סע"ש 23261-07-13 ואכד נ' מדינת ישראל – משרד החינוך

רקע וטענות הצדדים

1.התובע, יליד 3.6.1946, שימש כמורה ומנהל במוסדות חינוך רשמיים של הנתבעת ופרש לגמלאות מרצון ביום 1.9.2006 לאחר 41 שנות שירות. ביום 11.7.2013 הגיש התובע תביעה כספית זו, לכספי מענק פרישה בסך 60,000 ₪ ותשלום עבור 4 חודשי הסתגלות בסך 48,000 ₪, בטענה כי אלה לא שולמו לו במועד פרישתו, על אף שהיה זכאי לכך על פי דין.

2.לטענת התובע, במקרים אחרים "כדוגמת התובע", שולמו לעובדים בעת פרישתם, מענק פרישה ותשלום עבור חודשי הסתגלות. לטענתו, יש בידו להוכיח כי הנתבעת נהגה כלפיו בהעדר שווין והפלתה אותו לרעה לעומת עובדים אלו. כן נטען בכתב התביעה כי הקריטריונים המנחים את הנתבעת במתן תשלומים אלו אינם ברורים, אם בכלל קיימים וכי עד למועד הגשת כתב התביעה, לא עלה בידו לקבלם.

3.בכתב הגנתה, טענה הנתבעת תחילה כי דין התביעה להידחות על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, היעדר עילה ו/או אי נקיטה בהליך הנכון. בהתאם להחלטה מיום 15.1.2015, מצאנו לנכון להכריע בטענות המקדמיות כאמור, כבר בשלב זה, על סמך המסמכים, כלל הנתונים וטענות הצדדים, המצויים לפנינו.

4.לטענת הנתבעת, ביום 7.11.2006 העבירה מנהלת הגמלאות במשרד החשב הכללי במשרד האוצר לתובע, אשר פרש מרצון לפי סעיף 17(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) – התש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגמלאות"), אישור גמלאות, במסגרתו נקבעו זכויותיו של התובע לפי חוק הגמלאות (נספח א' לכתב ההגנה ולהלן: "החלטת הממונה על הגמלאות"). לטענת הנתבעת, התובע אינו מפנה לכל מקור חוקי בגינו הוא זכאי לתשלום כלשהו, אולם ככל שמדובר במענק פרישה לפי סעיף 22 לחוק הגמלאות, הרי שתשלום זה לרבות קביעת תקופת שירותו הנושאת זכויות לגמלה, נמצאים בתחום סמכותו של הממונה על הגמלאות. בהתאם לסעיף 43(א) לחוק הגמלאות ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), התש"ל - 1970 (להלן: "התקנות"), ניתן לערער על החלטה זו בפני בית הדין האזורי לעבודה תוך 60 יום ממועד קבלת ההודעה וזאת בהתאם לקבוע בחוק. לפיכך, אילו היו לתובע השגות על החלטה זו, היה עליו להגישן עד ליום 8.1.2007.

לטענת הנתבעת, התובע הגיש תביעה לבית הדין, בחלוף 7 שנים, כאשר בית הדין הארצי לעבודה כבר קבע בפסיקתו כי בהיעדר הוראה מסמיכה, בית הדין אינו רשאי להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק. כן נטען כי הפסיקה אינה נותנת ידה לבירור תביעות שהינן במהותן ערעור גמלאות, אשר הוגשו כתביעות בסדר דין רגיל, רק על מנת "לעקוף" את המועד להגשת ערעור אשר חלף. כן נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתה, בהתחשב בכך כי התובע החל בבירור עניינו אל מול הנתבעת רק בשנת 2012 וכן בהיות התביעה "לאקונית" ו"עמומה" אשר לא מפנה לכל מקור נורמטיבי עליו מבקש להתבסס התובע.

5.הנתבעת מפרטת את טענותיה גם לגופה של התביעה. באשר למענק הפרישה, נטען כי אחד מהתנאים המנויים בסעיף 22 לחוק הגמלאות הינו כי מדובר במי שפוטר מהשירות לפני גיל 60 ואילו התובע פרש מרצונו לאחר גיל 60 ולפיכך כלל אינו זכאי למענק פרישה. באשר לתשלום הסתגלות נטען כי מדובר בהטבת פרישה הניתנת מעת לעת לעובדי מדינה הפורשים במסגרת תכניות לעידוד פרישה מוקדמת ממערכת החינוך בנסיבות המפורטות בחוזרי האגף הבכיר לפרישה וגמלאות בנציבות שירות המדינה, בכפוף לאישור ועדת הגמלאות שהינה ועדה משותפת למשרד החינוך ונציבות שירות המדינה. נטען כי התובע אינו זכאי לתשלום זה כיוון שפרש מרצון על פי סעיף 17(2) לחוק הגמלאות וכן בהתאם לחוזר הרלוונטי (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). עוד נטען בעיקר כי התובע מבקש להתבסס על מקרים דומים ללא פירוט וכי לא ברור על מה מתבסס התובע בנקיבת סכומי התביעה.