-
לפנינו בקשת המבקשת (הנתבעת 2 בהליך העיקרי), לדחייה על הסף של התביעה נגדה באופן אישי.
-
הצדדים הודיעו כי אין ברצונם לקיים דיון בבקשה, ועל כן ההחלטה ניתנת בזאת על יסוד החומר שהוגש לבית הדין.
-
התביעה הוגשה כנגד "מסגריית שבי שורקין" וכנגד מזל שורקין, כשעל פי הנטען בכתב התביעה: "הנתבעת 2 הינה אשתו של בעל המפעל אשר שילמה לתובע שכר עבודה בצ'קים". יצויין כבר עתה כי לא ברור מהי האישיות המשפטית הקרויה "מסגריית שבי שורקין", והאם מדובר בחברה בע"מ. מכל מקום - המבקשת טוענת כי בינה לבין המשיב מעולם לא התקיימו יחסי עבודה והיא לא העסיקה את המשיב, ואף אינה מכירה אותו. לטענתה, התביעה אינה מגלה כל עילה נגדה, ובהיעדר יריבות בינה ובין המשיב, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף. המבקשת טוענת כי המשיב מסתמך על מספר המחאות אישיות שלה אשר נמסרו לידי בן זוגה דאז ומולאו על ידו לפקודת המשיב, אולם אין בכך בכדי ליצור יחסי עבודה ביניהם.
-
המשיב מתנגד לבקשה וטוען בתגובתו לבקשה, כי המבקשת היתה המעסיקה בפועל של המשיב משהיא ניהלה את העסק יחד עם בעלה והיא זו ששילמה את משכורות העובדים בחלק מתקופת עבודתו של המשיב.
-
מעיון בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה עולה כי בנסיבות העניין יש למחוק על הסף את התביעה כנגד המבקשת (גם אם לא לדחותה), כפי שיובהר להלן.
-
אכן, בתי המשפט בכלל – ובתי הדין לעבודה בפרט - אינם ממהרים לסלק תביעה על הסף, (ובוודאי שלא לדחותה) אלא אם כן ברור כי גם אם תתקבלנה כל הטענות העובדתיות – לא יהיה בהם כדי להצדיק קבלת הסעד המבוקש, ובכלל יבכרו את בירור התובענה לגופה על פני סילוקה על הסף (לעניין זה ר' בר"ע 17518-01-11 א.ד. בן פרטס בע"מ - ענת שמעוני (21.02.2011); בר"ע 16226-04-14 ה.א.ר.י השבחת נכסים בע"מ - משה מנו (13.04.2014)). אולם נסיבות המקרה שפנינו עולות כדי אותם מקרים חריגים בהם גם אם יוכיח התובע (המשיב) את טענותיו כנגד המבקשת, הוא לא יזכה לסעד המבוקש שכן טענות אלו אינן מצמיחות עילת תביעה כנגדה באופן אישי.
-
כאמור, התביעה דנן הוגשה כנגד מעסיקתו של המשיב, היא הנתבעת 1 – "מסגריית שבי שורקין" וכנגד המבקשת, אשר היתה נשואה בעבר לבעלי הנתבעת 1 וכיום גרושתו. זיקת המבקשת לנתבעת 1 לא הובהרה כלל על ידי המשיב, למעט העובדה שהיתה נשואה לבעל המסגרייה ומספר המחאות שלה ניתנו כשכר המשיב היו מחשבונה. מכתב התביעה לא עולה ולא הוצגה, ולו גם ראשית ראייה לכך שהמבקשת נשאה בניהול העסק או בחלק מהבעלות בו, ובשל כך העסיקה בפועל את המשיב, מה עוד שעל מנת לבסס תביעה אישית כנגד בעלי העסק יש להרים את מסך ההתאגדות 0ככל שמדובר בחברה בע"מ).כאמור, בענייננו לא ברור האם הנתבעת 1 היא חברה בע"מ או עוסק מורשה (שאינו אישיות משפטית) ואף לא ברור מדוע נתבעה המבקשת, ואילו בעלה לשעבר, שהוא הבעלים של הנתבעת 1, לא נתבע כלל.
-
עיון בכתב התביעה מעלה כי אין כל טענה המבססת עילה כנגד המבקשת. כל שנטען בעלמא, הוא שהתובע "הועסק ע"י הנתבעים" ומספר המחאות כשכר המשיב, יצאו על שמה. לא צורפו מסמכים המעידים על כך , ואף לא ההמחאות המדוברות. ברי כי אין בנסיבות אלה בכדי להצביע על קיומם של יחסי עבודה או על עילה להרמת מסך, מה עוד שבכתב התביעה נטען כי בעל המקום, בעלה של המבקשת, הוא זה שפיטר למעשה את המשיב, וגם בכך יש לכאורה אינדיקציה, שלא המבקשת היא זו שהעסיקה את המשיב. העובדה שהייתה נשואה בעבר לבעלי המקום – גם אם הוסבו/נרשמו מספר צ'קים שלה לפקודת התובע – אינה מלמדת כשלעצמה על העסקה שלה באופן אישי (ובוודאי לא אם מדובר בחברה בע"מ).
-
לאור כל האמור לעיל ומשלא הובא ולו גם בסיס לכאורי לכך שהמשיבה הייתה מעסיקתו של המבקש, וכל עניינה בכך שהייתה גרושתו של המעסיק - יש מקום למחוק את התביעה כנגדה על הסף בזאת. למען הסר ספק יצויין כי בעוד שבכתב התביעה נרשם שם נתבעת 2 (המבקשת) כ"מזל שוקרין" – נראה כי השם הנכון הוא "מזל שורקין" כפי שנכתב על ידה בבקשה. מכל מקום, ההחלטה תקיפה גם אם השם הנכון הוא כפי שאויית ע"י ב"כ התובע (המשיב) – מזל שוקרין.