סנפיר-ים יבוא ושיווק דגים ומעדני ים (2004) בע"מ נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח'

החלטה

המבקשת תובעת את המשיב 2 (הנתבע) בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בקריית-גת (סכום התובענה הינו 1,080,847 ₪).

בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת לסעד ביניים – עיקול כספים וזכויות של הנתבע – במעמד צד אחד.

צווי העיקול הופנו ל- 17 מחזיקים שונים, וביניהם המשיבה 1. צו העיקול נמסר למשיבה ביום 14/10/12.

בתגובת המשיבה מיום 31/10/12 לצו העיקול נטען, כי הנתבע המחה זכויותיו בכספים המגיעים לו מהמשיבה לחברת 'דגת הארץ', ולפיכך אין בידה כספים השייכים לנתבע. על רקע דברים אלה, פנה ב"כ המבקשת בבקשה לקבלת העתק מהמחאת הזכויות והבהרה לענין היקף הכספים שהוחזקו ע"י המשיבה במועד קבלת הודעת העיקול, והיקף הסכומים העדכני המוחזק כיום בידי המשיבה והמגיע לנתבע.

המשיבה בתגובתה מיום 5/11/12, הודיעה כי לא תוכל להיעתר לבקשה ולהמציא עותק מהמחאת הזכות ולענין היקף הכספים, שהועברו לחברת דגת הארץ, טענה כי נתונים אלה אינם רלוונטיים.

בנסיבות אלה, פנתה המבקשת ביום 5/11/12 בבקשה למתן הוראות. בגדרה של בקשה זו עתרה

המבקשת לצו שיורה למשיבה להעביר לידיה העתק מהמחאת הזכויות האמורה והעתק מכרטסת הנהלת החשבונות של המשיב המנוהלת בספרי המשיבה.

עוד עתרה המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה לאישור עיקולים זמניים "במידה ותמצא לעשות כן לאחר קבלת פרטים ומסמכים על כספי הנתבע המצויים בידיהן של המשיבות 2-3 , לרבות פרטים בדבר המחאת הזכות לה טוענת המשיבה 2, כך שבקשה זו תוגש לבית המשפט הנכבד תוך חמישה עשר ימים מיום קבלת כל הפרטים והמסמכים החסרים".

בימ"ש קמא (כב' הרשם הבכיר י' בוקר) בהחלטה מיום 5/12/12, דחה את בקשת המבקשת מטעמים שבסדרי דין. בימ"ש קבע כי תקנות סדרי הדין אינן מכירות בהליך של "גילוי מסמכים מוקדם" כנגד מחזיק, וחייב המבקשת בתשלום הוצאות בסכום של 2,000 ₪.

כנגד החלטה זו עותרת המבקשת למתן רשות לערער.

בבקשה לרשות לערער עותרת המבקשת "להאריך למערערת המועד להגשת בקשה לאישור עיקול במידה ותחפוץ להגיש תביעה כנ"ל (תביעה לאישור עיקול כנגד המשיבה- י.א), כך שהמועד להגשת תביעה כנ"ל יוארך עד חמשה עשר ימים לאחר מתן החלטה סופית בבקשת רשות ערעור זו".

לאחר עיון בבקשה, בהליכים קמא ובהחלטת בימ"ש קמא , מצאתי כי דין הבקשה להידחות ללא תגובת המשיבה.

חובתו של מחזיק לענין צו עיקול שהומצא לידיו מוסדרת בתקנה 376 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 .

תקנה 378 לתסד"א, מתווה מנגנון פעולה למבקש העיקול, כאשר מחזיק אינו מודה כי נכסיו של פלוני מצויים בידו, או כאשר מחזיק מתנגד לאישור העיקול, או במחזיק שלא השיב כלל להודעת העיקול. על פי אותו מתווה רשאי מבקש העיקול, תוך 15 ימים, מיום תשובת המחזיק להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.

בענייננו, המשיבה הגיבה להודעת העיקול ביום 31/10/12, והבהירה כי בספריה רשומה המחאת זכות לטובת חברת דגת הארץ על כל הכספים המגיעים ממנה לנתבע, ומשכך אין בידה כספים השייכים לנתבע. בתשובה זו להודעת העיקול יצאה המשיבה על פי התקנות ידי חובתה והמבקשת היתה רשאית לאחוז כנגדה בתביעה לאישור העיקול. תחת זו נקטה המבקשת בהליכים החורגים מסדרי הדין הנהוגים – חיוב מחזיק בגילוי מסמכים מוקדם – ועתרה לחיוב המשיבה לגלות מסמכים וכרטסת הנהלת חשבונות ונתונים נוספים הקשורים בגורמים שלישיים – חברת דגת הארץ. תשובת המשיבה, וליתר דיוק, סירובה לצרף העתק הסכם המחאת הזכויות עורר בצדק או שלא בצדק אי נוחות וספק בדבר כנות התשובה. ככל שאלה הם פני הדברים יכלה המבקשת להפיג חשש זה בהגשת תביעה לאישור עיקול ולחייב בגדרה את המבקשת בגילוי מסמכים כאלה ואחרים. הערוץ החלופי בו בחרה המבקשת – חיוב המשיבה בגילוי מסמכים מוקדם – אינו מעוגן בהוראות סדרי הדין. אשר על כן, בדין דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשת .

זאת ועוד. בבקשה להארכת מועד לאישור העיקולים, עתרה המבקשת להארכת המועד עד לקבלת מסמכים ופרטים על הכספים אותם ביקשה לעקל אצל המשיבה. למעשה, המדובר בבקשה להארכת מועד שאינה מוגבלת בזמן, וזאת על רקע תשובתה המפורשת של המחזיקה כי אין בידיה כספים כאמור.

בהינתן האמור לעיל, לא מצאתי הצדקה או טעם להתערבות ערעורית בהחלטת בימ"ש קמא.

אשר לחיוב המבקשת בהוצאות ההליך בביהמ"ש קמא (2,000 ₪) – לא מצאתי מקום על פני הדברים להתערבות ערכאת הערעור.