שאטו גולן בע"מ נ' גולדשטיין

1.לפנינו תביעת התובעת (להלן:"התובעת" או "המעסיקה" או "היקב" ) לחייב את הנתבע (להלן:"הנתבע" או "העובד") להשיב לה סכום של 360,000 ₪ בגין כספים שקיבל מכח מסמך מיום 1/1/12 וכן להשיב לה סכום של 300,000 ₪ בגין נזקים שגרם לה, עת השמיד ראיות בעזרתן היתה יכולה להוכיח גניבה של בקבוקי יין.

2.הנתבע, במסגרת כתב הגנתו המפורט, הכחיש מכל וכל את כל שטענה התובעת כנגדו.

3.התובעת הגישה כתב תשובה והנתבע הגיש בקשה להוצאת כתב התשובה מהתיק.

4.מהלך הדיון

בתאריך 27/11/16 התקיים דיון מוקדם, מקיף, לפני ראש ההרכב, בתחילתו המליץ ביה"ד לנתבע שלא לעמוד על בקשתו לענין אי קבלת כתב תשובה שבחרה התובעת להגיש לאחר שקיבלה את כתב ההגנה המפורט שהוגש (הנתבע קיבל המלצתו זו של ביה"ד חרף הטענות שהיו לו כנגד התובעת בענין הגשת כתב התשובה).

במהלך הדיון חידדו הצדדים את טענותיהם וכן השיבו לשאלות בית הדין.

בסיום הדיון המוקדם ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר שאלו הוגשו נקבעו מועדים להוכחות.

בתאריך 18/9/17 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה במהלכה, נחקרו עדי התובעת: מר אנדרס גסלין - אשר חוות דעת שהכין הוגשה על ידי התובעת; רו"ח זיו מאירוביץ (להלן:"מר זיו") - המשמש כדירקטור אצל התובעת, גב' הילה ג'ן ואר (להלן:"גב' הילה") - המשמשת כמזכירת היקב החל מחודש 2/13 ומר יצחק ריבק (להלן:"מר ריבק") שהינו הבעלים של 45% ממניות התובעת ושהחל לשמש כמנכ"ל היקב משלב מסויים.

בסיום ישיבת ההוכחות הנ"ל, התקיים דיון לא קצר בכל הנוגע לעדותו המתוכננת של מר שמואל (שוקי) שי (להלן:"מר שוקי") עד הנתבע ומי שהיה שותפו של מר ריבק, אשר לא הגיש תצהיר.

לאחר ששמע ביה"ד את טענות הצדדים בענין זה, הוא נתן את החלטתו הבאה:

1.ככל שב"כ הנתבע יודיע כי מר שוקי שי נכון לחתום על תצהיר עדות ראשית, הוא יעשה כן ויגיש את תצהירו עד ליום 20/9/17.

2.ככל שמר שוקי שי לא יסכים לחתום על תצהיר עדות ראשית הרי שלנוכח החלטת ביה"ד מיום 19/2/17 והואיל ובסמוך למועד זה נקבעו שתי ישיבות ההוכחות (אחת לשם חקירת עדי התובעת ואחת לשם חקירת הנתבע ועדיו) והואיל ואיש מהצדדים לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו וכן הואיל ובמסגרת החלטת ביה"ד מיום 27/11/17, נקבע "סירב עד לאמת דבריו בתצהיר" ולא נקבע "עד שאינו בשליטת בעל דין", הרי שלא יהיה מקום למנוע מהנתבע להביא את מר שוקי שי כעד מטעמו וכן לא יהיה מקום למנוע ממנו את מה שהיה שלו, לו כלל העדים היו נשמעים בישיבה אחת, כשהכוונה - לאפשרות לשבת עם עדיו ולהכין אותם לישיבת ההוכחות. אלא שלשם שמירה על האיזון, הרינו קובעים כי בישיבתו של ב"כ הנתבע עם מר שי, הוא יוכל להכין אותו רק על כל החומר שהיה בתיק, לפני הישיבה שהתקיימה היום (קרי - כתבי טענות, נספחים, הודעות, החלטות, בקשות, תצהירים ופרוטוקול הדיון המוקדם מיום 27/11/16), הכל כפי שהיה יכול לעשות לו היו נשמעים כלל העדים היום. במקביל, הרינו קובעים כי ב"כ הנתבע לא יוכל להראות למר שוקי שי את פרוטוקול ישיבת היום וכן לא לדבר איתו על דברים שעלו בישיבה זו.

כדי למנוע טענות בענין הנ"ל, הרינו קובעים כי פרוטוקול ישיבת היום, יישאר חסוי עד סיום ישיבת ההוכחות הבאה.

3.ישיבת ההוכחות במסגרתה ייחקרו הנתבע ומר שוקי שי תתקיים ביום 25/9/17 מהשעה 12:00 (ולא מהשעה 11:00, כפי שהיתה מתוכננת).

בתאריך 19/9/17 הוגש תצהירו של מר שוקי ובתאריך יום 25/9/17 התקיימה ישיבת ההוכחות השניה במהלכה נחקרו הנתבע ומר שוקי.

בסיום הישיבה הנ"ל קצב ביה"ד לצדדים לשם הגשת סיכומים ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעת בתאריך 5/12/17, סיכומי הנתבע בתאריך 16/12/17 וסיכומי התגובה של התובעת בתאריך 2/12/17) הבשיל פסק דין.

להשלמת התמונה יצויין כי התביעה הוגשה, בתחילה, לבימ"ש השלום (בנצרת) כאשר מר ריבק, בעצמו גם היה תובע (הוגדר כתובע מס' 2 בעוד התובעת הוגדרה כ"תובעת מס' 1") אלא שבתאריך 5/7/16, בהתאם להסכמת/בקשת הצדדים, נמחק מר ריבק מהתביעה והיא הועברה לביה"ד כאן, בשל עניינים הקשורים לסמכות עניינית.

5.להלן העובדות הרלוונטיות:

א.התובעת, הינה ייקב והיא עוסקת בייצור ובשיווק יין.

ב.הנתבע הועסק, ע"י התובעת, כמנהל התפעול של היקב וזאת מתאריך 15/9/05.

ג.הנתבע פוטר בתאריך 6/2/15 והמשיך לעבוד אצל הנתבעת עד תום ששת חודשי ההודעה המוקדמת שניתנו לו, קרי עד ליום 6/8/15.

ד.מר שוקי, אשר היה, כמו מר ריבק, הבעלים של 45% ממניות התובעת, שימש כמנכ"לה כמעט בכל תקופת העסקתו של הנתבע (ועד לחודש 1/15 או 12/14).

ה.מר שוקי הוא שקיבל את הנתבע לעבודה והוא שהיה מנהלו בפועל והממונה עליו.

ו.מעבר למר ריבק, שהחזיק (ועדיין מחזיק) ב - 45% ממניות התובעת, ומעבר למר שוקי שהחזיק, כמעט בכל התקופה הרלוונטית לתביעה גם ב - 45% ממניות התובעת, היה בעל מניות נוסף, הוא מר אורי חץ, המחזיק ב - 10% מהמניות.

ז.בין מר ריבק לבין מר שוקי התגלעו מחלוקות שאף גלשו לפסים אישיים וכן גררו התבטאויות קשות (כפי שהדבר עולה ממסמכים שונים שהוגשו לתיק) ושגררו הליכים משפטיים, אשר בחודש 12/14 הובילו לכך שמר שוקי מכר את מניותיו בתובעת למר מוטי תג'ר.

ח.לאחר עזיבתו של מר שוקי את התובעת, החל מר ריבק לשמש כמנכ"ל.

ט.בתאריך 6/2/15, כאמור לעיל, מסרה התובעת לנתבע מכתב פיטורים.

י.עת פוטר הנתבע, פעלה, התובעת, בהתאם למסמך מיום 1/1/12 (להלן:"ההסכם"), עת נתנה לו שישה חודשי הודעה מוקדמת, אשר במהלכם עבד.

יא.בתאריך 6/8/15 הסתיימו יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבע והוא נדרש לחתום על כתב ויתור כנגד זכותו לקבל פיצויי פיטורים מוגדלים, בהתאם להסכם.

יב.במועד, קרי בשנת 12', בו נחתם ההסכם עם הנתבע (או במועד סמוך לכך) נחתם הסכם דומה על עובד אחר של התובעת - מר בועז סולש (להלן:"מר בועז"), אשר שימש כמנהל השיווק של היקב.

יג.על ההסכם ועל ההסכם של מר בועז, חתם, בשם התובעת, מר שוקי.

יד.לפני שנחתמו ההסכם וההסכם של מר בועז, עזבה מזכירת החברה, דאז - הגב' לאה מקינלי, את עבודתה.

טו.יחסי העבודה בין התובעת לבין מר בועז הסתיימו בחודש 3/16 ובין הצדדים מתנהל הליך במסגרת תיק סע"ש 16871-06-16.

טז.במסגרת הליך גילוי נאות שנערכו בתובעת, בשנת 2014 כחלק מניסיונות בעלי המניות למכור את מניותיהם לאחרים, נמסרו על ידי הנתבע ועל ידי גב' הילה, מסמכים שונים לרבות ההסכם וההסכם של מר בועז, כאשר הנתבע אף שלח העתק מהסכם, ישירות, למר ריבק.

יז.במועד בו נתנה התובעת לנתבע את ששת חודשי ההודעה המוקדמת, בהתאם להסכם, היא לא טענה דבר כנגד הסכם זה, כנ"ל במועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים 08/15) מועד בו שילמה לו פיצויי פיטורים מוגדלים, בהתאם להסכם.

יח.במהלך שנת 13 או בתחילת שנת 14', דאג הנתבע להתקנת מצלמות מעקב ביקב, לאחר שקיבל את אישורי של מר שוקי וזאת לאחר שבמסגרת ספירת מלאי רבעונית שנערכה, התברר כי חסרים מספר בקבוקים במרתף היקב.

יט.במחצית השניה של שנת 15', הוסרו המצלמות ונותרו אצל הנתבע.

כ.במסגרת הדיון המוקדם, מסר ב"כ הנתבע לידי ב"כ התובעת את ארבע המצלמות ואת יחידת ה - DVR לידי ב"כ התובעת (עמ' 2 שורות 8-10 לפרוטוקול).

כא.התובעת לא תבעה את חברת הביטוח כדי לנסות ולקבל כספים בגין אובדן ו/או גניבות בקבוקי היין בשווי 300,000 ₪, להם היא טוענת, אך הגישה, בתאריך 3/1/16, תלונה במשטרה.

6.להלן, בתמצית, טענות ב"כ התובעת:

א.הנתבע השמיד ציוד יקר של התובעת (מצלמות) ובכך השמיד ראיות (הקלטות) שהיה בכוחן להוכיח גניבה של יין בשווי 300,000 ₪ ולכן עליו להשיב לה סכום זה.

ב.השמדת הציוד והראיות הינו מעשה שהיה מצדיק פיטורים תוך שלילת מלוא פיצויי פיטורים, ועל כן על הנתבע להשיב לתובעת את מלוא פיצויי הפיטורים שקיבל (360,000 ₪).

ג.הנתבע שותף לקנויה שרקם מר שוקי, במסגרתה נערך ההסכם, שהוא למעשה "פיקציה" ואשר מכוחו שולמו לנתבע זכויות מפליגות (הודעה מוקדמת בת 6 חודשים ופיצויי פיטורין מוגדלים).

ד.יש לקבוע כי ההסכם הזה הוא בטל ומבוטל VOID ולכן על הנתבע להשיב 360,000 ₪ שהן שווי הזכויות שקיבל מכוחו (הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים מוגדלים)

ה.על הנתבע להחזיר לתובעת סכום של 50,000 ₪ בגין לימודים והטבות שקיבל על חשבונה (סעיף 29 של כתב התביעה).

7.להלן, בתמצית, טענות ב"כ הנתבע:

א.הנתבע לא השמיד ציוד של התובעת, המצלמות שהותקנו על ידו , פורקו ואופסנו אצלו, הכל בסמכות ובאישורו של מר שוקי, ששימש כמנכ"ל התובעת אז וכאשר מאחורי ההתקנה והפירוק עמדו טעמים ענייניים כפי שהעידו על כך הן הנתבע והן מר שוקי.

ב.לא היתה השמדת ראיות שכן שיטת העבודה של המצלמות הינה כזו - כל שבועיים, מוקלט סרט ההקלטה, מחדש, על גבי הקיים ורק תיעוד שמחליטים להותיר-שומרים על פני מחשב אחר. הנתבע העיד שלא היו אירועים שהצדיקו תיעוד ושמירה וממילא לא נשמרו הקלטות בדבר אירועים שלא היו.

ג.לא היתה גניבה של יין, בכלל ובטח לא בסכום של 300,000 ₪.

ד.ההסכם,נערך ונחתם כדין על ידי מי שהתובעת הסמיכה להתקשר בשמה- המנכ"ל מר שוקי.

ה.התובעת ידעה על ההסכם, כבר במסגרת הליכי גילוי נאות גם לרוכשים של מניותה, כאשר היא אף פעלה בהתאם להסכם זה וזאת מבלי שטענה דבר כנגדו.

ו.כמעט שנתיים לאחר חתימת ההסכם ובשלהי שנת 2013, העלה מר שוקי רעיון להכניס את הנתבע כשותף, אלא שרעיון זה היה מותנה ביכולתו לבצע מהלך כזה (אם היה רוכש את המניות של מר ריבק ונותר בעל השליטה היחיד בתובעת). הרעיון היה שכנגד קבלת מניות, יוותר הנתבע על חלק מזכויותיו כעובד, אלא שרעיון זה לא הבשיל לידי ביצוע,שכן, בסופו של דבר, מכר מר שוקי את מניותיו, ולא רק שלנתבע לא הוצעה שותפות- אלא שהוא פוטר.

ז.הסיבה היחידה להגשת התביעה המופרכת כנגדההנתבע הינה הצורך של התובעת להתגונן מפני תביעתו של מר בועז, תביעה אותה ביסס על ההסכם שנחתם עימו.

8.האמנם השמיד הנתבע את ציוד התובעת?

במסגרת כתב תביעתה, ייחסה, התובעת לנתבע "מעשה נפשע" של "השמדת ציוד רגיש" (סעיף 11 של כתב התביעה) של "מערכת שלמה של מצלמות".

מדובר, כפי שהתברר, ביחידת ה-DVR וארבע מצלמות שהותקנו בחודש ינואר 2014 ואשר תמורתה שילמה התובעת סכום של 4,700 ₪ (ראה חשבונית 1252268 נספח 9 לתצהיר עדות ראשית של התובעת) ואשר הם נמסרו חזרה לידי התובעת בדיון המוקדם, כשהם תקינים [ולענין זה ראו חוות דעתו של מר גסלין, אישר שהדיסק תקין לשימוש וכן עדותו במסגרתה אישר שהמצלמות וה- DVR היו תקינים (עמ' 19 שורה 10 לפרוטוקול וכן ראו עדותו של מר רז אשר אישר, בעדותו שהנתבע לא השמיד את המצלמות (עמ' 23 שורה 7-8 לפרוטוקול) וכן אישר שאמירתו בתצהיר כאילו "הנתבע השמיד ציוד" איננה מדויקת (פרוטוקול עמ' 23 שורה 25-26)].

כן עלה מעדותו של הנתבע כי הוא פירק ואיפסן את המצלמות ויחידת ה- DVR אצלו, בהתאם לאישור שניתן לו על ידי מר שוקי.

בכל הקשור לדברים שאמר הנתבע למר ריבק בשיחת הטלפון שנערכה, בחודש 12/15, או בסמוך לכך:"..זה לא היה אחרי שאתה נכנסת זה היה לפני שאתה נכנסת, זה היה איזה שבועיים לפני כן. שבועיים שלוש לפני כן...אני, אני זרקתי לפח...כן. אני, אני" השתכנענו, בכנות עדותו של הנתבע, בענין זה, עת העיד:

"ת.אני קיבלתי את השיחה מריבק הייתי ממורמר כועס, זה אדם שזרק אותי מהעבודה כמה חודשים לפני וכאשר אמרתי שבועיים שלושה, לא התייחסתי בכלל לזמן, זה הדבר הראשון שעלה לי בראש לא זכרתי וגם היום אני לא זוכר במהלך שלושת החודשים האלה מתי פירקתי. בשיחה זה מה שיצא.

ש.אתה לא זוכר, אעבור ואשאל אותך, אתה מדגיש בשיחה שהשמדת את המצלמות, אתה חוזר ואומר כי זרקת אותן לפח.

ת.כן.

ש.ואתה אומר "אני, אני" בגאווה כמעט, כלומר אז שיקרת?

ת.בשיחה הזו, כן שיקרתי, לא חשבתי שאני חייב לו משהו לבן אדם שזרק אותי מהעבודה לאחר שבמקום העבודה נתתי 10 שנים מחיי ומתקשר אלי אחרי זה לשאול אותי על דברים שקרו בתקופה של שוקי. לא עמד בראש מעייני להגיד לו את האמת בכלל.." (עמ' 65 שורות 22-28 לפרוטוקול וכן עמ' 66 שורות 1-5 שם).

גם עדותו של הנתבע, בענין זה, בהמשך ולפיה במועד אותה שיחה עם מר ריבק "שכחתי בכלל שהמצלמות זרוקות אצלי, מדובר בתקופה שהיא שנה וחצי אחרי שפורקו" (פרו' עמ' 67 שורה 20-21), הותירה עלינו רושם מהימן, כאשר לכך יש להוסיף את העובדה שגרסתו של הנתבע לפיה מר שוקי היא מעורב ומעורה בכל הפעולות שביצע בקשר למצלמות, לא נסתרה, כאשר לא ברור מדוע לא צירפה התובעת את העמוד השלישי של תמלול ההקלטה למסמכים שהוגשו על ידה וזאת למרות שביה"ד הפנה את תשומת ליבה לכך (עמ' 65 שורה 7 לפרוטוקול). עובדה זו נותנת משקל נוסף לטענת הנתבע כי בחלק זה של התמלול מופיעה אמירתו שהכל נעשה בהתאם לאישורו/הוראותיו של מר שוקי.

לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע השמיד את הציוד שלה.

9.האמנם השמיד הנתבע ראיות והאמנם היה שותף לגניבה?

התובעת טענה לגניבת בקבוקי יין בשווי של 300,000 ₪ בעוד שהנתבע טען כי לא מחק דבר מהמצלמות וכי ממילא לא נשמר או תועד דבר שניתן היה למחוק וכי כלל לא היתה גניבה ומכאן שהשאלה העיקרית בה עלינו להכריע בקשר לענין זה היא האם הוכיחה התובעת את טענתה לגניבה של בקבוקי יין בשווי של 300,000 ₪ ?

מעיון בחומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות ועיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, הרינו קובעים כי לא ניתן לראות את התובעת כמי שהוכיחה טענתה זו וזאת מהטעמים הבאים:

א.אי ידיעתה של גב' הילה ג'ן, המשמשת כמזכירת היקב מחודש 2/13 ואשר נמצאת כל יום במשרדים אודות גניבת בקבוקי יין בשווי של 300,000 ₪ (עמ' 46 שורות 10-11 לפרוטוקול).

כאשר אי ידיעה זו הופכת את טענת התובעת לבלתי משכנעת במיוחד על רקע העובדה שמעדותה של הגב' הילה עלה שהיא לא היתה מ"אנשיו"(עמ' 49 שורות 1-2 לפרוטוקול), כלומר ככל שהיתה גניבה בהיקף כזה (או אחר) לא היתה סיבה שהתובעת תסתיר את זה ממנה מחשש שתפגע ברגשותיה בגלל קרבתה למר שוקי ו/או לנתבע)

ב.העובדה שהתובעת לא הביאה ראיות לחוסר של 300,000 ₪ בכמות היין (ובוודאי שלא ראיות לגניבה) גם לא את דוחות ספירת המלאי לשנים 13'-14' אותם איזכר מר מאירוביץ בסעיף 19 לתצהירו.

ג.העובדה שהתובעת לא הגישה תביעה לחברת הביטוח, עובדה שעלתה מהחקירתם הנגדית של מר זיו ושל מר ריבק (עמ' 31 שורות 14-21 לפרוטוקול וכו שורות 25-26 שם וכן עמ' 39 שורות 24-28 שם וגם עמ' 40 שורות 1-2).

למעשה, די באמור לעיל כדי להצדיק את דחיית רכיב התביעה שעניינו בנזק בשווי 300,000 ₪, שלכאורה נגרם לתובעת בשל גניבת בקבוקי יין, אך מטעמי זהירות נתייחס גם לטענתה להשמדת ראיות/מחיקת קבצים על ידי הנתבע, תוך שנקדים ונציין, כי גם את טענתה זו לא השכילה התובעת להוכיח וזאת מהטעמים הבאים:

א.מר גסלין, אשר חוות דעתו נערכה ביום 25/1/17 (קרי כחודשיים לאחר שהמצלמות וה - DVR נמסרו לתובעת) העיד כי השיטה בה פועלות המצלמות הינה שהן מצלמות, ההקלטה נשמרת על גבי ה - DVR , למשך שבועיים, כאשר ההקלטות שלאחר מכן "דורסות" את "ההקלטות" הישנות ומכאן שאם אירע אירוע, ומבקשים לבדוק האם תועד, בוחנים את ההקלטות בנות השבועיים במכשיר הקלטה ואם מוצאים תיעוד שיש לו משמעות- שומרים אותו על מחשב, אלא שהעובדה שמר גסלין לא ידע להגיד מתי הובאו אליו המצלמות ומכשיר ההקלטה (שנמסרו לתובעת במועד הדיון המוקדם) וכן לא ידע להגיד מתי הוא ערך את הבדיקה שלגביה רשם את "חוות דעתו" (עמ' 15 שורות 11-12 לפרוטוקול) מובילה למסקנה שלא ניתן לדעת מה באמת היה על ה - DVR, במועד בו נמסר לתובעת ועד שהגיע למר גסלין.

ב.העובדה שמר גסלין לא ידע גם להגיד, באיזה מבין שתי השיטות (הקלטה שנשמרת עד מילוי הדיסק או הקלטה שדורסת הקלטה) עבד המכשיר שהובא בפניו (עמ' 18 שורה 25 לפרוטוקול עד עמ' 19 שורה 2 שם) והעובדה שהוא לא בדק את המחשב שלגביו טוענת התובעת שממנו נמחקו קבצים ביום 21.12.2014 (עמ' 18 שורות 8-12 לפרוטוקול) וכםי שהסביר מר גסלין:"מה שביקשו זה בדיוק מה שאתה רואה שאבדוק את מכשיר ההקלטה".

ג.העובדה שחרף טענת התובעת בדבר "מחיקת קבצים" מהמחשב מיום 21/12/14 שעה 7:00, מאותו מחשב נטען, אשר הנתבע עשה בו שימוש תקופת העסקתו וחרף העובדה שמדובר במחשב שהיה מצוי (ואולי עודנו מצוי) ברשותה (ואשר לא נטען ביחס אליו כי הוא הוצא מרשותה) היא לא מצאה לנכון להביא חוות דעת של מומחה ביחס לאותם קבצים.

ד.העובדה שעדות הנתבע בדבר התקנת מצלמה נוספת, הצופה אל הכספת, בשל טענתה של גב' הילה בדבר חוסר של 200 ₪ בקופה הקטנה (סעיף 63 לתצהיר הנתבע), קיבלה חיזוק גם מעדותה של הילה- שאישרה שאכן היה אירוע כזה (עמ' 47 שורה 13 ואילך, לפרוטוקול).

ה.העובדה שגב' הילה, אישרה בחקירתה הנגדית כי הנתבע סיפר לה מספר ימים לאחר עזיבתו של מר שוקי שהוא פירק את המצלמות (עמ' 49 שורה 23 לפרוטוקול).

לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי התובעת לא הוכיחה את טענתה באשר להשמדת ראיות וא/ו מחיקת קבצים על ידי הנתבע וכן לא הוכיחה טענתה לגניבה של בקבוקי יין בשווי של 300,000 ₪ ועל כן הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.

10.ההסכם

וזה תוכנו של ההסכם נושא תאריך 1/1/12, עליו חתומים התובע ומר שוקי ועליו מתנוססת גם חתימת התובעת:

"עקב פרישתה של המזכירה (לאה) מ 1.1.12 יורחב תפקידך ויכלול, בנוסף לניהול היקב ניהול המערכת הפיננסית במובן הרחב.

1.תנאי שכרך החדשים יעודכנו בתאריך 01.03.12.

2.הינך מתחייב לא לפרוש מעובדתך בחברה עד לתאריך 01.01.16.

3.עליך להודיע על הפסקת עבודתך 6 חודשים מראש ולבצע חפיפה מתאימה למחליפך. כמו כן היקב מתחייב לתת לך הודעה מוקדמת של 6 חודשים לפני פיטורים.

4.המדד לחישוב פיצויי פיטורים יהיה לפי שלושה תלושי שכר אחרונים כפול שנות עבודתך ביקב החל מ - 15.09.05.

5.כמובן שסכום הפיצויים יופחת מהסכום שנצבר לך בקרן הפיצויים".

טענתה הראשונית של התובעת, ביחס להסכם היתה שהוא נערך במועד לא ידוע

וכי הוא הוסתר ולא היה ידוע לאיש עד סוף חודש דצמבר 2014, תחילת ינואר 2015, נסתרה וזאת כמפורט להלן:

א.הנתבע ומר שוקי, העידו, בצורה מהימנה, כי ההסכם נחתם בתחילת שנת 2012.

ב.הנתבע הצהיר בסעיפים 24-26 לתצהירו ובנספח 9 כי דף הלוגו של התובעת השתנה בתחילת שנת 2013 (הוספת המילה "בע"מ" לשם התובעת) וכי הסכם העסקה שלו (כמו גם של מר בועז) נערכו על פני דף פירמה עם הלוגו הישן שהיה בשימוש עד תחילת שנת 2013.

ג.תכתובת המייל מסוף שנת 2012 שהציג הנתבע (סעיף 22 לתצהירו ביחס עם נספח 8 ובהתייחס לתיקון התאריך כאמור ברישא של עדותו - עמ' 58 שורה 5-6 לפרוטוקול) - אליה צורפה טיוטת ההסכם של מר בועז - הצביעו על כך שמסמכים אלה נערכו לפני סוף שנת 2014.

ד.העובדה שאמירתה של גב' הילה, שההסכמים לא היו בקלסר הסכמי העבודה מתייחסת רק להסכמים המקוריים בעוד שביחס להעתקי ההסכמים, היא הצהירה (סעיף 4 לתצהירה ) והעידה (עמ' 46 שורות 21-24 לפרוטוקול) שאין לה כל ידיעה.

ה.העובדה שגרסת הנתבע באשר לכך שהיתה מעטפה חומה סגורה עם ההסכמים (עמ' 83 שורות 13-14 לפרוטוקול) לא נשלשלה על ידי הגב' הילה (עמ' 46 שורות 19-20 לפרוטוקול).

ו.העובדה שמר ריבק אישר, במסגרת חקירתו הנגדית כי ידע על ההסכם (ועל ההסכם של מר בועז) כבר בהליך הגילוי הנאות (עמ' 42 שורות 11-14 לפרוטוקול).

ז.העובדה שמר רז, אישר, במסגרת חקירתו הנגדית כי ידע על ההסכמים עוד לפני מכירת המניות של מר שוקי, שהתבצעה לקראת סוף 14' (עמ'

28 החל משורה 5 לפרוטוקול).

ח.העובדה שלמרות שהתובעת ביססה טענתה בדבר הסתרת המסמכים בכך שהם לא הופיעו בדוחות המבוקרים של החברה בשנים 2012 ו- 2013 (סעיף 17 לתצהירו של מר רז), היא לא המציאה דו"חות אלו.

ט.העובדה שטענת התובעת כאילו יד נעלמה דאגה להכניס את ההסכמים לכספת בסוף שנת 14' תחילת שנת 15', סותרת את העובדה שההסכמים היו בידיה, לכל המאוחר, בזמן הליך הגילוי הנאות , שהיה לפני המועד בו מכר מר שוקי את מניותיו ועזב את התובעת.

י.העובדה שהתובעת בחרה שלא להביא את תיקיהם האישיים של הנתבע ושל מר בועז, למרות שמדובר בראיות שבשליטתה מחזקת את טענת הנתבע כי מדובר בראיות שפועלות לחובתה ומכל מקום, לא איפשרה לה להוכיח את טענתה שההסכמים אכן לא היו בהם.

יא.העובדה שלמרות שמר ריבק העיד כי יש לו ראיות "שההסכמים שנעשו עם הנתבע הם שקריים והם נעשו בסוף 14", הוא לא צירפם לתצהירו.

יב.העובדה שהצהרתו הנ"ל של מר ריבק סותרת את הודאת התובעת באשר לכך שההסכמים הועברו אליה במסגרת הליך גילוי נאות, שהתבצע כבר בחודש יוני 14'.

טענתה השניה של התובעת, באשר לכך שההסכם וההסכם של מר בועז (להלן:"ההסכם" ו/או "ההסכמים" בהתאמה) הינם בגדר פיקציה וקנוניה ולכן יש לקבוע כי ההסכם בטל, גם לא הוכחה וזאת מהטעמים הבאים:

א.העובדה שלמרות שבמסגרת כתב תביעתה, ביססה, התובעת, את טענתה הנ"ל, בין היתר, על דברים שמר בועז אמר, לטענתה:"לדברי מנהל השיווק של היקב, מר בועז סולש, אמר לו שוקי שאם הוא- כלומר שי - ישאר ביקב, שני המסמכים מ- 1.1.2002" ייעלמו (ממש כך!); ואילו אם שי ימכור את מניותיו ולא יישאר ביקב, המסמכים הללו יצוצו ויחייבו את החברה!" (סעיף 35 לכתב התביעה), היא לא ביקשה להזמין את מר בועז כעד מטעמה ו/או להביא ראיה אחרת בענין זה וזאת למרות שמר רז בעדותו, העיד כי למיטב זכרונו יש תמלול של השיחה שנתקיימה עם מר בועז (עמ' 29 שורה 12 לפרוטוקול).

ב.עדויות הנתבע ומר שוקי, באשר לפגישה שהתקיימה בשנת 13' במסעדת אג'נדה בתחת הדלק בקיסריה ואשר, לטענתם, מר חץ (היינן של התובעת ובעל 10% במניותיה, גם נכח בה), כאשר לטענתם בפגישה זו העלה מר שוקי הצעה ולפיה הנתבע כמו מר בועז, יכנסו להיות שותפים בתובעת, אם וככל שמר שוקי יצליח לרכוש את המניות של מר ריבק והעובדה שגם שינוי בתנאי העסקה יכול להיות לגיטימי במקרים בהם עובד מבקש להכנס כשותף במעסיקתו או כאשר מציעים לעובד להפוך לשותף.

כאשר בנקודה זו נציין כי לא נעלמו מעיניינו ההבדלים המסויימים בין מעדויות הנתבע ומר שוקי בענין הגורם ששילם על הארוחה, למשל, אך לא מצאנו שבהבדלים אלו יש כדי לאיין את גרסת הנתבע לתוכן הדברים שנאמור באותה פגישה. 

ג.העובדה שלמרות שגרסת הנתבע ומר שוקי באשר להשתתפותו של מר חץ בפגישה הנ"ל, מצאה ביטוי בתצהיריהם (כאשר תצהיר הנתבע הוגש כשבעה חודשים לפני ישיבת ההוכחות) ולמרות שמדובר במי שמחזיק ב - 10% ממניות התובעת ומשמש כינן שלה עד היום, הוא לא הובא כעד מטעמה מחזקת את טענת הנתבע כי עדותו היתה מחזקת את גרסתו שלו והיה בה כדי לפגוע בגרסת התובעת.

ג.העובדה שההצעה הנ"ל עלתה כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם מחלישה מאוד את טענת התובעת ל"פיקציה".

ד.עדותו של מר שוקי, אשר בכל הקשור לאותה הצעה שהעלה בפגישה הנ"ל הותירה עלינו רושם מהימן.

ה.ההסבר הסדור וההגיוני שנתן הנתבע, במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 81 שורות 18-21 לפרוטוקול) בדבר ההנחה שלו שאם הוא היה מקבל 10% שותפות, ההסכם היה משתנה, בין בדרך של שכר, ובין בדרך של תשלום בפיצויי פיטורים.

ו.העובדה שההסכם נחתם על ידי התובעת, באמצעות מר שוקי, על פי הסמכות שהוקנתה לו על ידי התובעת, כפי שהדבר עלה מפרוטוקול זכויות החתימה אצל התובעת (נספח 7 לתצהיר הנתבע) שלפיו חתימתו של מר שוקי בצירוף חותמת החברה, תחייב את החברה לכל דבר וענין, והעובדה שאין בכתב התביעה טענה כאילו חתימתו של מר שי אינה מחייבת את התובעת, מחזקת את טענת הנתבע שמדובר בהסכם תקף.

ז.העובדה שהתובעת פעלה בהתאם להסכם בשני מועדים נפרדים - במועד בו הודיעה לנתבע על פיטורין ודרשה ממנו הודעה מוקדמת בת שישה חודשים והמועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים והיא שילמה לו פיצויי פיטורים מוגדלים.

ח.העובדה שבכל תקופת עבודתו של הנתבע אצל התובעת ועד לעזיבתו של מר שוקי (בחודש 12/14), היה זה הוא שטיפל בכל העניינים הפיננסים של התובעת וחתם על כל ההסכמים עם העובדים (כפי שהעיד מר ריבק - עמ'

43 שורות 8 ואילך), מצביעה על כך שלא היתה סיבה שהנתבע יפקפק בהסכם עליו חתם איתו מר שוקי ומחלישה את טענת התובעת כי יש לקבוע שמדובר בהסכם בטל.

ט.חוסר ההגיון שבטענת התובעת לפיה ההסכם שנחתם בין מר שוקי לבין מר ריבק בשנת 2006 (נספח 6 לתצהירי התובעת) לא איפשר לראשון להתחייב בשם התובעת באותו הסכם, מהטעם שבמועד בו פעלה התובעת בהתאם להסכם, היא לא העלתה טענה זו (ולמעשה לא העלתה כל טענה בדבר חוקיות ההסכם) וזאת בנוסף לעובדה כי לא הוכח שהנתבע ידע, בזמן אמת, על אותו מסמך משנת 06.

י.העובדה שהתברר כי המשמעות הכספית של ההסכם הינה תוספת של 272,000 ₪ לתנאים להם היה זכאי הנתבע גם אם לא היה נחתם ההסכם ולא 700,000 ₪ או 500,000 ₪ או 600,000 ₪, כפי שטענה התובעת במספר הזדמנויות, הופכת את ההסכם לפחות דרמטי מהאופןו בו ביקשה התובעת להציגו, כאשר בהקשר זה ייאמר כי הודעה מוקדמת של ששה חודשים, הינה בהחלט , מעל הנדרש לפי חוק אלא שבענין זה, יש לשים לב שהיה מדובר בתנאי הדדי וכן יש לשים לב, שבענין זה, קיבלנו, כמהימנה, את עדותו של מר שוקי ולפיה הוא הציע את התנאים שבהסכמים כדי לטפח ולשמר את שני המנהלים שלו, מנהל התפעול (הוא הנתבע) ומנהל השיווק (הוא מר בועז) והחשש שלו שעזיבתם תפגע בתובעת.

מכל מקום ובקשר להודעה המוקדמת יש לשים לב גם לכך שבפועל, נדרש הנתבע לעבוד באותם ששת חודשי ההודעה המוקדמת ואף עבד בהם ולכן גם אם היתה מתקבלת טענת התובעת להיות ההסכם בטל (והיא לא), אז ממילא לא היה מקום לדרוש מהנתבע להחזיר את השכר שקיבלת בתקופת ההודעה המוקדמת.

יא.איזכור פרישתה/עזיבתה של המזכירה (לאה) והרישום בהסכם כי תפקיד הנתבע יורחב, כאשר בהקשר זה לא נעלמו מעיניינו, ניסיונות התובעת להקטין ולמזער את תפקידה של אותה מזכירה אלא שעדותו של הנתבע, בענין זה וכן עדותו של מר שוקי, בענין זה, שיקפו, לדעתינו את המציאות, כאשר בהקשר זה נציין כי גם אם ההסכם נחתם מתוך מחשבה או רצון של שוקי לגרום אי נוחות למר ריבק (ואנחנו לא קובעים שזה מה שהיה), הרי שלא הוכח שהנתבע היה בסוד העניינים ו/או שהיה "שותף" לתכנון מקדים זה (ככל שהיה ואשר כאמור לעיל, ממילא איננו קובעים שאכן היה).

לנוכח כל האמור לעיל הרינו קובעים כי התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה מדובר בהסכם שהינו בגדר פיקציה ובוודאי שלא הוכיחה שהנתבע היה שותף לקנוניה כזו או אחרת לכן אין מקום לקבוע שמדובר בהסכם בטל.

נגזרת של כל הנימוקים שפורטו לעיל הינה שגם טענת התובעת לפיה יש לקבוע כי התנהלות הנתבע הצדיקה את שלילת פיצויי פיטוריו, נדחית על ידינו. וזאת מעבר לעובדה שסיבה בשלה מוצדק לשלול פיצויי פיטורים חייבת להיות הסיבה שבגינה פוטר עובד ולא סיבה שלכאורה התגלתה שנים לאחר שזה פףטוריו

11.לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם הרב שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובעת ובתגובתה לסיכומי הנתבע, הרינו מורים על דחיית תביעתה על כל רכיביה מקום שמצאנו כי היא לא הוכיחה את טענתה בדבר הנפקות של התקנת המצלמות, פירוקן ואפסונן אצל הנתבע, היא לא הוכיחה את טענתה לגניבת בקבוקי יין בשווי 300,000 ₪ (או בכלל) ו/או את מעורבותו ו/או אחריותו של הנתבע לגניבה נטענת זו, אשר כאמור, כלל לא הוכחה, היא לא הוכיחה את טענתה להיות ההסכם בטל, כאשר הנתבע דוקא הוכיח שמדובר בהסכם תקף ואמיתי והיא אף לא הוכיחה שהנתבע פעל בדרך כלשהי המצדיקה את שלילת פיצויי פיטוריו, כאשר המקור המשפטי והעובדתי לתביעתה לחייב את הנתבע להחזיר לה 50,000 ₪ בגין "לימודים/הטבות על חשבון החברה", כלל לא הוכח ו/או פורט ועל כן גם דינו להידחות.

12.הוצאות משפט

הואיל ודחינו את כל רכיבי התביעה וכן בשים לב ללשון המשתלחת בה בחרה התובעת להשתמש (במיוחד בכתב תשובתה אך לא רק) וכן בשים לב לעובדה שענין לנו בעובד, שעבד, במסירות אצל התובעת, במשך כעשר שנים, אשר נראה כי חטאו העיקרי (ואולי היחיד) היה היותו מ"אנשי שלומו"/מקורביו של מי שהיה הממונה עליו, הוא מר שוקי (ששימש מנכ"ל התובעת בכל תקופת עבודתו ואשר על היחסים המרים והקשים בינו לבין מר ריבק למדנו הן מהראיות והן מהעדויות), ואשר מצא עצמו, שלא בטובתו, נדרש להתגונן כנגד תביעה בהיקף גדול, וגם בשים לב לטעמים שפירט ב"כ הנתבע בסיכומיו, כמצדיקים את חיובה של התובעת בהוצאות ניכרות, החלטנו לחייבה לשלם לו את הסכומים הבאים:

א.סכום של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

ב.סכום של 15,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

13.זכות ערעור, לביה"ד הארצי, בתוך 30 מיום מקבלת פסה"ד.

ניתן היום, ז' בשבט תשע"ח, (23 ינואר, 2018), בהעדר הצדדים.