סמכות בית הדין הרבני לדון כשהתביעות הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה בחוסר כנות

• הערעור בתיק זה עוסק בשאלה משפטית תקדימית.
• כידוע, על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן - חוק שיפוט בתי דין רבניים):

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."

• בית המשפט העליון קבע שלושה מבחני-עזר, על-מנת למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי מי מבני-הזוג: ראשית, נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה; שנית, נדרש כי הכריכה תהא כנה; ושלישית, נדרש כי הכריכה תיעשה כדין (ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155, 157). רק בהתקיים שלושת התנאים האמורים, ירכוש בית-הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, כאמור בסעיף 3 לחוק (להלן: "תנאי הכריכה"). כאשר בית הדין לא רכש סמכות לדון בעניינים הכרוכים, מצויה הסמכות החוקית לדון בעניינים אלו בידי בית המשפט לעניני משפחה.
• כמו כן נקבע, כי כאשר אחת הערכאות רכשה ראשונה סמכות לדון בענין הנמצא בסמכות מקבילה של שתי הערכאות, שוב לא תדון הערכאה האחרת באותו ענין. הנושא סוכם בבג"ץ 8497/00 אירה פייג-פלמן נ' פלמן ג'אורג' ואח'פ"ד נז(2)118, עמ' 140-141.

"הלכה ידועה היא כי כאשר אחת משתי הערכאות - בית-הדין הרבני או בית-המשפט האזרחי (כיום בית-המשפט לענייני משפחה) - קנתה סמכות לדון בעניין שנתבע בפניה כדין, לא תיזקק לאותו העניין הערכאה האחרת אף אם נתונה לה סמכות שיפוט מקבילה. כיום מעוגנת הלכה זו בסעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995. על-כן כאשר תביעה לחלוקת רכוש בין בני-זוג הוגשה כדין לבית-משפט לענייני משפחה, כריכה מאוחרת של ענייני הרכוש בתביעת הגירושין לא תועיל, באשר בית-המשפט הקדים ורכש סמכות בעניין, ולהפך: כאשר ענייני הרכוש נכרכו כדין בתביעת גירושין שהוגשה לבית-הדין הרבני, ומתקיימים לגביהם תנאי הכריכה, הרי הגשת תביעה מאוחרת לחלוקת רכוש בבית-המשפט לענייני משפחה לא תועיל, ובית-המשפט לא ייזקק לה, באשר בית-הדין הקדים ורכש סמכות שיפוט ייחודית בסוגיה זו (ראו והשוו בג"ץ 706/80 סופר נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו (להלן - בג"ץ 706/80 סופר[7] ), בעמ' 17-16; כן ראו: בג"ץ 170/56 רחמני נ' רחמני [8] , בעמ' 250; בד"מ 1/81 נגר נ' נגר (להלן - בג"ץ 1/81 נגר [9] ), בעמ' 374-373; ע"א 159/82 ויז'נסקי נ' רידר [10] , בעמ' 763-762) (לגישה הסבורה כי מקור ההלכה האמורה בכלל של LIS ALIBI PENDENS ראו ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר [11] , בעמ' 831, אך ראו עמדת השופט אנגלרד , הסבור כי מדובר בהסדר של שלילת סמכות שיפוט: בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול [12] , בעמ' 668-666).

• בפרשה שבפנינו, אין חולק כי האשה הקדימה והגישה תביעותיה בענין מזונותיה, רכוש הצדדים והחזקת הילדים, בבית המשפט לעניני משפחה. אולם, נטען, כי נסיבות הגשת התביעה, מגלות על פניהם חוסר תום לב בולט, עד כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, כך שמוצדק יהיה לקבוע כי בית הדין הרבני הוא המוסמך לדון בתביעת הבעל המאוחרת יותר, אך הממלאת אחר תנאי הכריכה.
• כאמור, מדובר בשאלה תקדימית שלא נדונה עד כה בפסיקה. טרם נמשיך את דיוננו, נוסיף מספר פרטים עובדתיים.

עובדות והליכים

• בני הזוג נישאו זה לזו כדמו"י בשנת תשמ"ט (1989), ומנישואין אלו יש להם 3 ילדים קטינים. הבעל הינו מנתח מערכות מחשב והאשה עובדת במשק-בית. לבעל רכוש משמעותי מלפני הנישואין.
• ביום 25.8.03 הגישה האשה בבית המשפט לעניני משפחה ברמת-גן, שלוש תביעות: תביעה רכושית, תביעת משמורת ותביעה למזונות אשה וקטינים. בה בעת הגישה היא בקשה למתן צו עיקול זמני וצו מניעה זמני במעמד צד אחד.
• כעבור שלושה ימים, ביום 28.8.03 ניתנה, על ידי רשם בית המשפט, החלטה מפורטת בדבר עיקול זמני עד לסך של 50,000 ש"ח. במסגרת ההחלטה הורה הרשם, בין היתר, להמציא לבעל תוך שבעה ימים העתק של צו העיקול וכן של כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט במסגרת הבקשה. עוד נקבע שם, כי ביצוע לא מדוקדק של ההמצאה יביא לכך שהצו יפקע מאליו ומבלי צורך לקיים על כך דיון.
• ביום כ"א אלול תשס"ג (18.9.03) הגיש הבעל בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב תביעה לגירושין, בה כרך את עניני הרכוש, משמורת הילדים ומזונות האשה. אין חולק, כי באותה עת לא ידע הבעל דבר על הגשת התביעות והבקשות על ידי האשה לבית המשפט לעניני משפחה. תביעות הבעל הומצאו לאשה על ידי מזכירות בית הדין האזורי ביום 2.10.03, אך לדברי הבעל הוא הודיע לאשה על הגשת תביעותיו מיד בסמוך להגשתן (ומן האמור להלן יעלה כי היא מודה בכך). בהקשר זה יוער, כי על פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, כתבי הטענות המוגשים לבית הדין מומצאים על ידי מזכירות בית הדין, בעוד שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי, כתבי הטענות המוגשים לבית המשפט מומצאים על ידי עורך הדין המשמש בא-כוחו של מגיש ההליך (כאשר הוא מיוצג).
• אין חולק, כי תביעותיה של האשה בבית המשפט הומצאו על ידה לבעל, רק ביום 16.10.03, דהיינו 53 יום לאחר שהוגשו בפועל, ו-29 יום לאחר שהבעל הגיש תביעותיו לבית הדין.
• ביום י"א חשון תשס"ד (6.11.03), התקיים דיון ראשון בבית הדין האזורי. באת-כוח האשה הודיע מיד בפתח הדיון כי היא מתנגדת לסמכות בית הדין לדון במזונות האשה, ברכוש הצדדים ובמשמורת הקטינים. כנימוק אחד ויחיד להתנגדות זו, ציינה באת-האשה את העובדה, כי תביעות האשה בנושאים אלו הוגשו לבית המשפט לעניני משפחה קודם להגשת תביעות הבעל לבית הדין. בתגובה, השיבה באת-כוח הבעל כי הנסיבות האופפות את הגשת תביעות האשה בבית המשפט - קרי: העלמת הגשת התביעות וניהול מו"מ לגירושין תוך כדי כך - מגלות כי הן הוגשו שלא בתום לב ומתוך כוונות מרמה. באת-כוח האשה לא טענה נגד קיומם של מבחני הכריכה ("המבחן המשולש") בפרשה זו, ולא ביקשה לחקור את הבעל לענין זה. בסיום הדיון הוחלט על קביעת תאריך לדיון נוסף והגשת סיכומים בענין הסמכות.
• בדיון השני, שהתקיים ביום י"ב כסלו תשס"ד (7.12.03), התברר כי רק באותו יום הונחו סיכומי ב"כ האשה על שולחן הדיינים. יחד עם זאת, ביקשה באת-כוח האשה דחיה לצורך הגשת אסמכתאות נוספות ותיקון סיכומיה. גם בדיון זה לא ביקשה באת-כוח האשה לחקור את הבעל, על מנת להוכיח כי אין תביעתו עומדת בתנאי הכריכה.
• בסיכומי הבעל, טוען הוא, שכשם שבית המשפט לעניני משפחה בוחן את כנות תביעת בבית הדין ואת כנות הכריכה ותום הלב, ובית המשפט מוסמך לקבוע כי חרף העובדה שהבעל הקדים בהגשת תביעותיו לבית הדין מוסמך הוא לקבוע כי נתונה לו הסמכות לדון בתביעת האשה, וזאת, למשל, לאור העובדה כי הבעל הסתיר מהאשה את תביעותיו בבית הדין, כך גם בית הדין הרבני צריך להחיל דין זהה במקרה ההפוך, בו האשה הקדימה בהגשת תביעותיה לבית המשפט אך נמנעה מהמצאת תביעותיה לבעל. התנהגות מעין זו הינה חסרת תום לב ובניגוד לתקנת הציבור, ובית הדין מוסמך לקבוע שתביעת גירושין כרוכה שהוגשה לאחר הגשת תביעה חסרת תום לב על ידי האשה, הינה בסמכות בית הדין הרבני.
• בהמשך מפרט הבעל בצורה משכנעת כי תביעת הגירושין הינה כנה, כי הכריכה של עניני הרכוש, מזונות האשה והחזקת הילדים נכרכו כדין, וכן כי הכריכה של עניינים אלו הינה כנה.
• בסיכומי האשה, היא מודה כי כתבי הטענות של האשה בבית המשפט הוגשו לבעל רק ביום 16.10.03, אך לטענתה היות ואין חולק כי התביעות בבית המשפט הוגשו בטרם הגשת תביעת הגירושין של הבעל, די בכך כדי להקנות סמכות לבית המשפט. היא מוסיפה כי בכתבי ההגנה של הבעל בבית המשפט נמנע הבעל מלטעון כי בית המשפט משולל סמכות, וכי הוא לא הגיש בקשה למחיקת התביעות על הסף. כמו כן, על הבעל היה לשכנע את בית המשפט באמצעות תצהיר בדבר קיומם של שלושת תנאי הכריכה, והוא לא עשה כן. לדבריה, בחינת קיומם של התנאים צריכה להיעשות על ידי בית המשפט ולא על ידי בית הדין. זאת ועוד, הבעל לא הציע סכום למזונות, לא צירף לכתב תביעתו הרצאת פרטים, לא אימת את כתב תביעתו בתצהיר ולא פירט את הרכוש המשותף.
• בתגובת הבעל לסיכומי האשה משיב הוא, בין היתר, כי צויין במפורש בכתבי ההגנה לבית המשפט כי הוא כופר בסמכות בית המשפט וכן העלה טענות מקדמיות לפיהן דין התביעות להימחק מחמת העדר מסירה, חוסר מעש, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. באשר לטענה כי הוא לא פרט את הרכוש המשותף, מפנה הבעל לסעיף 7 לכתב התביעה בו פרט הבעל את הרכוש הרשום על שם שני הצדדים ואת הרכוש הרשום על שם כל אחד מהצדדים בנפרד. באשר לאי-פרוט סכום המזונות, טוען הבעל כי תביעת הגירושין מעלה על פניה עילה סבירה לפטור אותו ממזונות האשה, והוא מפנה להלכות ולספרות משפטית אשר על פיהן אין צורך בנסיבות שכאלו לציין סכום למזונות.