סער שיווק מ. כתיבה בע"מ ואח' נ' סנטרה גרופ בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1.התובעת מס' 1 הינה חברה פרטית העוסקת במתן ייעוץ שיווקי לעסקים קמעוניים. התובע מס' 2 (להלן: "כהן") הינו בעל מניות ומנהל התובעת. התובע הגיש תצהיר בתיק זה אשר סומן ת/1.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה העוסקת במתן שירותי ציבור, יעוץ אסטרטגי ולובינג קמעונאי עבור לקוחותיה העסקיים. הנתבע מס' 3 (להלן: "חגי") היה הבעלים של הנתבעת, ביחד עם הנתבעת מס' 2 (להלן: "אלרם") ושניהם כיהנו כמנכ"לים משותפים של הנתבעת. יש לציין כי לאור הצהרות הנתבעים (פרו' עמ' 12 שו' 31), הנתבעת כיום אינה פעילה ואילו כנגד חגי ניתן צו כינוס נכסים, לכן ביום 7/11/10 עוכבו כנגדו ההליכים בתיק זה.

2.ביום 7/10/07 נכרת הסכם בין התובעים לבין חברת בי קריאטיב בע"מ (להלן : "בי קריאטיב"). בהסכם זה הצהירה בי קריאטיב כי הינה הבעלים של מוצר משקה מים בטעמים (להלן: "המוצר"), וכי היא מעוניינת לשווק את המוצר ולהתקשר עם מפיצים אשר יופנו אליה על ידי התובעים. בסעיף 1 להסכם התובעים –בי קריאטיב (להלן: "הסכם העמלות של התובעים") נקבעה גובה העמלה לה יהיו זכאים התובעים "במקרה בו תהיה מכירה ו/או הפצה ו/או שיווק של המוצר...על ידי מי מהמפיצים ו/או המשווקים אשר נותן השירות (התובעים) יקשר בינם לבין בי קריאטיב...". בסעיף 5 להסכם העמלות של התובעים נכתב: "מוסכם בין הצדדים כי הסכם זה מתייחס להפצה סיטונאית בלבד וכל הקשור לחברות הפצה/רשתות שיווק יתווסף כנספח להסכם זה בתמחור שונה".

3.לטענת התובעים, לאחר שנחתם הסכם העמלות עם בי קריאטיב פנו התובעים למספר מפיצים בארץ ועניינו אותם בהחדרת המוצר ל"פיצוציות", הן למעשה היעד של הפצה סיטונאית. בסעיף 9 לתצהיר כהן מפרט הוא מיהם אותם גורמים אליהם פנו התובעים (רודי עמר; אחמד מחברת המשווק צפון; חברת מעיין נציגויות). לטענת התובעים הם הפגישו בין גורמים אלו לבין מנכ"ל בי קריאטיב, מר בן לוי (להלן: "לוי"), ולמרות שעם שני הגורמים האחרונים נקשר קשר להפצת המוצר עם בי קריאטיב, התובעים מעולם לא זכו לגמול על כך.

4.התובעים טוענים כי במקביל ניסו ליצור קשר בין מפיצים שונים לבי קריאטיב בתחום רשתות השיווק. בסעיף 10 לתצהירו מפרט כהן פגישות שונות שיזם (פרומדיקו; גורי; כמיפל), אך פגישות אלו לא הניבו התקשרות עסקית היות והצעות המחיר של המפיצים הללו היו גבוהות מדי עבור בי קריאטיב.

5.או אז פנו התובעים לנתבעת, אותה הכירו מפרויקטים קודמים (סעיף 12-13 לתצהיר כהן) ועניינו אותה בהתקשרות עם בי קריאטיב. כהן טוען כי הציג בפני הנתבעים את הסכם העמלות של התובעים והבהיר להם כי התובעים אמורים לסכם עם בי קריאטיב את נושא העמלות להן יהיו התובעים זכאים עבור התקשרות עם מפיץ לרשתות השיווק. התובעים טוענים כי באותו מפגש סוכם שהתובעים והנתבעים יחלקו ביניהם, שווה בשווה, את כל התקבולים שיקבלו בפועל כל אחד מהצדדים מבי קריאטיב בתמורה להפצה של המוצר לרשתות השיווק.

6.התובעים טוענים כי לאחר שהושגה ההסכמה הנ"ל יזם כהן פגישה בין הנתבעים לבין לוי, ביום 18/10/10,בעקבותיה החל להתנהל מו"מ בין בי קריאטיב לבין הנתבעים. ביום 24/10/07 התקיימה פגישה נוספת בה נכחו לוי, חגי וכהן. לטענת כהן (סעיף 18 לתצהיר) נוהל משא ומתן על גובה העמלה לה תהא זכאית הנתבעת, ובמסגרת טענותיו להפחתת גובה העמלה טען לוי שיאלץ לשלם עמלה כפולה, הן לתובעים והן לנתבעים ולכן בקש להפחית את גובה עמלת הנתבעים. בסופו של יום נחתם הסכם בין הנתבעת לבי קריאטיב (להלן: "הסכם העמלות של הנתבעת", צורף כנספח ב' לתצהיר כהן). יש לציין כי סעיף 4 להסכם העמלות של הנתבעת התייחס לתמורה, כשבסעיף זה נעשתה אבחנה בין תשלום קבוע (ריטיינר) ברבעון הראשון לבין תשלום עמלות, החל מהרבעון השני ואילך.

7.ביום 12/11/07 נחתם "הסכם שותפות במיזם מים בטעמים" בין התובעים מצד אחד לבין הנתבעים מצד שני (להלן: "הסכם השותפות", צורף כנספח ג' לתצהיר כהן). במבוא להסכם השותפות הצהיר כל צד על הסכם העמלות עליו חתום הוא עם בי קריאטיב, ובגופו של הסכם השותפות נכתב כדלקמן: "אבי כהן מתחייב להעביר 50% מהעמלות שיקבל בפועל מחברת בי קריאטיב בתמורה להפצה של המוצר מים בטעמים בכל רשתות השיווק/המזון: קואופ, שופרסל, הרשת השלישית והרשת הרביעית כנגד חשבונית ל-מיכאלה אלרם וארז ליאו חגי מחברת "סנטירה גרופ" ח.פ

מיכאלה אלרם וארז ליאו חגי מחברת "סנטירה גרופ" מתחייבים להעביר 50% מהעמלות שיקבלו בפועל מחברת בי קריאטיב בתמורה להפצה של המוצר מים בטעמים בכל רשתות השיווק/המזון: קואופ, שופרסל, הרשת השלישית והרשת הרביעית כנגד חשבונית לאבי כהן מחברת "סער מ.כ בע"מ" ח.פ 513046318".

8.לאחר חתימת הסכם השותפות, איתרו הנתבעים מפיץ לרשתות השיווק, חברת "רנדי" בע"מ (להלן: "רנדי"). בין רנדי לבין בי קריאטיב נקשר הסכם ואין מחלוקת שהחל מחודש נובמבר 2007 החלה בי קריאטיב לשלם לנתבעת תשלומים חודשיים (על מהותם ארחיב בהמשך). מאידך, התובעים טוענים כי לא קיבלו מבי קריאטיב כל תקבול בגין עמלות, לא בגין ההתקשרות עם המפיצים לפיצוציות ולא בגין ההתקשרות עם רנדי ו/או רשתות השיווק. התובעים פנו בעניין זה ללוי, אך לטענתם תחילה נקט הוא בגישה מתחמקת, ולבסוף שינה את טעמיו וטען כי לתובעים לא מגיעים כספים כלשהם בשל העובדה כי המוצר "מפסיד כספים". התכתובות בין התובעים לבי קריאטיב בנושא דרישותיהם הכספיות של התובעים מצורפים כנספחים ה' וו' לתצהיר כהן.

9.במקביל לפניות לבי קריאטיב, פנו התובעים גם לנתבעים ודרשו את חלקם בעמלות מכוח הסכם השותפות. התובעים טוענים כי גם הנתבעים נקטו בשיטה מתחמקת וטענו כי יש לבדוק את הנתונים בהנהלת החשבונות, בסופו של יום דחו הנתבעים את דרישותיהם של התובעים ומכאן התביעה שבפניי, במסגרתה דורשים התובעים מהנתבעים צו למתן חשבונות, לצורך בדיקת מלוא הסכומים שהתקבלו בידיהם מחברת בי קריאטיב, וכן קבלת 50% מכל תקבול שהתקבל בפועל. לצורכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם לסך של 121,275 ₪.

10.זה המקום לציין שבמסגרת ההליכים המקדמיים ועוד בטרם הוגשו התצהירים נאותו הנתבעים לחשוף בפני התובעים את התקבולים שהתקבלו בידיהם מבי קריאטיב. הנתבעים הציגו את מכתבו של רו"ח הירשפלד שמואל מיום 26/4/09 (להלן: "הירשפלד", המכתב צורף כנספח "1" לתצהירי חגי ואלרום), וכן צירפו את החשבוניות שהונפקו לבי קריאטיב ואת הכרטסת הממוינת שברשותם. לטענתם, הסכומים אשר התקבלו מבי קריאטיב מיום 11/07 ועד 03/09 עומדים על סך של 95,775 ₪, כשמתוך סכום זה יש לזקוף סך של 64,741 ₪ בגין יחסי ציבור; וסך של 31,034 ₪ מקמעונאות (עמלות). הנתבעים ציינו כי חשפו את החומר החשבונאי הנ"ל וזאת למרות שהתובעים, למרות שהתבקשו, לא הציגו בפני הנתבעים דבר.

טענות התובעים, בתמצית

11.הסכם השותפות כולל שתי התחייבויות עצמאיות ובלתי תלויות, של התובעים מחד ושל הנתבעים מאידך. מדובר בחיובים בלתי שלובים ולכן בכל מקרה, וללא כל קשר לפעילות התובעים, היה על הנתבעים להעביר לידי התובעים מחצית מהכספים אשר התקבלו בידיהם מבי קריאטיב.

12.הסכם השותפות התייחס אך ורק לשותפות בעמלות הפצת המוצר לרשתות השיווק. התובעים מעולם לא התחייבו לתת והנתבעים לא היו זכאים לקבל כל חלק מהעמלות שיקבלו התובעים עבור הפצת המוצר לפיצוציות. לתמיכה בטיעון זה מפנים התובעים ללשון הסכם השותפות, הנוקטת באותן הגדרות כלפי שני הצדדים; על כך שפיצוציות אינן נחשבות "רשת מזון"; לדברי חגי אשר טען בעדותו ש"הרשת הרביעית" הן הפיצוציות, ומאידך להסכם העמלות של הנתבעת, המגדיר את הרשת הרביעית כיעד להפצה מטעם הנתבעת. התובעים טוענים שחיבור העדויות ולשון ההסכמים אינה מתיישבת עם האבחנה אותה מבקשים הנתבעים ליצור ולפיה הסכם העמלות של התובעים מתייחס לפיצוציות ו/או לרשתות המזון הקטנות, בעוד שהסכם העמלות של הנתבעת מתייחס לרשתות השיווק.

13.התובעים טוענים שהנתבעים הסכימו לחתום על הסכם השותפות למרות שידעו שלא יהיו זכאים לעמלות מתוך הפצת המוצר לפיצוציות ולמרות שידעו שהסכם העמלות בנוגע לרשתות השיווק של התובעים עדיין דורש השלמה (ראו סעיף 5 להסכם העמלות של התובעים), כל זאת מכיוון שהנתבעים הכירו תודה לתובעים על כך שקישרו בינם לבין בי קריאטיב וסיפקו להם עבודה קלה המניבה רווחים קלים – והראיה שתוך 10 ימים מיום חתימת הסכם העמלות של הנתבעת כבר נמצא המפיץ רנדי (ראו סעיף 20 לסיכומי התובעים). יצוין כי בהקשר זה העיד כהן: "בהסכם לא כתוב שאני צריך לעשות. אני כבר עשיתי את שלי ואני חיברתי ביניהם. איפה כתוב בהסכם שאני צריך לעשות משהו?" (עמ' 11 שו' 3-4).

14.התובעים טוענים כי הלכה למעשה לא נטלו על עצמם כל מטלה בהסכם השותפות. מוסיפים התובעים וטוענים (סעיף 22 לסיכומים) : "התובעים הרי פנו לנתבעים לשם כך, על מנת שהנתבעים ימצאו פתרון הפצה של המוצר לרשתות השיווק". לפיכך, התובעים טוענים כי אין עליהם כל חובה להוכיח כי ניסו לאתר מפיץ בתחום הסיטונאי – שהרי הסכם השותפות אינו נוגע לתחום זה; ולגבי רשתות השיווק, בדיוק לשם כך נחתם ההסכם לשיתוף פעולה, על מנת שהנתבעים הם שימצאו פתרון לרשתות השיווק. מהטעם הזה אין כל ממש בטענת הנתבעים לפיה הפרו התובעים את הסכם השותפות, כביכול, כאשר לא איתרו ולו מפיץ אחד, אם לרשתות השיווק ואם ולפיצוציות.

15.באשר לסכום התביעה והיקף העמלות לו זכאים התובעים, טוענים אלו כי ההפרדה לה טוענים הנתבעים – בין תשלום ריטיינר לבין עמלות עבור "לובינג קמעונאי" הינה הפרדה מלאכותית שנועדה אך ורק כדי להפחית את החיוב. לטענת התובעים הנתבעים לא הוכיחה כי ביצעו פעולה כלשהי בתחום יחסי הציבור, הפנו להוראות הסכם העמלות של הנתבעת ממנו עולה המסקנה, לשיטת התובעים, שתשלום הריטיינר הינו רק "על חשבון" העמלות וכן לחשבוניות שצירפו הנתבעים עצמם. לפיכך טוענים התובעים כי יש לחשב 50% מסכום התקבול הכללי שהתקבל בפועל מבי קריאטיב. בשולי סיכומיהם טוענים התובעים שהנתבעת אינה פעילה; שחגי פושט רגל וחוסר היכולת הכלכלית היא הסיבה היחידה לאי התשלום, כמתחייב על פי הסכם השותפות.