סמכות ביה''ד למתן סעדים זמניים למרות הגשת בקשה ליישוב סכסוך לביהמ''ש

בקשה ליישוב סכסוך שהוגשה לביה"ד בלי שידע כי בקשה דומה הוגשה כבר לביהמ"ש

בפני בית הדין בקשת ב"כ המשיב – הבעל, למחיקת ההליך ולביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד. התקבלה תגובת ב"כ המבקשת – האישה.

מעיון בבקשה, בתגובה ובחומר שבתיק עולה שביום ט"ז באלול תשע"ז (7.9.17) הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך. שעתיים לאחר מכן הגישה האישה בקשה דומה – ליישוב סכסוך – לבית הדין. מאחר שבשעת פתיחת ההליך ליישוב סכסוך בבית הדין, כבר הייתה פתוחה בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט, הרי שלא ניתן היה לפתוח בבית הדין בקשה ליישוב סכסוך נוספת. כך נקבע בהוספה לתקנות להסדר התדיינויות בהוספת תקנה 2א(ב) – (ג), שבה נאמר:

לא תקבל מזכירות ערכאה שיפוטית בקשה ליישוב סכסוך אם כבר הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בין הצדדים בין באותה ערכאה ובין בערכאה אחרת [...] הערכאה השיפוטית וכן רשם בערכאה השיפוטית רשאים למחוק בקשה ליישוב סכסוך [...] שהתברר כי היא התקבלה בניגוד להוראות תקנה זו.

מאחר שמערכות המחשב של בית הדין ובית המשפט אינם מתואמות, הרי שבעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך בבית הדין, מזכירות בית הדין לא ידעה ששעתיים קודם לכן הוגשה בקשה דומה לבית המשפט, ולכן החל ההליך המקביל בבית הדין. אמנם עתה לאחר שהתבררו העובדות יש להורות על מחיקת הבקשה בבית הדין, והפסקת הטיפול של יחידת הסיוע שליד בית הדין. יחידת הסיוע שליד בית המשפט תטפל בצדדים.

למניעת תקלות דומות בעתיד, תעביר המזכירות העתק ההחלטה להנהלת בתי הדין ולהנהלת בתי המשפט לצורך מציאת פתרון מערכתי למניעת התופעה.

יש לדחות את טענת ב"כ האישה שלפיה יש לקיים את ההליך בבית הדין היות שהבעל לא המציא לאישה את המסמכים על ההליך בבית המשפט, שכן טענות אלה אין מקומן בהליך יישוב סכסוך. טענות אלה צריכות להיבחן ביחס לקביעת סמכות – עניין שלא נידון עתה, בתקופת עיכוב ההליכים.

סמכות בית הדין למתן סעדים זמניים למרות מחיקת הליך יישוב הסכסוך בבית הדין

בפני בית הדין בקשות האישה למתן סעדים זמניים. למרות מחיקת הליך יישוב הסכסוך בבית הדין, לבית הדין הסמכות לטפל בבקשות למתן סעדים זמניים. הטיפול בסעדים זמניים נתון לכל ערכאה המוסמכת לדון לפי דין בעניין הצדדים. כך בסעיף 3 (ז) (1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה – 2014:

על אף האמור בסעיף קטן (ה), צד לבקשה ליישוב סכסוך רשאי להגיש, בכל עת, לערכאה שיפוטית המוסמכת לכך לפי דין, בקשה לסעד דחוף בעניין נקבע לפי סעיף 5, לסעד זמני לשמירת המצב הקיים או לעיכוב יציאה מן הארץ.

הפרשנות המקובלת של המושג "הערכאה השיפוטית המוסמכת לפי דין" היא הערכאה שייתכן שתִקנה בהמשך סמכות לדון בעניין הצדדים. בשלב עיכוב ההליכים שאלת הסמכות לא נידונה, אמנם אם בסיום עיכוב ההליכים לא תימצא הסכמה בין הצדדים, ייתכן שסמכות הדיון במחלוקות שבין הצדדים תינתן לבית הדין וייתכן שתינתן לבית המשפט.

בכל מקרה – מחלוקות בעניין גירושין או שלום בית, אם יתעוררו, יידונו רק בפני בית הדין.

די בכך ובספק היכן יידונו המחלוקות שבין הצדדים, כדי לקנות סמכות לטיפול בסעדים דחופים, בהיות בית הדין ערכאה שיפוטית מוסמכת בעניין הצדדים. סיוע לעיקרון האמור עולה מסעיף 3 (ז) (3) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה – 2014, שבו נאמר:

ערכאה שיפוטית לא תיתן צו לסעד זמני בעניין שבו ניתן קודם לכן סעד כאמור על ידי ערכאה שיפוטית אחרת ולא תדון בשאלת הסמכות לדון בתובענה.

 החוק מגביל ערכאה בטיפול בסעדים זמניים רק כאשר ערכאה אחרת נתנה סעד קודם. הרי שכל עוד לא ניתנו סעדים בערכאות אחרות, כל הערכאות השיפוטיות המוסמכות לדון רשאיות לתת סעד זמני דחוף.

בנדון דנן לא ניתנו סעדים זמניים בבית המשפט בנושאים שבהם התבקש בית הדין ליתן סעדים זמניים, על כן לבית הדין הסמכות לדון בבקשות למתן סעדים זמניים.

הגדרת בית הדין כערכאה שיפוטית מוסמכת על פי דין, מקבלת חיזוק מכמה דוגמאות, כמו בחוק הירושה ובחוק למניעת אלימות במשפחה, על כך ראה בהחלטת בית הדין בירושלים בתיק 1140120/1 בהחלטתו של הרה"ג מרדכי טולידאנו שליט"א, שבה נאמר: