החלטה
המבקש (פלוני) הגיש תביעת גירושין כנגד אשתו (אלמונית) ביום ל' אב תשס"ב ( 8/8/02). לצדדים שתי בנות תאומות. בכתב תביעתו כרך התובע ענין משמורת הילדים. המבקש תבע משמורת הילדים, עקב טענותיו על תפקודה ההורי של האם.
כבר בדיון הראשון, שנערך בט' כסלו תשס"ג (14/11/02), הודיעו הצדדים כי ברצונם להתגרש. הצדדים נחלקו לגבי משמורת הבנות. האב טען שהאם מכורה לטיפה המרה, ועקב כך עשתה מספר תאונות ברכבה בתקופה האחרונה. האב ביקש להוציא צו מניעה זמני האוסר על האם לקחת את הילדים, עקב הסכנה הנשקפת לילדים מנהיגתה. עוד העלה האב טענה, שאורח חייה של האם אינו מתאים לחינוך הילדים, עקב אי שמירת המצוות על ידי האם. ביה"ד העיר לבעל, שגם הוא אינו שומר מצוות, וכי הכיר את האשה ואורח חייה עוד לפני הנישואין, ואל לו להעלות טענה שהיא מופרכת מעיקרא.
האשה הכחישה בעיות השתיה, וטענה שאין ממש בטענות הבעל אודות אורח חייה, לדבריה טענותיו נאמרו כדי לסבר אוזני ביה"ד. בדיון אמר ב"כ האשה, שהדיון במזונות הבנות נידון בביהמ"ש ונפסק שם, ושם הוצהר שענין המשמורת ידון בביה"ד.
בית הדין, בהחלטתו במועד זה קבע כדלהלן:
א) מועד להוכחות הבעל ובירור טענותיו בתביעתו למשמורת הילדים.
ב) בשלב זה, עד להגעת התסקיר - משמורת הילדים תהיה אצל האם.
ביה"ד הזמין תסקיר מלשכת הרווחה, ובו התבקשו המלצות בענין המשמורת והסדרי הראיה.
בתאריך כ' טבת תשס"ג (23/12/02), לאור החלטת ביה"ד ועזיבת האשה את בית הצדדים, הגיש הבעל בקשה לקביעת הסדרי ראיה זמניים. בקשה זו נשלחה לתגובת האשה. בתגובה לבקשה זו הודיעה האשה המשיבה שהיא מסכימה לקיום הסדרי ראיה. תגובה זו הוגשה לביה"ד בט' שבט תשס"ג (12/10/03). בדיון שנערך בביה"ד בד' אדר א' תשס"ג (6/2/03), הביא הבעל עדים להוכיח טענתו בקשר להרגלי השתיה של האשה, הרגלים שלדעתו פוגעים ביכולתה לתפקד כהורה משמורן.
ביה"ד שמע באריכות דברי העדים. למרות דברי העדים, לא התרשם ביה"ד שיש פגם בתפקוד ההורי של האם, האב טען שהעדים משקרים בעדותם. כמו כן, הועלה נושא הסדרי הראיה, כשהבעל מבקש שהסדרי הראיה יקבעו אחרי שיסיים את עבודתו. האם טענה שעל האב לבוא לקחת את הילדים בשעה 16:00, עם גמר שהותם במעון.
במועד דיון זה הוצג בפני ביה"ד תסקיר לשכת הרוחה, מיום כ"ד שבט תשס"ג (27/1/03). בתסקיר זה נקבע כי "מדובר בהורים בעלי תפקוד הורי תקין, שניהם קשורים לילדות, מביעים אהבה, ודאגה כלפיהן וכו'".
התסקיר המליץ כדלהלן: "בהתיחס לסוגית המשמורת, מתקיים עקרון חזקת הגיל הרך. בנוסף אנו מתרשמים כי האם הינה דמות קבועה וזמינה בחייהן של שתי הבנות" וכו' לפיכך הומלץ על מתן משמורת לאם. כמו כן קבע התסקיר הסדרי ראיה בין האב לבנותיו בימי השבוע, בסופי שבוע, בחופשים ובחגים.
למרות המלצות התסקיר, ביקש הבעל משמורת הבנות, ולחילופין ביקש שינוי הסדרי הראיה באופן שיהיה לו נוח יותר וככתוב לעיל. מכיון שטענותיו של הבעל כנגד האשה לא הוכחו, ולביה"ד לא הוכח שיש פגם בתיפקודה ההורי, ומאחר וגם המלצות התסקיר קבעו כן, החליט ביה"ד לאמץ את המלצות התסקיר, לקביעת המשמורת ביד האם, וכפי שצריך להיות גם על פי ההלכה.
ויש להביא ראיה לעקרון הגיל הרך, מהאמור בעירובין (פ"ב א'): "עד בן שש בצוותא דאימיה ניחא ליה". ומלבד זאת, קיימ"ל שהבת אצל האם, עיין בכתובות ק"ב ב' (ועיין לקמן). לפיכך קבע ביה"ד בהחלטתו ביום הנ"ל 6/2/03: "ביה"ד מאמץ המלצות לשכת הרווחה ונותן להם תוקף של פס"ד".
ביה"ד קבע מועד לסידור ג"פ.
בתאריך 6/3/03 הוגשה לביה"ד בקשת הבעל להעביר משמורת זמנית של הקטינות אליו. בנימוקים לבקשה נכתב שהאשה עצורה לאחר שהואשמה בניסיון לרצח. כמו כן נכתב בבקשה שמשטרת ישראל ביקשה לעצור האשה-האם עד תום ההליכים. לבקשת האב צורפו מסמכים המאשרים האמור בבקשתו.
בתאריך ה' אדר ב' תשס"ג (9/3/03), הוציא ביה"ד החלטה שזו לשונה: