סנדץ' אורי ואח' נ' קמין קובי ואח'

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישו התובעים, מר אורי סנדץ' (להלן: "אורי") ואודיסאה הוצאה לאור בע"מ (להלן: "החברה") נגד הנתבעים, מר קובי קמין (להן: "קובי") וקדמת עדן בע"מ (להלן: "קדמת עדן") בגין סך של 132,640 ₪, וכן בתביעה שכנגד שהגיש קובי נגד אורי והחברה - תביעה למתן סעד הצהרתי וצו עשה ותביעה כספית חלופית בסך של 400,000 ₪.

התביעה העיקרית על סך 132,640 ₪ מורכבת מהתביעות הבאות: (1) חוב כספי בגין הלוואה בסך של 70,000 ₪ שהעמידו התובעים לנתבעים בשלושה תשלומים מחודש יוני 2000 ועד חודש יוני 2002; (2) חוב כספי בעקבות אי העברת כספי משגור בסך של 59,640 ₪ למעלה מ- 15,000 ספרים שסיפק אורי לקובי במהלך השנים 2001 ו- 2002 ואשר קובי לא שילם בגינם; (3) סך של 3,000 ₪ בגין ספרים שקובי קיבל לחנות שבניהולו במהלך שנת 2003 ולא שילם עבורם; ו- (4) סך של 3,000 ₪ בגין החזר שכר טרחת עורך דין ששילמו התובעים בגין הליך גישור שכשל.

התביעה נמחקה מחוסר מעש בהחלטה מיום 10/6/08, הוגשה בקשה "להחיות" את התיק, ולאחר מכן ומשלא הוגש כתב הגנה ניתן פסק דין בהעדר הגנה. בשלב מאוחר יותר הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין, בית המשפט התנה זאת בהפקדת סך של 50,000 ₪ והסכום אכן הופקד בקופת בית המשפט.

בעקבות זאת הוגש לתיק כתב הגנה יחד עם תביעה שכנגד. התביעה הוגשה במקור גם נגד הגב' כלנית קמין, מי שהיתה אשתו של קובי, אולם היא נמחקה מהתביעה בהמשך לדיון אשר התנהל במעמד הצדדים, בהחלטה מיום 8/3/10.

על פי כתב התביעה, אורי הוא בעל עסק של הוצאת ספרים אשר נרשם כחברה בחודש מרץ 2003 (החברה – תובעת 2), וקובי מנהל עסק לממכר ספרים, בעיקר בתחום המדע הבדיוני, הידוע בשם "קדמת עדן" (נתבעת 2).

בכתב ההגנה, נטען בין היתר כי בשנת 1985 פתח קובי חנות בשם "אודיסיאה". עוד עולה מכתב ההגנה כי קובי הכיר את אורי לראשונה בשנת 1987, במהלך שירות מילואים משותף, ולאחר שנת 1993 הקים את קדמת עדן.

בכתב ההגנה מתואר כיצד אורי שלא היה לו כל ניסיון בתחום הספרים קודם לכן, חיפש תעסוקה וקיבל סיוע רב מקובי אשר עזר לו לפתוח חנות ספרים בשנת 2000 ברח' אבן גבירול קרוב לעסקו של קובי, התיר לו לעשות שימוש בשם "אודיסיאה", השקיע שעות רבות בהקמת עסקו של אורי והדריך אותו כיצד לרכוש ספרים חדשים וישנים.

כן נטען בכתב ההגנה כי באמצע שנת 2000 הגה קובי רעיון לפתוח הוצאת ספרים חדשה בתחום המדע הבדיוני, ואורי התלהב והחליט לסגור את החנות שהייתה בבעלותו על מנת לחבור אל קובי כשותף בהוצאת הספרים החדשה. עוד נטען כי הוחלט שאורי ישקיע את הכסף הדרוש בהוצאת הספרים, וקובי יבחר את הספרים, יהיה אחראי על הפן האמנותי, ישמש עורך וינצל את מקום האחסון שהיה בחנות קדמת עדן.

לפי כתב ההגנה, הכול התנהל כשורה במשך שנתיים, ועד שאורי ביצע החלטות עסקיות כושלות מבלי להתייעץ עם קובי והפך את העסק לחברה בע"מ שאורי הוא בעל המניות והמנהל היחיד בה, אם כי השניים המשיכו לעבוד כשותפות לכל דבר ועניין עד שחל ניתוק בין השנים לאחר שבוע הספר.

בכתב ההגנה ישנה התייחסות לניסיון גישור בין הצדדים שלא צלח, ונטען כי מצבו של קובי הורע לאחר מכן וחלה פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שרכש.

לגופה של התביעה, הנתבעים אישרו קבלת סך של 70,000 ₪ בגין הלוואה, אך הוסיפו כי בעקבות התחשבנות עלה כי הנתבעים פרעו את מלוא סכום ההלוואה וקיימת יתרת זכות נגד התובעים כמפורט בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד.

התובעים הגישו כתב תשובה וטענו, בין היתר, כי הלוואה בסך של 70,000 הש"ח הנ"ל אינה שנויה במחלוקת. עוד נטען כי סופקו לנתבעים מאות ספרים במהלך השנים, אולם עקב יחסי החברות בין אורי לקובי לא ניהלו התובעים מעקב אחר כמות הספרים שסופקו לנתבעים ולא היו בידיהם נתונים מדויקים בדבר הכמות. כמו כן נטען כי בעקבות הדרישה להשיב את סכום ההלוואה וסירובו של קובי לשלם, נעשה ניסיון לסיים את הסכסוך, ובמהלכו בוצעה התחשבנות בין הצדדים וסוכם כי הנתבעים יעבירו את התמורה בגין חלק מהספרים אשר סופקו להם במהלך השנים 2001-2002 לשם סילוק חובם לתובעים. עוד נטען כי בעקבות ההתחשבנות ולאחר שהצדדים לקחו בחשבון את התשלומים אשר שילמו הנתבעים על חשבון לקיחת הספרים, הוסכם כי הנתבעים ישלמו לתובעים כ-60,000 ₪ עבור 1,200 ספרים, בנוסף להחזר מלוא סכום ההלוואה, וזאת כאשר בידי התובעים נתונים אשר מלמדים כי הנתבעים לקחו כ- 3,300 ספרים. כן נטען בכתב התשובה כי במסגרת ההסכם וההתחשבנות הוסכם כי הנתבעים ישלמו תשלומים חודשיים בסך של 2,500 ₪ כל אחד עד לסילוק מלוא סכום חובם. התובעים הכחישו קבלת ספרים בשווי 2,754 ₪ בחזרה, וכן נטען כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי שילמו את הסכומים הנטענים, פרט ל- 2,000 ₪ ששולמו ביום 27/5/01 - סכום אשר שולם לפני ההתחשבנות וקוזז מראש. לבסוף נטען כי בכתב ההגנה מטעם הנתבעים לא הוכחש חוב בסך כולל של 107,554 ₪, כשלצדו הועלו טענות קיזוז שאותן מכחישים התובעים.

בכתב התביעה שכנגד נטען תחילה כי יש לראות בטענות אשר פורטו בכתב ההגנה חלק בלתי נפרד מטענות התובעים שכנגד בכתב התביעה שכנגד. בכותרת התביעה שכנגד קיימת התייחסות "לסוג התביעה: סעד הצהרתי, צו עשה." בסעיף 19 לכתב התביעה שכנגד מפורטים הסעדים המבוקשים, כאשר בראש ובראשונה מתבקש בית המשפט להצהיר כי קובי, בהיותו התובע שכנגד, זכאי לבעלות ב- 50% ממניות החברה ולהעברתן על שמו, להורות לאורי להשיב לחברה את כל הכספים שמשך ממנה מיום היווסדה, להורות לנתבעים שכנגד להשיב לקובי 50% מכל הכספים של החברה, לחייב את אורי לשלם לקובי כל סכום שמשך עבור קרובי משפחתו מההוצאה לאור טרם הפיכתה לחברה בע"מ וכן לחייב את אורי לפצות את קובי אישית בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

לחלופין נטען בכתב התביעה שכנגד כי יש לחייב את הנתבעים שכנגד, אורי והחברה, לשלם לקובי סך של 431,675 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית "מהמועד שהיה על כל תשלום ותשלום להיות משולם לידי התובע שכנגד" בגין שירותים שסיפק קובי לתובעים כמפורט בסע' 20 לכתב התביעה שכנגד, ונטען כי לצרכי אגרה מעמיד קובי את התביעה שכנגד על סך של 400,000 ₪ בלבד.

בכתב ההגנה שכנגד המתוקן נטען תחילה כי אורי והחברה מתנגדים לאמץ לתוך התביעה שכנגד טענות אשר לא פורטו בכתב התביעה שכנגד אלא בכתב ההגנה בלבד. אורי והחברה הכחישו טענות רבות אשר פורטו בכתב התביעה שכנגד, וטענו כי "הקרע" שקובי טוען לו החל מהרגע שבו קובי סירב להשיב לאורי את סכום ההלוואה שקיבל, ובעת שסירב לשלם עבור ספרים רבים שקיבל. לעניין הקמת החנות בשנת 2000 נטען כי אורי הקים את החנות לבדו, ו"עזרתו" של קובי הסתכמה במכירת 1,000 ספרים משומשים לאורי שעליהם שילם אורי מחיר מלא של 10,000 ₪. לעניין הטענה בדבר הענקת השם "אודיסיאה", נטען כי לקובי אין כל זכויות בשם "אודיסיאה", הוא לא העניק לאורי את השם ולא ברור מהם היתרונות והמוניטין הקשורים לשם זה. כמו כן נטען כי לאור העובדה כי קובי אפשר זאת ללא תמורה, אותן טענות אינן רלוונטיות. לעניין ההוצאה לאור נטען כי קובי לא השקיע בה כספים כלשהם, לא השתתף בניהולה ולא היה לו כל חלק בה וכי לא התגבש הסכם כלשהו לגבי ההוצאה לאור. אשר לטענתו של קובי בדבר סגירת החנות שבבעלותו, נטען כי החנות נסגרה משום שלא הייתה רווחית.

עוד נטען בכתב ההגנה שכנגד המתוקן כי אף אם קובי סייע לאורי, הסיוע וההנחות שקיבל מאורי עלה עשרת מונים על כל תרומה של קובי, ולעניין הטענה בדבר בחירת ספרים ועזרה לאורי, נטען כי אורי שילם שכר עבודה לאנשי מקצוע שונים ואחרים שקובי מנסה לייחס לעצמו את השירותים שנתנו לאורי. כן נטען כי בניגוד למוסכם, ובמקום רק לאחסן ספרים, מכר קובי חלק מהספרים שאוחסנו בחנותו מבלי להעביר לאורי תמורתם.

אשר לטענה בדבר הפיכת ההוצאה לחברה, נטען בכתב ההגנה שכנגד כי הדבר נעשה בעצת רואה החשבון של אורי, לאחר שהבין כי הכספים שלו שהושקעו בעסק לא יכלו להיזקף בתור הלוואת בעלים.

אורי הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על תצהירו. קובי, מר זיו אבידור, הגב' יעל נאמן, מר גלעד סנדץ', מר גיל תגר, מר רענן גרף, מר מיכאל גורסברג, מר אורי בן שאול, גב' נועה מנהיים, מר חגי אברבוך, מר דוד שוורץ, ד"ר אמיר ארד ומר ארז הוכמן הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו אף הם על תצהיריהם.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם בשלושה דיוני הוכחות, ולאחר הדיון האחרון הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.