לצורך מתן שירותים לקואופ וכי כל העובדים אשר הועסקו ע"י הנתבעות האחרות היו באחריות הנתבעת 3.בכך יש לתמוך בגרסת התובע ובבחינת הודאת בעל דין של הנתבעת 3 באותו הליך.

        16. העתק תדפיסי רשם החברות אשר צורפו לתצהיר התובע מצביעים על התמונה הבאה: הנתבעת 2 מופיעה בכתובת בר יוחאי 149 בירושלים כפעילה, כאשר הדירקטור שלה הוא סטוטאו מנגסטו שכתובתו: בר יוחאי 148. כמו כן בעל המניות הוא באדר לואי הגר בסילואן. בתדפיס הרשם נכתב כי מדובר במי שהוכרז חייב מוגבל על פי ההוצל"פ.

        17. הנתבעת 1 רשומה ברחוב חננאל 7 ירושלים, הדירקטור הוא אבו סנד מוחמד, שכתובתו היא בסילואן, באותו מיקוד של בעל המניות בתדפיס הנתבעת 2. בנוסף לאותה כתובת , גם בעל המניות בנתבעת 1 וגם בעל המניות בנתבעת 2 הוכרזו כמוגבלים בהוצאה לפועל. לא למותר לציין כי לחברות חוב רב-שנתי לרשם החברות וכי לא הוגשו דו"חות שנתיים. דברים אלו מעידים על מצב והתנהלות החברות.

        18. באשר לנתבעת 3, הדירקטור של החברה דיינובסקי דגון, ברחוב הנופק 240 ירושלים והוא בעל 100% מניות. בנסיבות אלה לא פלא כי ניסה להתנער מהמחוייבויות של הנתבעת 3. גם לחברה זו לא הוגשו דו"חות שנתיים.

        19. הנתבעת טענה כי ניתן ללמוד מדו"חות רשם החברות שמדובר בחברות שונות בעלות דירקטוריון שונה אולם לא זו מסקנתנו. ההיפך. הרישום לעיל, מצביע על סתמיות החברות והעדר אישיות משפטית אמיתית.

        20. הוכח כי החברות אינן מתנהלות בצורה מסודרת מול רשם החברות ועניין זה משקף התנהלות כללית, כפי שנראה מטה.

        21. תא הדואר של הנתבעות המופיע בתלושי השכר של התובע לשנים בהן עבד בנתבעת 1 ו-2, אינו תא הדואר המופיע ברשם החברות. זאת ועוד. בטופס 106 לשנת 2009 מופיע כאילו התובע עבד בנתבעת 2 כל השנה בשנת המס 2009, הגם שעבד בה רק מיולי. התשלומים כולם מיוחסים לנתבעת 2 בכותרת, אולם החותמת והחתימה היא של הנתבעת 3.

        22. בריכוז לשנת המס 2008 רשום בכותרת כי החברה היא ע. י. אור בע"מ, הנתבעת 2, ביחס לכל חודשי העבודה מינואר ועד דצמבר, למרות שעבד בנתבעת 2 רק מ-1.7.08.

        23. ברי אפוא, כי מסמכי הנתבעות מערבבים את האישיויות המשפטיות בינן לבין עצמן בלא אבחנה ביחס למעביד ספציפי או לתקופה ספציפית.

        24. כך למשל ניתן לראות כי תלוש 06/08 שכותרתו "שירותי י. סעור בע"מ"(נתבעת 1) מתייחס לעובד שמספרו 0049 במחלקה 302 ש. קואופ. תאריך תחילת העבודה: 1.3.05. בתלוש 07/08 שכותרתו "ע. יס אור בע"מ" (נתבעת 2) מספר העובד הוא 0049 במחלקה 302 ש. קואופ. בתאריך תחילת העבודה בתלוש זה כתוב מפורשות 1.3.05. דהיינו, לכל הפחות הנתבעת 1 והנתבעת 2 ראו עצמן מעסיקות את התובע ברצף העסקה בו רישומו בתלושי השכר שלכאורה נשאו כותרת שונה והיה ונשאר באותו זיהוי ספציפי במדוייק לרבות תאריך תחילת ההעסקה .

        25. למען הסר ספק, גם בתלוש 08/08 של הנתבעת 2 כתוב מספר עובד 0049, מחלקה 302 קואופ ותאריך תחילת העבודה: 1.3.05.

        26. לא מותר לציין כי גם למשל בתלוש 10/10, כשכבר שינה את המבנה החיצוני שלו, עדיין העובד הוא 0049 והמחלקה 302 קואופ.

        27. בתלוש שכר 12/12 מופיעים אותם פרטים על הנתבעת 2. רק בתלוש 01/13 אשר שונה בצורתו, שונה מספר העובד ומספר המחלקה. אולם אין מחלוקת והוכח כי התובע באותה עת המשיך לעבוד באותו מקום עבודה בדיוק. בתלוש זה תאריך תחילת העבודה נרשם: 1.1.13. וכך באבחה אחת נמחקו 20 ימי חופשה וזכויות אחרות, רק משום שהודפס תלוש אחר. כך בתלוש ינואר יש לתובע חופשה בסך 0.83. לא מותר לציין כי בשם המעביד בתלוש כותב "מוקד יסעור 860" ולא כשמה של הנתבעת 3 !

        28. הנתבעת טענה שלא סיפקה שירותים באתר הספציפי במישרין או בעקיפין אולם לא הוכיחה טענה זו. התובע הוכיח כי עבד אצלה בשמירה.

        29. הנתבעת טענה כי בדו"ח שמסר התובע לביטוח לאומי פירט חברות שונות שהן ישויות משפטיות שונות טרם תחילת עבודתו אצל הנתבעת 3 ומשהיה מיוצג ע"י עו"ד הפרדה זו שביצע מול הביטוח הלאומי בהוכחת החוב למפרק מחייבת אותו בבחינת השתק . לטענת הנתבעת מדובר גם בהצהרה שניתנה למפרק בתאריך 27.11.2013. כאמור בראש הכרעת הדין אין בכך השתק. התובע היה צריך להפתעתו להתגונן מול המוסד בטענה שעבד, שעה שהנתבעות לא דיווחו עליו. לכן ציין בפני המוסד את פרטי התלושים ומס' המעסיק אין בכך כל השתק.

        30. עוד טענה הנתבעת כי התובע נחקר על כך בחקירתו הנגדית והכחיש את נוסח הוכחת החוב ( עמ' 10 ש' 19 ואילך).אין בכך לשנות מזכותו לתבוע רכיבים שלא שולמו לו בתביעת החוב אם תוכח רציפות וכך אכן ייקבע בהמשך.

        31. לטענתה לא היה מפקח בשם רמי אולם היה מפקח בשם שלומי. די בכך כדי להוות הודאה במקצת של הנתבעת 3 על קיומו של המפקח בנתבעת 2 שנמחקה מההליך, וכי דובר במעסיקים במשותף ובערבוב והלכה למעשה באותו מעסיק.

        32. עוד טענה הנתבעת כי משלא ערער התובע על הוכחת החוב הרי תקף הסכום שקבע המפרק (עמ' 9 לפרוטוקול). אין לקבל טענה זו. ראשית לא כל הוכחת החוב אושרה. שנית יש רכיבים שאין משולמים על פי חוק הביטוח הלאומי בפירוק ועדיין קמה לתובע זכות להיפרע אותם ממי שחייב אותם. במקרה זה המעסיק האחרון שגם היה מעסיק בפועל יותר מ7 החודשים שבתלושים. יודגש כי התובע לא תבע מנתבעת 3 את מה שקיבל מהמפרק.

        33. הנתבעת טענה כי אין להרים מסך בין החברות אלא במקום בו נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה. נוכח כל מה שפירטנו לעיל ועוד נפרט להלן, החברות לא התנהלו כיאות לשון המעטה והיו קשורות זו בזו ולא רק בשל המילה "יסעור" בכותרת שמן. נסיבות העלולות להצדיק הרמת מסך. אולם לא זו העילה בגינה תבע. התובע תבע את הנתבעת 3 בגין רציפות העסקה.

        34. נזכיר כי בתלוש ינואר 2013 כלל לא רשומה הנתבעת 3 בשמה. בכך נשמטת לחלוטין טענת הנתבעת 3 בעניין רישום נאות של שמה בתלושי השכר מתאריך 1.1.13.

        35. יודגש כי השינוי בתלושי השכר לא היה אלא שינוי טכני על הנייר, שכן התובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה ולבצע את אותה עבודה בנקודת זמן זו.

        36. מנכ"ל הנתבעת 3 נחקר בסוגיה זו ואמר כי ביחס לסעיף 13 לתצהירו "ניתן לזקוף ותק החל מיום 1.7.08",(זמן העסקה בנתבעת 2), אולם משנשאל מדוע דווקא בתאריך זה ענה: "ת. זה מה שכתוב על פי תצהיר התובע. על בסיס התצהיר של התובע, יש שם בתצהירו פירוט של תקופת עבודה באתרים מסויימים..." (עמ' 18 שורה 29-32). העד לא ידע להסביר מדוע לגיטימי לראות רצף העסקה מ-1.7.08, דהיינו מתחילת ההעסקה בנתבעת 2, אולם הודאתו זו מאשרת את גרסת התובע לפיה בין הנתבעת 2 לנתבעת 3 היה רצף העסקה באותו מקום עבודה.

        37. הוכח לעיל כי היה רצף מובהק בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 בהעסקה, גם בתלושים, גם בתדפיסי רשם וגם בהתנהגות בפועל.

        38. הוכח כי אין ההפרדה בין רצף נתבעת 2 לנתבעת 3 מדובר בהמשך ההעסקה וכי השינוי בתלוש היה טכני בלבד.

        39. על כן יש לראות את ההעסקה כולה החל בנתבעת 1 וכלה בנתבעת 3 כרצף אחד אשר הוכח ע"י התובע במסמכי התובע וכעולה ממסמכי הנתבעת 3 ולא נסתר בכהוא זה ע"י הנתבעות והעד מטעם הנתבעת 3.

             

            חילופי מעסיקים

        40. הנתבעת 3 טענה כי ביצעה חילופי מעסיקים באופן מסודר וגם מטעם זה לא חבה בתקופות שקדמו לינואר 2013.

        41. בנספח י"א לתצהיר התובע כותבת הנתבעת 3 לתובע כך: "החל מיום 1.1.13 מקבלת על עצמה חברתנו את תפעול שירותי השמירה באתר בו אתה עובד כיום". על הודעה זו ציין התובע "אני החתום מטה... מודיע בזאת כי בכוונתי להמשיך את עבודתי באתר רב חן מיום 1.1.13, הוותק הנצבר שלי באתר הוא 1.3.05 (7.5 שנים). עדיין לא סיימתי את ענייני עם המעסיק הנוכחי, אני מצהיר כי ידוע לי כי תחשבו את זכאותי לדמי חופשה, הבראה לפי הוותק הנצבר, וכי לא תהיה לי כל טענה אחרת או הנוגעת לתקופה שלפני 1.1.13 כלפיכם".

        42. הרישא של הודעתו כי הוותק שלו הוא מיום 1.3.05 וכי לא סיים את ענייניו, מצביעה על כך שיידע מיידית את הנתבעת 3 על ראותו את כל התקופה כתקופה אחת. הנתבעת 3 לא חלקה על כך ולא הודיעה דבר אחר. הודאתה של הנתבעת 3 בנספח י"א הנ"ל בכתב כי היא מעסיקה אותו באותו אתר תומכת בגרסתו לרציפות העסקה. יתר על כן, כתוב בכתב יד כי המכתב נמסר ב-24.12.12 לגב' איבון מטעם הנתבעת, שלא הייתה מוכנה לחתום עליו.

        43. בעניין זה טענה הנתבעת כי הודיעה לתובע מפורשות כי הוא נקלט כעובד חדש בשירותיה והפנתה אותו לסיום מיצוי זכויות מול המעסיק הקודם. אמנם בטקסט זה מה שנכתב אולם הלכה למעשה מדובר היה באותם מעסיקים. והראיה שלמרות שהתובע לא הגיש לנתבעת 3 הודעה על סיום סיכום עם המעסיק הקודם וציין מפורשות את הרצף, המשיכה הנתבעת 3 את העסקתו. דהיינו היא עצמה לא עמדה על קיום המכתב ולא ראתה בכך מניעה להמשך העסקתו בפועל.

        44. התובע נחקר על כך " ש. ידעת שב- 31.12.2012 התחלפו חברות? ת. הגיע שלומי ואמר תחתום פה על חוב ישן שלך, היו צריכים להגיד לי מגיע לי ככה וככה ולהזמין אותי למשרד לא לשלוח שליח ככה עובדים? ש. הסכמת שעד 31.12.2012? ת. הם אמרו לי באותו רגע." (עמ' 11 ש' 6-10). בתשובתו של התובע מצביע על כך שלא נמסרה הודעה על כך בזמן ובאופן המתאים אלא בע"פ ע"י שלומי באותו יום בכך אין מתן אפשרות למיצוי זכויות ואין בכך הודעה כדין.

        45. על כן גם טענת הנתבעת 3 כי ערכה חילופי מעבידים כדין נדחית . המכתב ששלחה לא בוצע, חרף זאת המשיך התובע לעבוד , אף חרף הצהרתו על גבי המכתב, באותו מקום ובאותה עבודה.

        46. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה כי ביום שקדם לדיון ההוכחות לאחר סיום יום העבודה הגיש התובע בקשה לצירוף ראיות עם מסמכים ישנים ולנתבעת לא הייתה אפשרות להתכונן כראוי לדיון ולהיערך אליו. בכך לטענתה נפגעו זכויות מהותיות ודיוניות של הנתבעת .אין לקבל טענה זו באותו מועד (27.12.2015) ניתנה החלטה מפורטת (עמ' 6-7 לפרוטוקול). כמו כן ניתן לב"כ הנתבעת זמן להיערך לחקירה. על החלטה זו לא הוגשה בר"ע. בנסיבות אלה גם דין טענה זו של הנתבעת להידחות.

             

             

            עילות התביעה נגד נתבעת 3

             

            רציפות לעניין הרכיבים השונים

        47. נוכח האמור לעיל, כל זכויותיו של התובע יימנו החל מ-1.3.05 ועד תום תקופת עבודתו בכפוף להתיישנות וטענות משפטיות אחרות לפי העניין הקונקרטי.

        48. נפסק כי מקום בו פוטר העובד ממעסיקו, אם ימשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות המעסיק החדש – זכאי לפיצויי הפיטורים ממעסיקו האחרון, ביחס לכל תקופת העבודה (עע 1099/02 מרחב אבטחה שמירה וניקיון בע"מ נ' מתוקה דמארי, עע 324/05 ריבה אצ'לדייב נ' עמישב שירותים בע"מ ועוד) (פורסמו בנבו).

        49. התובע קיבל מכתב פיטורים כשבראשו הכותרת "קבוצת יסעור, חברה קבלנית לקבלת וביצוע עבודות: אבטחה, שמירה, אבטחת אירועים וסדרנות. גששים (גויים של שבת), כוח אדם כללי לכל מטרה, אחזקת מבנים ושירותי ניקיון". המכתב נושא תאריך 18.7.13. חתום על המכתב – "בברכה, מוקד יסעור". העתקים – שלומי מיימוני מנהל סניף ירושלים. הנה"ח ותיק אישי. אין חתימה על המכתב. בשום מקום על המכתב לא מופיע שמה של הנתבעת 3, הגם שהיא המעסיקה. כתוב רק "מוקד יסעור". אין בכך כדי לזהות את המכתב עם הנתבעת 3.

        50. ב-24.7.13 נשלח לתובע במסירה אישית מכתב נוסף שנושאו: "הקפאת הפיטורים". על מכתב זה יש חותמת וחתימה של הנתבעת 3. בעניין זה של נסיבות סיום העסקתו נידרש לעסוק בהמשך, אולם ההתייחסות למכתבים מצביעה גם היא על כך שלא הייתה הבחנה בעניין "קבוצת יסעור", אף לא לצורך מכתב הפיטורים. בתאריך זה אף הנתבעת 3 מודה שעבד אצלה.

        51. נוכח האמור נדחית טענת הנתבעת 3 כי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הועסק פחות משנה, על כל המשתמע.

        52. התובע זכאי לרציפות לפי חוק חופשה שנתית, חוק הגנת השכר, צו ההרחבה בעניין הבראה ועוד (עא 415/90 חיים ויטל מזרחי נ' יהודה פלפלי (פד מו (4) (601), סע (י-ם) 38643-01-11 עלמנש פיטיגו נ' ע. יס-אור בע"מ, פורסם בנבו.)

        53. התובע פנה בעניין אי תשלום זכויותיו כבר ב-2010. בתאריך -26.10.10 התקיימה פגישה עם המפקח רמי ביטון, ובה נכח גם מר שלמה מלכה מטעם הנתבעות. הוצאו הנחיות למנהלת החשבונות בדבר תשלום זכויותיו הסוציאליות (נספח ג' לתצהיר התובע) והוא אף פנה בעניין זה בנספחים ד' ו-ה', אולם בנספח ו' נדחו טענותיו. רק ב-12/12 קיבל הודעה על חילופי מעבידים וגם אז לא נשמרו זכויותיו.

        54. במחצית 2012 הועבר לתובע כתב סילוק ומוחלט וסופי מטעם הנתבעת, אולם הסכומים לא תאמו את זכויותיו ועל כן הוא הודיע ב-24.10.12 לנתבעת 3 כי האמור בכתב הסילוק אינו תואם את זכויותיו. כמו כן ביקש להיוועץ ברו"ח (נספח ח' ו-ט' לתצהירו). כתוצאה מכך קיבל כתב סילוק מוחלט ובו סכומים גדולים יותר (נספח י') ושאינם מנומקים. לבסוף נשלחה לו הודעה (נספח י"א) אליה התייחסנו לעיל.

        55. על כן יש למנות לצורך התחשיבים ברכיבים השונים את הרציפות. כל עניין לפי המקור הנורמטיבי שלו.

             

            תחולת הסכם השמירה וצו ההרחבה

        56. על הנתבעות חל צו ההרחבה בענף השמירה, מכוח הוראות הסכמים קיבוציים (סע (י-ם) 38618-11-10 גריגורי אלטמרק נ' ע.י.אור בע"מ, פורסם בנבו).

        57. הוכח כי התובע הועסק כל תקופת העסקתו בענף השמירה ולא בענף הניקיון. יש לדחות את טענת הנתבעת כי העסקתו כשומר היא בתחולת ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון. טענה זו דינה להידחות, וחל צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. טענתה זו לעניין ענף הנקיון אף סותרת גם את טענתה בסוף העסקה בעניין סירובו להכשרה לנשיאת נשק . זו רק דוגמא לכל גרסת הנתבעת שלא הייתה קוהרנטית.

        58. התובע טען ובצדק כי על פי תגובת המשיבה לתובענה הייצוגית, ציינה היא שעל המשיבה ועובדיה חלים הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה והאבטחה (נספח ב' לסיכומים). סימוכין לכך ניתנו גם בעדות מנכ"ל הנתבעת שאישר שלפחות שליש מעובדי החברות הם בענף השמירה (עמ' 20 שורה14). בניגוד לתצהירו, שם ציין היקפי שמירה נמוכים עד שאינם קיימים. שליש מתוך 800 הם למעלה מ-250 עובדים. לא מדובר בשיעור נמוך.

        59. על כן נדחית גם טענת הנתבעת בקשר לתחולת ההסכם הקיבוצי, ומתקבלת עמדת התובע לתחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה.

             

            היקף המשרה ושיעור השכר

             

        60. באשר להיקף משרתו ושכרו, אלו נותרו במשרה מלאה לרבות שעות נוספות במשמרות שנקבעו ע"י הנתבעות ובשכר מינימום שעתי השווה לשכר המינימום בתקופה הרלוונטית למועד ההעסקה ובהתאם לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987 (להלן: חוק שכר מינימום). לא הייתה מחלוקת כי עבד במשרה מלאה במשמרות. לתובע לא שולמו תוספות או שכר מינימום ענפי לפי צווי ההרחבה.

             

            נסיבות סיום ההעסקה

             

        61. פיטוריו של התובע נעשו תוך 24 שעות ממסירת כתב התביעה לידי הנתבעת, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת (נספח י"ב לתצהירו). אף בעניין זה יש לקבל את טענת התובע כי פוטר מחמת התביעה שהגיש ולא מחמת "בעקבות שינויים ארגוניים" שבין משפט זה לבין המציאות אין ולא כלום.

        62. הפסיקה קובעת מפורשות כי הגשת תביעה ע"י עובד איננה עילה לפיטורים ואין לכך כל הצדקה. מכתב הקפאת הפיטורים בו נכתב כאילו מכתב הפיטורים יצא בטרם קבלת התביעה נדחה ע"י ב"כ התובע במכתב מפורש מצידו בתאריך -25.7.13.

        63. תימוכין לגרסת התובע ניתן למצוא גם בהבדל שבין נוסחי המכתבים. בעוד שבמכתב הפיטורים נכתב "בעקבות שינויים ארגוניים", הרי שבמכתב במכתב הקפאת הפיטורים צויינה העילה של "לעבור הכשרה בנשק". תצהיר המנכ"ל בסעיף 33 מתייחס לדרישת המשטרה לנשק, אולם לא צורפה כל אסמכתא לתצהירו.

        64. הנתבעת טענה כי בהיעדר הסכמה לנשק התפטר התובע והכשיל את ההסכם עמה. אולם הנתבעת לא הוכיחה באסמכתא או בדרך אחרת את עניין הנשק לכל אורך תקופת העסקתו מ-2005. הנתבעת טענה כי התובע הודה על סירובו לעבור קורס הכשרה לנשק: " אמרתי לשלומי אני לא רוצה לעבוד עם נשק, עבדתי 3 שנים בלי נשק. הוא לא הסכים" (עמ' 13 ש' 28 דגש שלי ש.ש.). ב"כ הנתבעת לא חקרה את התובע בקשר למועד בו נאמרו הדברים או להקשר ועל כן לא יכולה לזקוף זאת למועד סיום העסקה או כעילת סיום העסקה.

        65. לכל הפחות לו היה עולה עניין הנשק, כעילה אמיתית, היה מקום לזמן את התובע לשימוע בעניין זה. זאת לא עשתה הנתבעת אשר כנראה לא ראתה בכך חשיבות בעצמה.

        66. הנתבעת טענה כי חזרה בה מהודעת הפיטורין והקפיאה אותם אולם נותרה בעמדה שעליו לעבור קורס הכשרה. ולגרסתה וכך הוכיחה כי הפיטורים לא נבעו מסיבות הקשורות בהגשת כתב התביעה. אין לקבל טענה זו.

        67. אמנם במכתב הקפאת הפיטורים בסעיף 4ב' כתוב: "הנך נדרש להודיענו בכתב תוך 7 ימים האם שינית את דעתך ותהיה מוכן לעבור הכשרה בנשק". אולם כל האמור לפני כן במכתב בעניין לוח הזמנים נסתר בנספח יד' מכתב עו"ד דוידוף אשר חולק על לוח הזמנים. בנוסף הוא מציין בסעיף 6 למכתבו: "למותר להוסיף, כי בשנים האחרונות בתקופת העסקתו, ידעתם היטב כי מרשי אינו מוכן לשאת נשק וכי עבודתו מתבצעת "ללא נשק" וכך היה בשנות ההעסקה האחרונות, כך ששאלתכם האם מרשי מוכן לעבור קורס "הכשרה בנשק", "תמוהה ביותר" ויוטב לא להכביר על כך במילים".

        68. על כן ברי כי עניין הנשק הועלה כעילה חדשה שלא הייתה העילה לפיטוריו, רק אחרי שהגיש את התביעה. נכון הדבר גם לעניין משמרת הצהריים המופיעה בסעיף 4ג' לנספח י"ג ולתשובת ב"כ התובע בנספח י"ד בסעיף 7.

        69. משכך, טענה זו של הנתבעת לעילה של נשיאת הנשק או של הקורס לנשק, נדחית.

        70. לעניין זה יפים דברי פסק הדין של כב' השופטת מיכל דיבנר וכלשונה:"

            אין חולק כי הצדדים ליחסי העבודה חייבים לנהוג בתום לב האחד כלפי משנהו (ראה: סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). חובת תום הלב חלה אף בעת הפסקת העבודה (ראו: יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורה רביעית (2013), פרק 5).

            60. אין חולק שכל מעסיק המבקש לפטר עובד, בין אם הוא בשירות הציבורי ובין אם הוא בשוק הפרטי, מחויב לפעול כלפי העובד בתום לב. חוסר תום לב בפיטורים נבחן רבות במובן הפרוצדורלי של ההליך, תוך בחינת קיומם של כללי הצדק הטבעי המחייבים מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטורים. יחד עם זאת, חוסר תום לב יכול ויקבל ביטוי גם בסיבת הפיטורים. אמנם המצב המשפטי הקיים נכון להיום אינו מחייב מעסיק לפטר עובדים מסיבה מספקת בלבד, אך ברור הוא כי חרף שיקול הדעת הרחב שניתן למעסיק בפיטורי עובדים, פיטורים שרירותיים אינם מותרים על פי הדין הישראלי ומקל וחומר .

            ביחס לפיטורים מסיבות אסורות על פי הדין (וראה ניתוח מקיף בעניין זה, במאמרם של גיא דוידוב ועידו עשת, ביטחון תעסוקתי במקום העבודה: לקראת הסדרי ביניים מאוזנים, משפטים מג תשע"ג, 143 בפרק ב.4, עמ' 158).

             

            נציין כי הצדדים לא הצביעו בפנינו על הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הנתבעת ביחס לפיטורי עובדים ולכן אין בידינו לקבוע בעניין זה, אלא מכוח הדין הכללי.

            61. במקרה הנדון הגענו לכלל מסקנה, כי פיטוריו של התובע היו שרירותיים וללא סיבה לגיטימית. משכך, הרי שמדובר בפיטורים שנעשו בחוסר תום לב. הגם שלא הוכח בפנינו באופן חד משמעי כי התובע פוטר מעבודתו על רקע התביעה הנזיקית שהגיש נגד בזק, מסקנתנו הינה כי הליך פיטורי התובע היה פגום, כאשר הפיטורים נעשו בחוסר תום לב ללא טעם ענייני אשר חייב את פיטורי התובע, באופן המצדיק פסיקת פיצוי לתובע.

            62. התרשמנו כי הנתבעת היתה נעולה בדעתה לפטר את התובע ומתוך סימון מטרה זו מראש, התעלמה מכישורי התובע ומיתרונותיו הבולטים בעבודה משך שנים רבות, מבלי לבחון חלופה כלשהי לפיטורים."( סע (חי') 15163-11-10 מיידל ליאוניד נ' בזק חברת התקשורת בע"מ (פורסם בנבו)(להלן: פס"ד ליאוניד)(דגש שלי ש.ש.).

        71. יפים הדברים כפפה ליד גם בעובדות שהוכחו בפנינו.

        72. בכל מקרה היה מקום לעריכת שימוע, וטענת הנתבעת כי על רקע סירובו זה הוצאה לו הודעת הפיטורים, אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה המחייבת הליך שימוע כדין.

        73. התובע לא זומן לשימוע ומנכ"ל הנתבעת הודה כי לא נערך שימוע (עמ' 23 שורה 21). כשהתבקש לנמק את אי עריכת השימוע ציין "כי באותו מועד החובה לערוך שימוע לעובד שעבד חצי שנה לא הייתה קיימת... לא היה מקום לערוך שימוע. היה מיותר. זה בדיוק היה להכשיר את המהות של השימוע, לעשות טקס שברור לכולם מה קורה בתחילתו וסופו". עדות זו מוטב לולא נאמרה, גם מאחר שזכות השימוע קמה גם אחרי חצי שנה וגם מהטעם שלא מדובר ב"טקס" אלא במהות שמנכ"ל הנתבעת 3 לא קיים (פס"ד ליאוניד לעיל וכן עע 1027/01 גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פדע לח 448).

        74. לתובע לא נערך שימוע, הגם שלא הייתה כל תלונה על תיפקודו במשך 8 שנות עבודתו!

        75. התובע טען כי בנסיבות אלה זכאי לפיצוי בגין הפרת זכות השימוע בגובה של 24 משכורות, בגין נזק ממוני שעניינו הפסד השתכרות צפוי אשר היה נמנע לו נשמעו טיעוניו (עע 93/07 גיורא ארבל נ' נ. א. ס. ס. נוירומקולר סטיליוליישן סיסטמס בע"מ וכן עב (ת"א) 6527/07 שירה כהן נ' מנפאואר (פורסמו בנבו)).

        76. מצאנו כי זהו המקרה בו יש לפסוק לתובע פיצוי משמעותי בגין אי עריכת שימוע . אולם נעמיד אותו על בסך 12 משכורות על פי השכר הקובע (12 x 4340.6) .פיצוי בסך 52,087 ₪.

        77. כמו כן זכאי להפרש פיצויי פיטורים בגין כל תקופת העסקתו ברצף בהפחתת מה ששולם בהוכחת החוב . התובע פוטר בנסיבות המצדיקות תשלום פיצויי פיטורים על פי ממוצע עבודתו ב-12 החודשים האחרונים, לרבות בשעות הנוספות. אולם שעות נוספות אינן נלקחות בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים. החישוב בסע' 60 לכתב ההגנה המתוקן מטעם נתבעת 3 אינו תואם את השכר אינו לפי הסכם הקיבוצי שמירה. על כן מתקבל חישוב הפרש פיצויי הפיטורים שנעשה ע"י התובע.התובע הפחית את מה ששולם בהוכחת החוב בפירוק.

        78. הנתבעת 3 תשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך 7,906 ש"ח.

             

             

             

             

            יתרת עילות התביעה

             

        79. בתביעת התובע, בתצהירו ובסיכומיו פירט את כל התשלומים של הזכויות הסוציאליות אותן תבע.

        80. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי ולא חלקה על תחשיביו פרט לאמור בסע' 57-67 לכתב ההגנה המתוקן שלא צורפו לו תחשיבים .

        81. בתצהיר הנתבעת מסע 58 יש התייחסות רק באופן של הכחשת רכיבי התביעה. בסעיף 82 מציין עד הנתבעת כך:"

            

        82. אולם בניגוד לאמור בתצהירו לא צורפו מסמכים או נתוני אמת כאלו לכתב ההגנה או לתצהירו. לתצהיר צורפו תלושי השכר מינואר 2013 ודוחות הנוכחות ובהם נעזר בחישובנו. חרף התלושים שצורפו לא הוגש ע"י הנתבעת 3חישוב מדוייק של הזכויות הנטענות ע"י התובע.

        83. הנתבעת טענה כי רו"ח גולני לא הופיע להיחקר על חוות דעתו ומשכך אין לתובע בסיס לתחשיבים שהגיש בתביעה. לטענתה התובע כעד יחיד לא הסביר את הסכומים ומשכך בהעדר התמצאות מצידו בענייני חשבון לא הוכיח את תביעתו (עמ' 8 ש' 28) עוד טענה כי אי הזמנת הרעיה כעדה, אף היא תיזקף לחובת התובע וכתוצאה יש לדחות את חישוביו. טענה זו מוטב ללא נטענה מאשר נטענה. התובע פרש את חישוביו בפנינו. אמנם אי התייצבות רו"ח לעדות מצמצם את המשקל שיש לתת לחוות דעתו אולם אין אי התייצבותו מאיינת את תוכן חוות הדעת המצויה בפנינו. ב"כ הנתבע יכלה להביא חוות דעת מטעמה וזאת לא עשתה . למעלה מהצורך יאמר כי חישובי התובע נבדקו וברכיבים שונים ערך בית הדין חישוב על פי הראיות שהובאו בפניו ולפי העניין.

        84. בנסיבות אלה , ומשהוכח כי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה חל על יחסי הצדדים, וכך הזכויות מכוחו ומשהוכח כי יש רציפות העסקה אזי יש לחשב את מלוא התקופה ואת הזכויות מכח הסכם השמירה וצו ההרחבה .

        85. הנתבעת 3 חבה לתובע את הזכויות המפורטות מטה. תוך, חישוב הסכומים על סמך הראיות ובשיקול דעת שהפעלנו.

        86. נוכח תחולת ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, הנתבעת 3 תשלם לתובע הפרשי שכר מינימום ענפי לשנים השונות בסך 4,329.27 ₪.

        87. הנתבעת 3 תשלם לתובע תוספת ותק בסך 4,409 ₪. יש לדחות את טענת הנתבעת 3 כי יש לחשב לו את תוספת הותק לפי ענף הנקיון (סע' 61-63 לכ. הגנה המתוקן).

        88. הנתבעת 3 טענה בעניין הפנסיה כי מיצה זכותו בתביעת החוב.(סע' 67-68 לתצהיר הנתבעת) . אולם עיון בתביעת החוב מעלה כי אין בה רכיב כזה ואף לא אושר. יש לדחות טענה זו של הנתבעת 3 . נוכח הרציפות וכן ערבוב החברות, תשלם הנתבעת 3 לתובע הפרשות חסרות לפנסיה בסך 12,822 ש"ח.

        89. הנתבעת טענה בכתב ההגנה בנוגע לפדיון ימי חופשה כי זכאי ל-2 ימי חופשה. כן טענה להתיישנות על פי חוק ברכיב זה.

        90. בתצהיר הנתבע צויין בעניין כך:

            

        91. . התובע תבע פדיון ימי חופשה ל-3 השנים האחרונות. בעניין זה יש התיישנות אותה יש לקחת בחשבון. בהוכחת החוב תבע 6906 ₪ בגין רכיב זה. על פי חוק הביטוח הלאומי רכיב זה משולם. חישובי התובע על כן אינם מתקבלים. על פי חישוב בית הדין ,הותק של התובע מינואר 2013 הוא 7 שנים וממרץ 2013 שמונה שנים על כן עבור התקופה מינואר עד יולי 2013 זכאי ל 12.8 ימים כפוף לניצול של 6 ימים שניצל על פי התלושים במרץ 2013 . משכך זכאי ל -6.8 ימי חופשה X 191.74 ₪ ליום = 1303.8 ₪.

        92. הגנת הנתבעת 3 בתצהיר העד מטעמה (סע' 72-76) לעניין דמי חגים אינה אוחזת מים. התובע היה זכאי לדמי חגים שרובם לא שולמו לו. התובע לא תבע רכיב זה בטופס הוכחת החוב ולא שולם לו בגין רכיב זה. בתלוש אפריל 2013 מופיעים 2 ימי חג אותם יש להפחית .הנתבעת 3 תשלם לתובע דמי חגים בסך 9783 ₪.

        93. הנתבעת 3 טענה לעניין הבראה כי לא השלים שנת עבודה. משנדחתה טענה זו על ידי בית הדין והוכר הרצף זכאי התובע לדמי הבראה לשנתיים האחרונות. ההפרשים שתבע בגין השנים הקודמות, הם לתקופה הקודמת לשנתיים האחרונות וכן גם באה לביטוי בהוכחת החוב.

        94. בהוכחת החוב תבע עבור התקופה עד 12/12/12 משכך זכאי לדמי הבראה לשבעה חודשים על פי הוותק שלו. דהיינו הנתבעת 3 תשלם לתובע 4 ימי הבראהX 371 ש"ח ,בסך 1515 ₪.

        95. בעניין ההפסקות, טען התובע כי לא קיבל את ההפסקות שנוכו לו, ומנכ"ל הנתבעת אישר שלא ראה מי שהחליף אותו (עמ' 26 שורה 3). המנכ"ל אישר כי העובד אינו מוחלף והוא סועד במהלך המשמרת. משכך קוזזו ההפסקות שלא כדין. הנתבעת 3 תשיב את הניכויים בסך 23,317 ₪.

        96. התובע תבע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין כפיצוי בלתי ממוני, וכן בגין הזכויות שלא שולמו לו למעלה מ-8 שנים, הקידום שלא קיבל, התשלומים שנפגעו במהלך כל תקופת עבודתו לרבות אלה שחלה לגביהם התיישנות והעובדה שפוטר בגין תביעתו נגד חברת השמירה. לעניין זה תבע סך 52,087 ₪.

        97. לאחר ששקלנו מצאנו כי אין לפצות פעמיים בגין פיטורים שלא כדין שכן בעניין זה פוצה בגין אי עריכת שימוע בנפרד לעיל.

        98. אולם יש לפסוק פיצוי לא ממוני בגין התנהלות הנתבעת כלפיו בפגיעה בזכויותיו, באי העברת דיווחים ותשלומים לביטוח לאומי, עבור הבהלה שאחזה בו עת נודע לו, והיחס העולב שקיבל , הזלזול בו לאחר 8 שנות שירות בהן לא הייתה כל תלונה בגין עבודתו ,ועגמת נפש לאחר ששקלנו הפיצוי יעמוד על סך 43,400 ₪.

        99. התובע תבע פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 נוכח הפגמים בתלושי השכר.

        100. הוכח כי תלושי השכר שהנפיקו הנתבעות לא עמדו בדרישות החוק ביותר מרכיב אחד. רישומי הוותק כפי שפירטנו לעיל, רישום שם המעסיק בתלושי הנתבעת 3 . הוכח כי עריכת התלושים לא עלתה בקנה אחד עם דרישות החוק. התובע תבע סך 5,000 ₪ עבור כל תלוש אולם העמיד לצורך האגרה את הסכום על 43,200 ₪, דהיינו 800 ₪ לתלוש.

        101. בעניין זה שקלנו, והגם שמדובר ברצף ההעסקה, ומתוך כך שיש לבית הדין שיקול דעת לפי חוק זה, בדקנו ספציפית לצורך רכיב פיצוי זה רק את תלושי השכר שהנתבעת 3 טוענת כי הופקו בתקופתה. פרט לוותק הבלתי נכון שהיה שנוי במחלוקת משפטית. הסכומים שולמו לטענת הנתבעת על פי הסכם נקיון הגם שמעולם לא עסק בנקיון, זהו פגם שראוי לקחתו בחשבון. אולם בשיעור נמוך מזה שתבע התובע .השם בתלוש של המעסיק אינו נכון וכו'.על כן יש להשית על הנתבעת 3 פיצוי ברכיב זה, אולם נמוך מזה שתבע התובע . הנתבעת 3 תשלם פיצוי ברכיב זה בסך 4200₪.

        102. התובע תבע פיצוי לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב-2002.מאחר ולא קיבל הודעה לעובד וביקש לפסוק לטובתו פיצויים לדוגמא בסך 15,000 ₪. בסעיף 112 לתצהירו טען כי ההודעה לא הגיעה לידיו. בתצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת 3 לא צורפה ההודעה (הוגש ביום 16/2/15) וגם לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 3 לא צורפה ההודעה. מכאן שזנחה טענתה על מתן ההודעה. את המכתב נספח ג' לתצהיר הנתבעת 3 אין לראות כהודעה לעובד על פי החוק שכן אין הוא כולל את הנדרש על פי חוק הודעה לעובד ביחס לפרטי ההעסקה, השכר וכו'.

        103. לטענתו טופס ההודעה לעובד שניתן לבא כוחו ביום 30.4.15 במסגרת גילוי מסמכים לא קיבל התובע מעולם .גרסה זו לא נסתרה ואף לא נחקר עליה בחקירה נגדית .

        104. על כן תשלם הנתבעת 3 על פי שיקול דעתנו, ברכיב זה סך של 12,000 ₪.

        105. ב-12/12 דרש המוסד לביטוח לאומי מהתובע דמי ביטוח לתקופה מ-1.1.05 עד 31.12.12 בסך 24,785 ₪. (נספח ט"ז לתצהיר התובע). או אז התברר לו לתדהמתו כי פגעו בזכויותיו אלו.

        106. בתאריך 23.12.2012 ובתאריך 31.1.2013 העביר התובע למוסד לביטוח לאומי את המסמכים המוכיחים כי עבד לאורך כל תקופת העסקתו בנתבעות (נספח יז').

        107. בעניין זה טען התובע כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה גם מהסכום שהמוסד ביקש ממנו נבהל ואותו לא יכול היה לשלם וגם מאחר והנתבעות הפנו את תשלום זכויותיו הסוציאליות לחתימת כתב ויתר שלא שיקף את זכויותיו. ברכיב זה של עוגמת נפש תבע 45,000 ₪. עוד טען התובע כי לשם מיצוי זכויותיו נעזר ברו"ח ושילם בגין כך 1,755 ₪ (נספח יח' לתצהיר). עניינים אלו נלקחו בשיקול דעתנו במכלול הסכום שפסקנו כפיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לתובע כפי שפורט לעיל. די בכך .

        108. התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי הלנה באשר הנתבעים לא פעלו בתום לב ולא הייתה מחלוקת עובדתית על זכויותיו לחילופין טען להפרשי הצמדה וריבית. נוכח שלל המחלוקות ובעיקר רציפות ההעסקה מצאנו כי היו שאלות משפטיות מהותיות ועל כן יפסקו הפרשי הצמדה וריבית ולא הלנה.

        109. עוד יודגש כי התובע אישר כי קיזז את הסכומים שקביל מהמוסד לביטוח לאומי מסכום התביעה (סעיף 248 לסיכומיו),כך גם עולה בחישוב. על כן לא מדובר בכפל תשלום.

              

             סוף דבר

              

        110. נוכח האמור לעיל תשלם הנתבעת 3 לתובע את הסכומים הבאים :

              

             1. פיצויי פיטורין (הפרש בין הסכום המגיע לסכום ששולם לביטוח לאומי) בסך 7,906 ₪.

             2. הפרשי שכר מינימום ענפי בסך 4,329 ₪.

             3. תוספת ותק בסך 4,409 ₪.

             4. פנסיה בסך 12,822 ₪.

             5. פדיון חופשה בסך 1303.8 ₪.

             6. דמי חגים בסך 9783 ₪.

             7. דמי הבראה בסך 1515₪.

             8. הפסקות בסך 23,317 ש"ח.

             9. פיצוי בגין הפרת זכות שימוע בסך 52,087 ₪.

             10. פיצוי התנהלות הנתבעת ופגיעה בזכויותיו ועגמת נפש בסך 43,400 ₪.

             11. פיצוי לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר בסך 4200 ₪.

             12. פיצוי לפי חוק הודעה לעובד בסך 12,000 ₪.

             13. סכומים אלא ישולמו בתוך 30 ימים ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עבודה 29.7.2013 ועד ליום התשלום בפועל.

                  

                  

             14. כמו כן תשלם הנתבעת שכר טרחת ב"כ התובע בסך 11,000 ₪.

             15. סכום זה ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

                  

                 ניתן היום, י"א תמוז תשע"ז, (05 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

                  

                 החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

                  

                  

                  

                         

                 נציג ציבור עובדים מר ריבלין		נציג ציבור מעסיקים מר בנבנישתי		שרה שדיאור, שופטת