בתלושי השכר שהונפקו לתובע לא נרשם גובה שכרו השעתי ולא מספר שעות עבודתו. מה דינה של מעסיקתו שנהגה כך – זוהי הסוגיה העיקרית העומדת להכרעתנו.
1.התובע, אזרח אריתראי מבקש מקלט, עבד כעובד מטבח וניקיון מחודש 1/2013 ועד 1/2014.
2.הוגשו תלושי שכר שהונפקו לתובע ומרביתם נמסרו לתובע וכן הוגשו דוחות נוכחות (עמ' 11 לפר' שורות 9 - 12 לעדות התובע).
3.בתלושי השכר לא נרשם שכר שעתי והשכר החודשי השתנה מחודש לחודש.
4.בחודש 1/2014 השתתף התובע בשביתה של מבקשי המקלט.
1.התובע עבד 10.5 שעות רצופות ללא הפסקות.
2.התובע עבד בימי חול, שבתות וחגים.
3.לתובע לא שולמו מלוא שעות עבודתו ומלוא השעות הנוספות.
4.הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה (15,000 ₪).
5.הנתבעת לא הפרישה לתובע כספים לקרן הפנסיה (5,590 ₪).
6.בשל ההפגנה, ביקש התובע ליטול ימי חופש כמה ימים לפני ההפגנה וביום 7/1/14 ביקש להאריך חופשתו בשלושה ימים נוספים. הנתבעת לא סירבה.
7.כשהגיע התובע לעבוד לאחר החופשה (12/1/14) פוטר התובע ע"י ניר, מנהל הנתבעת.
8.התובע ביקש את שכרו לחודש 12/2013. רק לאחר מספר פניות נתנה לו הנתבעת המחאה אשר לא כובדה ע"י הבנק. בשלב מאוחר יותר קיבל התובע המחאה חדשה.
9.התובע עותר לקבל הפרשי שכר על פי שכר ממוצע של 28.72 ₪ לשעה (32,556 ₪) ושכר עבודה לחודש 1/14 (209 ₪).
10.התובע פוטר ולא נערך לו שימוע (6 משכורות ששווין 55,902 ₪) ולא שולמו לו פיצויי פיטורים (8,244 ₪). לחלופין, זכאי התובע לפיצויי פיטורים על פי צו ההרחבה (רכיב פיצויים) (5,590 ₪).
11.לתובע לא ניתנה הודעה מוקדמת בטרם פיטוריו (9,317 ₪).
12.לתובע נגרם נזק מיסוי משלא הופרשו בעבורו כספים לפנסיה (1,946 ₪).
13.הנתבעת לא שילמה לתובע דמי הבראה (1,870 ₪).
14.הנתבעת לא הוציאה את התובע לחופשה אלא שילמה לו פדיון חופשה במהלך עבודתו (3,618 ₪).
15.לתובע לא שולמו דמי חג (2,412 ₪).
16.תלושי השכר שהונפקו לתובע ערוכים שלא כדין: אין מספר של שעות עבודה ואין תעריף של שעות. התובע עותר לסעד בגין אי עמידה בהוראות החוק (65,000 ₪).
17.לתובע נגרמה עוגמת נפש עקב פיטוריו שלא כדין (20,000 ₪).
18.בסך הכול עותר התובע לסך של 221,675 ₪.
1.לתובע שולמו זכויותיו. התובע השתכר שכר מינימום שעתי.
2.במהלך חודש 1/2014 לא טרח התובע להתייצב למשך מספר ימים ללא הודעה מוקדמת. רק לאחר 7 ימים התייצב לעבודה והחל לעבוד. הנתבעת כבר העסיקה עובד אחר. הנתבעת הודיעה לו כי הוא התפטר.
3.התובע עבד 6 ימים בשבוע, 9 שעות עבודה בכל משמרת. התובע היה זכאי להפסקה בת שעה ביום.
4.ככל שעבד התובע שעות נוספות, הנתבעת שילמה לו בגין כל השעות הנוספות.
5.שכרו של התובע היה שכר מינימום שעתי.
6.הנתבעת הציגה דו"ח נוכחות של התובע.
7.התובע קיבל מידי חודש "שבת וחג" שהן השעות הנוספות.
8.התובע קיבל שכר בעבור שעות בודדות שעבד בחודש 1/2014 אולם בשל כשל טכני שולם השכר בשיהוי זניח.
9.במועד קבלתו לעבודה, הוסברו לתובע תנאיו.
10.מאחר שהתובע התפטר, לא היה מקום לקיים שימוע.
11.עזיבתו של התובע, ללא הודעה מוקדמת גרמה לנתבעת לנזקים.
12.אין חובה על הנתבעת להפריש כספים לפנסיה לעובדים בסטטוס התעסוקתי של התובע, שהנו מבקש מקלט. לכן גם אין מקום לפיצוי בגין אובדן זיכוי במס בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.
13.רק במועד עזיבתו של התובע, לאחר שנה, קמה זכאותו לדמי הבראה.
14.הנתבעת פדתה את ימי החופשה לתובע מידי חודש ובכל מקרה התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בסך של 2,200 ₪ (185 X 12).
15.התובע איננו זכאי לדמי חגים כיון שלא עבד בסמוך לחגים.
16.תלושי השכר נערכו כדין ונמסרו לתובע. ציון השעות בתלוש השכר הוא שעות תקן בלבד.
17.מוכחש רכיב התביעה לעוגמת נפש ופיטורים שלא כדין. הנתבעת איננה דוגלת בגזענות והתובע הוא זה שעושה שימוש באמירות גזעניות בכתב התביעה.
18.הנתבעת הגישה הודעת קיזוז לסכומים ששולמו לתובע בגין "שבת וחג", חלף הודעה מוקדמת שהיה על התובע ליתן לנתבעת בגין התפטרותו (4,100 ₪) ולהחזר תשלום בגין מזון שסופק לתובע בעלות של 20 ₪ ליום (6,240 ₪).
שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת העיד מר אליאל אבקסיס, מנהל בנתבעת.
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוצגו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
-
עיון בתלושי השכר מעלה כי אלה אינם ערוכים כדין; לא נרשם שכר שעתי, לא נרשמו שעות העבודה בפועל, זאת בהנחה שנקבל את טענות הנתבעת כי שעות העבודה שנרשמו בתלוש הן שעות תקן בלבד:
"ש. מה היה שכרו השעתי של התובע?
ת. משכורת מינימום.
ש. איפה זה כתוב בתלושים?
ת .אינני יודע איפה זה רשום"
(עמ' 14 לפ' שורות 19-16 לעדות אבקסיס).
-
ככל שערכנו חישובים אף עם הצדדים בסיום הדיון, התחוור כי לא ניתן להבין כיצד חושבו השעות. כמו כן לא ברור כיצד חושבו שעות "שבת וחג".
-
תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.09, הסדיר את חובת המעסיק לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם. כמו כן המעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל.
-
עיון בתלושים (ת/1) מעלה כי לא צויין שכרו השעתי של התובע וכל חודש השכר החודשי השתנה.
דוחות הנוכחות אינם תואמים לתלושי השכר:
"ש.תאשר לי שיש 26 ימי עבודה בתלוש מאי 2013?
ת. מאשר
ש.תראה כמה ימים הוא עבד בחודש מאי במציאות
ת.רשום 25 ימים
ש.תבדוק את עצמך אני אומר לך שיש 27 ימים
ת. אוקיי
ש.התלושים לא רציפים אתה שם לב לזה?
ת.אני עדיין בספירה של ימי העבודה של חודש מאי.
ש.כמה ימים הוא עבד בחודש מאי?
ת. 27
ש.אז למה בתלוש כתוב 26?
ת.יש פה אותה טבלה אחד עם חוסר ואחד בלי
ב"כ הנתבעת:
היום האחרון נכנס לחודש יוני, אני מפנה אותך למוצג 2
ש.אני מקבל לבקש תשובה כמה ימים עבד התובע?
ת. 27 ימים" (עמ' 17 לפ' שורות 26-9 לעדות אבקסיס)
"ש.את עניין השעות הנוספות לא הצלחת לספק תשובה, אין לך מסמך הסוכם את השעות הנוספות
ת. יש לי במחשב, מעל 9 שעות הוא מקבל שעות נוספות והוא קיבל אותם הכל כדין.
ש. שכר חודש ינואר 2014 שולם באיחור?
ת.כן." (עמ' 17 לפ' שורות 6-3 לעדות אבקסיס)
-
כך לדוגמא, בחודש 3/2013 עבד התובע 251 שעות (בהתאם לדו"ח הנוכחות) אך בתלוש שכרו מצוינות 171 שעות עבודה בלבד. אם כן, בגין 80 שעות עבודה נוספות קיבל התובע סך 1,602 ש"ח, פחות משכר מינימום לשעה. ברי כי שכרו שולם לו בחסר. עם זאת, עיון בדו"חות שהוגשו מגלה כי לא הוכחה מתכונת עבודה קבועה.
-
ניסיונה של הנתבעת במוצג 2, שהוגש על ידה, ליתן הסברים לדרך חישוב השכר, לא צלח, שכן לא הוצג שכר מינימום לשעה במכפלת השעות הרגילות שהם התוצאה של משכורתו של התובע.
-
לא זו אף זו, לא ברור לנו כיצד ניתן לשלם שעות נוספות של 125% ו-150% יחדיו ושעות שבת של 150% יחד עם שעות נוספות רגילות של 150%. לא זו אף זו, אין תשלום כלל של שעות נוספות של 175% ו-200% (שעות נוספות בשבת), למרות שאין מחלוקת שהתובע עבד שעות נוספות בשבתות.
-
בכתב התביעה טען התובע כי השתכר 28.7 ₪ לשעה ובעדותו טען שהשתכר 25 ₪ לשעה:
"ש. אתה ידעת כמה שכר מגיע לך כשהגעת לעבוד?
ת. 25 ₪ לשעה ככה הסכמנו."
(עמ' 9 לפ' שורות 17-15 לעדות התובע)
-
אולם גרסתו של התובע בחקירתו כי נקבע עמו שכר של 25 ₪ לשעה מתיישבת יותר עם תלוש השכר.
-
עם זאת חישוביו של התובע בתביעתו התבססו על 28.7 ש"ח בגין שכר שעתי וברי כי נוכח עדותו של התובע זה לא היה שכרו ולא ניתן לקבל חישובים אלו.
-
חוק הגנת השכר מטיל מעין סנקציה על אי עריכת דוחות נוכחות כדין. סעיף 26. ב' (ב) לחוק הגנת השכר קובע שחיוב המעסיק, עת לא נערך רישום של שעות העבודה, הוא בגובה של 60 שעות בחודש:
"על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות."
-
בנסיבות העניין, יש להחיל את הוראת סעיף 26 ב' (ב) לחוק הגנת השכר. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,500 ₪ בגין שעות נוספות, בהתאם לחישוב הבא: 12 חודשים X 125% X 60 X 25 ₪ לשעה.
-
עם זאת, שוכנענו כי אכן נטל התובע הפסקות ולנוכח סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951, יש מקום לקזז את שעת הפסקה ליום עבודה (9 שעות) ששולמו לתובע (270 שעות X 25) בסך של 6,750 ש"ח.
חופשה
-
בפסקי דין שניתנו בשנים האחרונות נקבע כי לא ניתן לשלם פדיון חופשה לעובד במהלך תקופת עבודתו:
"על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, חלה חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשות בו מפורטים ימי החופשה בתשלום אשר נטלו עובדיו. בעבר נקבע כי מעסיק אשר אינו מנהל פנקס חופשות עליו נטל הראיה להוכיח כי אכן נתן לעובדו ימי חופשה בתשלום (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', 253). בפסק דין שניתן לאחרונה נקבע כי נוכח המסקנה כפי שהגיע אליה בית הדין, נקבע בפרשת מרחיב כי על המעסיקה לשלם לעובד פדיון מלוא ימי החופשה שהצטבר לזכותו במהלך תקופת עבודתו, ואין להתחשב בסכומים שהתימרה לשלם לו כפדיון חופשה, במהלך תקופת העסקתו. לאותה תוצאה הגיע גם הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין ריבה אצילדייב (ע"ע 324/05 ריבה אצילדייב - עמישב שירותים בע"מ ([פורסם בנבו], 27.3.06) גם שם נקבע, בהסתמך על התכלית שביסוד הוראות חוק חופשה שנתית, כי הזכאות לפדיון ימי חופשה קמה לעובד אך עם סיומם של יחסי עובד מעביד. בית הדין קבע שם כי "מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חופשה שנתית, לא היה מקום להביא בחשבון סכומים ששולמו לעובדת במהלך תקופת עבודתה כפדיון חופשה."
(ההדגשה במקור – א.ג.כ.) (עד"מ (ארצי) 13/07 אלירן אסלטי - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ ניתן ביום 29.10.08 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, עמ' 11 לפסק הדין)
-
אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של (12 X 9 X 25 ₪ לשעה) 2,700 ₪ בגין דמי חופשה.
הבראה
-
התובע השלים שנת עבודה לכן זכאי התובע לדמי הבראה:
374 ₪ X 5 = 1,870 ₪ (על פי כתב התביעה).
גמל
-
הנתבעת מחויבת להפריש בעבור התובע כספים לגמל לאחר 6 חודשי עבודה.
-
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,395 ש"ח (5% X 6 חודשים X 25 ₪ לשעה X
186 שעות עבודה בחודש).
-
אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום רכיב זה בערכי נטו, שכן אין חברת ביטוח או קרן פנסיה המוכנה לקבל כספים בעבור מבקשי המקלט או למצער לא הוכח אחרת. לכן, גם לא נגרם נזק מיסויי לתובע באי הפקדה ישירות לקופת גמל.
פיצויי פיטורים:
-
נמסרו ע"י התובע מספר גרסאות לעניין יום פיטוריו.
-
בסעיף 18 לכתב התביעה נטען ע"י התובע:
"משהגיע התובע לעבודתו ביום 12.1.14 בשעה 17:00 , ולאחר 20 דקות עבודה, פוטר התובע בו במקום, ע"י ניר, מנהל הנתבעת, באופן מיידי ללא קיום חובת שימוע, וללא מתן הודעה מוקדמת כדין!!"
-
אולם בסעיף 61 לכתב התביעה נטען:
התובע הועסק אצל הנתבעת מ- 1.1.2013 ועד לפיטוריו ביום 6.1.2014, סה"כ שנת עבודה (12 חודשים)"
-
בסעיף 58 לתצהיר עדותו הראשית של התובע טען שפוטר ביום 12.1.14:
"כאמור, הגעתי לעבודה ביום ראשון ה-12.1.14, החתמתי נוכחות בקופה והתחלתי לעבוד ואז פוטרתי ע"י בעלי הנתבעת."
-
אולם בסעיף 60 לתצהיר העיד התובע כי פוטר ביום 6.1.14:
"הועבדתי אצל הנתבעת מ-1.1.2013 ועד לפיטוריי ביום 6.1.2014, סה"כ שנת עבודה (12 חודשים)."
-
מעדותו של התובע בפנינו התחוור כי כלל לא הודיע לנתבעת כי הוא לא יגיע לעבודה בשל השביתה. התובע העיד כי: "כל העולם יודע מה אנחנו עשינו ומה רציתי לעשות" (עמ' 12 לפ' שורה 2 לעדות התובע).
אולם אח"כ תיקן תשובתו:
"ש.השאלה האם אתה אמרת להם יש הפגנה אני צריך חופש או שלא אמרת, הלכת?
ת.כן, אמרתי שאני הולך להפגין ותביא לי חופש"
(עמ' 12 לפ' שורות 4-1 לעדות התובע).
-
לפיכך מסקנתנו היא שהתובע לא הרים את הנטל כי פוטר. התובע לא הוכיח כי אומנם ביקש חופשה וזו אושרה לו. אין מחלוקת כי התובע שב לאחר מספר ימים. אולם משהנתבעת מצאה עובד אחר, היא לא הייתה מחוייבת להחזירו. לפיכך דין רכיב פיצויי הפיטורים להידחות.
-
אולם על הנתבעת היה להפריש את רכיב פיצוי הפיטורים בקרן הפנסיה החל מהחודש השישי לעבודת התובע. על הנתבעת לשלם לתובע 1,395 ש"ח בגין רכיב פיצוי פיטורים בפנסיה.
הודעה מוקדמת:
-
נוכח מסקנתנו כי התובע לא הוכיח כי פוטר, דין רכיב ההודעה המוקדמת להידחות.
-
כפי שעל עובד התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להוכיח כי פוטר לאלתר ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת, כך גם על מעסיק התובע תשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להוכיח כי העובד התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת, ואין די בכך שהעובד לא הצליח להוכיח כי פוטר (ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 4442-01-11 עצאם עותמאן - חיים ויצמן (9.5.12) עמ' 4).
-
הנתבעת לא הוכיחה מצידה כי התובע התפטר, שכן אין מחלוקת כי התובע חזר לאחר מספר ימים. לכן הנתבעת איננה זכאית לחלף הודעה מוקדמת.
חגים
-
מדו"חות הנוכחות עולה כי התובע עבד במשרה מלאה והתייצב באופן סדיר במקום העבודה. לפיכך נטל הראיה שהתובע לא עבד בימי החג, מוטל על הנתבעת.
"חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם היתה לו סיבה להעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שלפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג."
(דיון מג/91-3 (ארצי) מולה נוהד נ' חב' אל-וו בע"מ פד"ע טו 163, 168).
-
הנתבעת לא הרימה נטל זה:
"ש. דמי חגים אתה יכול להראות לי?
ת. מה שיש בתלוש שכר, יש שבת וחג, בתלוש פברואר 2013
ש. תפנה אותי בלוח השנה לחג שחל בשנת 2014?
ת. טו בשבט"
(עמ' 14 לפ' שורות 15-12 לעדות אבקסיס)
-
התובע הוכיח כי עבד בחגים. עיון בימי החג מעלה כי חלק מימי החגים שנתבעו, התובע אינו זכאי להם:
א' פסח (26.3.13): חל בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו, לפיכך הוא אינו זכאי ליום חג.
ראש השנה (5.9.13 – 6.9.13): לא עבד ביום 7.9.13 לכן לא זכאי ליום חג.
-
התובע עבד ב- 5 ימי חג:
שביעי של פסח (1.4.13)
שבועות (15.5.13)
סוכות (19.9.13)
שמחת תורה (26.9.13).
יום העצמאות (16.4.13):התובע לא עבד לפני יום העצמאות, ביום 15.4.13, כיוון שהמקום סגור.
-
התובע טען כי עבד בחגים ולכן הוא זכאי לדמי חגים. בפסיקת בית הדין הארצי מפי כב' השופט איטח נקבע כי העובד בחגים אינו זכאי לדמי חגים (עע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ - ולנטינה פנצב , ניתן ביום 1.6.15 - פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 5):
"את צו ההרחבה יש לפרש כקובע זכאות לכך שעובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור".
הנתבעת לא טענה זאת.
זאת ועוד, לא הוכח ע"י הנתבעת כי שולמו לתובע דמי חגים בימי החג (150%) ופסיקת 60 השעות הנוספות לחודש על פי דין איננה כוללת עבודה בשבתות וחגים. לפיכך, אנו מקבלים רכיב תביעה זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע 5 ימי חגים לפי ערך יום עבודה של 225 ש"ח.
-
על הנתבעת לשלם לתובע סך 1,125 ש"ח בגין דמי חגים.
עוגמת נפש, פיטורים שלא כדין, אי עריכת שימוע
-
נוכח מסקנתנו כי התובע לא פוטר – דין רכיבי התביעה בגין עוגמת נפש, פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע להידחות.
אי עמידה בהוראות חוק הגנת השכר
-
אכן הנתבעת לא עמדה בהוראות החוק אולם בשל מחדלה זה, חייבנו את הנתבעת בתשלום של 60 שעות נוספות בחודש.
-
הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקה לפיכך נטל הראיה בדבר תנאי עבודתו מוטל עליה. הנתבעת לא הרימה נטל זה והיא שוב ניזוקה בשל כך אולם אין לה להלין אלא על עצמה. לא מצאנו מקום לפסוק סעד נוסף בגין מחדלה זה.
שכר חודש ינואר
-
שכרו של התובע לחודש ינואר 2014 שולם לו באיחור ולאחר שההמחאה בעבור שכרו חוללה. לפיכך מצאנו מקום לחייב את הנתבעת מאחר שלא הוכח על ידה כי בשל פגם טכני ההמחאה לא נפרעה, בסך של 50 ₪ בגין פיצויי הלנה.
טענת הקיזוז:
-
טענת הקיזוז בגין הארוחות שאכל התובע בנתבעת, דינה להידחות. ראשית, הצדדים לא סיכמו כי ניתן יהיה לקזז ארוחות אלו משכרו. שנית, בתלושי השכר גולמו הארוחות והתובע חויב במס בגין שווי הארוחות (ת/1).
-
היה מקום לקזז את שעות החג והשבת אולם הנתבעת בהודעת הקיזוז (ס' 72 לכתב ההגנה) לא כימתה סכום זה. לא זו אף זו, עסקינן בטענת פרעתי ולנוכח מסקנתנו דלעיל, לא שוכנעו כי אלו תשלומים ששולמו לתובע בעבור שעות וחג. לפיכך דין טענה זו להידחות.
סוף דבר
-
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר בסך 22,500 ש"ח;
דמי הבראה בסך 1,870 ש"ח;
דמי חופשה בסך 2,700 ש"ח;
פיצוי בגין אי הפרשה לגמל בסך 1,395 ש"ח;
פיצויי פיטורים בסך 1,395 ש"ח;
דמי חגים בסך 1,125 ש"ח;
פיצוי בגין הלנת שכר חודש 1/2014 במועד בסך 50 ש"ח;
בקיזוז 6,750 ש"ח ששולמו בגין שעות הפסקה.
הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.14 ועד התשלום בפועל.
-
הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. הוצאות אלו לקחו בחשבון חריגה מהיקף העמודים בסיכומי הנתבעת.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ו(20 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
הוקלד ע"י: בתיה אשכנזי, אסף כהן
|
|
|
|
|
|
|
גב' ארליך ציפורה,
נציגת ציבור (מעסיקים)
|
|
ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת
|
|
מר איסר באומל,
נציג ציבור (עובדים)
|