סע"ש 12625-10-15 חצרוני - פרופסור נ' אוניברסיטת אריאל בשומרון

1.תביעה זו הוגשה בבית הדין בנצרת חרף העובדה שהסמכות המקומית לדון בה מוקנית לבית הדין האזורי בתל אביב.

בסיפא לתביעה נאמר רק זאת שלאור העובדה שבהליך קודם בין הצדדים הוחלט שאין זה ראוי שהדיון יתקיים בבית הדין בתל אביב לאור העובדה שחבר ועדת הערעורים שהחלטותיה היו מושא ההליך – הינו בעלה של סגנית הנשיא בבית הדין האמור.

בהחלטת כב' נשיא בית הדין הארצי הוחלט, בזמנו, שהדיון יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.

יחד עם זאת, בתביעה זו – עסקינן לכאורה בעניינים אחרים מאלה שהיו מושא התביעה הקודמת, ובכל מקרה, אין פירושה של החלטת כב' הנשיא כי בכל עניין שהוא מאותו מועד בו ניתנה ההחלטה ועד בכלל – כל הליך שיתנהל בין הצדדים – לא יתקיים בבית הדין בתל אביב.

משכך – וככל שהתובע מבקש שהדיון לא יתנהל בבית הדין בתל אביב חרף היותו בית הדין המוסמך מבחינת הסמכות המקומית - יש צורך בהחלטת כב' הנשיא לגופו של הליך זה.

2.מאחר ולא היה ברור מדוע הוגשה התביעה כעת דווקא בבית הדין בנצרת, הורהבית הדין לשני הצדדים להודיע לאיזה בית דין סבורים הם שמוקנית הסמכות, וככל שיוחלט ע"י כב' הנשיא שגם הפעם לא ראוי שהדיון יתקיים בבית הדין בתל אביב – באיזה בית דין מעדיפים הם שיתקיים הדיון ומדוע.

3.בתגובה להחלטה האמורה, הודיע ב"כ התובע כי הוא סבור שאותם טעמים שעמדו בבסיס החלטת כב' נשיא בית הדין הארצי בהליך הקודם, לענייין אי קיום הדיון בבית הדין בתל אביב, מתקיימים גם ביחס להליך זה, אלא שהוא סבור שגם בבית הדין בבאר שבע אין מקום לקיים הדיון בשל העובדה שכמה מבעלי התפקיד הבכירים בנתבעת הינם אנשי ציבור בולטים בבאר שבע והדבר מקים "חשש מצידו של התובע לגילויי אמפתיה לנתבעת בעת השפיטה בתיק".

ב"כ התובע ביקש לטעון כי יש לנהוג בתיק זה כפי שנוהגים במקרה בו אין ערכאה שלה מוקנית הסמכות המקומית ועל כן ניתן לברר התביעה בכל בית דין.

4.ב"כ הנתבעת, מצידה, הודיעה שהיא סבורה שנוכח קיומם של שוני בנסיבות ובעילת התביעה, אין הצדקה שלא לקיים הדיון בבית הדין בתל אביב, אשר לו, כאמור, מוקנית הסמכות המקומית, וכי ככל שיוחלט בכל זאת לא לקיים בו את הדיון, מעדיפה הנתבעת לקיימו בבית הדין בירושלים או בבאר שבע, אליהם נוח יותר לנתבעת להגיע.

5.כך או כך, לאחר ששקלתי בדבר, באתי לידי המסקנה כי משאין חולק שהסמכות המקומית לדון בתביעה מוקנית לבית הדין האזורי בתל אביב, וגם אין חולק שהסמכות המקומית איננה מוקנית לבית דין זה, הרי שהגורם השיפוטי המוסמך לשקול האם יש מקום שלא לקיים הדיון בבית הדין בתל אביב – הינו גורם מבית הדין האמור ולא מבית דין זה.

גם בהינתן ספק או מחלוקת בשאלה האם ראוי שהתביעה תתברר בבית דין אחר ולא זה המוסמך מבחינת הסמכות המקומית – הרי שעצם ההעברה לכב' נשיא בית הדין הארצי על מנת שישקול היכן ראוי לברר את התביעה, גם היא בסמכות בית הדין האמור ולא בית דין זה.