אבו טרבוש נ' אחים רחמה-חברה לעבודות עפר פיתוח וכבישים בע"מ

נציג ציבור עובדים – מר שרון מיכל

נציג ציבור מעסיקים – מר נתן חיים

1.עניין לנו בעובד בניין, תושב השטחים, אשר הגיש תביעה כנגד הנתבעת על סך 111,157 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, השלמת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, הפרשי חופשה שנתית, הפרשי הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, גמול שעות נוספות.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע, צו ההרחבה בענף הבניין חל בעניינו. התובע עבד במתכונת של 5 ימים בשבוע, ולא 6 ימים בשבוע כפי שניסתה לטעון הנתבעת כדי להתחמק מתשלום הפרשי שכר מינימום. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו. הנתבעת לא הציגה שום מכתב או אסמכתא על כך שלתובע שולמו דמי הבראה, למעט סך של 1,425 ₪ בסיום עבודתו והפרשה למת"ש בשנת 2016. למעט תשלום בגובה 5,000 ₪ בסיום עבודתו, לא שילמה הנתבעת תשלומים בגין דמי חג. התובע זכאי להשלמות בגין חופשה שנתית והפרשות לפנסיה הנובעות מזכאותו להפרשי שכר מינימום. לבסוף, טען התובע כי הוא זכאי לסך של 37,217 ₪ בגין גמול שעות נוספות.

3.לטענת הנתבעת, כל עילה שנולדה עובר ל-12.2.13 התיישנה. התובע מעולם לא הלין על תנאי העסקתו בתקופת עבודתו שחלה החל מיום 11.6.08 ועד 7.12.18. התובע עבד 6 ימים בשבוע, ולא 5 ימים כפי שניסה לטעון. התובע קיבל את כל התשלומים המגיעים לו ומעבר לכך.

תלושי השכר משקפים את הכספים ששולמו לתובע. התובע לא התייצב באופן רצוף מדי יום לעבודתו. התובע לא עבד שעות נוספות, ובשעה 16:30 הוא ויתר העובדים כבר היו בדרכם הביתה. לתובע ניתנו מספר הפסקות לשתיית קפה, לאוכל ולתפילה.

לאור חלוף השנים, לנתבעת קשה היה להציג מסמך על תנאי עבודתו של התובע. לנתבעת נגרם נזק ראייתי לאור השיהוי בהגשת התביעה. התובע ידע היטב על תנאי עבודתו.

דיון והכרעה

4.מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עולה, כי דין התביעה להדחות ברובה כפי שיפורט להלן. מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים שצורפו עולה, כי מדובר במעסיקה הגונה אשר שילמה לתובע את רוב זכויותיו לאורך תקופת העסקה בת 10 שנים, וכן נהגה בעובדיה בכבוד, וזאת כפי שעלה מעדות התובע וחברו.

5.בפתח הכרעתנו נציין, כי יש לדחות את התביעה לשעות נוספות.

ראשית, בעדותם הודו התובע והעד מטעמו כי לא עבדו שעות נוספות כלל. בנוסף, עלה כי הגירסה העובדתית אותה הציג התובע בכתב תביעתו, ולפיה עבד בכל יום עבודה משעה 7:00 ועד 16:30, התבררה כרחוקה מהמציאות. ראשית, בתחשיבו ציין כי יש לנכות רק חצי שעת הפסקה בודדת שקיבל במהלך היום, נתון אשר התברר כלא משקף את המציאות; היות ועלה כי התובע וחבריו קיבלו עוד שתי הפסקות של תה וקפה, וממילא ההפסקה לה טען התובע התבררה כארוכה יותר מחצי שעה.