סע"ש 17813-09-12 סדן נ' י.ל. אפיקים פרסומאים בע"מ ואח'

1.בפנינו תביעה כספית לתשלום הפרשי עמלות (בונוסים שנתיים).

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך

2.הנתבעות הן חברות העוסקות בשיווק ופרסום למגזרים שונים של החברה הישראלית, ובמיוחד למגזר החרדי ולמגזר הערבי. ביום 17.7.07 החלה התובעת למלא את תפקיד מנכ"לית סקטור המגזר הערבי, תפקיד אותו מילאה במשך כארבע שנים, עד לפיטוריה ביום 2.5.11.

התובעת הועסקה בהתאם להסכם עבודה שנחתם ביום תחילת עבודתה (נספח א' לכתב התביעה). בכותרת הסכם זה מצויינת "אפיקים בע"מ" בתור החברה המעסיקה, וב"הואיל" הראשון מצויין שהתובעת תועסק ב"תפקיד מנהל אפאק בקבוצת אפיקים".

על פי ההסכם, התובעת היתה זכאית לשכר חודשי בסך 12,500 ₪ ברוטו, 1,500 ₪ "תוספת גלובלית" עבור שעות נוספות, החזרים עבור סלולארי ורכב וכן "בונוסים שנתיים בהתאם לתוצאות השנתיות". המחלוקת בין הצדדים בתיק זה הינה בשאלת זכאותה של התובעת לבונוסים אלה.

3.ביום 12.12.11, כחצי שנה לאחר סיום עבודת התובעת, פנתה התובעת אל הנתבעת 1 וטענה שזו נותרה חייבת לה כ- 200,000 ₪ בונוסים לפי ההסכם (נספח ד' לכתב התביעה). כן התבקשה הנתבעת 1 למסור לידי התובעת את דוחות רווח והפסד וכן מאזנים עבור השנים 2007-2011 לצורך חישוב מדויק של הפרשי העמלות. ביום 20.12.12 השיבה הנתבעת 1 (נספח ה' לכתב התביעה) במכתב שבו טענה ששילמה לתובעת את כל המגיע לה, וכן הדגישה שהדוחות והמאזנים המבוקשים הם בגדר סוד מסחרי חסוי.

4.ביום 9.9.12 הגישה התובעת את כתב התביעה שבפנינו, על סך 227,490 ₪. כתב התביעה הוגש כנגד הנתבעת 1 בלבד (להלן גם: אפיקים) אך דוחות הרווח וההפסד החלקיים שצורפו לו, שעל בסיסם חושבו הפרשי העמלה, היו של הנתבעת 2 (להלן גם: אפאק).

ביום 30.1.13 הגישה הנתבעת 1 כתב הגנה, שבו טענה שמעסיקתה של התובעת היתה אך ורק אפאק, שכאמור באותו שלב לא נכללה כנתבעת בתיק. לגופה של התביעה כפרה אפיקים בעצם זכאותה של התובעת להפרשי עמלות.

ביום 29.5.13, במהלך קדם משפט שהתקיים בפני כב' השופטת אורנית אגסי, ביקשה התובעת לצרף את אפאק כנתבעת נוספת בתיק. ב"כ אפיקים הסכים, וציין שייצג את שתי החברות.

5.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובהמשך לכך התקיימה ישיבת הוכחות ביום 25.12.14. ראשונה נחקרה על תצהירה התובעת, ולאחריה נחקר רו"ח רונן גמליאל שהגיש חוות דעת מומחה חשבונאי בתמיכה בעמדת התובעת. מצד הנתבעות נחקרו מר יגאל רווח שהינו בעל השליטה ומנהל הנתבעות, רו"ח אלי גוזלן שחוות דעתו צורפה לתצהירו של מר רווח בתמיכה בעמדת ההגנה, וכן מנהלת הכספים של הנתבעות גב' יפה חיון, שאף היא הגישה תצהיר מטעם ההגנה.

בתום שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. משהוגשו אלה לתיק בית הדין, הגיעה השעה לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

זהות המעסיקה

6.לטענת הנתבעות, התובעת הועסקה אך ורק על ידי אפאק (הנתבעת 2, להלן גם: אפאק) ולא על ידי אפיקים (הנתבעת 1, להלן גם: אפיקים). לאחר בחינת טענות הצדדים לכאן ולכאן, הרינו לקבוע שהנתבעות שימשו כמעסיקותיה של התובעת במשותף, ולכן שתיהן חבות כנתבעות בתיק זה ביחד ולחוד. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית בכותרת הסכם העבודה (נספח א' לכתב התביעה) נכתב באופן המפורש ביותר שהחברה המעסיקה את התובעת הינה חברת "אפיקים בע"מ". אף נייר המכתבים, כולל הלוגו בראש כל אחד ואחד מדפי ההסכם ופרטי ההתקשרות לרבות האימייל בתחתית כל דפי ההסכם, הם של חברת אפיקים. בכך יצרה לדעתנו אפיקים מצג ברור כלפי התובעת שהיא – ואולי אפילו רק היא ולא אפאק – היא החברה שמתחייבת כלפי התובעת בעצם להסכם ההעסקה. לזאת נוסיף שאפיקים עצמה הודתה בכתב הגנתה שהיא זאת שניהלה את המשא ומתן עם התובעת והיא גם שחתמה על הסכם העבודה (סעיף 3 לכתב ההגנה);

שנית המדובר בשתי חברות משפחתיות קטנות, שבעלי המניות שבהם זהים: יגאל וליזי רווח, כשגב' יזדי החזיקה במניות בנאמנות עבורם (סעיף 5 לתצהיר חיון). על פי תצהירו של מר רווח (ראו סעיף 2 ואילך) הוא עצמו מנהל את שתי החברות, גם אשתו עבדה בשתי החברות, שתי החברות פועלות מאותם שטחי משרד, הקריאייטיב הוא משותף לשתי החברות וכך גם ניהול האסטרטגיה ושירותי הנהלת החשבונות. ויותר מכך, יש גם עובדים שמקבלים את שכרם מאפיקים אך עבדו על פי טענת הנתבעות באפאק בלבד ((סעיף 4ה' לתצהיר רווח). מכאן, שהנתבעות עצמן יצרו ויוצרות מצג כלפי עובדיהן לפיו אין חשיבות מיוחדת לשם החברה הספציפי, מבין שתי הנתבעות, המתנוסס על גבי תלוש השכר;

שלישית ההודעה לעיתונות שהוצאה לתקשורת על ידי אפיקים בינואר 2011, לפיה "התובעת קודמה לפיתוח עסקי באפיקים", מהווה אף היא חיזוק לטענות התובעת בדבר כך שהועסקה (גם) באפיקים ולכן (גם) אפיקים חייבת כלפיה. עדותו של מר רווח בקשר לכך שמדובר היה בהגדרת תפקיד "קוסמטית" בלבד שמטרתה היתה למנוע מצב שבו התובעת תיפגע (עמ' 17 ש' 5). לא היתה משכנעת לדעתנו. ובאותו ההקשר, לא נתנו אמון בעדותו של מר רווח לפיה הסכם העבודה שהוא ראה "נרשם בוורד" ולכן לא שם לכך שהלוגו של אפיקים הוא שהופיע בסופו של דבר על ההסכם (עמ' 18 ש' 1) ומכל מקום מר רווח הודה מפורשות שבהסכם יש "כמה התנסחויות שהם לא כמו שצריך", דהיינו כאלה שניתן להבין מהם שגם אפיקים חייבת כלפי התובעת (עמ' 18 ש' 2);