סמל ע' ב' ואח' נ' התובע הצבאי הראשי

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הדרום שניתנה בתיק דרום (מעצרים) 54,56,57/17 (רס"ן מאיר ויגיסר – שופט) ביום 16.3.2017. הערעור נדחה.

רקע

1. סמל ע' ב' ורב"ט מ' א', (מערער 1 ומערער 2 בהתאמה), נעצרו בצוותא עם חייל נוסף, סמל י' מ', במהלך יום ד', 15.3.2017, בחשד למעורבות באלימות כלפי פלסטיני עצור. אתמול, בשעות הערב, לאחר שנמצא, כי התשתית הראייתית מבססת בשלב זה חשד סביר בעניינם, האריך בית הדין המחוזי את מעצרם של השלושה עד ליום ב' 20.3.2017, מן הטעם של מסוכנות כללית, מסוכנות צבאית וצורכי חקירה.

ההגנה לא השלימם עם ההחלטה בעניינם של המערערים ומכאן הערעור שלפני.     

החלטת בית הדין קמא

2. לאחר שעיין בחומר החקירה שנאסף בשלב זה, פירט בית הדין קמא הנכבד את הדברים הבאים:

"האירוע נושא החקירה התרחש בתאריך 20/10/2016. החקירה נפתחה מספר ימים לאחר מכן ועסקה בשימוש בכוח כלפי אותו מתלונן במהלך מעצרו. נטען כי מתלונן ניסה לברוח ופצע את מפקד הכוח. לאור האמור השתמש כוח המעצר בכוח סביר על מנת להשתלט עליו ולעצור אותו. זהו האירוע הראשון שבגינה נפתחה חקירה מספר ימים לאחר מכן. החקירה התנהלה באופן איטי יחסית, ייתכן שבשל סברת גופי החקירה כי התלונה אינה מצביעה על אירוע חמור ולאור האפשרות שעלתה מהראיות שנאספו שהייתה הצדקה לשימוש בכוח. במהלך החקירה הועבר הטיפול בתיק מגוף חוקר אחד לאחר. בתחילת חודש מרץ נגבתה עדות נוספת העוסקת באירוע שהתרחש בהמשך המעצר של המתלונן ומפלילה את שלושת החשודים באלימות כלפי המתלונן לאחר שכבר נעצר והיה כפות ועיניו מכוסות. זהו האירוע השני שאליו מתייחס הדו"ח הסודי. בעקבות זאת, חודשה ביתר מרץ החקירה ונעשו פעולות חקירה נוספות... עיינתי בדו"ח הסודי ובחומר החקירה ומצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה ומבוססת הקושרת את החשודים לחשדות המיוחסים להם. קיימת תלונתו של המתלונן וקיימת עדות נוספת אשר התקבלה בתחילת חודש מרץ ומפלילה את כל החשודים במעורבות באירוע אלים שבמהלכו הפעילו אלימות כלפי המתלונן, עצור פלסטיני בחשד לעבירות פח"ע, אשר היה כפות ועיניו מכוסות. העדות מתייחסת לאירוע השני. נמצאו לעדות זו חיזוקים בעדויות נוספות ואף באמרות החשודים אשר קשרו עצמם לאירוע. למעשה גם הסנגורים מיקדו את טענותיהם בעילות המעצר ולא בקיומן של ראיות. ניתן לומר כי בשלב הזה קיימות ראיות המקימות חשד סביר כנדרש".

3. בהמשך, בבוחנו את טענות ההגנה בדבר היחלשות עילות המעצר, נקבע כי:

"באשר לעילות המעצר, מצאתי כי אילו מתקיימות בשלב הנוכחי בו אנו מצויים. זוהי תחילתה של החקירה של האירוע השני, החשודים מצויים במעצר ראשוני וקיימות פעולות חקירה רבות ומורכבות המחייבות את שהותם במעצר על מנת למנוע את שירות החקירה ולאפשר לה להגיע לחקר האמת. פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים קבעה פעם אחר פעם כי אירועים של אלימות משמעותית של חיילים כלפי אזרחים הנתונים למרותם, שאין לה הצדקה, עשויים להקים עילות מעצר של מסוכנות בהיבטה הכללי. חיילים אשר נוהגים באלימות לא מוצדקת, בשררה ובאכזריות כלפי מי שנתון למרותם באותה השעה, ונותנים פורקן ליצריהם, בניגוד גמור לערכי המדינה והצבא, מחלישים את הצבא כלפי פנים – הם מפרים ברגל גסה את הצו שלא לנהוג באלימות ופוגעים במרקם של המשמעת הצבאית. הם מלבים שלא לצורך שנאה ומעשיהם עלולים להביא להינע נוסף לפגוע בחיילים או באזרחים ישראלים. על כן נקבע כי קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי ומתקיימת כל אימת שמדובר בעבירות שנעשו באלימות חמורה או באכזריות. עוד נקבע כי מעשים אלו מקימים את עילת המעצר של המסוכנות הכללית והמסוכנות הצבאית... אמנם שיהוי בחקירה מהווה שיקול משמעותי לעניין החלטה אם ראוי להורות על מעצרו של נאשם, אולם מדובר בשיקול אחד מבין אחדים, ויש לאזן בינו לבין יתר השיקולים הרלוונטיים".

טענות המערערים

4. מרבית הטיעונים כנגד החלטת המעצר היו משותפים לשני המערערים. שני הסנגורים לא חלקו על קיומו של מסד ראייתי, אשר לכאורה, מבסס חשד סביר למעורבותם של שני המערערים באירוע אלימות כנגד עצור פלסטיני. הבריח התיכון לערעור במקרה דנן, עניינו בטענת הסנגורים, כי חל שיהוי ניכר בחקירה, באופן המכרסם בטענות התביעה לקיומן של עילות מעצר של מסוכנות כללית, מסוכנות צבאית ואף חשש לפגיעה חריפה במשמעת הצבאית. כאסמכתאות לטענתם, הפנו הסנגורים להחלטות של בתי הדין הצבאיים בנושא ובהן ע"מ/24/08 סמל א' מ' נ' התובע הצבאי הראשי (2008). נטען גם, כי במהלך כל אותה תקופה המשיכו שני המערערים בתפקידם כלוחמים, נטלו חלק בפעילות מבצעית ונהגו כשורה. כמו כן, נטען, כי מערער 1 השתלב לפני מספר ימים במסגרת "של"ת" ולפיכך אינו מצוי עוד ביחידה צבאית.
5. טענה נוספת של הסנגורים עסקה בעוצמתו של החשש מפני שיבוש מהלכי חקירה במקרה דנן. נטען, כי התביעה לא הצביעה על חשש קונקרטי לשיבוש החקירה וגורמי החקירה כלל לא פעלו להפריד בין שלושת המעורבים שנעצרו בפרשה בעת שהותם בבית הדין המחוזי, עובר לדיון המעצר ולאחריו.

תשובת התביעה