סע"ש 11454-02-16

1בהתאם להחלטת כב' הרשם אלעד שביון הועברה לטיפולנו הבקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד הנתבע 2.

2.נקדים ונציין שגם על פי כתב התביעה, אין מחלוקת שמי שהעסיקה את התובע היא הנתבעת 1. באשר לנתבע 2, שהינו בעל מניות ודירקטור בנתבעת 1, נטען שקיימת הצדקה, על פי המבחנים שנקבעו לכך בדין ובפסיקה, להרמת מסך ההתאגדות ולחיובו באופן אישי בחובות הנתבעת 1 לתובע.

בתמצית, טוען הנתבע 2 בבקשתו לסילוק על הסף שחלק מעילות התביעה כלל אינן מתאימות, לפיה המבחנים לעיל, להרמת מסך. בכל מקרה נטען שהתובע לא צירף לתביעתו ולו ראשית ראייה לכך שאכן הנתבע 2 התנהל באופן המיוחס לו בכתב התביעה, בין היתר בכך שהונה או קיפח את התובע, ונטל סיכון סיכונים בלתי סבירים ביחס ליכולתה של הנתבעת 1 לפרוק את חובותיה. כן נטען שעל פי ההלכה הפסוקה, יש לברר תחילה את התביעה כנגד המעסיקה, היא הנתבעת 1, ואם ורק אם יסתבר שזו אינה עומדת בתשלום מה שייפסק כנגדה, יהיה מקום להגיש תביעה להרמת מסך. ולבסוף נטען שבהינתן שהתובע מחזיק בעצמו ב- 10% ממניות הנתבעת 1, הרי שיש לקבוע שלפחות ככל שהדברים נוגעים למחלוקת שבין התובע לנתבע 2, המדובר בסכסוך עסקי שאינו מצוי בתחום סמכותו של בית דין זה.

3.דין הבקשה להידחות, מהנימוקים הבאים:

ראשית סעד של מחיקה על הסף ניתן על פי דין במשורה, רק במקרים נדירים שבהן ברור שגם אם יוכיח התובע את כל טענותיו העובדתיות, לא יהא זכאי סעד. אין זה המקרה שלפנינו. מעיון בכתב התביעה עולה בבירור שלפחות חלק מעילות התביעה, אם לא כולן, הן כאלה שאין לשלול את האפשרות שבמקרים המתאימים יורם לגביהם מסך ההתאגדות והנתבע 2, כבעל מניות, יחוייב בתשלומן לתובע, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1;

שנית הנתבע 2 נתפס לכלל טעות בכך שטען שיש משמעות לכך שהתובע לא צירף ראיות לכתב תביעתו, ודי בכך על מנת להצדיק סילוק התביעה על הסף. נדגיש, שראיות מוגשות על פי סדר הדין האזרחי רק לאחר שניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית, ואין חובה לצרפן לכתב התביעה;

שלישית בניגוד לטענות הנתבע 2, אין כל מקום והצדקה לפיצול הדיון במחלוקת שבין הצדדים כך שתחילה תתנהל ההתדיינות מול המעסיקה, ואם ורק אם לא תשלם הנתבעת 1 את מה שייפסק כנגדה יהיה מקום לניהול התדיינות נוספת להרמת מסך ההתאגדות. טעמים של יעילות דיונית, ובראשם הצורך להכריע במחלוקת כולה במסגרת התדיינות אחת, מאפשרים לעובדים לטעון להרמת מסך במסגרת התביעה "העיקרית", והנתבע לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק לסטות מהכלל הזה;

ורביעית השאלה האם המחלוקת שבין התובע 1 לנתבע 2 מצוייה בסמכות בית דין זה, או שמא מדובר במחלוקת עסקית בין בעלי מניות החברה שאין בית דין זה מוסמך לדון בה, הינה שאלה המצריכה בירור עובדתי. משכך, הנכון הוא שעניין זה יוכרע במסגרת דיון ההוכחות, לאחר שמיעת ראיות בעניין.

4.סוף דבר, הבקשה נדחית. הנתבע 2 ישלם לתובע הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪, לתשלום עד ליום 4.7.16.